עסקת בית הזיקוק באשדוד: המדינה הרוויחה - הצרכנים עלולים להפסיד
עסקת בית הזיקוק באשדוד: המדינה הרוויחה - הצרכנים עלולים להפסיד
מאת יורם גביזון פורסם בדה-מרקר ביום 07.8.2006
בשבוע שעבר זכתה רשות החברות הממשלתיות באחד ההישגים הגדולים בתולדותיה - בעיצומה של מלחמה עיקשת בגבול הצפון, כאשר חלקים הולכים וגדלים של ישראל נחשפים לאיום ישיר של טילים, היא מכרה את בית הזיקוק באשדוד לחברת פז שבשליטת צדיק בינו. אייל גבאי, מנהל רשות החברות הממשלתיות, לא רק מכר את בית הזיקוק בעיתוי בעייתי, אלא גם קיבל עבורו מחיר של 800 מיליון דולר, שהיה גבוה משמעותית מהתחזיות.
גבאי זכה לשבחים מוצדקים, אך ספק אם העסקה היא גם יום חגה של הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, האחראית על התחרות במשק האנרגיה לטובת הצרכנים.
פז היתה החברה היחידה מבין ארבע חברות הדלק הגדולות שלא היתה מעורבת בשיחות על מיזוג בשנים האחרונות, ואין זה מקרה. פז היא קמעונאית של דלק, וכמו בכל תחום בקמעונאות, יש למיקום התחנות חשיבות רבה. פז היא החברה הוותיקה מבין הארבע, וככזו, הפריסה הגאוגרפית שלה היא הטובה ביותר, בנוסף להיותה בעלת מספר התחנות הרב ביותר. המיקומים הטובים יותר מאפשרים לפז להשיג נתח של 33% ממכירות הבנזין, על אף שבידיה רק 27% מהתחנות. לפריסה הגאוגרפית הטובה של פז יש חשיבות בהתמודדות על חוזים עם ציי רכב בעלי דלקנים, ואמנם, פז מחזיקה ב-55% מציי הרכב שגודלם 200 כלי רכב ויותר, על אף שמחיריה אינם בהכרח הזולים ביותר.
יתרה מזו, פז היא גם בעלת גישה טובה בהרבה לכסף, שהוא אחד מחומרי הגלם המהותיים לחברת דלק, במיוחד בתנאי האשראי הייחודיים לישראל. חברות הדלק בישראל משלמות במזומן לבית הזיקוק עבור הדלק שהן רוכשות ומעבירות את הבלו (המס שאותו הן גובות עבור המדינה) על פי תנאי אשראי של שוטף פלוס 15. בניגוד לכך, הן נותנות ללקוחותיהן הגדולים, בעיקר ציי הרכב שמהווים 30% מהמכירות, אשראי של שוטף פלוס 60.
חברות הדלק, המממנות את לקוחותיהן הגדולים, זקוקות על כן למקורות מימון זולים ואמינים. הצורך החריף בעקבות קפיצה במחירי האנרגיה מ-30 דולר ל-75 דולר לחבית בשלוש השנים האחרונות. פז היא בעלת יתרון משמעותי לעומת מתחרותיה גם בתחום זה, מכיוון שהיא נמצאת בשליטתו של צדיק בינו, שהוא גם בעל השליטה בקבוצת הבינלאומי (יחד עם אוצר החייל ו-U בנק) שמוחזק על ידי בנק דיסקונט (26%) - ומוחזקת (בשיעור של 19%) על ידי בנק לאומי.
אם תתגבש כוונתה של החברה לישראל שבשליטת משפחת סמי עופר, לרכוש נתח בפז, כי אז יישב יוסי רוזן, מנכ"ל החברה לישראל ודירקטור בבנק מזרחי טפחות (שנשלט על ידי פלג אחר של משפחת עופר) באותו שולחן דירקטוריון עם בינו הקשור בקשרי בעלות עם ארבעה בנקים אחרים. מהיבט זה, לפחות, לא בטוח שרכישת בית הזיקוק באשדוד דווקא על ידי פז היתה התרחיש המועדף על ידי רונית קן.
מתחריה הגדולים של פז הם דלק פטרוליום מקבוצת יצחק תשובה, שנחשב לאחד הלווים הגדולים במשק; אלון מקבוצת בירן-ויסמן, שכפי שנחשף בתשקיף של ריבוע כחול נדל"ן, נחשבת לחלק מקבוצת לווים יחד עם אפריקה ישראל, ועל כן הודיעו לה בנק הפועלים ובנק נוסף שלא יוכלו להעמיד לה אשראי. חברת סונול שבבעלות גרנית סובלת ממבנה הון רעוע, ממצבת התחייבויות לבנקים שמיתמרת עד ל-1.3 מיליארד שקל והיא חלק מקבוצת בורוביץ' הנחלשת, שאף היא מהלווים הגדולים במשק.
רכישת בית הזיקוק באשדוד על ידי פז תיתן לה מנוף נוסף שאין בידי מתחרותיה לפיתוח העתידי של עסקיה. פז תיהפך לחברה שעוסקת הן בזיקוק והן בשיווק דלק, בעוד שמתחרותיה יעסקו רק בשיווק תזקיקי נפט. העובדה שפז היא החברה היחידה שנהנית מאינטגרציה אנכית, כלומר היא פועלת בכל שרשרת הייצור והשיווק של דלק, תחזק את היתרון שיש לה ממילא בתחרות עם דור אלון, סונול ודלק פטרוליום על חוזים עם בעלי תחנות דלק קיימות ועל הסכמים עם בעלי קרקעות להקמת תחנות דלק חדשות. עתה יכולה פז להקטין את רווחיה מזיקוק כדי להגיש הצעות אטרקטיוויות לבעלי תחנות וקרקעות ובכך תגדיל את הנתח שלה ותדחוק את מתחריה מהשוק.
רכישת בית הזיקוק באשדוד על ידי פז מחזקת את מעמדה הדומיננטי ממילא בשוק, ועל כן אפשר להעריך שבעלי שלוש החברות האחרות בוחנים כבר עתה את המשך דרכם בו. דלק ישראל, שהתמודדה על רכישת בית הזיקוק באשדוד, סבלה מרווחיות נמוכה עוד לפני העסקה. פעילותה בישראל הניבה רווח תפעולי תזרימי (ebitda) של 115 מיליון שקל ב-2.8% - 2005 מהמחזור, בעוד שפעילות דומה בארצות הברית הניבה רווח תזרימי של 255 מיליון שקל, שהם 5.3% מהמחזור.
דלק הציגה רמה נמוכה יותר של יזמות וניהול קמעונאי בהשוואה לפז ולדור אלון והמצב החדש לא יקל עליה. סביר להניח שלנוכח הרווחיות המצומקת והיכולת המוגבלת של בנקים ישראליים לממן את הפעילות בישראל, יעדיף תשובה להשקיע בעתיד בחו"ל. ואמנם, יממה לאחר הניסיון הכושל לרכוש את בית הזיקוק באשדוד, הודיעה דלק שהיא מנהלת משא ומתן לרכישת 700 תחנות תדלוק באירופה. יש להניח שחלק מ-234 תחנות התדלוק של דלק ישראל עשויות להימכר לגורם שישתלט על בתי הזיקוק בחיפה לאחר שיונפקו בבורסה.
אוהד מראני, יו"ר בתי הזיקוק, יזם כזכור עסקה לרכישת 70 תחנות תדלוק מידי דור אלון תמורת 51 מיליון דולר, ועל אף שהעסקה הוכשלה על ידי רשות החברות הממשלתיות, אפשר להניח שגם כאשר גורם פרטי ישלוט בבית הזיקוק בחיפה תינקט מדיניות דומה, ולו כדי להתמודד ביתר יעילות עם בית הזיקוק באשדוד.
'אף עסקה לא חצתה עדיין את קו הסיום'
סונול מקבוצת גרנית נושאת על גבה חוב של 1.3 מיליארד שקל, וככל שמחירי האנרגיה מאמירים, כך גדל היקף האשראי שהיא צורכת ממערכת הבנקאות ומהמערכת החוץ בנקאית ומעמידה לזכות לקוחותיה. העומס הפיננסי הגביל את יכולת הפיתוח העסקי של החברה, למשל בנושא חנויות הנוחות, והפך אותה למועמדת למכירה פעמיים לפחות. גם כך, המצב של משפחת בורוביץ' בבנקים לאחר נפילת רשת קלאבמרקט אינו מזהיר.
אלא שעד כה אף עסקה לא חצתה את קו הסיום. סונול הכריזה בספטמבר 2005 על מכירתה לדור אלון תמורת 155 מיליון דולר. העסקה לא אושרה על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים והוכשלה סופית בהחלטה לא מנומקת על ידי הרכב של בית המשפט העליון בראשות הנשיא אהרן ברק באמצע יוני 2006.
גרנית, שהיא בעלת השליטה המלאה בסונול, דיווחה במארס על עסקה שבה תרכוש חברת Copper River את אחזקותיה של גלנקור בגרנית לפי שווי חברה של 300 מיליון דולר, כשמיד לאחר פרוץ המלחמה בוטלה העסקה. המאמצים למכור את גרנית וכחלק ממנה את סונול, שהיא גיבנת האשראי המרכזית בקבוצת גרנית, נמשכים, אך גם אם יימצא רוכש - הוא יקבל חברה נכה ובעייתית.בנוסף למבנה ההון הרעוע של החברה, סונול מחזיקה בכמה לקוחות גרועים. עד היום היא מפעילה רק 17 חנויות נוחות, על אף שדור אלון שמפעילה 80 חנויות נוחות, מפיקה 50% מרווחיה בישראל מתחום זה.
לנוכח התחזקותה של פז, לא מן הנמנע שדור אלון וסונול יגישו בקשה מחודשת למזג את החברות. כזכור, הנימוק העיקרי להתנגדותה של רשות ההגבלים למיזוג היה חוסר רצונה לגרום לירידה במספר החברות הגדולות בענף מ-4 ל-3. דרור שטרום, הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, אמר בהחלטתו מנובמבר 2005 להתנגד למיזוג: "משק הדלק בישראל עומד בפני תמורות עתידיות, אשר לו היו מתרחשות באופן ממשי בתכיפות זמנים, הן עשויות היו להביא לניתוח תחרות שונה, משום שיש בהן כדי לשנות באופן מהותי אמיתות עבר: כך, אף שהממשלה החליטה כי יש בכוונתה לפצל את בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד לשתי ישויות עצמאיות ונפרדות, כשלכל אחת מאלה יותר להתחרות בשיווק דלקים, לא ברור כיום באילו לוחות זמנים, אם בכלל, תקרום החלטה זו עור וגידים, וממילא השפעתה על מצב התחרות במקטע השיווק במצב דברים זה עודנה לוטה בערפל".
נציגי רשות ההגבלים העסקיים נקטו עמדה זו גם לאחר לכתו של שטרום, בעת הדיונים בבית הדין להגבלים עסקיים. מירב בארי, הכלכלנית הראשית של רשות ההגבלים העסקיים, אמרה בדיונים שהניסיון של סונול ודור אלון להציג את מהלך הפרטת בז"ן כהליך ודאי וקרוב "התברר כניסיון חסר שחר".
בית המשפט העליון אימץ אף הוא עמדה זו, כאשר הצהיר במהלך הדיונים: "הפרטת בז"ן היא מהלך וירטואלי. יש קושי לאשר מיזוג על סמך תרחישים שטרם התממשו". דומה שגם הפעם הראה בית המשפט העליון שניתוח סוגיות כלכליות אינו נקודת החוזק שלו. הפרטת בז"ן אינה מהלך וירטואלי, אלא הצלחה חד משמעית שעשויה לקדם את סיכוי המדינה להנפיק את בית הזיקוק בחיפה בבורסה. השפעת רכישת בית הזיקוק באשדוד על ידי פז אינה לוטה בערפל, אלא ברורה כשמש. מקטע השיווק נשלט על ידי חברה דומיננטית שזוכה לגיבוי של ארבעה בנקים ומתמודדת עם שלוש חברות, שאחת מהן היא שכיב מרע פיננסי והאחרת היא בעלת אוריינטציה ברורה של השקעות בחו"ל.
הנפקת בית הזיקוק בחיפה בבורסה תגרום, בסבירות גבוהה, להשתלטות של גורם אסטרטגי, כמו קבוצת מפעלים פטרוכימיים שבשליטת קבוצת פדרמן-נבזלין, על החברה. גורם כזה ירצה, בדומה למקבילו באשדוד, לנצל את היתרונות הכלכליים שבאינטגרציה אנכית לא רק בייצור חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק באמצעות חברת כרמל אולפינים, אלא גם להיכנס לשיווק דלקים.
מרים מזרחי, שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שניחנה ככל הנראה ביכולת ניתוח טובה מזו של הממונה עליה, כתבה על כך כאשר אישרה את המיזוג בין דור אלון לסונול. "על פי המצב הנוכחי, בז"ן חיפה מנוע מלהתמזג עם דור אלון, אלא אם זו תשיל 20 תחנות. על פניו, נראה שלדור אלון כדאי לוותר על 20 תחנות כדי שתוכל להתמזג עם בז"ן חיפה, אך לא ברור שיש מקום להתניה זו אם בז"ן אשדוד יירכש על ידי אחת מהרשתות הגדולות". מזרחי הוסיפה: "חבירתם של בתי הזיקוק לרשתות השיווק תשנה את יחסי הכוחות במגזר התחנות ומצדיקה חיזוק של גורמים אחרים בשוק שאינם קשורים לבתי הזיקוק, להבטחת התחרות".
'הגורם האנושי'
המכשול העיקרי לדיון מחודש במיזוג בין סונול לדור אלון עשוי להיות הגורם האנושי. דודי ויסמן, מבעלי השליטה בדור אלון, לא ירצה לעסוק בשנית בנושא שגרם לו לתבוסה משפילה, אם לא תובטח לו מראש הסכמת רשות ההגבלים העסקיים. רונית קן זכתה ליוקרה רבה על הצלחתה לסכל את המיזוג, ולא סביר שהיא שינתה את עמדתה ואת הניתוח התחרותי של הענף, ובית המשפט העליון עלול להצטייר באור לא מחמיא אם יתברר כי החלטתו הלא מנומקת התבססה על ניתוח כושל של שוק האנרגיה.