שינויים

התורה שלומדים בבתי הספר בכלכלה כיום היא התורה הנאו-קלאסית. היא פותחה על ידי [[ויליאם סטנלי ג'בונס]], [[קרל מנגר]] ו[[לאון ואלראס]], בשנות ה-70 של המאה ה-19, וקיבלה פרסום והכרה על ידי [[אלפרד מרשל]] בשנות ה-90 של המאה ה-19.  

התורה שלומדים בבתי הספר בכלכלה כיום היא התורה הנאו-קלאסית. היא פותחה על ידי [[ויליאם סטנלי ג'בונס]], [[קרל מנגר]] ו[[לאון ואלראס]], בשנות ה-70 של המאה ה-19, וקיבלה פרסום והכרה על ידי [[אלפרד מרשל]] בשנות ה-90 של המאה ה-19.  

הנאו-קלאסיים ממשיכים את הקו אותו התווה אבי [[כלכלה קלאסית|התורה הקלאסית]] הוא כלכלן הסקוטי [[אדם סמית]] שב-1776 הוציא את ספרו המפורסם [[עושר העמים]]. סמית התווה מודל שבו [[הממשלה]] לא אמורה להתערב בנעשה ב[[שוק]] ([[עקרון אי ההתערבות]] או [[שוק חופשי]]) והוא התכוון בעיקר למדיניות [[מרקנטליזם|המרקנטליסטית]] שהייתה בזמנו, שבה הממשלה הייתה מעורכת בכל תחומי הכלכלה. הנאו-קלאסיים המשיכו את הקו של סמית תוך הסתמכות על תאוריה מעט שונה מהתאוריה הקלאסית, בין היתר התאוריה הקלאסית הייתה חלק מ[[כלכלה פוליטית]] בעוד הנאו-קלאסיים בנו תאוריה שבה לכאורה [[פוליטיקה]] אינה מושפעת מהכלכלה ואינה משפיעה עליה, כולל הנחות לפיהן הכוח הפוליטי של כל השחקנים בשוק זהה, וכן הממשלה מוצגת אך ורק כגורם מקצועי שרוצה למקסם את הרווחה של כלל השחקנים במשק. כמו כן הכלכלה הקלאסית התבססה על [[תורת הערך של העבודה]] ואילו כלכלה נאו-קלאסית מתבססת על [[תורת הערך של הצרכן]].  

הנאו-קלאסיים ממשיכים את הקו אותו התווה אבי [[כלכלה קלאסית|התורה הקלאסית]] הוא כלכלן הסקוטי [[אדם סמית]] שב-1776 הוציא את ספרו המפורסם [[עושר העמים]]. סמית התווה מודל שבו [[הממשלה]] לא אמורה להתערב בנעשה ב[[שוק]] ([[עקרון אי ההתערבות]] או [[שוק חופשי]]) והוא התכוון בעיקר למדיניות [[מרקנטיליזם|המרקנטיליסטית]] שהייתה בזמנו, שבה הממשלה הייתה מעורכת בכל תחומי הכלכלה. הנאו-קלאסיים המשיכו את הקו של סמית תוך הסתמכות על תאוריה מעט שונה מהתאוריה הקלאסית, בין היתר התאוריה הקלאסית הייתה חלק מ[[כלכלה פוליטית]] בעוד הנאו-קלאסיים בנו תאוריה שבה לכאורה [[פוליטיקה]] אינה מושפעת מהכלכלה ואינה משפיעה עליה, כולל הנחות לפיהן הכוח הפוליטי של כל השחקנים בשוק זהה, וכן הממשלה מוצגת אך ורק כגורם מקצועי שרוצה למקסם את הרווחה של כלל השחקנים במשק. כמו כן הכלכלה הקלאסית התבססה על [[תורת הערך של העבודה]] ואילו כלכלה נאו-קלאסית מתבססת על [[תורת הערך של הצרכן]].  

הכלכלה הנאו-קלאסית ביססה את מעמדה האקדמי בשנות ה-40-50 של המאה ה-20, בעיקר על ידי הכלכלנים [[מילטון פרידמן]] ו[[פרדריק הייק]]. המודל העיקרי שלה שורטט על ידי [[קנת' ארו]]. התאוריה מכונה גם '''[[תאוריית שיווי המשקל הכללי]]''' General Equilibrium Theory - GET. התאוריה הנאו-קלאסית כבסיס למדיניות עלתה רק בשנות ה-70 וה-80 יחד עם ה[[מוניטריזם]] של מילטון פרידמן, ומשטרי [[רונלד רייגן]] ו[[מרגרט תאצ'ר]].

הכלכלה הנאו-קלאסית ביססה את מעמדה האקדמי בשנות ה-40-50 של המאה ה-20, בעיקר על ידי הכלכלנים [[מילטון פרידמן]] ו[[פרדריק הייק]]. המודל העיקרי שלה שורטט על ידי [[קנת' ארו]]. התאוריה מכונה גם '''[[תאוריית שיווי המשקל הכללי]]''' General Equilibrium Theory - GET. התאוריה הנאו-קלאסית כבסיס למדיניות עלתה רק בשנות ה-70 וה-80 יחד עם ה[[מוניטריזם]] של מילטון פרידמן, ומשטרי [[רונלד רייגן]] ו[[מרגרט תאצ'ר]].