47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית (ספר) (הצגת מקור)
גרסה מ־14:40, 26 באוקטובר 2008
, 14:40, 26 באוקטובר 2008דף חדש: '''היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית''' הוא ספר עיון משנת 1990 מאת הכלכלן ג'ון גלבריית על ההיסטוריה והתהל...
'''היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית''' הוא ספר עיון משנת 1990 מאת הכלכלן [[ג'ון גלבריית]] על ההיסטוריה והתהליך הדינמאמי של בועות פיננסיות.
גלבריית מתאר בספר ההיסטוריה של הבועות הפיננסיות הגדולות שהתחרשו באירופה ובארצות הברית במאות השנים האחרונות - החל מ"[[שגעון הצבעונים]]" בהולנד של המאה ה-18, עבור במניות תאגידי סחר של הודו וארצות הברית, בועת "חברת הים הדרומי", מניות הרכבות בארצות הברית בתחילת המאה ה-20 ועד לבועות בשוק המניות של שנות ה-80 ופרשות "איגרות הזבל".
גלבריית טוען בספר כי הגורם המשותף לבועות פיננסיות או לבועות בבורסה הוא גישה קלה לכספי הלוואה לשם ביצוע ספקולציות. הוא מתאר מצב מחזורי שבו:
# בעקבות משבר כלכלי כספי, יש זעקה ציבורית לפיקוח הדוק על הכסף או על שווי כסף (כמו מניות, אג"חים וכו') ועל מוסדות פיננסים.
# לאחר תקופה מסויימת הציבור שוכח את הדבר, הדור מתחלף והלקח נשכח.
# יש המצאות שונות כדי "לנפח" את הכסף ולספק הבטחות לעתיד כדי לזכות בערך כלכלי היום (בדרך כלל בגלל מלחמה וצורך דחוף של השליט בכסף מזומן), דבר זה מהווה מנגנון שממריץ את הכלכלה ה"ראלית" (כי יש יותר כסף זמין) ואת ה[[צמיחה כלכלית|צמיחה הכלכלית]], במעין משחק פרמידה.
# משחק הפרמידה מתרסק כאשר מתגלה בסופו של דבר שהכסף או שווה כסף היה מבוסס על הבטחות שווא.
גלבריית מראה כי בין אם מדובר בבנק פרטי או ציבורי, בכסף בצורות שונות, ובהסדרים חוקתיים ובנקאיים שונים, בכל זאת בועות מתרחשות.
עוד סממן משותף לבועות היא האמונה כי "הפעם זה שונה", יש טענות כי חוקי הכלכלה השתנו, וכי גילוי של משאב טבע חדש (כמו הבהלה לזהב בקליפורניה) או המצאות טכנולגיות חדשות לא מאפשרים ללמוד דבר מהתקופה הקודמת. התומכים הגדולים בבועה הם צעירים שלא זוכרים את הבועה הקודמת.
גלבריית מצביע על הקושי להצמיד כסף או הבטחות ערך אחרות לערך כלכלי אמיתי, או אפילו לסחורה שקשה לנפח אותה. הוא מציין לדוגמה את הנסיון הצרפתי להגדיר כסף שיוצמד לשטחי אדמה, וכך לא ניתן יהיה להגדיל את כמותו, אלא שנסיון זה נכשל היות ולא ניתן לפקח באמת שכמות השטרות אינה משתנה. עוד הבחנה היא שמלחמה גורמת ללחץ על הממשל וזה מפעיל לחץ או הבטחה כלפי מוסדות פיננסים כדי שיתנו לממשל הלוואה או ידפיסו כסף או שהוא מדפיס כסף בעצמו. מנגנון זה ידוע לדוגמה במקרה של ממשלת ארצות הברית ומלחמת ויאטנם ומהווה רקע להפרדות מ"תקן הזהב" שנוסח ב[[הסכמי יער ברטון]].
[[קטגוריה:כסף]]
[[קטגוריה:ספרי עיון]]
[[קטגוריה:מאקרו כלכלה]]
גלבריית מתאר בספר ההיסטוריה של הבועות הפיננסיות הגדולות שהתחרשו באירופה ובארצות הברית במאות השנים האחרונות - החל מ"[[שגעון הצבעונים]]" בהולנד של המאה ה-18, עבור במניות תאגידי סחר של הודו וארצות הברית, בועת "חברת הים הדרומי", מניות הרכבות בארצות הברית בתחילת המאה ה-20 ועד לבועות בשוק המניות של שנות ה-80 ופרשות "איגרות הזבל".
גלבריית טוען בספר כי הגורם המשותף לבועות פיננסיות או לבועות בבורסה הוא גישה קלה לכספי הלוואה לשם ביצוע ספקולציות. הוא מתאר מצב מחזורי שבו:
# בעקבות משבר כלכלי כספי, יש זעקה ציבורית לפיקוח הדוק על הכסף או על שווי כסף (כמו מניות, אג"חים וכו') ועל מוסדות פיננסים.
# לאחר תקופה מסויימת הציבור שוכח את הדבר, הדור מתחלף והלקח נשכח.
# יש המצאות שונות כדי "לנפח" את הכסף ולספק הבטחות לעתיד כדי לזכות בערך כלכלי היום (בדרך כלל בגלל מלחמה וצורך דחוף של השליט בכסף מזומן), דבר זה מהווה מנגנון שממריץ את הכלכלה ה"ראלית" (כי יש יותר כסף זמין) ואת ה[[צמיחה כלכלית|צמיחה הכלכלית]], במעין משחק פרמידה.
# משחק הפרמידה מתרסק כאשר מתגלה בסופו של דבר שהכסף או שווה כסף היה מבוסס על הבטחות שווא.
גלבריית מראה כי בין אם מדובר בבנק פרטי או ציבורי, בכסף בצורות שונות, ובהסדרים חוקתיים ובנקאיים שונים, בכל זאת בועות מתרחשות.
עוד סממן משותף לבועות היא האמונה כי "הפעם זה שונה", יש טענות כי חוקי הכלכלה השתנו, וכי גילוי של משאב טבע חדש (כמו הבהלה לזהב בקליפורניה) או המצאות טכנולגיות חדשות לא מאפשרים ללמוד דבר מהתקופה הקודמת. התומכים הגדולים בבועה הם צעירים שלא זוכרים את הבועה הקודמת.
גלבריית מצביע על הקושי להצמיד כסף או הבטחות ערך אחרות לערך כלכלי אמיתי, או אפילו לסחורה שקשה לנפח אותה. הוא מציין לדוגמה את הנסיון הצרפתי להגדיר כסף שיוצמד לשטחי אדמה, וכך לא ניתן יהיה להגדיל את כמותו, אלא שנסיון זה נכשל היות ולא ניתן לפקח באמת שכמות השטרות אינה משתנה. עוד הבחנה היא שמלחמה גורמת ללחץ על הממשל וזה מפעיל לחץ או הבטחה כלפי מוסדות פיננסים כדי שיתנו לממשל הלוואה או ידפיסו כסף או שהוא מדפיס כסף בעצמו. מנגנון זה ידוע לדוגמה במקרה של ממשלת ארצות הברית ומלחמת ויאטנם ומהווה רקע להפרדות מ"תקן הזהב" שנוסח ב[[הסכמי יער ברטון]].
[[קטגוריה:כסף]]
[[קטגוריה:ספרי עיון]]
[[קטגוריה:מאקרו כלכלה]]