מדבריות האורן

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה לשם המחשה: קטע מיער ירושלים המלאכותי הדו-מיני בעיקרו מהיותו מכיל בעיקר עצי אורן ירושלים ועצי ברוש מצוי (ניתן לראות בבירור את מיעוט הצמחיה היבשה בין העצים הזהים מבחינה מינית - אורן וברוש כדוגמה טיפוסית ליער מדברי מלאכותי בתחום מדינת ישראל).
תמונה לשם השוואה: קטע מיער נחל חרמון שהוא יער טבעי רחב היקף בגליל העליון (למעלה מ-10 מיני עצים לפחות ועשרות מיני שיחים סמוכים); מן היערות הרב-גוניים הטבעיים האחרונים שנשארו בארץ ישראל והפך גמור ליערות מלאכותיים חד מינים או דו מיניים מבחינת מגוון ביולוגי ותרומה אקולוגית; שריד ליערות ממוזגים אדירים שהיו באזור ארץ ישראל ולבנון וכיום כוללים שרידים בודדים ודלילים - ראו בהמשך.

מדבריות האורן או לחלופין מדבריות הברוש וכן מדבריות האורנים והברושים הם מונחים המתארים את הדעה לפיה חלק ניכר מן היערות בישראל, שניטעו על ידי קרן קיימת לישראל מעת הקמתה ועד לאמצע שנות ה-2000 לערך, כוללים בעיקר רק שני סוגים של עצים - אורן - בעיקר מן המין אורן ירושלים שהוא אנדמי לארץ ישראל וברוש - בעיקר מן המין "ברוש מצוי" שגם הוא אנדמי לארץ ישראל, כאשר לפי דעה, נזנחו לכאורה יותר מדי מינים אנדמיים אחרים כך שהיערות שנוצרו אינם אקולוגיים דים ומתפקדים כייערות מדבריים.

מין אנדמי הוא מין ביולוגי שמקורו הטבעי (האבולוציוני) ייחודי לאזור מסוים (למשל, מין הייחודי לאזור הלבנט בכלל ולארץ ישראל בפרט, או באותה מידה גם לאזור האי אוסטרליה או לאי ניו זילנד); כלומר, כל מין שהתפתח אבולוציונית רק בתחום מוגדר מסוים הוא אנדמי לו; דוגמה בולטת למין אנדמי הוא מין העגבנייה - העגבניות שהן מאכל נפוץ בעולם כולו כיום הן מין אנדמי ליבשת אמריקה, כלומר שיח העגבנייה התפתח אבולוציונית במקור ביבשת אמריקה; גם שיח תפוחי האדמה הוא אנדמי ליבשת אמריקה אך כמו שיחי העגבנייה גם שיחי תפוחי האדמה נשתלו וגודלו חקלאית מחוץ ליבשת זו עם גילויים והבאתם ליבשות אחרות.

יער מדברי הוא שטח יער מלאכותי בדרך כלל (לרוב מכיל בין מין בודד לשלושה עד ארבעה מיני עצים) שלמרות שניטע באזור עם אקלים סביר, עצים וצמחים רבים אחרים (אנדמיים ושאינם) מתקשים או לא יכולים לצמוח בין עצי היער כך שהמאפיינים הטבעיים העיקריים היחידים שניתן למצוא בין העצים הם חול, חצץ וסלעים (להוציא פרחים וכמה צמחים נמוכים אחרים בעונות שנה ספציפיות ובהינתן שאין בצורת). סיבה עיקרית לקיומם של יערות מדבריים היא תופעת האללופתיה אם כי ייתכנו באופן פחות נפוץ גם סיבות אחרות.

לפי דעה, יערות מדבריים גורמים למגוון בעיות אקולוגיות ובראשן היעדר יער ממוזג (יער מגוון גנטית ועתיר לחות), פחות משקעים, פגיעה במינים אנדמיים (עצים, שיחים, פרחים פטריות ובעלי חיים) עד כדי סכנת כליה שלהם, סיכוי גבוה יותר לזיהום אוויר (ראו מדוע להלן) ואף דכדוך פסיכולוגי ותסכול של המטיילים בקרבתם.

בחלק אחד של המקרים (חורשות מלאכותיות קטנות היקף) ניתן לטפל בתופעה בטכנולוגיות הזמינות כיום אך בחלק שני של המקרים (חורשות מלאכותיות רחבות היקף או יערות מלאכותיים עצומים) ניתן יהיה לטפל ביעילות רק בעתיד הקרוב יחסית (100 שנה לערך) עם הכנסת טכנולוגיות שונות עליהן יתואר בהמשך הערך.

המונח "מדבריות האורן" נתבע על ידי מי ממבקרי קק"ל‏[1] לתיאור דיכוי האנדמיות ביערות. המונח עצמו בוקר על ידי הנהלת קק"ל והם השיבו לביקורת שעלתה סביבו באתר החברה במגוון מאמרים.

גלריית יערות מדבריים בארץ ישראל

הגלריה לעיל ממחישה בצורה שלא ניתן לערער עליה כי יערות חד מיניים, דו מינים, תלת מיניים, ארבע מיניים, חמש מיניים וכדומה גורמים לתופעת האללופתיה (או אמנסליזם) במסגרתה מין צמח דומיננטי אחד או כמה מיני צמחים דומיננטיים מעטים וספורים יחדיו מונעים או לפחות מזיקים צמיחה ושגשוג של מיני צמחים אחרים בקרבתם, כאשר המין הראשון או המינים הראשונים אינו ניזוק או אינם ניזוקים כלל.

ביטוי עיקרי של אללופתיה הוא השרת עלים מרובה שמדכאת מינים אחרים שאינם דומיננטיים דיים ובכל מקרה מהווה איום מתמיד על שגשוג ואפילו הישרדות מינים אחרים בקרבת מקום; אם נוטעים יער - ככל שנוטעים יותר מינים ובאופן יותר שווה כך ככלל קטן הסיכוי לאללופתיה ואדמה יבשה סביב העצים.

יערות מלאכותיים עם כמות מעטה מדי של מיני עצים ראויים מנצחיחים את תופעת האללופתיה וגורמים נזק סביבתי תוך הקטנת הסיכוי לפתח יעזר ממוזג, גריעת משקעים, גריעת קליטת רעלנים מן האוויר (עצים קולטים רעלנים ולא כל העצים קולטים רעלנים באופן זהה לכדי טיהור אוויר טבעי אקולוגי) וכן גורמים נזק נופי וסביבתי על ידי יצירת נוף מלאכותי ורסס פיטוכימיקלי אווירי בלתי אקולוגי אליהם לא רגילים בני האדם או בעלי החיים מבחינה ניורו-גנטית.

רק נטיעה מרובה (10 מינים ויותר של עצים, עוד לפני שיחים) היא נטיעה טבעית אם כי היא ראויה למשאבים עיקריים (בטיחות ויכולת יעילה לכיבוי שריפות - בפרט מן האוויר) ומשאבים משניים (פעולת משתלה ושתילת שתילים בפועל בסדר גודל זה).

הטענה לדיכוי אנדמיות בתוך היערות המלאכותיים בישראל

קטע יער טבעי מיער "ארזי האלוהים" שופע מיני הצמחים שבלבנון, מדינה אשר יעריה הטבעיים נשתמרו יותר מקרוביהם בישראל ממגוון סיבות; באופן כללי חלקו ישראל ולבנון פרטי צמחים רבים אך בישראל אבדו רבים מפרטים אלה כפי שיתואר בערך. יערותיה המעורבים של לבנון הם מן השרידים האחרונים ליערות הממוזגים העתיקים של אזור הלבנט; יערות שהיו נפוצים גם בתחום מדינת ישראל של ימינו בה כיום נשארו להם שרידים בודדים ודלילים.
קטע מן היער הטבעי הרב-מיני "חורש אחדן" (Horsh Ehden, בערבית - حرش اهدن) אשר גם הוא בלבנון.

מבקרי קק"ל טוענים כי ברור באופן חד משמעי \ אמפירי שיערות מלאכותיים שהם בעיקר חד מיניים או דו מיניים כאמור כמו אלו שניטעו בארץ ישראל מדכאים צמיחת מינים בתחום היערות עצמם במהלך הקיץ והחורף כאחת אך בעיקר בקיץ (כלומר, לא צומחת צמחיה אנדמית בשטח שבתוך היער ושבין העצים).

דיכוי האנדמיות מצמצם אוכלוסיות אחרות של צמחים אנדמיים לארץ ישראל (עצים, פטריות, שיחים ופרחים כאחת) שצמחו בה או בחלקיה השונים רבות בעבר כגון ארז, אלת המסטיק, קטלב מצוי, אלון מצוי, אשוח, חרוב, אדר סורי וייתכן שגם ער אציל ואף מינים שונים של פיקוס כגון פיקוס שקמה ופיקוס בת-שקמה וכן גם העצים הנשירים תאנה ורימון ואחרים.

מיעוט חורש טבעי סבוך וממוזג גורם להמעטת משקעים גם אם במידה מועטה (מוסכמה מחקרית זו היא בינלאומית ואיננה נוגעת לארץ ספציפית).

הטענה לדיכוי המראה הטבעי של אזור הלבנט בכלל וארץ ישראל בפרט

יערות שהם בעיקר חד-מיניים או דו-מיניים של עצים אלה אינם חורש-טבעי כפי שהיה בימי קדם בישראל וכלל עשרות מיני עצים נוספים ירוקי צמצמו למעשה את חלקות היער הטבעיות ומחקו נופים טבעיים מארץ ישראל לפחות עד התקופה בה ניתן יהיה לשחזרם באופן יעיל.

עלתה גם הטענה כי העלווה של היערות המלאכותיים כהה מדי ביחס לעלווה הטבעית שהייתה יותר בגוון צהוב-ירוק וכהות כללית מעטה יותר.

יערות חד מיניים כתמיד מדבריים

סביר להניח שכל יער שהוא בעיקר חד מיני בעולם (ובעיקר ככל שהמין הניטע בו נמוך או בינוני בגובהו) הינו יער "מדברי". הסיבה העיקרית לכך הן שככלל אין עוד מינים (או אין מספיק מינים במידה והיער הוא בעיקר דו מיני או תלת מיני וכדומה) שמין X יוכל לקיים עימם סימביוזה ובאלגוריתם כל שהוא של דומיננטיות, ידכא כל מין אחר המנסה ללבלב בסביבתו.

כמו כן, ככל שהמין נמוך בגובהו ומועט בעלוותו כך הוא מאפשר ליותר אור שמש לייבש את הקרקע בהיעדר מספיק פרטים של מינים דומיננטיים אחרים שיחבלו בכך.

היסטוריה של היערות בארץ ישראל וסביבתה

עד לפני שנת 2000 לפנה"ס לערך (או עד לתקופת המנדט הפרעוני בארץ ישראל, לערך) הייתה ארץ ישראל שופעת חורש טבעי עתיר מיני עצים ובעלי חיים; נפוצו בכל השטח הצפוני ואף ייתכן שגם בשטחה המרכזי של מדינת ישראל של ימינו עצי ארז, שהם עצים ירוקי עד עתירי עלווה עם עלווה ירוקה מאוד (ומשני מאפיינים אלה, ייצור רב של חמצן) וכן מיני עצים ירוקי עד רבים נוספים אשר כיום ואינם זמינים בארץ (ראו פרק ייעודי למיני עצים אלה בהמשך הערך); שטח ארץ ישראל ולבנון היה שופע יערות ארז, קטלב, אשחר, אורן, אלת המסטיק, בת-שקמה, ברוש, אלון מצוי, קיסוס וייתכן שגם ער אציל, שקמה ואשוח ועוד רבים שניתן לשער שדמו במראם ליערות המחטניים מאד שנשתמרו עד ימינו במדינת יפן; היה זה אזור ייחודי במראהו באזור הלבנט; היו אלו יערות ממוזגים (וייתכן שאף עם מאפיינים לוקאליים-מינוריים של יער גשם ממוזג) כמו אלו המעטים שנשארו בצפון איראן, צפון טורקיה, דרום גאורגיה (היערות הממוזגים-גשמיים הקולכיים) ועוד.

בשל היות ארץ ישראל ארץ "מרכזית" בעת העתיקה, אשר חיברה בין נתיבי מסחר ימיים ויבשתיים בין אסיה, אפריקה ואירופה וכן בשל קדושתה לדתות שונות ומלחמות שונות עליה שהושפעו מקדושה זו, ידעה הארץ תמורות רבות של ניצול משאבי הטבע שלה ובין היתר כריתת יערות מאסיבית לבניית פיגומים, מקדשים, מבצרים צבאיים, שיקום מבנים, בניית ספינות ועוד.

סביר להניח שהשימוש המאסיבי של העמים שפלשו לארץ ישראל בשטחי היער שלה (בעיקר החל מן הפלישה הרומאית) גרמו למגמה מתמשכת של כריתת יערות שצמצמה אולכוסיית צמחייה ומיני בעלי חיים רבים בארץ.

במאה ה-19 החלה מגמה של ייעור הארץ בעצי אקליפטוס לייבוש ביצות שהיוו בית גידול לחרקים ארסיים, מסיבות רפואיות כפי שתואר לעיל ועם הגלים השונים של ציונות ובעיקר מן המאה ה-20 וקום מדינת ישראל החלה מגמה של ייעור מלאכותי בעיקר באורן וברוש כפי שתואר לעיל, רובו כולו על ידי קק"ל.

יש שחוו דעתם ששיטת הייעור שנקטה קק"ל לאורך השנים היא שיטת "ייעור מסחרי" (שיטה בה ניטעים עצים רבים, בעיקר מחטיים, ממין אחד או שניים, לצמיחת יער איתן שלבסוף ייכרת לשימוש האדם) אשר נבדלת משיטת "ייעור אקולוגי" שככלל אין לו כל אספקט כלכלי-כספי עבור גוף ספציפי (כמו קופת ממשלה או קופת חברה ממשלתית).

עצים ירוקי-עד אנדמיים לארץ ישראל שיש להרבותם ביערותיה להשלמה אקולוגית

להלן גלריית עצים ירוקי-עד (evergreen) המהווים חלק טבעי מן היערות העתיקים של הלבנט בכלל וישראל בפרט והיוו בעבר חלק בלתי נפרד מחורשות הארץ טרם גלי הכריתה המאסיביים שתוארו לעיל; המצאותם מהווה השלמה אקולוגית לרוב ככל יערות הלבנט וישראל בפרט ולפי דעה על סמכויות הייעור בישראל ומחוצה לה לשתול יערות חדשים או לשקם יערות הרוסים תוך כלילת עצים אלה לצד שתילה מתונה ויחסית של אורנים וברושים (כל זאת בהינתן וישנו מערך בטיחות מספיק ויכולות כיבוי אש המתאימות לחורש טבעי סבוך וממוזג - ראו בהמשך):

עצים ירוקי-עד נוספים שצומחים בר בארץ ישראל הינם קיסוס החורש (Hedera Helix) וברברית הלבנון (Berberis libanotica). ייתכן שניתן יהיה לשלב ביערות המשוקמים גם מינים ספק-אנדמיים של מירסינה (Myrsine) ושל מספילוס (Mespilus).

על פי הבוטנאי פרופסור אבינועם דנין (1939-2015) פיקוס-שקמה הוא מין שאיננו אנדמי לארץ ישראל אך הובא אליה מארצות שכנות על ידי חקלאים ששתלו אותו גם באזורים חוליים (אם הערכתו נכונה אז ייתכן ששתילה זו נבאה ממאבק במדבור); יצוין כי לעומת זאת, לא ידועה לכותב ערך זה מחלוקת בשאלה אם פיקוס בת-שקמה אנדמי ופרטי בת-שקמה נפוצים באזור הלבנט ובירדן במיוחד באזורים סלעיים ולחים; אזורים שלא ידעו מדבור בעת העתיקה ושלא הייתה סיבה לשכפל פרטים של העץ אליהם.

ניתן לדבר גם על שתילת עצי דקל אנדמיים (ספק בחלקות ייעודיות לעצי דקל) ושיחים אנדמיים ומינים קרובים שיכולים להתאים ליצירת יערות ממוזגים ולא מדבריים; עצי דקל מתאימים בעיקר לחלקיה המדבריים של דרום הארץ ונושא קרוב הינו חורשי ים המלח - חורשים שבכללותם אינם קיימים עוד אך תפקדו כחורשות עצים נמוכים ועצי דקל שנפוצו מחוצות העיר יריחו בעיקר עד שתי פאותיים הצפוניות (המזרחית והמערבית) של ים המלח בימי קדם; בשנת 2018 הציתו מחבלים מוסלמים-פונדמנטליים רדיקליים מקטע חורש המהווה את אחד מן השרידים האחרונים לחורשות אלה.

סברות שונות על האטיולוגיה ל"מדבריות האורן" ו"מדבריות הברוש" לכאורה

קיגליה מנוצה (Kigelia Africana) הידועה בפירותיה הארוכים דמויי הנקניק היא מין האנדמי לאפריקה (נפוץ למשל בסודאן ואריתראה) אך הובא לישראל כעץ נוי בה הוא צומח בשפע רב (בעיקר בתוך ערים שונות). נטיעה יחסית של עץ ירוק עד עתיר עלווה זה תוכל לסייע היטב בסילוק אללופתיה והחייאת הקרקע הצחיחה של היערות המדבריים בישראל.
עץ התמרינדי (Tamarindus Indica) הינו עץ ירוק עד דומה במראהו לעץ הקיגליה המצולה (Kigelia Africana) שנזכרה לעיל ונפוץ גם הוא בארצות הקרובות לארץ ישראל (סודאן, איראן ועוד) וניתן לשתולו בישראל גם כן לשיקום והרחבה של יערות המצריכים עצים גבוהים ורחבים עתיר עלווה ומיזוג.

אטיולוגיה פירושו מה הביא מצב X למצב Y, כלומר מה הייתה הסיבתיות לשינוי ממצב X למצב Y.

בכל הנוגע לאורנים, סברו תחילו כי "חומציות המחטים" (כלומר חומצות שונות שנרקבות מן המחטים אל האדמה ובפרט לאחר גשם) מדכאות צמיחה של צמחים סביב האורנים אך טענה זו הופרכה במגוון מחקרים ומן העובדה שגם יערות חד מיניים ודו מיניים שאינם מחטניים כלל מדמים יערות מדבריים (ראו בהמשך וראו גלריית מדבריות עצים בראש הערך).

כיום מקובל הרעיון לפיו שתילת יערות חד מיניים, דו מיניים, תלת מיניים, ארבע מיניים או חמש מיניים וכיוצא בזאת (ספק בשילוב סוג אדמה או קרקע כגון קרקע סלעית באופן מתון או קיצוני) הם בעלי סיכוי עצום לאללופתיה (סיכוי שהולך וגודל ככל שהיער הניטע כולל פחות מינים), מה שמתבטא בקצב חילוף עלים המהיר של מיני האורן והברוש ובתוספת החום ההולך וגואה בישראל בשל התחממות עולמית וכליה של משאבי טבע אחרים בארץ.

בכל הנוגע לעצי ברוש ייתכן וגם כאן מדובר בשילוב עם סוג האדמה אך גם בעובדה שמין הברוש המצוי בעל עלווה פחות סבוכה (ולכן גם פחות מצלה) והכמות המעטה יותר של צל מאפשרת ליותר אור שמש לייבש את הקרקע הסמוכה לו ולאו דווקא מדובר בחילוף עלים מהיר (אללופתיה) כמו בעצי אורן.

אין ספק כי אללופתיה (בעיקר דרך חילוף עלים מהיר מדי ש"חונק" מינים סמוכים מלשגשג - אם אלה בכלל מופיעים בקרבת המין הדומיננטי), צל מועט (הקפדה על עצים מחטניים לא סבוכים) וכן גם מיעוט משקעים (שנגרם בעצמו מיערות לא טבעיים או כריתת יערות) גורמים שלושתם למדבריות אורן, מדבריות ברוש ומדבריות של כל חלקת יער חד מינית, דו מינית וכדומה.

  • השטח בו ניטע הקטע המלאכותי של יער חלמיש (יער אום צפא) הוא שטח הררי-סלעי טיפוסי לאזור יהודה ושומרון שידע כריתת עצים רבה ושיקום טבעי מועט בשל סלעיות הקרקע ואי ספיקת משקעים, אך אם עצי היער היו מוחלפים לפחות בחלקם בעצי ארז הלבנון האנדמי ללבנט למשל (Cedarus Ilbani) או אורן חואנגשני (Pinus hwangshanensis) שאינו אנדמי ללבנט אלא בכלל למזרח סין אך דומה לארז במראהו ואשר להם עינוף רחב ועלווה רבה וסבוכה יחסית והתאמה טבעית לשטח סלעי ביותר, הרי שהיה צל רב יותר והאדמה הסלעית ממילא הייתה כוללת יותר צמחיה מגוונת ואנדמית.
  • ארז הלבנון (Cedarus Ilbani) הוא מין אנדמי לאזור הלבנט ומתאים לקרקע סלעית באופן קיצוני; משכך, ישגשג עוד יותר בנקל ברקע פחות סלעית כמו זו של יהודה ושומרון ובשל ענפיותו הרחבה ועלוותו הרבה ויוכל לסייע ביצירת אקלים ממוזג באזור זה ושחזור נופיו הטבעיים.
  • אורן חואנגשאני (Pinus hwangshanensis) הוא מין אנדמי להריה הסלעיים של מזרח סין ודומה במראהו לארז הלבנון שאולי יהיה מין לא אנדמי שיתאים היטב לאזוריה הסלעיים של יהודה ושומרון שידעו כריתת יערות גבוהה לצד שיקום טבעי נמוך בשל סלעיות הרי יהודה ושומרון ובשל ענפיותו הרחבה ועלוותו הרבה יוכל לסייע ביצירת אקלים ממוזג באזור (חסיד האנדמיות יעדיפו ארז לבנוני שגם הוא מעולה לקרקע סלעית ביותר).

יערות רב מיניים בארץ ישראל כיום

את היערות הרב סוגיים בארץ ישראל (בהגדרה סבירה עשרה סוגי עצים ירוקי-עד ויותר) ניתן לחלק ליערות חורש טבעי וליערות מלאכותיים. נכון לשנת 2018 לכאורה כמעט ולא קיימים יערות מלאכותיים רב-גוניים מספיק (טבעיים-מספיק) בישראל למעט הקטעים החורשיים-טבעיים של יער ריחן ויער חלמיש ביהודה ושומרון, יערות הכרמל בגליל התחתון ויער נחל חרמון בגליל העליון; גם באזור הרי ירושלים נשארו מעט חורשים טבעיים אך אלו נטמעו בעיקרם במדבריות האורן והברוש באזור זה.

יער ריחן הנמצא יחסית במרכז ארץ ישראל (בשטח יהודה ושומרון ליד אום אל פאחם) הוא יער מבוסס חורש טבעי רב-סוגי המהווה שריד נדיר ודליל ליערות הטבעיים העתיקים של אזור הלבנט; בעבר היה היער רחב יותר וכלל מגוון ביולוגי רב יותר.

התנהלות קק"ל לאחר הביקורות

גורמים שונים בקק"ל התוועדו לעצם קיום הבעיה ולביקורות על קק"ל בהקשרה (יהיו ביקורות אלה מוצדקות או בלתי מוצדקות בנפשו של איש) אך לכאורה לא ננקטו פעולות לשינוי יערות קיימים (למעט חידוש יערות שנפגמו וגם אז אין לכלל אזרחי המדינה דרך להתחקות אחר הנעשה) וממילא שינוי יערות קיימים כמעט בלתי אפשרי בטכנולוגיה הנוכחית.

כיום בשנת 2018 אם קק"ל נוטעת יערות חדשים (מה שכמעט ולא קורה לפחות בשל גורמים שונים בעלי אינטרס כללי המונעים זאת מקק"ל עצמה) היא ככלל מקפידה על יערות מגוונים מינית (3 מינים ויותר) במטרה לשמר את החורש הטבעי של ארץ ישראל תוך לקיחת בחשבון גורמי סיכון כמו היותו של חורש סבוך כבעל סיכון גבוה יותר לשריפות אם כי אין לציבור יכולת לדעת באופן שוטף כמה סוגים נשתלים בכל יער או השתילה נעשית באופן רנדומלי או בחלקות ייעודיות למינים ספציפיים (פרקטיקה שמעודדת אללופתיה בכל חלקה נתונה) ואף האם הם כוללים גם שיחים בנוסף.

מבט לעתיד

יער ממוזג כה עשיר עד להיותו יער-גשם ממוזג במחוז גילאן (Gilan) שבצפון איראן, בקרבת הים הכספי; ניתן לתפוש תמונה זו כהדמיה לאיך בערך יראה שיקום רחב היקף הכולל רפורמה אמצעית-בטיחותית מקיפה ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות של רחפנים להחלפת מיקומי עצים, סילוק אללופתיה והחדרת מינים אנדמיים ירוקי-עד שהתמעטו או נעלמו עד התאוששות, באזור הלבנט בכלל וברצועות ההרים שאל מול חופי ישראל ולבנון בפרט.

טיפול עתידי ידרוש תחילה שיפור מערכי בטיחות קיימים אשר הצורך אודותם נלמד עוד יותר לאחר ריבוי שריפות באזורים מיושבים ומתוירים בכלל ובכל הנוגע לישראל משריפות יער בישראל ובמידה רבה אסון השריפה בכרמל בשנת 2010 והתופעה הנפוצה בישראל ובסביבתה בה גורמים אסלאמיים-פונדמנטליים ורדיקליים נכונים להצית חורשים ויערות כפעולות טרור (וייתכן שחלק משריפות היערות בישראל כולל השריפה בכרמל ב-2010 היו פעולות טרור).
מעבר לכך, יידרש פיתוח טכנולוגיות מסייעות שיאפשרו שינוי מאסיבי של יערות קיימים על ידי החלפת מיקומם של עצים קיימים באחרים וכן ניקיון "קרחות יער" שנגרמו למשל מאללופתיה לא טבעית והחדרת מינים חדשים אליהם (ובכך למעשה גם ללב היער).

אזור הלבנט שופע זיהום אוויר מתעשייה, מלחמות וצפיפות אוכלוסין רבה אך על ידי הפתרונות לעיל ואחרים סביר כי ניתן יהיה לשחזר ואף להרחיב בדיעבד יערות ממוזגים רב מיניים (כולל מעיינות ונחלים) גם בקרבת ערים ואזורים מיושבים בלבנט בכלל ובישראל בפרט. סביר כי הדבר ידרוש עבודה של רשויות רבות בכל מדינה וייתכן שאף שיתוף פעולה בין מדינות האזור השונות.

יידרש שיקום יערות ישראל (כולל שטחי הרשות הפלסטינית), לבנון וירדן; סביר להניח כי תחילה עדיף לשקם את יערות רצועות ההרים שאל מול חופי ישראל ולבנון (ליצירה מחודשת או הרחבה של יערות ממוזגים עתיקים שהתקיימו באזור, אשר יסייעו למנוע זיהום אוויר ולהרים קמעה את כמות המשקעים ולגרום לייצובם בשל הקרבה לים וייתרון גובה קל); הדבר יציריך שיתוף פעולה בין סמכויות הייעור של המדינות השונות, אם כי במצב היחסים הנוכחי בין המדינות (בעיקר ישראל, פלסטין ולבנון) תהליך זה אינו נראה באופק.

טיפול טכנולוגי

הדרך היעילה היחדיה לכאורה למנוע לחלוטין את מדבריות האורן (לאחר הבטחת מערך בטיחות שיטרים פעולה זו) היא לפתח רחפנים מאסיביים וחשמליים בעלי יכולת טעינה עצמית-סולארית ויכולת לעקירה ונשיאה בטיחותית של עץ על ידי משיכתו מעלה והזזתו למקום אחר (לפי קואורדינטות) ובכך לעקור חלק מן העצים באופן ספורדי ולשתול מחדש את העצים שנעקרו במקומות אחרים באופן טבעי ורב-גוני תוך ריחוף הרחפן אל אתר השתילה (העברת עץ), הנחתו באתר שנחפר מבעוד מועד על ידי רחפן אחר נניח (אשר ימתין בקרבת האתר לכיסוי גזע העץ באדמה וייצוקו לקרקע (במצב בלתי סביר של היעדר שטח לשתילה העץ במדינה נתונה יוכל להישתל במדינה שכנה או במקרה נדיר לעבור התמרה לקומפוסט אורגני).

סיכום ומסקנות זהירות

נכון לשנת 2018 טיפול טכנולוגי כפי שתואר איננו בנמצא והטכנולוגיות הקיימות הנוגעות לרחפנים ורובוטים רחוקות מאוד מלאפשר לפתח רחפן חשמלי מאסיבי בעל יכולת אגירת אנרגיה חשמלית והיטענות סולארית כפי הנדרש לתלישת עץ עם שורשיו להעברתו לשתילה במקום אחר.

בארץ ישראל ניטעו כבר מיליוני אורנים וברושים וניתן להעריך כי רק בסביבות שנת 2118 לערך תיתכן טכנולוגיה שתוכל להתמודד ביעילות עם תופעת מדבריות העצים השונות.
מה שכן ניתן לעשות כיום הוא שיקום מערכי בטיחות כולל (הכנסת רובוטים מסייעת) ושיקום יערות שנשרפו על ידי שתילה של למעלה מלפחות 10 סוגי עצים בהם (כולל סוגי שיחים שונים) כך שהחלקה המשוקמת תשקף חורש טבעי ואקולוגי לכל הדעות.

הערות

  • אין לבלבל בין יערות מדבריים לבין תופעה דומה מעט אך טבעית לחלוטין הנקראת טונדרה ("יער קר ויבש") המאפיינת אזורים צרים וקרים באופן קיצוני בקווי השטח הקוטביים של כדור הארץ.
  • שמו המדעי של קטלב משונן - Arbutus unedo.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נכון להוספת הערה זו, כותבו המקורי של הערך לא יודע מי אדם זה