מדע ההיסטוריה של האדם

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מדע ההיסטוריה של האדם, היא גישה לחקר ההיסטוריה של האדם כאל תחום שצריך להשתייך לתחום מדעי, הדומה למדעים היסטוריים כמו אקולוגיה אבולוציונית, חקר הדינוזאורים או אסטרונומיה, זאת בניגוד לגישה השלטת כיום אשר מתייחסת אל ההיסטוריה כאל תחום במדעי החברה או כאל "עובדה ועוד עובדה ועוד עובדה", נציג בולט של גישה זו הוא הביולוג ג'ארד דיימונד אשר מציג אותה בפרק האחרון של רובים חיידקים ופלדה "עתיד מדע ההיסטוריה של האדם". גישה זו מאפיינת כיום את הזרם המתהווה של היסטוריה סביבתית.

כריכת הספר רובים חיידקים ופלדה. בנוסף לספר זה ניתן להצביע על ספרים נוספים כמו התמוטטות וקיצור תולדות האנושות שנכתבו בגישה דומה

דיימונד מעיד כי הוא מודע לבעיות הרבות שיש בגישה זו, כמו המורכבות הגדולה שיש בהיסטוריה האנושית, ותפקידם של יחידים גדולים (כמו בודהה, ישו, היטלר, אלכסנדר מוקדון ואחרים), אולם טוען שבטווחי זמן ארוכים יותר יש השפעה זניחה של אנשים גדולים, וכי יש גורמים רבים שאינם מושפעים מגורמים אלה - גורמים ותהליכים גאוגרפיים ואקולוגיים שמודגמים בספרו. הוא מציין גם שיש שאלות רבות פתוחות, ושתפקידם של גורמים תרבותיים (כמו השפעת התרבות ההודית של חלוקה לכתות והשפעת התרבות הקונפוציונית על התפתחותה של סין) צריכות להילקח בחשבון - לאחר שנלקחות בחשבון ההשפעות האקולוגיות והגאולוגיות היסודיות וארוכות הטווח יותר.

דיימונד דן בקצרה בפרק זה בהבדלים בתוך אירואסיה עצמה, ומציין כי תחום זה דורש מחקר נוסף שלא מופיע בספר. ההסבר מדוע ארצות הסהר הפורה ירדו ולא החזיקו בבכורתן, מוסבר על ידי הרס אקולוגי שנגרם בגלל החקלאות האינטנסיבית באיזורים אלה שהפך אותם מאיזורים פוריים למדבר. הרס כזה לא התרחש באירופה ובסין בגלל דפוסי ירידת גשמים אחרים.

ההסבר של דיימונד (ושל חוקרים אחרים) מדוע סין פיגרה מאחורי אירופה לאחר המאה ה-15, למרות בכורה טכנולוגית עד אז, מוסברת על ידי ריכוזיות מדינית שאיפיינה את סין ואיפשרה לשליט אחד למנוע התפתחות טכנולוגית או מחקרית ואף לסגת ממנה, בעוד שבאירופה, שמאופיינת בפיצול מדיני, התחרות בין המדינות לא איפשרה דבר מעין זה, שכן התפתחות טכנולוגית או גילוי מדינות אחרות, במדינה אחת גרמו למדינות אחרות להצטרף למרוץ. דיימונד ממשיך ושואל מדוע סין אופיינה על ידי איחוד מדיני ואירופה בפיצול מדיני ומסביר זאת במבנה גאוגרפי שונה - שטח האדמה בסין עביר למדי, ואינו כולל מכשולים משמעותיים, בעוד שקו החוף של אירופה מפוצל ל-5 חציי איים (יון, איטליה, ספרד, דנמרק ושוודיה) ואי גדול אחד (בריטניה). בתוך היבשת עצמה יש הרים שמונעים איחוד קל של היבשה. דיימונד ממשיך וטוען כי משתמע מכך שעבירות גאוגרפית משחקת תפקיד כפול בהתפתחות הטכנולוגיה. הקישור בין מקומות צריך להיות גבוה מספיק כדי לאפשר את העברת הטכנולוגיה בקצב סביר (בניגוד לאמריקה לדוגמה), אבל לא גבוהה מידי בכדי לא לאפשר איחוד מדיני שמאפשר את הקפאת הטכנולוגיה.

ספרים נוספים של דיימונד, כמו התמוטטות, מרחיבים את הגישה של היסטוריה אנושית כמדע, על ידי התבוננות בחברות שונות ביתר פירוט סביב שאלות אחרות.

לאחרונה היה דיימונד עורך-שותף בספר "ניסויי היסטוריה טבעיים" (Natural Experiments of History), אסופת מאמרים הממחישים את הגישה המולטי-דיספלינרית וההשוואתית למחקר ההיסטורי שאותה הוא מקדם.

פרה היסטוריה מול היסטוריה

כריכת הספר "קיצור תולדות האנושות"

לגישה זו של ראיית ההיסטוריה כחלק שמתבסס על מדעים, שותף גם פרופ' יובל נח הררי, בספרו קיצור תולדות האנושות. הררי טוען שהיסטוריה היא חלק מרצף של ענפי מדע שחוקרים חומר ואנרגיה ברמה עולה של מורכבות. פיזיקה בודקת אינטראקציות של חומר ואנרגיה שנוצרו לפני 14 מיליארד שנים במפץ הגדול, כימיה בודקת קשרי גומלין והתפתחות בין אטומים ומולקולות שהחלו להיווצר 300 אלף שנים לאחר המפץ הגדול. לפני 3.8 מיליארד שנים החלו להיווצר מבנים מורכבים בהרבה וכך נוצרו יצורים חיים שאותם חוקרת הביולוגיה. הררי טוען שלפני 70,000 שנה החלו חלק מהיצורים הביולוגים, הומו-סאפינס, להשתמש בשפה מורכבת וכך נוצרו קשרים מורכבים יותר שנקראים תרבות ואותם חוקרת ההיסטוריה.

הררי טוען שההבחנה המסורתית בין היסטוריה לבין פרה-היסטוריה היא בעייתית משום שהיא מניחה שקיים כביכול מחסום בין הביולוגיה (שחוקרת את הפרה-היסטוריה) לבין ההיסטוריה שהתפתחה כחלק ממדעי החברה והרוח, וכי הנחה זו מתבררת עם הזמן כבלתי-מתאימה ומפריעה יותר ויותר. לפי הררי, עד לפני 70,000 שנים, בטרם המהפכה הלשונית, לא נבדל המין הומו-סאפינס משאר מיני האדם או משאר מיני החיות בצורה מיוחדת. מיני האדם היו חיה ככל החיות, ולא הייתה להם השפעה מיוחדת על המערכת האקולוגית. די בכלים ביולוגים כדי להבין 100% מהתנהגות האדם עד לנקודה זו.

מתקופת המהפכה הלשונית והלאה, יש מספר הבדלים בין התנהגות בני ההומו-סאפינס לשאר בעלי החיים בגלל שמתחילה אבולוציה תרבותית במקביל לאבולוציה הביולוגית. השפה העשירה של ההומו-סאפינס מעניקה לו יכולת טובה יותר לתאר את עולם הטבע, וכן מעניקה לו יכולת לרחל על שאר חברי הקבוצה -דבר שמאפשר להגיע לשיתופי פעולה בקבוצות של כ-150 פרטים וזהו דבר שבעלי חיים חברתיים אחרים מתקשים לבצע. יותר מכך, השפה המורכבת מאפשרת להגיע לשיתופי פעולה בין מאות, אלפי ומיליוני בני אדם על ידי יצירת מיתוסים, או "מציאות מדומיינת" במושגים משותפים כמו אלים, מדינות, כסף, תאגידים וכו'. נוסף ליכולת לשתף פעולה בקבוצה גדולה, המיתוסים מאפשרים גם שינוי תרבותי שהוא מהיר יותר, גמיש יותר ומכוון יותר, יחסית להסדרים חברתיים מבוססי גנטיקה שיש אצל שאר החיות.

המוסדות החברתיים מאפשרים ליצור אנומליות ביולוגיות. לדוגמה חברות שבהן הזכרים ששייכים לאליטה החברתית נתונים להסדר חברתי שבו הרבייה שלהם אסורה לגמרי או מוגבלת. דוגמאות לכך כוללות את הכנסייה הקתולית שבה אסור לבישופים ולאפיפיורים לשאת נשים ולהוליד ילדים, את הנזירים הבודהיסטים, הסריסים באימפריה הביזנטית, הסריסים באימפריה הסינית ובמידה מוגבלת גם את ראשי הממלוכים שלא הולידו ילדים עד גיל מסויים. בקרב חיות חברתיות אחרות בטבע כמו בקרב פילים, אריות, קופים, אריות ים וכו' המקובל הוא שדווקא הזכרים השליטים - זכרי אלפא - הם אלו שמתרבים יותר. הדרך שבה התרבויות האלה המשיכו להתקיים היא על ידי המשכיות של המיתוס שמחזיק אותן. כלומר הורשה של התרבות שמאפשרת את קיומה של האליטה במקום על ידי הורשה של גנים ישירה (להבדיל ממלכים לדוגמה).

על פי הררי, מי שמנסה להשתמש רק בביולוגיה כדי לנתח את ההיסטוריה דומה למי שהולך לתחרות טניס, חוזר כשבידיו שרטוט מדויק של גבולות המגרש, וטוען ש"כל מה שהתרחש במשחק, התרחש בתוך הגבולות האלה". זה מדוייק לחלוטין, אבל זה לא מאוד מעניין. לטענתו יש צורך בהוספת התאוריות של ההיסטוריה כדי להגיע להבנה טובה ומעניינת יותר של ההיסטוריה מאז המהפכה הלשונית. עם זאת, זו תהיה טעות להניח שתפקידה של הביולוגיה נגמר מרגע שהתרבות מופיעה. כשם שביולוגים צריכים להכיר את הפיזיקה והכימיה שעליהם מבוססת הביולוגיה, כך הביולוגיה ממשיכה לשחק תפקיד חשוב בהתפתחות האדם ובהבנה שלנו אותו.

הררי טוען שהתנהגות בני האדם דומה להתנהגות חיות קרובות אלינו כמו קופים בכלל או שימפנזים בפרט. יש דמיון רב בין התנהגות משפחת שימפנזים לבין התנהגות שלנו במסגרת המשפחתית. לעומת זאת, בקבוצות גדולות יותר של 50-150 אנשים ובמיוחד בקבוצות גדולות הרבה יותר של מעל 150 אנשים הדמיון הזה נגמר, שכן המנגנונים המאפשרים את שיתופי הפעולה בקרב קבוצות גדולו של הומו-סאפינאס, סדר מדומיין לפי הררי, לא מבוססות ישירות על ביולוגיה אלא על מיתוסים חברתיים. עם זאת אנשים רבים מתארים לעצמם ולאחרים את מוסדות חברתיים המורכבים והגדולים יותר - כמו מדינה או צבא או פירמה על ידי דימויים מוכרים להם כמו משפחה, "אבא חזק" ועוד.

ראו גם

קישורים חיצוניים