תקשורת לא אלימה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקשורת לא אלימה (באנגלית: Nonviolent communication או בראשי תיבות - NVC) או תקשורת מקרבת או תקשורת חמלה היא תהליך שפותח על ידי הפסיכולוג האמריקאי מרשל רוזנברג (Marshall Rosenberg) ואחרים, כדי לסייע לאנשים לתקשר עם יותר חמלה ובהירות. היא מתמקדת בשני דברים. הראשון הוא ביטוי עצמי כן וישר - חשיפה של מה חשוב לאדם באופן שסביר שתעודד חמלה בקרב אחרים, והשני הוא אמפתיה - הקשבה עם חמלה עמוקה. תקשורת לא אלימה פורמלית כוללת 4 אלמנטים: התבוננות, (נבדלת מאינטרפרטציה, או הערכה), רגשות (אמוציות נפרדות ממחשבות), צרכים (מניעים עמוקים) ובקשות (ברורות, נוכחיות, בנות השגה, וללא דרישה).

השפה נקראת גם "שפת הג'ירף", על שום שהג'ירף הוא החיה היבשתית בעלת הלב הגדול ביותר. השיטה מעוניינת ביצירת תקשורת מלב אל לב.

עיקרי השיטה

  • התבוננות (Observation) או תצפית - מה הדבר שאנחנו רואים, שומעים או קוראים שגרם לנו לרצות להגיב. התצפית נטולת הפרשנות הערכית מהווה בסיס להסכמה עם האחרים – "כשראיתי את הבגדים על הרצפה...". לעיתים קרובות אנשים מבצעים ערבוב בין התבוננות בדבר שמישהו מבצע, לבין פרשנות שלהם לדבר זה, מתן הערכה ערכית לדבר זה וכו'.
  • רגש - מה הרגשות שלנו באותו הרגע. לפי השיטה יש לעיתים קרובות בלבול בין רגשות כמו "אני עצוב", או, "אני מפחד" לבין מחשבות הקשורות לקשר עם האדם השני. אמירות כמו "אני מרגיש נבגד", או "אני מרגיש שהתעלמת ממני" וכו' הן אמירות שלא מביעות את הרגש שלנו אלא מתייחסות לדרך שבה התנהג הצד השני. לפי השיטה משפטים המערבבים הרגשה ונימוק שכלי לאותה הרגשה מקטינים את הסיכוי לתקשורת עם האדם השני : "אני מרגיש ש..." וזאת בגלל שתמיד אחרי הפתיח הזה תבוא מחשבה ולא שם של רגש. גם תיאור כמו "אני מרגיש צער בגלל שאני חושב ש..." יוצרות זיקה בין ההרגשה לבין מחשבה ולכן מסבכות את התקשורת. בתקשורת מקרבת משפט כמו "אני מרגישה שלא אכפת לך ממני" הופך ל-" אני מרגישה בודדה, עצובה".
  • צורך - מה הצורך שמניע אותנו, מה חשוב לנו. "אני זקוקה לקבלה, לקירבה"
  • בקשה - בקשה ברורה בזמן הווה ובלשון חיובית, כזו שהצד השני יכול להבין ולהחליט אם להיעתר לה או לא. היא נוגעת למה אנחנו רוצים שיקרה עכשיו. "אתה מוכן להגיע היום בשעה חמש כדי שנלך לסרט?" או "האם אתה מוכן לומר לי איך זה נשמע לך?" לבקשה יש חשיבות כי היא מאפשרת את המשך דיאלוג.

השימוש במודל הזה מתבצע גם כשאנחנו מנסים לברר מה חושב או מרגיש על בן/בת שיחנו. המטרה היא איכות הקשר.

עקרון מפתח בתקשורת לא אלימה הוא היכולת לבטא את עצמך בלי שימוש בשיקול של טוב ורע ונכון לא נכון ומכאן הדגש על ביטוי של רגשות וצרכים במקום של ביקורת ושיפוטיות.

אמפתיה

מרשל טוען כי "הפתרונות כבר יימצאו אותך" וכי לא משנה מה אומרים לך, תשמע רק את הצורך מאחורי הדברים. באופן כזה ניתן לסנן את מה שאינו תורם לנו ולהתמקד במה שהלב אומר ולהיות אמפתיים.

המשמעות העמוקה של אמפתיה והביצוע שלה בשיחה היא דבר שיש להקדיש לו תשומת לב. האמפתיה בשיטה זו אינה מרחמת, מייעצת, או אומרת למישהו מה הוא כן או לא "צריך" או "חייב" לעשות.

אם אנחנו אומרים למישהו : "אני מבין ש.." תמיד תבוא לאחר מכן המילה : "אבל" השוללת מיד את מה שנאמר קודם לכן. אז רצוי תמיד לשאול, מה שמותיר לאדם השני מקום להסכים או לא להסכים.

השיטה ממליצה להפחית את השימוש בביטויים כמו "אתה צריך לעשות כך וכך" או "אתה חייב" - שהם ביטויים שמפחיתים את הבחירה ואת החירות של הצד השני.

עשיה כמענה לצורך

במצב של קונפליקט מרשל שואל שתי שאלות:

  • מה אתה רוצה שהאדם השני יעשה?
  • מה היית רוצה שיהיו המניעים שלו לעשות זאת?

בתקשורת מקרבת מתארים את הפעולות האנושיות כדבר שנובע מניסיון לענות על צורך אנושי. (ראו גם צרכים אנושיים בסיסיים)

ועם זאת הכוונה היא שאנשים לא יפעלו מתוך כפייה, אשמה, בושה, פחד מעונש או גינוי או איום, או למען פרס או תגמול. האידאל בתקשורת זו היא להשיג את הצרכים שלך תוך שמירה על צרכי האחר.

ציטוטים

  • טיך נהאת האן, נזיר הבודהיסטי: " כשתבין באמת את סבלו של האחר לבך ייפתח באופן טבעי, ולא יהיה צורך להכריח את עצמך להרגיש חמלה."

ראו גם

קישורים חיצוניים