47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 7:
שורה 7: + + + + + + + + + + + + שורה 26:
שורה 38: + + + + + + + +
←פעילות
המכונות גרמו לכך שאלפי אנשים שעבדו בתעשיית הבדים. אחת הקבוצות הראשונה להפגע היתה בתחום גימור הבגדים (croppers). באיזור יורקשר לדוגמה, עבדו בתחום זה כ-5,000 איש נכון לשנת 1812. כעבור 5 שנים, ב-1817 רק 760 מהם המשיכו לעבוד בעבודה זו, ב-1830 ירד מספר העוסקים בתחום ל-0. מכונה אחת החליפה 27 עובדים מסוג זה, ותפעולה היה יכול להעשות על ידי ילדים. אם הילדים מתו, חלו או נפצעו, אפשר היה לחליף אותם בקלות בילדים אחרים.<ref name="yuval_dror"/>
המכונות גרמו לכך שאלפי אנשים שעבדו בתעשיית הבדים. אחת הקבוצות הראשונה להפגע היתה בתחום גימור הבגדים (croppers). באיזור יורקשר לדוגמה, עבדו בתחום זה כ-5,000 איש נכון לשנת 1812. כעבור 5 שנים, ב-1817 רק 760 מהם המשיכו לעבוד בעבודה זו, ב-1830 ירד מספר העוסקים בתחום ל-0. מכונה אחת החליפה 27 עובדים מסוג זה, ותפעולה היה יכול להעשות על ידי ילדים. אם הילדים מתו, חלו או נפצעו, אפשר היה לחליף אותם בקלות בילדים אחרים.<ref name="yuval_dror"/>
==מיתוסים==
הדעות המקובלות על לודיטים בקרב הציבור כיום, משקפות את האמירה "ההיסטוריה נכתבת על ידי החזקים". הלודיטים עצמם לא כתבו זכרונות או עדויות והם פעלו בחשאי ובאנונימיות. בנוסף במשך תקופה ארוכה הפעילה הממשלה הבריטית צנזורה הדוקה על העיתונות וכלל הביטוי בכתב בנושא זה ובנושאים חברתיים. מסיבות אלה רוב המידע על הלודיסטים נכתב בידי מתנגדיהם. מקובל לחשוב שהלודיטים היו מין אספסוף פושעים שפעל באופן לא ראציונלי בהתקפי זעם מקריים ושעיקר הזעם שלהם היה מכוון נגד המכונות.
במציאות הלודיטים היו אנשי מקצוע מהמעמד הבינוני של התקופה, שמקום העבודה שלהם נלקח מהם. אפשרויות פעולה פרטיות היו מוגבלות שכן באותה תקופה היתה הצפה של עובדים זולים מאד מהכפר. כניסה לענף מקצועי אחר היתה עניין קשה, ועבודה בלתי מקצועית פרושה היתה להתחרות עם ילדים שעבדו בשכר רעב. תנאי העבודה והמחיה של עובדים עניים תוארו קודם.
אפשרויות ציבוריות שקיימות היום עבור עובדים לנסות לשפר את מצבם כמו מכתבים לעיתון, התארגנות עובדים, שביתה, מחאה פוליטית חוקית או נסיון להשפיע על הפרלמנט היו חסומות בפני הלודיטים. באותה תקופה התארגנות עובדים ושביתות היו אסורות לפי חוק, וניתן היה גם להכות עובדים סרבנים, לעיתים עד מוות. הבחירות לפרלמנט היו פתוחות רק לאצולה ולבעלי אדמות ורכוש רב. העיתונות היתה תחת חוקי צנזורה ופיקוח ממשלתי מחמירים. מחאות חוקיות מאוחרות ומאופקות יותר כמו דרישה עממית להשתתפות בבחירות בפרלמנט, הסתיימו ב[[טבח פיטרלו]] שהתרחש ב-1819, שבו הצבא הסתער על אסיפת עם גדולה של אזרחים בלתי חמושים שהתאספו בשדה, הרג עשרות אנשים ופצע מאות, והפרלמנט גיבה את הצבא והעביר חקיקה שמגבילה עוד יותר את הזכויות הפוליטיות של הציבור.
הלודיסטים לא שרפו מכונות בצורה עיוורת, אלא ניסו לקיים מחאה חברתית חריפה ואלימה על רקע מציאות קשה ואפשרויות פעולה חלופיות גרועות. הם התכוונו לאיים על התעשיינים ולגבות מהם מחיר כלכלי כבד. יש עדויות כי הלודיסטים לא פעלו סתם נגד מכונות אלא מול מה שהם ראו כניצול ציני של מצבם. לדוגמה הם לא תקפו תעשיינים שהם תפסו כפועלים בצורה הוגנת.
הלודיסטים פעלו בצורה מאורגנת ומתוכננת ושמרו על חשאיות וסודיות. הם גם הפגינו סולדריות ויכולות ארגון. גם מול פרסים גבוהים של הממשלה הבריטית על מידע על הלודיטים ומול כוח צבאי עצום בגודלו הם החזיקו מעמד במשך תקופה ארוכה וקיבלו תמיכה מקהילות המקומיות שפעלו בקרבן.
==פעילות==
==פעילות==
ב-9 במאי נורה למוות ראש ממשלת בריטניה, ספנסר פרסוול, שהוביל את המתקפה נגד הלודיטים. בתחילה חשדו שמדובר בפועלם של הלודיטים, ששמחו לשם הידיעה על מותו, אבל נתברר כי הוא נרצח על ידי תמהוני.
ב-9 במאי נורה למוות ראש ממשלת בריטניה, ספנסר פרסוול, שהוביל את המתקפה נגד הלודיטים. בתחילה חשדו שמדובר בפועלם של הלודיטים, ששמחו לשם הידיעה על מותו, אבל נתברר כי הוא נרצח על ידי תמהוני.
===דעיכה===
למרות מאות מכונות שנשרפו כל חודש, מתקפות רבות והרוגים משני הצדדים, לא הצליחו הלודיטים לשבור את התעשיינים שקיבלו גיבוי מהממשלה. עוד ועוד לודיטים נעצרו ופעילותם הלכה ודעכה. המתקפה האחרונה נערכה בינואר 1813. לאחריה נערכו עוד מהומות וביזות אבל התנועה החלה לאבד את המומנטום שלה החל מהמשפט ביורק באפריל 1812.
למרות מאות מכונות שנשרפו כל חודש, מתקפות רבות והרוגים משני הצדדים, לא הצליחו הלודיטים לשבור את התעשיינים שקיבלו גיבוי מהממשלה. עוד ועוד לודיטים נעצרו ופעילותם הלכה ודעכה. המתקפה האחרונה נערכה בינואר 1813. לאחריה נערכו עוד מהומות וביזות אבל התנועה החלה לאבד את המומנטום שלה החל מהמשפט ביורק באפריל 1812.
==השפעות==
הלודיטים לא הצליחו לשנות את המציאות הכלכלית-חברתית של תקופתם. הלודיטים כן גבו מחיר מהתעשיינים ויש החושבים כי דבר זה גרם להאטת הכנסת מכונות וכן להתייחסות הוגנת מעט יותר כלפי עובדים. בראיה היסטורית הם הצליחו להבהיר כי לא כל שינוי טכנולוגי בהכרח משפר את מצבו של כלל הציבור.
עם זאת, פעילות הלודיטים גם הביאה להקצת עמדות הפרלמנט והממשלה נגד מעמד העובדים. עמדה זו של תמיכה בעשירים נגד העניים נמשכה גם בעשורים שלאחר מכן ונדרש מאבק ארוך של הציבור כדי לשנותה. מאבקים חברתיים מאוחרים יותר בבריטניה לבשו אופי שונה ומתון יותר וקצרו לבסוף הצלחה גדולה יותר. מאבקים אלו היו מאבקים של זרמים סוציאליסטים לשיפור תנאי העבודה, להכרה ב[[זכויות עובדים]] כמו הזכות לשביתה ולהתארגנות עובדים ומאבקים לשינוי כלל יחסי הכוחות בין מעמדות שונים בדרישות לסוציאליזים ולסוציאל דמוקרטיה. מאבקים אחרים היו קשורים לקבלת זכות הצבעה לכלל שכבות הציבור, תחילה לכלל הגברים ובהמשך גם לנשים, מאבקים דומים היו הכרה בכלל זכויות הנשים, בזכויות אדם וליברליסטים שנאבקו למען זכויות אדם, הקטנת כוחו של השלטון, חופש הביטוי וכדומה.
הצלחה גבוהה יותר של מאבקים מאוחרים אלה נבעה גם מגורמים אחרים - שינויים טכנולוגיים שגרמו לכך שעובדים מקצועיים יותר היו נדרשים ולכן היה קשה יותר להחליף עובדים בקלות, הוצאת ילדים ונשים משוק העבודה, עליה בכוח הקנייה של הפועלים וחיזוק מעמד הביניים שנתנו להם כוח פוליטי ועוד.
==השלכות על התאורה הכלכלית==
==השלכות על התאורה הכלכלית==