טריכלורואתילן

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התפרשות מזהמים של חומרים אורגניים נדיפים כולל טריכלורואתילן, במי התהום ובקרקע בגוש דן 1999-2001.

טריכלורואתילן (באנגלית: Trichloroethylene) הוא נוזל (בטמפרטורת החדר) שקוף ולא דליק שתרכובתו הכימית היא C2HCl3 או בכתיב פתוח ClCH=CCl2 ושמו בקיצור באנגלית הוא TCE והוא בעל ריח מתוק. פירוש השם הוא 3 אטומי כלור יחד עם אתילן (פחמן ומימן). זהו חומר רעיל ומסוכן שחשוד כמסרטן בבני אדם בעיקר בכליות ובכבד, ועלול לגרום פגיעה במערכת העצבים, ובמערכת הרבייה.


בעקבות כך יש תקנות מחמירות מאוד לגבי השימוש והחשיפה לחומר במדינות מערביות ומצד ארגון הבריאות העולמי. בישראל קיימים מספר מוקדים של חשיפה לטריכלורואתילן עקב זיהום מים שחדר לקרקע ולמי התהום שנוצר עקב זיהום תעשייתי. מוקד חשוב של זיהום כזה נמצא הוא זיהום קרקע בגוש דן. טריכלורואתילן הוא סוג של חומר אורגני נדיף ולכן המצאות שלו בקרקע עלולה לגרום חשיפה אליו בצורה של זיהום אוויר.

שימושים, פליטות וחשיפה

טריכלורואתילן משמש בעיקר כחומר מסיר שומנים בתעשיית המתכת ובתעשיית הטקסטיל. הוא גם משמש כחומר גלם בתעשייה הכימית והרפואה. טריכלורואתילן משמש גם כנוזל קירור, ממס בניקוי-יבש ואף כמרכיב בדבקים, מוצרים לניקוי שטיחים, מסירי כתמים וטיפקס. יש לטריכלורואתילן שימושים גם בתעשיית הגומי, בתעשיית הנייר ובתעשיית האלקטרוניקה.[1]

טריכלורואתילן אינו מצוי בסביבה באופן טבעי.[2] מקורות הפליטה האנושיים של טריכלורואתילן הם התעשיות המשתמשות בו. כזיהום אוויר, עיקר פליטתו לאוויר הוא מתעשיית המתכת, כמו כן פליטות של חומר זה עלולות להתרחש גם בזיהום אויר ביתי כתוצאה ממוצרים המכילים אותו[1]

טריכלורואתילן עלול להימצא בזרמי שפכי תעשייה של מתקנים ומפעלים המשתמשים בו ולגרום לזיהום מי תהום. בשל נדיפותו הרבה של החומר, צפוי כי הוא לא יימצא במזון. במקרה של זיהום קרקע בטריכלורואתילן צפוי כי זיהום הקרקע יפחת במהירות בשל נידופו של החומר לאוויר.[1] עם זאת הזיהום יכול להתקיים גם עשרות שנים בעומק הקרקע לאחר מכן ולהיפלט באופן איטי מאוד לאוויר (ראו המקרים של פליטות בתל אביב בהמשך).

חשיפה לטריכלורואתילן מתרחשת כאשר נושמים אוויר המכיל אדים של החומר, שותים מים המכילים אותו, או נחשפים לקרקע המזוהמת בחומר. עיקר החשיפה היא חשיפה נשימתית.[2]

השפעות בריאותיות של טריכלורואתילן

חשיפה לריכוזים גבוהים של טריכלורואתילן, בעיקר נשימה שלו בחדרים סגורים, פוגעת במערכת העצבים המרכזית והתסמינים שלה דומים להרעלת אלכוהול - החשיפה עלולה לגרום לסחרחורת, לכאבי ראש, לעייפות, לקשיים בהליכה, לאובדן הכרה ואף למוות. טריכלורואתילן מסיר את שכבת השומן בעור ולכן ניתן לחוש גירויים בעור במקרים של חשיפה עורית חוזרת (בעיקר בחשיפה תעסוקתית) או במקרים של תאונות. בבני אדם לא ידוע על השפעות של נשימה או שתיית מים עם ריכוזים סביבתיים נמוכים של טריכלורואתילן.[2]

על סמך מספר מחקרים שמצאו שחשיפה של עכברים וחולדות לטריכלורואתילן גורמת לסרטן הכבד, סרטן ריאה וסרטן בכליות, הגדירה הסוכנות הבינלאומית למחקר בנושא סרטן (IARC) את הטריכלורואתילן ככחומר מסרטן סביר בבני אדם, בחשיפה כרונית (חשיפה לריכוזים נמוכים לאורך זמן ארוך).[2] הוא חשוד כגורם לסרטן הכבד וסרטן הכליות בבני אדם.‏[3] [1]

ישנם מספר מחקרים עם תוצאות לא עקביות בנשים שעבדו במכבסות ונחשפו לטריכלורואתילן, הממצאים הראו כי הנשים סבלו יותר מבעיות פוריות והפלות ספונטניות. במחקרים בבעלי-חיים, ברמות חשיפה גבוהות בהרבה מהרמות הסביבתיות שאליהן נחשפים בני אדם, נמצא נזק בכבד ובכליות. כמו כן נמצא כי ישנה פגיעה בהתפתחות הוולדות בעכברים ובחולדות.[2]

בחשיפה כרונית טריכלורואתילן יכול ליצור נזקים בכבד. פגיעות נוספות הן במערכת החיסון ובמערכת האנדוקרינית. ידועות גם פגיעות במערכת העצבים המרכזית, המלוות בסימפטומים כגון כאבי ראש, עייפות, בלבול, ראייה מעורפלת, ועוד.[1]

המלצות משרד הבריאות לגבי החומר הן:[2]

  • לבדוק את הדו"ח השנתי של ספק המים או הרשות המקומית, ולחפש נוכחות טריכלורואתילן במי השתיה שהוא מספק. אם הריכוז לא מצוין יש לפנות לספק ולדרוש את תוצאות הבדיקה.
  • בעת שימוש בדבקים, מסירי צבע ומסירי כתמים, לאוורר את החדר תוך כדי השימוש ולאחריו ולהרחיק את הילדים.

תקינה רגולציה וניטור

בשל החשד כגורם מסרטן, של טריכלורואתילן, שאין להם סף בריאותי בטוח, ארגון הבריאות העולמי אינו ממליץ על ערכי סביבה לחומר זה. בהתחשב במקדם הרגיש ביותר הידוע לאפקטים מסרטנים ניתן לגזור יחידת סיכון של 4.3x10-7 למיקרוגרם למ"ק לתוספת סיכון של 1:1,000,000 - כלומר הגדלת הריכוז בכמות זעירה זו תניב מקרה מוות נוסף לכל מיליון איש. מכאן ניתן לגזור כי הריכוז המרבי באוויר בחשיפה לכל החיים הוא 2.3 מיקרוגרם למ"ק. בשל כך, בארצות הברית ובאירופה אין גם תקני איכות אוויר לחומר זה, אך יש עליו רגולציה המגבילה את פליטותיו ממקורות פליטה שונים. בנוגע למי שתייה, התקן האירופי עומד על רמה מירבית מותרת של 10 מיקרוגרם לליטר (בדירקטיבה 98/83/EC), והתקן האמריקאי הוא 5 מיקרוגרם לליטר. כמו כן, בכל המדינות המערביות וגם בארץ יש חוקי בטיחות שנועדו להגן על בריאות עובדים שעובדים שחשופים ל-טריכלורואתילן.[1]

בישראל יש מספר חוקים ותקנות המגבילים את רמת הטריכלורואתילן המותרת בסביבות שונות במטרה להגן על בריאות הציבור ועל הסביבה: אוויר: תקנות אוויר נקי קובעות כי ערכי היעד (ערכים אליהם יש לשאוף לריכוז מרבי באוויר) הם: 23 מיקרוגרם למ"ק ליממה ו-7.7 מיקרוגרם למ"ק בממוצע שנתי. ערך הסביבה ("תקן סביבה") הוא 1,000 מיקרוגרם למ"ק בממוצע יממתי. ערכים אלו תקפים עד 1/3/2016, ויש צורך לבחון אותם ולבצע במידת הצורך ריוויזיה עד למועד זה. ארגון אדם טבע ודין טוען כי בבחינה זו יש צורך לבחון מדוע ישנו פער כה גדול בין ערך הסביבה וערכי היעד.[1]

מים: תקנות מי השתייה קובעות ערך מירבי המותר במי שתייה של 20 מיקרוגרם לליטר. כלומר פי 2 ביחד לתקן של אירופה ופי 4 יחסית לתקן בארצות הברית.[1]

החוק קובע כי במסגרת המרשם הלאומי של פליטות לסביבה (המפל"ס) שקיים החל משנת 2012, ידווחו המפעלים החייבים בדיווח על פליטות טריכלורואתילן אם עברו את סף הדיווח של 20 ק"ג לשנה בפליטה לאוויר ו- 10 ק"ג לשנה של פליטות לקרקע, לים למקור מים ובשפכים.[1]

לטענת אדם טבע ודין אין מספיק ידע על רמות הטריכלורואתילן שנמדדות בפועל באוויר ובמי השתייה, ואיננו יודעים עד כמה אנו עומדים בתקנים ו/או עד כמה חורגים במקומות שונים בארץ ובזמנים שונים.[1]

טריכלורואתילן בישראל

עקב שפיכה בעבר של טריכלורואתילן לקרקע לאחר שימוש של מפעלי תעשייה, קיימים זיהומי קרקע ומי התהום באזורים מסוימים בארץ ומתרחש תהליך של דיפוזיה (פעפוע) של החומר אל פני הקרקע ונידופו לאוויר. באזורים אלו קיים חשש לחדירה של החומר לתוך מבנים, בעיקר לחלקים התת-קרקעיים שבהם או למבנים צמודי קרקע.[2]

בשנים 2009-2010 ביצע משרד הבריאות מאות בדיקות במי השתייה. ב-93 בארות מים מתוך 982 שנבדקו (כמעט 10%) נמצא טריכלורואתילן. במקרה אחד נמדד ריכוז של 61.9, החורג מהתקן הישראלי הקיים, ובמקרים נוספים נמדדו רמות העומדות בתקן הישראלי, אך חורגות ביחס לתקן האמריקאי או האירופי המחמירים יותר. [1]

בקידוחי ניטור של איזורי תעשייה באקוויפר החוף רשות המים ביצעה מעל 360 קידוחי ניטור בשנים 1993-2014, במעל 60 איזורי תעשייה באיזור אקוויפר החוף. מבין המזהמים האורגניים, טריכלורואתילן הוא המזהם הנפוץ ביותר - ב-32% מקידוחי הניטור נמצא ריכוז שחורג לפחות ב-10% מעל התקן.[1]

דיגומי אוויר נערכו במרתפים ומקלטים באזור גוש דן על ידי המשרד להגנת הסביבה, נמצא טריכלורואתילן במספר מקלטים ברמה העולה על ערך הייחוס לחשיפה קצרת טווח, כנראה כתוצאה מתנועה של גזי קרקע מאזורים תעשייתיים או אזורים שהיו בעבר אזורים תעשייתיים. במקומות אלה ננקטות פעולות לצמצום החשיפה של האוכלוסייה למזהמים נדיפים.[2]

במפעל "תע"ש מגן" בתל-אביב על גבול גבעתיים התגלו זיהומי קרקע ומי תהום בטריכלורואתילן בריכוזים גבוהים מאוד. בעקבות עתירה של אדם טבע ודין, התבצע טיהור מקיף של המתחם, אך התברר כי עדיין נותר זיהום בעומק הקרקע. בשנת 2015 נבדק האתר על ידי רשות המים ונמצאו בו חומרים אורגניים בריכוז גבוה בהרבה ממה שמותר במי השתייה. נכון לשנת 2015 טרם נמצא פתרון למניעת הזיהום בשטח, שבו רוצים לבנות מאות יחידות דיור. עיריית תל אביב מתכוונת לפרסם מכרז לשיקום מי התהום

מפעל אמקור לשעבר ברחוב יגאל אלון - במדידות שנערכו במקום משנת 2009 נמצא טריכלורואתילן בריכוזים גבוהים פי 280 מהמותר במי השתייה.[4]

מפעל תע"ש ברחוב ערבי נחל (פינת יגאל אלון) משנת 1948 עד 1984 פעל באתר מפעל תחמושת זעירה של התעשייה הצבאית. גודל האתר 4.4 דונם. במתחם הבניין המרכזי בוצעו פעולות של צחצוח וניקוי תרמילים בחומצה גופרתית.[5] במדידות שנערכו במקום בשנת 2009 התגלה זיהום טריכלורואתילן בשיעור של פי 80 מעל המותר במי השתייה. [4] מחקר של רשות המים מיולי 2013 מצא כי באתר ערבי נחל אותרו זיהומים גבוהים מאוד, שחורגים מסף הריכוז המותר על פי תקנות מי השתייה, ומסכנים את מקורות המים ובריאות הציבור. באתר קיימים מוקדי זיהום רחבי היקף של תרכובות אורגניות מוכלרות שמקורם מפעילות תעשייתית. מלבד טריכלורואתילן נמצאו גם המזהמים ויניל כלוריד (Vinyl chloride), טטרהכלורואתילן (PCE או Tetrachloroethylene) ודיכלורואתילן (cis&trans 1,2 - Dichloroethylene) אותרו בכמויות הגבוהות ביותר. המזהם העיקרי הצפוי במי התהום הוא טטרהכלורואתילן (PCE), וזאת בדומה לסקר שבוצע בשנת 2006. [5]

ליד איזור התעשייה בבת ים - דרומית מזרחית לאיזור תעשייה בת ים נמצאו בשנת 2007 ריכוזים גבוהים של טריכלורואתילן בשני קידוחים: פ בת ים 14 שניפסל לשימוש בשנת 2000 ופ בת ים 12 שעדין מפיק. הקידוחים ממוקמים בקרבת אזור התעשייה בת ים אך אין מידע על מקורות זיהום פוטנציאליים.[2]

ליד איזור התעשייה בחולון על פי ממצאי סקר גז משנת 2007, התגלו מספר מוקדי זיהום משמעותיים בטטראכלורואתילן) PERC (ובטריכלורואתילן) בחולון - באזור רחוב הפטיש, ברחוב הפלד פינת פרופ' שור, רחוב הצורף, ורחוב המלאכה פינת המשביר. ברוב האתרים התגלו ערכי זיהום חריגים בשני הממיסים גם יחד. שני ממסים אלה היו נפוצים מאוד בתעשיית הציפוי כמסירי שמנים, ונעשה בהם שימוש נרחב בעיקר עד שנות ה-90 של המאה ה-20. המוקדים בהם התגלה הזיהום הינם מתחמים שבהם פעלו מפעלי תעשיית ציפוי מתכת גדולים משנות השישים ועד שנות התשעים (אמקור פליז, תדירגן, תדיראן, וכור) וחלקם היו פעילים עד ראשית שנות האלפיים (מתחם אלגונל), כך שקיימת התאמה בין תוצאות סקר הגז למידע ההיסטורי לגבי השימוש בממיסים אלה.[3]

באוויר הטריכלורואתילן אינו מנוטר כדרך שיגרה. מדידות ודיגומים אחדים בוצעו על ידי המשרד להגנת הסביבה בשנים בודדות ובמקומות בודדים בלבד. דיגומים אלה הראו כי באזור מפרץ חיפה ורמת חובב בשנים 2007 ו-2008 נמדדו חריגות אחדות ביחס לערכי הייחוס היממתיים והשנתיים. [2]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 טריכלורואתילן באתר אדם טבע ודין
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 טריכלורואתילן באתר משרד הבריאות.
  3. ^ ד"ר שלמה אלמוג ואחרים, דין וחשבון הועדה לקביעת ערכי יחוס סביבתיים למזהמים כימיים באוויר, נספח 5, דו"ח וועדת אלמוג, מרץ 2006
  4. ^ 4.0 4.1 סיכון גבוה לתחלואה בסרטן באזורים שבגבול תל אביב-גבעתיים בגלל זיהום מי התהום צפריר רינת, הארץ, 25.10.2009
  5. ^ 5.0 5.1 חקירת זיהום סביבתי באתר תע"ש ערבי נחל אתגר א. הנדסה בהזמנת רשות המים, יולי 2013