דגם סאדברי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דגם סאדברי הוא מודל חינוכי בזרם החינוך הדמוקרטי שנקרא על שם בית הספר סאדברי ואלי שבארצות הברית. אותו בית הספר, שנוסד ב- 1968, היווה מקור השראה לבתי ספר ומוסדות חינוכיים רבים בזמן שעבר מאז, וכיום ישנם למעלה מ- 40 בתי ספר בדגם סאדברי ברחבי העולם. שניים נמצאים בישראל.

ישנם פנים של הדגם שמפרידים את בתי הספר הללו מבתי ספר דמוקרטיים אחרים ובתי ספר פתוחים, למרות שקיימים דמיונות רבים בין בתי ספר בדגם סאדברי ובתי ספר דמוקרטיים אחרים. ההבדלים הבולטים ביותר הינם קודם כל טבעו החופשי של הדגם שבו שיעורים אינם מקבלים מקום מיוחד במסגרת בית הספר ואין נסיון למעקב מבוקר אחרי התקדמות התלמידים. שנית ניתן לזהות הבדל בעובדה ששבניגוד לבתי ספר דמוקרטים אחרים, בתי ספר בדגם סאדברי מנוהלים בדרך־כלל ללא כל התערבות מצד הורי התלמידים (דבר שמתבטא בעיקר בכך שלהורים אין קול באספה הדמוקרטית שמנהלת את בית הספר, בה משתתף הצוות החינוכי יחד עם תלמידי בית הספר). לבסוף כדאי גם להוסיף שבבתי ספר בדגם סאדברי אין כל הפרדה בין קבוצות גיל שונות.

למרות שאין דוקטרינה או איגוד השולטים בבתי ספר בדגם סאדברי, בתי ספר רבים בחרו בחופשיות להגדיר את עצמם כבתי ספר בדגם סאדברי. רוב בתי הספר האלה שומרים על קשרים טובים אחד עם השני, ומכירים באחווה כל־שהיא ביניהם.

אספת בית הספר

כל בית ספר בדגם סאדברי מנוהל על ידי אספת בית ספר שבועית. אסיפות אלה מבוססות על אסיפות העיירה המסורתיות של ניו-אינגלנד, האזור בו נוסד הדגם. רוב בתי הספר מנהלים את אספה זו באמצעות כללי הסדר של רוברט, עם יושב ראש המנהיג את האספה ומזכיר שאחראי לרשום פרוטוקול.

כל ניהולו של בית ספר סאדברי נופל בסופו של דבר תחת סמכותה של אספת בית הספר. סדר היום השבועי יכול לכלול בין השאר שינויים לחוקי בית הספר, ענייני תקציב ושימוש בכספי בית הספר והעסקה ופיטורין של אנשי צוות. כל חברי האספה הנוכחים (תלמידים בכל הגילאים יחד עם המבוגרים חברי הצוות) מקבלים קול שווה וכמעט כל החלטה נעשית בהצבעת רוב פשוטה.

כדי להימנע מעומס מיותר של פרטים קטנים באסיפות, אספקטים מסוימים של ניהול בית ספר סאדברי מועברים לטיפול של גופים אחרים. בין גופים אלה נמצאים פקידים אדמיניסטראטיביים (שנבחרים לתפקיד מתוך כלל חברי אספת בית הספר - כל התלמידים וכל הצוות), ועדות בהן לוקחים חלק חברי אספה המתנדבים לתפקיד ותאגידים שמוסמכים על ידי אספת בית הספר לטיפול בתחומי עניין מוגדרים (כגון מחשבים, חיות, אומנות, מדע, ועוד).

ועדה שיפוטית

במצבים שבהם חבר אספה מבצע עבירה כנגד חוקי ונהלי בית הספר, לדוגמה כאשר מציק למישהו או עוסק בפעילות מסוכנת או כשאיננו מתפקד כראוי במסגרת של אחריות שהואצלה אליו, לרוב בתי הספר במודל סאדברי יש ועדה שמטפלת בתלונות בדבר העבירה. לרוב נעשה הדבר באמצעות ועדה שיפוטית, המורכבת מתלמידים וצוות בתורנות, או דרך אספת בית ספר שיפוטית מיוחדת שפתוחה לכל. בשני בתי הספר בדגם סאדברי בישראל, פועלת ועדה שיפוטית הנקראת "הוועדה לזכויות הפרט" (ר"ת: וזה"פ).

בדרך כלל, יש פרוצדורה קבועה לטיפול בתלונות, ורוב בתי הספר מתבססים על כללים שמכבדים את רעיון ההליך ההוגן בחוק. לרוב ישנה דרישה חוקית מהוועדה שתבצע חקירה, שימוע, משפט וגזר דין וקיימת אפשרות לערעור.

רוב בתי הספר במודל סאדברי פיתחו במרוצת השנים ספרי חוקים המתארים את מדיניויותיו של בית הספר ומתייחסים בעיקר לכללי בטיחות והתנהגות ולהתנהלות מוסדות בית הספר. כל החוקים האלה נתונים לביקורת מצד אספת בית הספר וכל תלמיד או חבר צוות יכול להגיש הצעה לאספה לשנות את תוכנם.

עירוב גילאים

בתי ספר בדגם סאדברי בדרך כלל מקבלים כתלמידים ילדים ונוער החל בגיל 4 או 5 ועד גיל 18 או 19, למרות שלעתים קרובות קבלת תלמידים צעירים היא גמישה ואין תמיד גיל מירבי שרירותי לתלמידים. אין בדגם סאדברי הפרדה בין התלמידים על פי גיל בשום אופן, וכך תלמידים בכל הגילאים חופשיים לפעול, ללמוד, לשחק ולדבר עם תלמידים בגילאים אחרים, כמו גם עם המבוגרים המרכיבים את הצוות החינוכי. כך למשל באסיפות בית הספר יכול לקחת ילד בן שבע את תפקיד יושב־הראש, ושיעורים מאורגנים יחד עם קבוצותיהם בהתאם לתחומי העניין והיכולות של תלמידים, בניגוד למקובל בבתי ספר קונבנציונליים בהם הרכב השיעורים מבוסס על הגיל ותו לא.

עירוב הגילאים החופשי נובע מהתפישות של הדגם לגבי שלמותו ועצמאותו של הילד בכל גיל, והראייה שהגיל איננו משקף בהכרח את כל תחומי העניין והיכולות של הילד. בנוסף רואים תומכי הדגם את המצב בו אין הפרדת הגילאים כמצב טבעי, המועיל ביותר ללמידה, והנסיון מראה שבמצב זה כל אדם יכול ללמוד רבות מהאינטראקציה עם אנשים בעלי תחומי עניין דומים ברמות הבנה שונות משלו.

חירות הפרט

עמוד תווך מרכזי של דגם סאדברי הוא ההכרח שלכל תלמיד תהיה חירות ואחראיות חינוכית מלאה. הדגם כופר באמונה הנפוצה והמקובלת (או שמא מיתוס) שיש סדרה קבועה וידועה של דברים שכל אדם חייב ללמוד במטרה להפוך למבוגר מוצלח. התלמידים חופשיים לעצב לעצמם את היום שלהם מתוך האמונה שיש דרכים רבות בהן ניתן ללמוד ולמעשה מתוך התפישה שלמידה נעשית כל הזמן בלי תלות בפעילות כזו או אחרת, ללא קביעה פרטנית של ערך לחומר כזה או אחר.

שיעורים ופעילויות בבתי ספר בדגם סאדברי הם תמיד עניין של בחירה ורשות, ויכולים להעביר אותם תלמידים, חברי צוות, ובחלק מבתי הספר גם מתנדבים או מורים שכירים שאינם חברי קהילה סדירים ומובאים במיוחד מבחוץ. לעתים קרובות, ישנם אזורים בבית הספר המוקצים לפעילות מסוימת. לדוגמה, יכול להיות חדר אומנות או מלאכה, חדר מוסיקה, חדר מחשבים או ספרייה. למרות שרוב האזורים בדרך כלל חופשיים לשימוש של התלמידים כולם, יש ציוד ופעילויות שעבורם יש לעבור תהליך הסמכה רשמי כדי לוודא שהאדם יכול להשתמש בציוד או להשתתף בפעילות בצורה בטוחה. לרוב בתי הספר בדגם יש מספר הסמכות, כמו הסכמה לשימוש במכונת תפירה או ציוד לעבודה בעץ. הסמכות אלה נופלות בכלליות תחת אחריותם של תאגידי בית הספר להם שייך הציוד היעודי (ראה דלעיל.)

בוגרים

בית הספר סאדברי ואלי פרסם במרוצת ארבעים השנים האחרונות שני מחקרים על בוגריו. המחקרים הראו בין השאר שכ- 80% מתלמידי בית הספר השלימו לימודים במוסדות להשכלה גבוהה, וצלחו בתחומים רבים בחייהם. למרות שלא היו עד כה מחקרים פורמליים של בתי ספר אחרים בדגם סאדברי, משתמע מאנקדוטות שהתוצאות בבתי ספר אחרים דומות.


ראו גם

קישורים חיצוניים