הגן האנוכי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגן האנוכי (באנגלית: The Selfish Gene) הוא ספר עיון על אבולוציה מאת הביולוג ריצ'ארד דוקינס שיצא לאור בשנת 1976. הספר נחשב פורץ דרך שכן הוא הציג את האבולוציה כתהליך שמתרכז בשימור הגן או הגנים ולא בשימור האורגניזם או הקבוצה, רעיון שהיה שנוי במחלוקת בזמן הוצאת הספר ולמרות זאת הוא זכה מאז לתמיכה רבה. דוקינס מציג פתרונות לשאלות ביולוגיות ואבולוציוניות רבות תוך שימוש בתאוריה, ואף מציע בספר הרחבה של התאוריה לתחום החברתי - תאוריית הממים. לדוגמה מתוך התאוריה עולה כי ככל ששני פרטים קרובים יותר מבחינה גנטית, כך הגיוני יותר מנקודת המבט של הגנים, שפרטים אלה יתנהגו בצורה לא-אנוכית זה כלפי זה. המיקוד של האנוכיות ברמת הגן הבודד יוצרת מצבים שבהם הגיוני שהפרט כולו יתנהג לפעמים בצורה לא אנוכית.

הספר מבוסס על תאוריה הכללית של George C. Williams's התאמה וברירה טבעית. הספר ביצע פופולריזציה ופרסום לרעיונות שפותחו בשנות ה-1960 על ידי W. D. Hamilton ואחרים.

ביקורת

מספר ביולוגים וחוקרים אחרים שטוענים כי התאוריה שמוצגת בספר שמה דגש רב מידי על הגן הבודד, וכי בעוד האבולוציה הביולוגית מונהגת בידי גנים במקרים רבים, היא מונהגת על ידי מנגנונים מורכבים יותר במקרים אחרים. הדבר כולל את תאורטיקנים אבולוציוניים כמו גרגורי ריי, מרי ג'יין ווסט-אברהרד; מאסימו פיליוצ'י (Pigliucci), פרופסור לפילוסופיה מהסיטי יוניברסיטי בניו יורק; חווה יבלונקה, גנטיקאית והיסטוריונית של המדע מאוניברסיטת תל אביב; סטיוארט קאופמן, פרופסור לביוכימיה ומתמטיקה מאוניברסיטת ורמונט; סטיוארט א' ניומן, פרופסור לביולוגיה של התא ואנטומיה מהניו יורק מדיקל קולג'; והביולוג סטיבן ג'יי גולד. המבקרים קוראים לקדם "סינתזה מודרנית מורחבת" שתחליף את התפיסה האבולוציונית המציבה את הגן במרכז בתאוריה עשירה יותר. הגן הוא החלק הבולט ביותר במנגנון האבולוציה אבל הוא לא הגורם היחיד במנגנון זה. הביולוג האבולוציוני מייקל אייזן אומר "יכולתם של הגנים ליצור תכונות, היא רק מנגנון אבולוציוני אחד מני רבים." [1]

כל המבקרים מסכימים כי גנים יכולים ליצור שינוי אבולוציוני, אבל הטענה היא שיש עוד דרכים לגרום לשינוי אבולוציוני מלבד המנגנון הזה. הצעות למנגנונים כאלה כוללת: [2]

  • התבטאות הגנים (Gene expression) - התבטאות שונה של אותם גנים כתוצאה מתנאי סביבה שונים. כך לדוגמה החגב משנה את ההתנהגות שלו באופן קיצוני כאשר הוא הופך לארבה. אותם גנים מתבטאים בצורה שונה יותר עקב תנאי סביבה שונים. אם הגנים כותבים ספר אזי ניתן לקרוא את הספר הזה במספר דרכים בהתאם לנסיבות. מרי ג'יין ווסט-אברהרד ואחרים מראים כי בקרב צרעות חברתיות וכן בקרב דבורים הפרטים שונים זה מזה בעיקר עקב ביטוי גנטי שונה. אצל דבורי דבש חברתיות, ההבדלים בין הפועלות, השומרות והסיירות נובעים מהתבטאות גנים, לא מרצף גנטי שונה. חוקרים מוצאים שינויים חריפים בפנוטיפ שמקורם בהתבטאות גנים ומתגלים במחקרים על התבטאות גנים של צמחים, חיידקים, דגים, צרעות, דבורים, ציפורים ובני אדם. ניסויי צמחים רבים, הראו שגורמים סביבתיים כגון טמפרטורה עשויים לדרבן שינויים בהתבטאות הגנים, אשר מסוגלים לחולל בצמח שינויים משמעותיים הרבה יותר מאשר הווריאנטים שיצר מנדל על הגנים עצמם.
  • העברה תרבותית של ידע והתנהגות המאפשרת למינים חברתיים, (כמו דבורים או בני אדם) להסתגל לסביבות משתנות ללא שינויים גנטיים; זו דוגמה אחת לדינמיקות האבולוציוניות שמציעים אנתרופולוגים.
  • אבולוציה משותפת של תרבות וגנים, רעיון הקשור לשינוי משותף של ידע ושל גנים, שבו התרבות אינה ה"משרתת" של הגנים אלא מקור נוסף של מידע הסתגלותי - מרכיביו עוברים אבולוציה משותפת יחד עם הגנים, וכל צד משפיע על השני.
  • אפיסטאזה או אינטראקציות אפיסטטיות, כלומר אינטראקציות בין גן לגן. השפעתו של גן עשויה להשתנות משמעותית בהתאם לקומבינציה של הגנים האחרים הנמצאים סביבו. רעיון זה מוסבר בספר של גרגורי ריי בספר Evolution: The Extended Synthesis. המשמעות של המידע שקיים בגן לא נובעת רק מהמידע עצמו, אלא גם ממידע שיש בגנים אחרים. בדומה אם אנו משחקים ברידג' ויש לנו קלף "שתיים עלה" המשמעות של דבר זה תלויה בשאלה איזה עוד קלפים יש לנו ביד.
  • הטמעה גנטית (Genetic assimilation) - תהליך תלת שלבי מורכב שבו שינוי סביבה יחד עם שינוי התנהגותי מעניקים יתרון להופעה (עתידית) של גן מסוים. הגן עצמו לא מעניק יתרון אבולוציוני בלי השילוב של שינוי סביבתי ושינוי התנהגותי שקדמו לו.
  • שינויים אפיגנטיים שמציעים מחקרים חדשים, כגון מתילציה ושינויים אחרים במעטפת שסביב הדנ"א, אשר משפיעים על התבטאות של דנ"א בלי לשנות את הרצף שלו. ייתכן ששינויים אפיגנטיים אלה מספקים דרך להעביר תכונות תורשתיות לפחות לאורך כמה דורות בלי לחולל שינוי בגנים. יש לציין שהרעיון העולה ממחקרים אלה עדיין אינו מוכח ככוח אבולוציוני בעל משמעות.

ראו גם

קישורים חיצוניים