חוק הפיקדון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק הפיקדון הוא חוק ישראלי שמטרתו עידוד איסוף ומיחזור של מיכלי משקה מפלסטיק. החוק נחקק בשנת 1999 ונכנס לתוקף ב-1 באוקטובר 2001. החוק הקובע כי על כל מיכל משקה בנפח הקטן מ-1.5 ליטרים ישלם הצרכן פיקדון בסך 30 אגורות, אשר יוחזר עם החזרת המיכל הריק לנקודת איסוף. חוק הפיקדון החל כיום קובע, כי אם בשנת 2016 לא ייאספו 55% ממיכלי המשקה הגדולים בנפח 1.5 ליטרים ומעלה על ידי היצרנים והיבואנים, יוחל פיקדון גם על מיכלי המשקה הגדולים. מטרותיו של החוק הן שיפור רמת הניקיון ברשות הרבים, הקטנת כמות הפסולת המוטמנת באתרי סילוק פסולת ועידוד, תמרוץ ושימוש במכלי משקה הניתנים למחזור ושימוש חוזר.

חוק הפיקדון נחקק כאמור בשנת 1999, בזמן שראש הממשלה היה בנימין נתניהו, והשר להגנת הסביבה היא רפאל איתן. על פי החוק המקורי משנת 1999, איסוף מכלי המשקה החייבים בפיקדון לטובת מיחזורם והחזרת הפיקדון לצרכנים יבוצע על ידי תאגיד המיחזור אל"ה. החוק קבע כי יעדי האיסוף יעלו בהדרגה עד שבשנת 2014 שיעור מכלי המשקה שיאספו מסך מכלי המשקה המלאים ששיווקו באותה שנה יגיעו ל73%. יצרן או יבואן שלא עמד ביעד איסוף ממוצע ישלם לקרן, בשל כל מכל משקה שלא אסף בהתאם לאותו יעד, קנסות שעומדים על פי 1.3 עד פי 2 - כאשר הסכום גדל ככל שהחריגה מיעדי האיסוף גדולה יותר. [1]

בשנת 2010 תוקן החוק כך שבוטל המונופול בתחום האיסוף, וחברת אסופתא נכנסה לתחום האיסוף. יצרני המשקאות בישראל מחויבים להעביר לתאגיד המיחזור 30 אגורות על כל מיכל בר-פיקדון שנמכר על ידיהם. כאשר הצרכן רוכש את המשקה, הוא מחויב בדמי פיקדון של 30 אגורות בנוסף למחיר המשקה. באחריות תאגיד המיחזור איסוף המכלים הריקים מהצרכנים, העברת המכלים למרכזי מיחזור והשבת דמי הפיקדון לצרכנים. התאגיד מפעיל מערך איסוף ארצי הכולל משאיות ומרכזי איסוף עירוניים ומכונות איסוף אוטומטיות. עבור רוב צרכני המשקאות, האיסוף נעשה בצורה עקיפה: הצרכן מחזיר את המיכל לבית-העסק בו רכש אותו או לאספן מיכלים, ואלה יחזירו את המיכלים לתאגיד.

פיקדון על מיכלי משקה גדולים

בשנת 2016, נכנס לתוקף סעיף 7ה' בחוק הפיקדון, שקובע שאם יצרני ויבואני המשקאות לא יאספו 55% ממכלי המשקה הגדולים (1.5 ליטר ומעלה) וימחזרו 90% מהכמות שנאספה, אזי יחול עליהם מנגנון הפיקדון, שעד היום חל רק על מכלי המשקה הקטנים. [2] באפריל 2018 חוייב השר להגנת הסביבה, זאב אלקין על ידי בג"ץ להכריע תוך חודש וחצי אם יורחב חוק הפיקדון גם על בקבוקים גדולים. זאת בעקבות עתירה שהגישו ארגון אדם טבע ודין ותאגיד המיחזור אסופתא[3] בחודש מאי 2018 הכריע השר אלקין כי החוב לא יחול על מיכלי משקה גדולים ובמקום זאת החליט לקנוס את חברות המשקאות שלא יעמדו ביעדי האיסוף.[4]

לובי פוליטי של חברות המשקאות

עוד בשנת 2000 טען ארגון מגמה ירוקה כי לובי פוליטי של חברת קוקה קולה עומד מאחורי מניעת הרחבת החוק.

מנכ"ל תאגיד המיחזור אסופתא, ירון ברדוגו טען בשנת 2016 כי חברות ייצור המשקאות הגדולות (כמו קוקה קולה) הפעילו לובי פוליטי כך שחוק הפקדון לא יחול על מכלי משקה גדולים אלא רק על הקטנים. ‏[1]

ברדוגו הוסיף כי לנוכח הצלחת החוק נעשו ניסיונות רבים לתקן את החוק כך שיחול גם על מיכלי משקה גדולים יותר אבל לחץ של החברות מנע דבר כזה.

דניאל מורגנשטרן, פעיל סביבתי ומומחה בתחום המיחזור, טוען גם הוא כי חברות המשקאות מנעו הרחבה שלו: "מעת שנחקק חוק הפיקדון, עשו מתנגדיו כל אשר לאל ידם כדי לחבל בחוק, להרחיקו מנגישות לציבור הצרכנים הרחב ובעיקר למנוע את החלתו על המכלים המשפחתיים שמהווים עד היום יותר מ־90% מתוצריה של החברה המרכזית למשקאות". ‏[1]

חברות המשקאות חוששות מירידה במכירות עקב הפיקדון. הן מפעילות לחצים על הממשלה ובעיקר על המשרד להגנת הסביבה. ביוני 2016 הודיעה המשרד להגנת הסביבה כי הוא חושב להעביר את בקבוקי המשקה המשפחתיים מחוק הפיקדון לחוק האריזות, שבמסגרתו לא משולמים דמי פיקדון כלל. חוק האריזות נחשב פחות אפקטיבי מחוק הפיקדון. ‏[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים