47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
ראו גם מודל זרמים ומאגרים של [[ניקולאס ג'ורג'סקיו- רוגן]] (Nicholas Georgescu-Rogen), היווה כנראה את אחת מפריצות הדרך הדרושות לפיתוח הניתוח של הכלכלה אקולוגית. המודל מתואר במאמר "חוק האנטרופיה והתהליך הכלכלי" (1971), ומתוא על ידי הרמן דיילי וגיימס קוב בספרם "לטובת הכלל".
מודל מאגר זרם של ג'ורג'סקיו- רוגן מתחיל מההכרה שתרומת הטבע היא זרם של משאבי טבע בעלי אנטרופיה נמוכה. חומרי גלם אלו משתנים על ידי מאגר של סוכנים (עובדים וציוד הון), שלא נכללים בעצמם בצורה פיסית בתוך המוצר.
מאגרי עבודה והון מרכיבים את הסיבה האפקטיבית לעושר, והחומר הטבעי הוא הסיבה החומרית. מאגרי העובדים וההון "נשחקים" ומוחלפים לאחר פרקי זמן ארוכים. זרמי משאבים "משומשים" או נהפכים למוצרים בתוך זמן קצר.
בעוד שיכולה להיות יכולת החלפה משמעותית בין שני סוגי המאגרים, עבודה או הון, או בין זרמי משאבים שונים, לדוגמא אלומיניום או נחושת, או פחם לעומת גז טבעי, יש מעט מאוד אפשרות החלפה בין זרמים לבין מאגרים.
ניתן לבנות את אותו הבית עם פחות נגרים ויותר מסורים חשמליים, אבל שום כמות של נגרים ומסורים חשמליים לא תאפשר לנו להקטין במידה משמעותית את כמות הקורות והמסמרים. מובן שאפשר להשתמש בלבנים במקום בעץ. אבל זו תחלופה של זרם משאבים אחד בשני, במקום החלפה של מאגר בזרם. מאגרים וזרמים, הסיבות האפקטיביות והחומריות, הם משלימים, לא תחליפים, בתהליך הייצור.
תאור זה של המערכת הכלכלית מעמיד בספק את המודלים הנאו- קלאסיים הנוכחיים של הייצור אשר
# בדרך כלל לא מכלילים משאבים כלל, כשהם מתארים את הייצור כפונקציה של הון ועבודה בלבד
# אם הם כן כוללים משאבים, הם מניחים כי "הון הוא תחליף כמעט מושלם עבור אדמה ומשאבי טבע אחרים"
# לא מצליחים להכיר באיזה שהיא מגבלה של איזון פיסקלי, כלומר, לא שוללים מקרים שבהם התפוקה היא בעלת מסה גדולה יותר ממסת כל התשומות (דבר שיהווה הפרה של החוק הראשון של התרמודינמיקה).
קיימת הכרה מסויימת בבעיה האחרונה ונעשו מספר ניסיונות להגביל את יכולת ההמרה על ידי מגבלת איזון מסה על פונקצית הייצור. כלכלנים נבוכים מפעם לפעם מכך שהם מפירים את החוק הראשון, אבל ההפרה הגסה יותר של החוק השני גרמה עד כה למעט מאוד בושה.
ג'ורג'סקיו- רוגן טוען כי כל המשאבים, ולמעשה כל הדברים שיש להם ערך, מאופיינים על ידי אנטרופיה נמוכה; אבל לא לכל הדברים בעלי אנטרופיה נמוכה יש ערך כלכלי. ערך לא יכול להיות מוסבר רק במונחים פיסיקליים, אבל אי אפשר להסביר אותו רק במונחים פסיכולוגיים של תועלת ללא התייחסות לאנטרופיה, כפי שמנסים לעשות כלכלנים נאו-קלאסיים.
כיוון שאיננו בוראים וגם לא הורסים חומר-אנרגיה ברור שמה שאנו חיים עליו הוא ההבדל האיכותי בין משאבי טבע ופסולת, כלומר, ההגדלה של האנטרופיה. אנו יכולים לעשות עבודה טובה יותר או פחות כדי לנפות את האנטרופיה הזאת דרך המסננים הטכנולוגיים שלנו כדי לקבל ממנה יותר או פחות תועלת כלכלית, אבל ללא הזרם האנטרופי הזה מהטבע אין אפשרות לייצר שום דבר. חומר-אנרגיה הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק לערך. חשוב מאוד, לכן, לנתח את מקורות האנטרופיה הנמוכה (המחלק המשותף הפיזיקלי של התועלת), ואת דפוסי הנדירות שלהם.
==ראו גם==
*[[תרמודינמיקה]]
מקור : [[לטובת הכלל]] פרק 10.
[[קטגוריה:ייצור]]
[[קטגוריה:כלכלה אקולוגית]]
[[קטגוריה:תאוריות ערך]]
מודל מאגר זרם של ג'ורג'סקיו- רוגן מתחיל מההכרה שתרומת הטבע היא זרם של משאבי טבע בעלי אנטרופיה נמוכה. חומרי גלם אלו משתנים על ידי מאגר של סוכנים (עובדים וציוד הון), שלא נכללים בעצמם בצורה פיסית בתוך המוצר.
מאגרי עבודה והון מרכיבים את הסיבה האפקטיבית לעושר, והחומר הטבעי הוא הסיבה החומרית. מאגרי העובדים וההון "נשחקים" ומוחלפים לאחר פרקי זמן ארוכים. זרמי משאבים "משומשים" או נהפכים למוצרים בתוך זמן קצר.
בעוד שיכולה להיות יכולת החלפה משמעותית בין שני סוגי המאגרים, עבודה או הון, או בין זרמי משאבים שונים, לדוגמא אלומיניום או נחושת, או פחם לעומת גז טבעי, יש מעט מאוד אפשרות החלפה בין זרמים לבין מאגרים.
ניתן לבנות את אותו הבית עם פחות נגרים ויותר מסורים חשמליים, אבל שום כמות של נגרים ומסורים חשמליים לא תאפשר לנו להקטין במידה משמעותית את כמות הקורות והמסמרים. מובן שאפשר להשתמש בלבנים במקום בעץ. אבל זו תחלופה של זרם משאבים אחד בשני, במקום החלפה של מאגר בזרם. מאגרים וזרמים, הסיבות האפקטיביות והחומריות, הם משלימים, לא תחליפים, בתהליך הייצור.
תאור זה של המערכת הכלכלית מעמיד בספק את המודלים הנאו- קלאסיים הנוכחיים של הייצור אשר
# בדרך כלל לא מכלילים משאבים כלל, כשהם מתארים את הייצור כפונקציה של הון ועבודה בלבד
# אם הם כן כוללים משאבים, הם מניחים כי "הון הוא תחליף כמעט מושלם עבור אדמה ומשאבי טבע אחרים"
# לא מצליחים להכיר באיזה שהיא מגבלה של איזון פיסקלי, כלומר, לא שוללים מקרים שבהם התפוקה היא בעלת מסה גדולה יותר ממסת כל התשומות (דבר שיהווה הפרה של החוק הראשון של התרמודינמיקה).
קיימת הכרה מסויימת בבעיה האחרונה ונעשו מספר ניסיונות להגביל את יכולת ההמרה על ידי מגבלת איזון מסה על פונקצית הייצור. כלכלנים נבוכים מפעם לפעם מכך שהם מפירים את החוק הראשון, אבל ההפרה הגסה יותר של החוק השני גרמה עד כה למעט מאוד בושה.
ג'ורג'סקיו- רוגן טוען כי כל המשאבים, ולמעשה כל הדברים שיש להם ערך, מאופיינים על ידי אנטרופיה נמוכה; אבל לא לכל הדברים בעלי אנטרופיה נמוכה יש ערך כלכלי. ערך לא יכול להיות מוסבר רק במונחים פיסיקליים, אבל אי אפשר להסביר אותו רק במונחים פסיכולוגיים של תועלת ללא התייחסות לאנטרופיה, כפי שמנסים לעשות כלכלנים נאו-קלאסיים.
כיוון שאיננו בוראים וגם לא הורסים חומר-אנרגיה ברור שמה שאנו חיים עליו הוא ההבדל האיכותי בין משאבי טבע ופסולת, כלומר, ההגדלה של האנטרופיה. אנו יכולים לעשות עבודה טובה יותר או פחות כדי לנפות את האנטרופיה הזאת דרך המסננים הטכנולוגיים שלנו כדי לקבל ממנה יותר או פחות תועלת כלכלית, אבל ללא הזרם האנטרופי הזה מהטבע אין אפשרות לייצר שום דבר. חומר-אנרגיה הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק לערך. חשוב מאוד, לכן, לנתח את מקורות האנטרופיה הנמוכה (המחלק המשותף הפיזיקלי של התועלת), ואת דפוסי הנדירות שלהם.
==ראו גם==
*[[תרמודינמיקה]]
מקור : [[לטובת הכלל]] פרק 10.
[[קטגוריה:ייצור]]
[[קטגוריה:כלכלה אקולוגית]]
[[קטגוריה:תאוריות ערך]]