מעמד הפועלים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעמד הפועלים (הידוע גם כפרולטריון) הוא הכינוי למעמד הנמוך ביותר בחברה מתועשת. הכינוי נוצר בתחילה ככינוי גנאי, אך שינה את מובנו בעקבות השימוש שעשה בו קרל מרקס בתורה המרקסיסטית כתיאור לעובד שכיר, נטול רכוש משלו, בניגוד לבעלי הון או אמצעי ייצור המצויים בבעלותם כמו סוחרים, איכרים בעלי חלקת אדמה או הבורגנים העשירים. כיום, משמש המונח במשמעותו המקורית, כהגדרה כוללת לכל אדם שמעמדו הכלכלי ירוד.

שורש המונח "פרולטריון" במילה הצרפתית prolétariat מן המאה ה-17, שהתבססה על המילה הלטינית proletarius, מ-proles, צאצא. המונח המקורי נטבע על–ידי המלך הרומאי, סרביוס טוליוס, שעל פי המסורת הרומית חילק את נתיניו לחמש קבוצות מיסוי, על פי יכולת התשלום שלהם. בתחתית הסולם ניצבו העניים המרודים, שתרומתם היחידה למדינה הייתה הבאת צאצאים לעולם.

במשמעות שקיבל במאה התשע–עשרה, במיוחד בכתבים המרקסיסטיים, התייחס המונח ל"עובדים המודרניים", במיוחד בבתי–חרושת. אלו הובחנו בהגותו של מרקס מעובדי אדמה או אנשים העוסקים במסחר, הענקת שירותים, יזמות כלכלית, וכן הלאה. מאוחר יותר, כאשר התחוללו מהפכות בארצות חקלאיות במהותן כמו רוסיה וסין, נטען כי ישנו גם פרולטריון איכרי, אך הגדרה זו שונה ואף מנוגדת להגדרתה המקורית בהגות הסוציאליסטית והמרקסיסטית.