עקומת פיליפס
עקומת פיליפס מתארת את הקשר ההפוך בין אינפלציה לאבטלה.
מקורה של עקומת פיליפס במחקר אמפירי של הכלכלן הבריטי אלבן פיליפס שפורסם ב-1958. במחקרו מצא פיליפס קשר סטטיסטי הפוך בין עליות שכר נומינליות ושיעור האבטלה בבריטניה בין השנים 1861 ו-1957.
ב-1960 ניסחו פול סמואלסון ורוברט סולו את תגליתו של פיליפס מחדש על ידי החלפת השינוי בשכר בשיעור האינפלציה. בכך הביאו את העקומה לצורה הפשוטה והמוכרת כפי שהיא מוצגת בתרשים. כמו כן אישרו בעבודתם כי גם בארצות הברית קיים הקשר המגולם בעקומה במציאות. כלכלנים נוספים אישרו את תקפותו בארצות אחרות.
ביקורת
בשנות השבעים נקלעו מדינות מתועשות רבות למצב הנקרא "סטגפלציה", שלא תאם את תחזיותיהם של פיליפס וסמואלסון משום ששיעורי האינפלציה והאבטלה היו שניהם גבוהים בעת ובעונה אחת. כלכלנים מונטריסטים כמילטון פרידמן תקפו את עקומת פיליפס ואת הגישה הגורסת כי ניתן באמצעות מדיניות פיסקאלית להשיג שיעור אבטלה נמוך וצמיחה כלכלית גבוהה לאורך זמן.
רוב הכלכלנים חדלו לראות בעקומת פיליפס בצורתה הראשונית ייצוג נאמן של המציאות. המחוונים הכלכליים הוכיחו שהקשר בין אינפלציה לתעסוקה מורכב יותר.
הביקורת של ביכלר וניצן....
מצד דינמיקת מערכות מבקר ג'י פורסטר את העקומה היות ופיליפס ביסס את מחקרו על נתוני מחזור העסקים. בניתוח הדינאמי של דינמיקת מערכות התעסוקה והאינפלציה מתנודדות בהפרש פאזה מסויים שהוא קבוע של המערכת. כך שאנליזה של הנתונים ממחזור העסקים פשוט מגלה את הפרש הפאזה בין שתי התנודות ואינה מתארת יחס סטאטי בין התעסוקה והאינפלציה.
ראו גם
- עקומת פיליפס בוויקיפדיה העברית
- תיאורייה כלכלית לאלף החדש, עמ' 12 נמצאת הביקורת של פורסטר.
