פלישות מוסלמיות לארצות בודהאיות
לאורך ההיסטוריה היו מספר פלישות מוסלמיות לארצות בודהאיות (בודהיסטיות) שכללו טבח או גירוש של אוכלוסיה בודהאית ללא הגנה צבאית, השחתה והרס של מקדשים בודהאים ובניית מסגדים על הריסות רבים מהם, השחתת אומנות בודהיסטית וחלוקתה כ"אוצרות" ואיסלום בתכסיס, בדחק או בכפייה של אוכלוסיות בודהאיות. עם זאת, פלישות אלה צלחו רק בחלק קטן מהממכלות והמדינות הבודהאיות. להלן תיאורים של לפחות חלק מפלישות אלה.
עד המאה ה-10
העיר בלח' (Balkh) בצפון אפגניסטן של ימינו הייתה מרכז בודהיזם שחרב בפלישות מועאויה הראשון בסביבות שנת 663.
מוחמד בן קסים אל תקאפי[1] כבש את סינד (Sindh) בשנת 711 ובתקדים שריעי התייחס להינדים ובודהאים כ"דימים" (בני עם הספר) אך בהתאם לחוזה עומר סירב לאפשר לבודהאים להקים מחדש מקדשים שנהרסו בפלישה והבודהיזם דעך במהירות מאזור סינד.
קותייבה בין מוסלים[2] כבש את סמרקנד ושבר מספר צלמים בודהיסטים בין השנים 710-712.
תושבי בוכרה המירו דתם מאסלאם לבודהיזם ארבע פעמים עד כיבושי קותייבה בו הושלט האסלאם "סופית" כביכול בשנים 712-713.
האויגורים הבודהאים של טורפאן (Turfan) נחלו תבוסה לפולשים המוסלמים ואולצו להתאסלאם; מאבק זה התרחש במשוער בשנת 717.
אל מאמון (al-Ma'mun) אשר שלט בין 813-833 תקף את קאבול ולאחר מכן שליט העיר התאסלם.
המאה ה-10 עד סביבות המאה ה-18
מסופר כי המנהיג הקארא-קאנידי סאטוק-בוגרה חאן התאסלם בשנת 966 ופתח במלחמה על הבודהאים.
סאטוק-בוגרה חאן השתלט על קאשגאר והנהיג ממנה פלישה לממלכת חותאן (Khotan) הבודהאית. ממלכת חותאן הותקפה גם מצד מוסא הקארא-קאנידי, מה שהאיץ את הטורקיפיקציה והאסלאמיזציה של האזור ובשנת 1006 נפלה ממלכת חותאן ליוסוף קאדיר חאן הקארא-קאנידי.
בספר חודוד אל-עלם (Hudud al-'Alam) שנכתב במקור בפרסית במאה ה-10 כולל רטוריקה אנטי בודהאית ופולמוסים נגד הבודהאים של ממלכת חותאן.
המלחמה של קאשגאר בחותאן תוארה כ"מלחמת קודש" (ג'יאהד) מצד החוקר היפני טאקאו מוריאסו (Takao Moriyasu).
מוחמד אל קשגארי חיבר את המשפט "באנו עליהם כמטר, בין עריהם ; עקרנו מקדשי אלילהם ; ערפנו את ראש הבודהה".
בפלישתו לתת היבשת ההודית בין השנים 1197-1206 מוחמד בחטיאר חאליג'י (Muhammad Bakhtiyar Khalji) ביצע טבח בנזירים בודהאים במרכז הלימוד אודנטאפורי (Odantapuri) בעיר ביהר (Bihar) במזרח הודו ופגע קשות במרכזי ההשכלה הבודהאים של צפון הודו. הוא גם פלש למאגאדה (Magadha) והרס שם מקדשים בודהאים ובכך החריף את דעיכת הבודהיזם בחלקים רבים מצפון הודו.
גאזאן (Ghazan) הורה לבודהאים באזורים שכבש להתאסלאם או לעזוב.
טימור לנג (Tamerlane) הרס מקדשים בודהאים בחלק מהשטחים שכבש.
במאה ה-18 השליט אוראנגזב המיר מקדשים בודהאים למסגדים.
תגובת העולם הבודהאי
עם התובנה על בני אדם כה רבים, רבבות אם לא מאות אלפים בהתחלה שסטו מן הדהרמה אל דת מוחמד ועם הצער על המלחמות הגירושים והרציחות והאובדן של כמה ארצות לאנשי דת מוחמד כמו אפגניסטן ופקיסטן וחלקים מממערב סין, הבינו העמים הבודהאים כי עליהם לפתח דוקטרינות של הגנה עצמית והשקעה יתרה בצבא בכדי לאפשר לא רק הגנה צבאית אלא גם מתקפות נגד כתגובה על מתקפות עליהם. כמו כן, קמו תנועות חברתיות אנטי אסלאמיות במדינות בודהאיות שונות כמו למשל מיאנמר (בורמה), קוריאה ותאילנד. בהודו ישנה מגמה דומה למשל בקרב תנועת ה"הינדוטווה" (Hindutva). כיום בחלק מהמנזרים הבודהאים למידת אומנויות לחימה מגיל צעיר היא דבר שבשגרה ומודגש ייעודה להגנה ומתקפת נגד ולא למתקפה ראשונית.