שוק התקשורת בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שוק התקשורת בישראל הוא תחום הפעילות של ענף התקשורת והעיתונות בישראל.

בדומה לכלל העולם תקשורת אמינה היא סוג של מוצר ציבורי - מצד אחד קל להתנות מקיומה גם אם אתה עצמך לא משלם על המוצר ומצד שני צריכה של המוצר או השירות על ידי אדם אחד לא מפריעה לצריכה שלו על ידי אדם אחר. היות התקשורת מוצר ציבורי מייצרת בעיה פתרונות לא יעילים והשפעה מצד גורמים זרים כמו ממשלות או תאגידים גדולים שמהווים מקורות ידיעות והכנסות לעיתונות.

בעשורים האחרונים יש מספר מגמות בשוק התקשורת שדומות למגמות בעולם. מצד אחד יש גידול ברב גוניות של מקורות התקשורת - לדוגמה בעבר היה ערוץ טלוויזיה אחד, שהיה מונופול בבעלות הממשלה, והייתה גם רק מהודרת חדשות אחת. כיום יש מספר ערוצי טלוויזיה חלקם מסחריים וחלקם ממשלתיים ויש מספר מהדורות חדשות. בעיתונות הכתובה החלו להופיע לצד העיתונים המסורתיים גם בלוגים, רשתות חברתיות, עיתונות כלכלית ומגזינים שונים. מצד שני העושר הרב של העיתונות ובעיקר השימוש באינטרנט גורם לבעיה כלכלית עבור העיתונות וכלי התקשורת האחרים שכל ערוצי ההכנסות שלהם נפגעו. דבר זה מעורר חשש מפני היכולת של העיתונות והתקשורת בכלל לכסות נושאים בצורה עצמאית או בצורה שמיושרת עם האינטרסים של הקוראים.

חלוקה לפי מדיה

עיתונות כתובה

שני העיתונים הנפוצים ביותר בישראל הם החינמון ישראל היום שבבעלות שלדון אדלסון וידיעות אחרונות בשליטת נוני מוזס. דבר זה מהווה שינוי מהותי לעומת המצב לפני שנת 2009 שבו העיתון הנפוץ והנקרא ביותר היה ידיעות אחרונות והעיתון השני בחשיבותו היה מעריב. עיתון מרכזי נוסף הוא הארץ בשליטת משפחת שוקן. 4 העיתונים האלה מכתיבים במידה רבה את סדר ההתנהלות התקשורתי במדינת ישראל, ומשפיעים בצורה ניכרת גם על התכנים באמצעי מדיה אחרים כמו טלוויזיה, רדיו, מגזינים, אתרי חדשות באינטרנט, פייסבוק, ויקיפדיה וכו'.

מגזר העיתונות הכלכלית כוללת את "דה מארקר" מקבוצת הארץ, "גלובס" בבעלות חיים בר און ואליעזר פישמן וכלכליסט מקבוצת "ידיעות אחרונות". למגזר זה חשיבות מיוחדת היות והוא מכסה בצורה חלקית את התנהלות האליטות העסקיות והשלטוניות. בעוד שהעיתונות הכתובה הרגילה כותבת יותר על חדשות פוליטיות, מעט חדשות חוץ וכן כתבות רכילות, ספורט, תרבות, ועוד.

מלבד עיתונים אלה קיימים עיתונים למגזר החרדי. יתד נאמן הוא יומון חרדי-ליטאי המזוהה עם מפלגת דגל התורה. העיתון יוצא לאור החל מ-1985 והוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוהה ביותר במגזר החרדי בימי חול. המודיע הוא העיתון החרדי הוותיק ביותר בישראל והוא הביטאון של מפלגת אגודת ישראל. הַמְבַשֵר הוא עיתון חרדי יומי המזוהה עם סיעת שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל. הַפֶּלֶס הוא יומון חרדי ליטאי, שהחל להופיע ב-13 ביולי 2012. העיתון מזוהה עם הרב שמואל אוירבך ומפלגת בני תורה הקשורה אליו. בנוסף לכלי התקשורת החרדים הכתובים יש גם אתרי אינטרנט חשובים הכוללים את כיכר השבת, בחדרי חרדים, חרדים10 ועוד.

עיתונים נוספים כוללים את אל-איתיחאד (בערבית), ג'רוזלם פוסט (באנגלית), International Herald Tribune (באנגלית), חדשות ישראל (בגרמנית). עיתונים בשפה הרוסית ליהודים יוצאי חבר העמים - וסטי (מקבוצת "ידיעות אחרונות"), נובוסטי נדלי - הוא שבועון ישראלי וותיק.

יש מגוון של מגזינים שיצאו בנושאי חברה שונים בהוצאות קטנות יותר אלו כוללים את:

האתר העין השביעית עוסק בסקירה וביקורת התקשורת והוא אחד המקורות החשובים בחשיפת אינטרסים עסקיים של כלי תקשורת וביצוע של לובי פוליטי על ידי גופי תקשורת.

עיתונות מקומית

  • מקומוני ידיעות אחרונות
  • מקומוני מעריב
  • מקומוני רשת שוקן
  • מקומונים אחרים

המקור העיקרי לידיעות בעיתונות המקומית הן ידיעות מטעם דוברים וגורמי יחסי ציבור של העירייה, וכן פרסומים של חברות מסחריות שונות. המקור העיקרי להכנסות העיתונות המקומית הן פרסומות של קבלנים וגורמי נדל"ן, פרסומי חברות גדולות, וכן פרסומים של העירייה. משום כך העיתונות המקומית אינה מעוניינת בחלק מהמקרים לחשוף קשרי הון שלטון ומקרי שחיתות של העירייה, של קבלנים ובעלי הון גדולים. חברות יחסי ציבור מספקות שירותים לחברות גדולות, לקבלנים ולעיריות כדי להכניס ידיעות שונות לעיתונות, בדרך כלל תודות לפרסומים שגורמים אלה מספקים לעיתונות. חברות אלה מעודדות גם מניעת פרסומים מביכים על לקוחות שלהן.

בתמורה אנשי היחסי ציבור מקבלים ידיעות אוהדות מצד העיתון למועמדים שנמצאים בקשר עם החברות המסחריות. בזמן הבחירות חברות היחסי ציבור שנשכרות על ידי המועמדים, מסתייעות בקשרים שלהן לעיתונות כדי להכניס ידיעות אוהדות על המועמדים שלהן או כדי לפרסם פרשיות מביכות על מועמדים מתחרים. בעלי הון יכולים גם הם להשפיע על העיתונות (על ידי קביעת תקציבי הפרסום או באמצעות בעלות או שליטה ישירה) ודרכה על הבחירות.

אתרי חדשות באינטרנט

אתרי של הארץ, דה מארקר, ידיעות, מעריב וגלובס הם אתרי החדשות המרכזיים.

בנוסף להם פועלים מספר אתרי חדשות נוספים ביניהם בולטים

  • חדשות מחלקה ראשונה
  • ערוץ 7
  • רוטר
  • 0404
  • תיק דבקה

טלוויזיה

  • ערוץ 1 הממלכתי (כאן)
  • ערוץ 2 בזיכיון של חברות קשת ורשת
  • ערוץ 10
  • ערוץ 20 - לכאורה ערוץ יהדות אבל בפועל משדר חדשות
  • חברות הכבלים
  • yes

רדיו

  • קול ישראל הממלכתית - רשת א' ב', ג' ו-88 (כאן)
  • גלי צה"ל וגלגלצ
  • תחנות רדיו איזוריות - אקו 99, רדיו תל אביב ועוד.
  • קול השלום (לשעבר) - תחנת רדיו שמאלית מדינית
  • ערוץ 7 - תחנת רדיו ימנית מדינית

רשתות חברתיות

החל משנת 2008 החלה עליה בשימוש ברשתות חברתיות. רשתות חברתיות בולטות כוללות את :

  • פייסבוק- הרשת החברתית הגדולה ביותר. רבים מהפוליטיקאים בישראל מחזיקים עמודים שבהם הם מגיבים על אירועי היום.
  • טוויטר - רשת חברתית שמגבילה את הכיתוב ל-140 תווים. הרשת פחות פופולרית בציבור אבל נמצאת בשימוש רב על ידי פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי תרבות מישראל ומעולם.
  • וואטס-אפ - מאפשרת הקמת קבוצות של עד כ-200 איש. קבוצות אלה מרכזות תכתובת רבה שאינה ציבורית לצורכי תקשורת משפחתית, כיתתית, קהילות עניין שונות וכן לצרכי מאבקים פוליטיים שונים.
  • יוטיוב - רשת בבעלות גוגל. הרשת מאפשרת לאנשים להעלות סרטונים וסרטים וכן להגיב עליהם או להכין "רשימות סרטים" משלהם.

הרשתות החברתיות מאפשרות לעקוף את העיתונות המסורתית ומקשות על צנזורה והסתרה של מידע לא נוח לעיתונות ולבעלי הון. מצד שני קל להפיץ ברשתות אלה מידע לא מבוסס ולא אמין. דוגמה אחת היא שליחת מסרונים מטעם בנימין נתניהו ערב הבחירות כי "ערבים נוהרים לקלפיות באוטובוסים" כדי להמריץ בוחרים להגיע לקלפי. ישנן דוגמאות רבות למכתבי שרשרת ואף לאתרים שמפיצים וירוסים או אתרי פישינג בוואטספ. היבט נוסף של רשתות חברתיות הוא "הדהוד" של מסרים משום שהמשתמש רואה בעיקר אנשים דומים לו. לכן הוא נמצא באשליה שכולם דומים אליו. ביחס למאבקים חברתיים ופוליטיים אפקט זה יכול ליצור הקצנה של עמדות. דוגמה אחת לדבר זה היא "אינתיפדת הסכינים" שבה משתמשים ברשות הפלסטינית שיתפו תמונות של פלסטינים פצועים והרוגים ודירבנו זה את זה ללא שיש בהכרח גורם מכוון מרכזי.

היבט חשוב של רשתות חברתיות הוא נגיסה בתקציבי הפרסום של התקשורת. דבר זה נחשב כאחד מ-3 הסיבות למשבר עולמי בשוק התקשורת בכל העולם וגם בישראל בשל אובדן הכנסות.

פורומים וקהילות בלוגרים

  • קהילת קפה דה מארקר- בבעלות קבוצת הארץ
  • קהילות תפוז
  • ישראבלוג
  • פייסבוק
  • אתר רשימות

חקיקה ורגולציה בתחום

הרשות השנייה, פיקוח על ערוץ 2 ו-10

שינויים בתחום ותהליכי הפרטה

בעבר חלק משמעותי מהתקשורת הייתה בידי הממשלה - הרדיו והטלוויזיה. העיתונות הייתה פרטית או מפלגתית עם פיקוח ממשלתי הדוק. בשנות ה-90 עברה התקשורת תהליך של הפרטה והיא כיום מושפעת ממספר מצומצם של בעלי הון שלפעמים יש ביניהם קשרים.

העיתונות בישראל, בדומה לעיתונות בעולם, הייתה בעבר בעלת שלושה מקורות הכנסה חשובים - מנויים, מודעות (כמו מודעות אבל, מודעות נדל"ן) ופרסומות. שלושת מקורות ההכנסה האלה נפגעו בצורה קשה על ידי האינטרנט במיוחד מאז האינטרנט 2.0 שמאפשר לאנשים לפרסם תכנים בכוחות עצמם. חלק גדול של פרסום עבר לאינטרנט - לגוגל, פייסבוק, אתרי חדשות קטנים, יוטיוב ועוד. פגיעה נוספת בהכנסות מפרסום נבעה מכניסתו של "ישראל היום" שמחולק בחינם - דבר שהכריח מתחרות (בראשן ידיעות) להוריד את מחירי הפרסום.

אתרים כמו "יד שתיים", זאפ, אי-ביי ועוד מאפשרים לאנשים לפרסם מודעות נדל"ן, מכירת מכוניות משומשות ומוצרים נוספים דבר שהקטין מאוד את ההכנסות ממודעות. מודל של מנויים משלמים גם הוא ירד בחשיבותו בגלל היכולת של אנשים להתעדכן בחדשות דרך אתרים שונים, דרך רשתות חברתיות ולקרוא כתבות ותוכן דרך האינטרנט. חלק מהעיתונים מנסים להגדיל את מספר המנויים על ידי הגדרת מנויים בסופי שבוע שמקבלים רק את המוספים עיתון "הארץ" מנסה בשנים האחרונות להסתמך על מודל של מנויים משלמים באינטרנט.

המשבר הכלכלי בעיתונות העולמית מתקיים גם בישראל. עיתונים מרכזיים סופגים הפסדים כלכליים ניכרים לפעמים של מאות מיליוני שקלים- אלו כוללים את ידיעות אחרונות, ישראל היום, מעריב והארץ. ללא מודל כלכלי רווחי, דבר זה מעודד קניה של העיתונות על ידי גורמים העשויים להיות מעוניינים בניצול העיתון לצורכי השפעה פוליטית שיכולה לפעמים להתרגם לסיוע עסקי - בעל העיתון מעניק סיקור חיובי לעסקיו שלו, לעסקים שנמצאים איתו בקשרים טובים וכן מעניק פרסום סמוי למוצרים שונים, כמו כן הוא מעניק סיקור חיובי לפוליטיקאים שנחשבים ידידים. סיקור עוין מקבלים מי שמתנגדים למהלכים שבעל העיתון מעוניין. עופר נמרודי שקנה את השליטה במעריב ולאחר מכן נוחי דנקנר שקנה ממנו את השליטה בעיתון הפסידו מאות מיליוני שקלים כל אחד כדי להנות מהשפעה פוליטית. זאת דרך החברות הציבוריות ששליטתם (הכשרת הישוב ודיסקונט השקעות בהתאמה). טענה דומה מופנית נגד נוני מוזס וידיעות אחרונות וכן נגד שלדון אדלסון וישראל היום.

גופי תקשורת חברתיים

גופי תקשורת שיש להם אג'נדה חברתית (שמאלית), חברתית סביבתית, שלום או דמוקרטיה.

מאבקים חברתיים הקשורים לתחום

ראו גם

קישורים חיצוניים

העין השביעית, 12.8.2017