היפרנורמליזציה (סרט)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

היפרנורמליזציה הוא סרט תעודה מאת אדם קרטיס משנת 2016. הסרט עוסק בשאלה איך הגענו למקום שבו נראה שאין למערכת הפוליטית, התקשורתית והתרבותית שליטה על מה שמתרחש.

הפתיח של הסרט מציג את עיקרי הרעיונות שבו - "אנחנו חיים בעולם מוזר שבו יש אירועים שמערערים את היציבות שלנו - גלי מהגרים, מחבלים מתאבדים, דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין, ברקזיט, ונראה שאלו שנמצאים בשליטה אינם מסוגלים להתמודד עם העולם הזה. לאיש אין חזון לעתיד שונה או טוב יותר. הסרט הזה מתאר כיצד הגענו למצב המוזר הזה. הסרט עוסק ב-40 השנים האחרונות שבהם פוליטיקאים, פיננסיריים ובעלי הון, ו"אוטופיסטים טכנולוגיים". במקום להתמודד עם המורכבות של העולם, נסוגו. במקום זאת הם בנו גרסה מופשטת של העולם. וזאת כדי להמשיך ולהחזיק בכוח ובעוצמה. וכאשר הגרסה המזוייפת הזו של העולם גדלה, כולנו הלכנו שולל יחד עם ראיית העולם הזו, כי הפשטות הזו נוטעת ביטחון. אפילו מי שהאמינו שהם תוקפים את המערכת - רדיקלים, מוזיקאים, אמנים, תרבות הנגד, הפכו להיות חלק מהאשליה, בגלל שגם הם נסוגו לעולם האשליות. מסיבה זו לאופוזיציה שלנו אין השפעה, ושום דבר לא משתנה. אבל דבר זה מאפשר לכוחות אפלים לגדול בחוץ. כוחות ששבים לנקב את העולם המזוייף שנבנה בזהירות."

מקור הביטוי "היפר-נורמליזציה"

שמו של הסרט "היפר-נורמליזציה" מגיע מספרו של Alexei Yurchak שיצא בשנת 2006 ומתאר את 20 השנים האחרונות בברית המועצות, Everything was Forever, Until it was No More: The Last Soviet Generation, about the paradoxes of life in the Soviet Union during the 20 years before it collapsed. אלכסיי, שהוא כיום פרופסור לאנתרופולוגיה בברקלי קליפורניה טוען כי "כולם ידעו" שמהערכת נמצאת בקריסה אבל איש לא הצליח לדמיין מציאות אחרת.

קרטיס מתאר בסרט את המצב בברית המועצות בשנות ה-70. לפי הסרט, המהפכה הסובייטית רצתה לבנות עולם טוב יותר שגם יורכב מאנשים טובים יותר. עם הזמן החלום הזה נעלם, מי שניהלו את המערכת גילו שהם לא יכולים לחזות ולשלוט בכל דבר. התכנית יצאה משליטה. אבל במקום להתמודד עם זה הבירוקרטים החלו להעמיד פנים שהכל עובד לפי התכנית. מה שצמח במקום זה זה עולם מזוייף של סמלים וטקסים. החברה הסובייטית הפכה להיות מקום שבו כולם יודעים שמה שהמנהיגים אומרים הוא לא נכון, בגלל שהם ראו בעיניים שלהם שהכלכלה מתפוררת. אבל כולם היו צריכים לשתף פעולה ולהעמיד פנים שהכל אמיתי. בגלל שהיה קשה לדמיין חלופה אחרת. כאמור הביטוי לכך הוא - היפר-נורמליזציה. אתה הופך להיות חלק מהמערכת עד שקשה לראות מעבר לה. הזיוף הפך להיפר-נורמלי.

תוכן הסרט

הסרט מתחיל בתיאור המצב ב-1975 בעיר ניו יורק ובדמשק. בשני המקומות קרטיס טוען כי יש רעיון לפיו ניתן לנהל את העולם ללא פוליטיקאים. בניו יורק העיירה נקלעת לחובות בשל תהליכי פרבור ואפקט הבייגלה שבו התושבים העשירים עוברים לפרברים ולעירייה נותרו פחות ופחות מיסים לתפעול העיר. לאחר שהעיר לא הצליחה לגייס עוד כסף בנקאים השתלטו על העיר והחלו לנהל אותה בין היתר על ידי פיטורים של שוטרים, כבאים ומורים. דבר זה מעלה כוח חדש לתמונה - כוחות השוק שאי אפשר להתווכח איתם.

קרטיס מעיר כי השמאל שהיה בשנות ה-60 לא התנגד לדבר זה בגלל שהוא עצמו עבר מהפכה של אינדיבידואליזם שמנעה ממנו את היכולת לשתף פעולה עם אנשים אחרים. דונלד טראמפ קונה דירות זולות כדי להפוך אותן לדירות יוקרה, ובה בעת עושה תרגיל החזר-מס ענקי של עשרות מיליוני דולרים. בדמשק באותו זמן קיסינג'ר נפגש עם אסד האב. אסד רוצה רעיון פאן-ערבי שיאחד את הערבים, ככוח-נגדי למערב. קיסינג'ר מאמין במערכת עולמית מאוזנת וכדי לאפשר את זה הוא רוצה לנטרל את הערבים וזאת על ידי סכסוך ביניהם. הוא מבטיח לאסד שהסכם שלום עם מצרים וישראל יכלול הסכם שלום גדול יותר שיתן גם פתרון לפלסטינים, דבר שבעיני אסד יש לו חשיבות ליציבות אזורית. אבל קיסינג'ר משחק כפול ואין לו עניין בבעיה הפלסטינית ובסופו של דבר הסכם השלום לא כולל את הפלסטינים או הסדר עם סוריה. דבר זה מותיר את אסאד נזעם ועם תחושת בגידה, הוא מפסיק להיות אופטימי ונסוג מהתכנית הגדולה שלו לפאן-ערביות ומונע על ידי רגשות נקם.

בשנות ה-80 נבחר רונלד רייגן כנשיא ארצות הברית. המנגנון המורכב של קיסינג'ר מוחלף על ידי הסבר פשטני יותר לפיו אמריקה צריכה להתערב בעולם לטובת הנאורות. בעקבות הפלישה של ישראל ללבנון בשנת 1982 מתרחש טבח סברה ושתילה. דבר זה מאלץ את רייגן להתערב ולשלוח נחתים ללבנון ככוח שלום. אסד חושד כי דבר זה נועד לבסס הגמוניה ישראלית-אמריקאית באזור. הוא מתקרב לאיראן ונעזר בחיזבאללה, שהיה ארגון לא מוכר עד אז, כדי לשלוח שני מחבלים מתאבדים שהורגים מעל 200 נחתים בביירות. מקור הרעיון של מחבל מתאבד הגיע ממלחמת איראן-עיראק שם אייתוללה חומייני שלח אלפי נערים אל מותם בפיצוץ שדות מוקשים. זהו פיתוח חדש באיסלם השיעי של רעיון הג'יהאד. במקור אם האל רצה את מותך בשדה הקרב למען האיסלם הוא קבע את המקום והשעה. חומייני קובע כי ניתן לתקן עולם לא מושלם על ידי הקרבה עצמית. ארצות הברית נסוגה כעבר 4 חודשים מהאזור והדבר נחשב הישג לאסד. בתקופה זו אסד ואיראן חושבים שהם יכולים לשלוט ולכוון את המחבלים המתאבדים.

באותו זמן בארצות הברית מתחזק כוחם של הבנקים ומוסדות פיננסים נוספים. באמצעות מחשבים ורשת תקשורת בין מחשבים ארגונים אלה יכולים לקבל ולנתח מידע בצורה שאינה נגישה לשלטון. דבר זה מפחיד חלק מהאנשים. ויליאם גיבסון כתב בשנת 1984 את נוירומנסר (Neuromancer), רומן מדע בדיוני אפל שעוסק בין היתר ב"סייברספייס" - מרחב של רשתות מחשבים שאליו נכנסים האקרים שעוסקים בקרבות בין תאגידים וקבוצות כוח.

באותו זמן בקליפורניה מספר אוטופיסטים טכנולוגיים לקחו את הרעיון של גיבסון והופכים אותו על ראשו - הם ניסן להקים רשת מחשבים שתאפשר לאנשים יותר חופש, חופש ממגבלות פוליטיות. לפי קרטיס, המקור התרבותי של אנשי קליפורניה הוא "תרבות-הנגד" (Counterculture) של שנות ה-60.

"פשלבק אסיד"

החזון של John Perry Barlow אודות הסייבר-ספייס של שנות ה-1990 היה של "ניסיון אסיד". בארלו שהיה חלק מתנועת "תרבות הנגד" של סם ה-LSD (ידוע גם כאל.אס.די) של שנות ה-60 והיה המייסד של Electronic Frontier Foundation כתב את המניספט A Declaration of the Independence of Cyberspace. המניספט פנה אל פוליטיקאים והצהיר כי "המרחב הגלובלי החברתי שאנו בונים יהיה עצמאי באופן טבעי מהעריצות שאתם מנסים לכפות עלינו". שני האקרים - Phiber Optik ו-Acid Phreak, טענו כי במציאות תאגידים משתמשים באינטרנט כדי לצבור עוד כוח על חייהם של אנשים, יותר ממה שממשלות עשו בעבר. הם רצו להדגים כי קיימת היררכיה באינטרנט, על ידי זה שהשיגו את פרטי כרטיס האשראי של Barlow מתאגיד TRW ופרסמו אותה באינטרנט.

"הקולונל"

פרק זה טוען כי ממשל רייגן השתמש בשליט לוב, מועמר קדאפי, כחייל-משחק באסטרטגיית יחסי ציבור שלו. מטרת יחסית הציבור היא להציג מדיניות החוץ של ארצות הברית כדבר פשוט ומוסרי. לפי קרטיס הממשל השיג דבר זה על ידי האשמת קדאפי במתקפה על שדות התעופה ברומה ובווינה בשנת 1985 וכן בפיצוץ בדיסקוטק בברלין ב-1986 שבו נהרגו חיילים מארצות הברית. בכל המקרים שירותי הביון באירופה ייחסו את המתקפות לשירותי הביון של סוריה. קרטיס טוען כי קדאפי לא הכחיש את הדברים כדי להגדיל את האהדה אליו בעולם הערבי והצגת עצמו כמהפכן. קרטיס טוען כי הפצצה האווירית של ארצות הברית על לוב ב-1986, הייתה בעיקר לצורך יחסי ציבור בגלל שמתקפה על סוריה הייתה מסוכנת מידי.

"האמת היא אי שם בחוץ"

הפרק מתחיל במחווה לתצפיות בעב"מים (עצם בלתי מזוהה -כביכול חלליות מכוכב אחר) שבוצעו על ידי אזרחים רבים בארצות הברית בעבר. הסרט טוען כי התופעה שמסביב לעב"מים של שנות ה-90 נולדה מתוך מבצע של מודיעין-נגד שנועד כדי לגרום לציבור להאמין כי קיימות מערכות נשק טכנולוגי מתקדמות וסודיות שצבא ארצות הברית בודק בזמן ולאחר המלחמה הקרה היו פולשים מהחלל החיצון. מזכרי "סודי ביותר" שזויפו על ידי חיל האוויר של ארצות הברית דלפו לכאורה אל "מומחי עב"מים" שהפיצו את תאוריית הקונספירציה לפיה הממשלה מנסה להסתיר את האמת אל הציבור הרחב יותר. שיטה זו מכונה "ניהול תפיסה" (Perception management) מיועדת להסיח את דעתם של האנשים מפני הסיבוכים של העולם האמיתי.

לפי הסרט הפוליטיקה בארצות הברית הפכה יותר ויותר מנותקת מהמציאות. קרטיס משתמש בתיאור הקריסה של ברית המועצות בסוף שנות ה-80 כדוגמה לאירוע שהפתיע את המערב. לטענת קרטיס התהליך של ניתוק מהמציאות התרחש בגלל שהמציאות הפכה פחות ופחות חשובה. וידאו של התעמלות של ג'יין פונדה משמש את קרטיס כדי להדגים כי הסוציאליסטים ויתרו על שינוי של העולם האמיתי, והם מתמקדים בשינוי של העצמי והם מעודדים אחרים לעשות דבר דומה. ‏[1]. הסרט נקטע על ידי צילומים של ההוצאה להורג של ניקולאי צ'אוצ'סקו ואשתו, בעקבות המהפכה ברומניה בשנת 1989.

דיון וביקורת

היפרנורמליזציה היא מושג מועיל הקשור למושגים אחרים כמו הדחקה, תעמולה, דיסוננס קוגניטיבי וקשור לפסיכולוגיה חברתית - כלומר לתהליכים שמתרחשים לא רק לגבי האדם הבודד אלא לגבי "פסיכולוגיה" או מיתוסים או סיפורים שבהם אוחזים לא רק יחידים אלא אומות שלמות.

מודעות לרעיון ההיפרנורמליזציה מאפשר לנו לראות שהוא קיים גם בחברות אחרות - בין היתר בקושי של יהודים ואחרים בתקופת השואה להתמודד עם הרעיון שעלולים להשמיד אותם, שהפעם המצב שונה ומחייב בריחה ואין מדובר בעוד רדיפה כפי שהיה בעבר. בקושי של המדינות המערביות להתמודד עם אפשרות התחזקותו של היטלר וכן בחברות אחרות. בספר התמוטטות מביא ג'ארד דיימונד דוגמאות של קשיי הסתגלות של חברות מהעבר - התמוטטות של התיישבות הנורדים בגרינלנד שכללה רעב הולך ומחריף, אבל הימנעות של התושבים מאכילת דגים חרף שפע הדגה באיזור, או המשך בניית הפסלים באיי הפסחא דבר שהאיץ את המשבר שם עקב כריתת עצים. הנושא של היפרנורמליזציה אינו מוזכר בשמו בספר כלכלה בקומיקס אבל הוא מתאים כדי לתאר שני היבטים המופיעים בספר - שבהם כלכלנים מתקשים לתאר את החברה שבה הם נמצאים ולכן הם מתארים גרסה פשוטה יותר של המציאות. המקרה הראשון הזה הוא הכלכלנים הפיזיוקרטיים שמתארים את הכלכלה החקלאית במקום את כלכלה שבה מתחילה להתפתח המהפכה התעשייתית המקרה השני הוא הכלכלה של שנות -1960, שבה תאגידים גדולים כבר משפיעים על הכלכלה במשך יותר מ-100 שנים, אבל הכלכלנים הנאו-קלאסיים של אותה תקופה מתקשים להתמודד עם זה ובמקום זה מתארים את הכלכלה כשוק משוכלל שבו יש הרבה מאוד מוכרים וקונים שאף אחד מהם לא גדול מספיק כדי להשפיע על המחיר (או על התנאים האחרים של השוק - כמו העדפות של הקונים).

ניתן לראות בתיאור של קרטיס פיתוח של הספר עולם חדש מופלא שבו מציאות לא נעימה מסווית לא באמצעות פחד צנזורה אלימות (כמו בספר 1984) אלא יותר באמצעות שילוב של תעמולה, הדחקה, הכחשה והתמכרות. אנשים אחרים שעסקו בנושא של דמיון משותף וקשי של החברה להתמודד עם שינוי חברתי הם ג'ארד דיימונד ב"התמוטטות" והרעיונות של מיתוס וסדר חברתי ב"קיצור תולדות האנושות" של יובל הררי.

הספר האמת על באמת של דן אריאלי דן בחשיבות של סיפור לעצמנו, כדי שנוכל לשמור על דימוי-עצמי מסויים, ועל החשיבות של מנגנון זה בהקשרים של רמייה, גניבה ועוד - גם בהקשרים שבהם דבר זה עלול לפגוע בעצמנו. נראה שלדבר זה יש חשיבות רבה בהקשר של היפרנורמליזציה - קל לנו יותר לתקן את הסיפור שהתרגלנו לספר לעצמנו לגבי המציאות מאשר לזנוח את הסיפור זה נוכח עובדות חדשות. דבר זה נכון אפילו לגבי מדענים - קון טוען שמהפכות מדעיות מתרחשות בעיקר כאשר הפרדיגמה הישנה השולטת נדחית בגלל שהדור הקודם שהחזיק בה הולך לעולמו ולאו דווקא בגלל שכנוע של אותו דור על יד רעיונות חדשים יותר. לחשיבות של סיפור עצמי, ניתן להוסיף בהקשר החברתי הרחב גם לחצים כלכלים וחברתיים - לשמור על הסיפור הקודם שכן ערעור על הסיפור עלול לגרור נידוי חברתי, קשיים כלכליים, רדיפה מצד השלטונות או סבל נפשי כלשהו או ויתור על נוחות בשל שיקולים מוסריים או כדי לקדם שינוי חברתי - (ראו דיון בהמשך בטבעונות לדוגמה). בהקשר הרחב יותר מדובר בדרך כלל בסוגים של הכחשת אלימות.

הרעיון של היפרנורמליזציה חשוב מאוד בהקשר של קיימות וסיכונים של הכחדות אנושית - בדומה לעבר אנשים רבים מבינים שמשהו דפוק, אבל הם מתקשים לדמיין מערכת חברתית אחרת. רבים מכחישים את עצם קיומם של שינויי אקלים, משבר ההכחדה ההמונית, משבר המים העולמי וומשברים סביבתיים אחרים ונוקטים אסטרטגיות שונות של הדחקה או הכחשה- דבר הנידון בין היתר על ידי המושג של קללת קסנדרה- אנשים רבים פשוט נמענים מהפרטים ומהתיאורים הסביבתיים - מתוך גישה של "אכול ושתה כי מחר נמות" (חלקם הגדול בצורה בלתי מודעת) - המשברים נראים מאיימים מידי וקל יותר לחזור להתמכרויות ודפוסי-התנהגות מנחמים או למציאות מדומה ברבדים שונים - חדשות, בידור, משחקי מחשב, ספורט, פוליטיקה מקומית (שעוסקת במאות נושאים אחרים אבל לא בנושא של קיימות), אחרים נוקטים בגישה של "יהיה בסדר" או "פתרון הקסם" - בגישות כמו היד הנעלמה או אופטימיזם טכנולוגי - או "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" או על ידי ציניות - צחוק על משהו גדול ומפחיד כדרך להתמודדות - אבל כאשר הציוניות היא לעיתים קרובות כל ההתמודדות כתחליף לשינוי מחשבתי ותחילת עשייה.

מודעות לבעיות המערכת, ואמונה בצורך במציאות אחרת, יכולה לגרום לאנשים לוותר על דברים מסויימים - לוותר על נוחות, לשלם מחיר חברתי ואפילו לסכן את חייהם. המודעות לנזקי הפלסטיק גוררת אנשים להימנע מהנוחות שיש לפעמים בפלסטיק חד-פעמי, מודעות לתפיסות מאחורי זכויות בעלי חיים גוררת אנשים לשנות הרגלי תזונה ולעבור לצמחונות או טבעונות, בתקופת העבדות היו אנשים ותנועות שקראו לסיוע לעבדים ולשחרור עבדים בצורות שונות והיו גם אנשים ב"רכבת החופש" שסיכנו את חייהם כדי לסייע לאחרים. דברים אלה מרמזים על דרך להקטין את הבעיות של היפרנורמליזציה - כאשר קבוצה מסוימת של אנשים מהדהדת מסרים על התנהגות אחרת רצויה ועל חזון למציאות אחרת.

בניגוד לטענה של אדם קרטיס, יש גופים וארגונים שמנסים לקדם חזון לחברות חלופיות לחברה הנוכחית - אם כי קולם כמעט ואינו נשמע בחברה שמתעלמת מקיומן של רוב הבעיות ועסוקה בבריחה והכחשה. דוגמאות לדבר זה כוללות את כאשר תאגידים שולטים בעולם של קורטן (וספרי המשך שלו), סופו של הליברליזם המפסידני וקפיטליזם טבעי ורעיונות על כלכלה דמוקרטית. בהקשרים יותר רדיקלים אבל גם יותר הוליסטיים קיימים גם הספר בולו בולו, שגשוג ללא צמיחה, כלכלה כחולה, כלכלה מעגלית, וכלכלת מצב יציב וכלכלת הכעך או המעבדה לטרנספורמציה של הקפיטליזם של (קיית רוטרידג'). אחת התנועות המקיפות בנושא של הצעות לסדר-יום אחר כוללת את הפרמקלצ'ר וגישה נוספת היא פרוייקט ונוס. פתרונות רבים אלה הם שונים במקצת זה מזה אבל גם משלימים זה לזה במובנים רבים - הדגשת החשיבות של קיימות, כלכלה בת קיימא ותרבות בת קיימא וכן הקשרים אחרים שבהם רווחה אנושית לא מושגת על ידי צמיחה כלכלית מתמדת ואינסופית ושינוי כלשהו של הקפיטליזם כך שישרת יותר אינטרסים של תכנון ארוך טווח ושיפורים של בעיות של סביבתנות, אי שוויון או התמכרות והחלשת כוחם של תאגיד רב לאומי ואינטרסים קצרי טווח.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סרט אחר של קרטיס, המאה של העצמי, מתאר תהליך זה בצורה מפורטת