הפחתה במקור
הפחתה במקור כוללת צמצום כמות המוצרים שכל אדם צורך, צמצום השימוש באריזות, תיקון מוצרים במקום זריקתם והימנעות מקניית מוצרים מיותרים, חסכון באנרגיה (כולל בתחבורה) והעדפת מוצרים שיחזיקו מעמד זמן רב, ו/או מוצרים "ירוקים" (ידידותיים לסביבה). כמו כן יש חשיבות לקניה של תוצרת מקומית - שעברה פחות מרחק וגרמה לפחות זיהום ובזבוז של דלק.
זהו התחום המשמעותי ביותר בנושא של טיפול בפסולת מבין 4 השלבים המסורתיים. שכל שאר השלבים הם רק שלבים משלימים לשלב זה. צמצום במקור יבטל את הצורך בשימוש חוזר או במיחזור - כך גם תיחסך העלות הכלכלית וגם העומס הסביבתי של הייצור, המיחזור והסילוק של המוצרים המיותרים.
הזיהום וכמות המשאבים שכל אחד מאתנו מכלה נוצרים בעיקר כפונקציה של כמות המוצרים שאנו צורכים. אם כל משפחה אמריקנית צורכת ומזהמת כמו 240 הודים, ברור שמחיזור בלבד אינו התשובה. אם תביאו בחשבון שלכל מוצר שאנו קונים יש מחיר סמוי גדול למדי בתהליך הייצור (וכיום גם עקב שינועו על פני חצי עולם), תבינו כיצד ארצות הברית עם 6% מאוכלוסיית העולם גורמת ל-30% מהנזק הסביבתי
האם ישנה התנגשות בין דרישה זו לבין "איכות החיים"? לאו דווקא. לדוגמה, כשלכולם יש מכונית - אין חניה ויש פקקים וזיהום - אף אחד לא יכול לנסוע. למעשה כשאנו קונים מוצר לרוב אנו מבקשים להנות דווקא משרות מסוים שאותו מוצר אמור לתת - והספקת השרות הזה (לדוגמה תחבורה) לא בהכרח תתבצע על הצד הטוב ביותר אם לכולם יש את המוצר מספק השרות, לדוגמה מכוניות. עוד בנושא זה במאמר תועלת משרותים ולא מצריכת מוצרים.
יש מוצרים שאנו קונים דווקא משום ש"איכות החיים" התדרדרה - ביטוח מפני פריצות או מים מינרליים בגלל זיהום. הנושא של תרבות הצריכה מעלה סימני שאלה נוספים שרק מחזקים את החשד כלפי המשוואה יותר מוצרים = חיים יותר טובים.