כלכלה ומשל העיוורים והפיל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת האזרח דרור. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


מה מוטעה בפיזיקה של אריסטו

משפט מרכזי בפיזיקה של אריסטו הוא "כל עצם נוטה להישאר במקומו". בניגוד לכך, הפיזיקה של ניוטון גרסה כי "כל עצם נוטה להישאר במהירות בה הוא היה". למרות שפיזיקה אריסטוטלית יכולה להסמך על מספר רב של תצפיות שבהן זורקים כדור או כל חפץ אחר והוא נעצר, הרי שהפיזיקה הניוטית מציעה הסבר רחב יותר להתנהגות זו - היא מסבירה הן מדוע הכדור נעצר בדרך כלל (חיכוך) והן את הדינמיקה של העצירה (מקדמי חיכוך שונים לחומרים שונים).

הפיזיקה של אריסטו אינה מוטעה בכך שהיא טועה במדידות שלה - הכדור אכן נעצר. אלא בכך שהיא מסתמכת על מדגם תצפית צר מידי שממנו יש קפיצה (מוטעית) לניסוח כלל אוניברסלי. מתוך הסתכלות הניוטונית, אפשר לראות שהתצפיות בכדורים העוצרים אחרי זמן מה, הינן פשוט מקרה פרטי של כלל אוניברסלי שונה. אין זה שכל עצם נוטה להישאר במקומו, אלא שבתנאים מסויימים (חיכוך), עצם הנוטה להישאר במהירות קבוע יקבל תאוצה שלילית ויאט עד לעצירה.

כדאי לשים לב שברוב התצפיות שקל לבצע, נראה לכאורה שהכלל האריסטוטלי הוא הנכון. אלא שההסבר הניתן על סמך התצפיות החריגות (של כדור שאינו עוצר), יכול לתת לנו כוח הסבר גדול יותר, גם אם התנאים שבהם התצפיות מתרחשות (ריק לדוגמה) הם נדירים ו"לא מציאותיים".

הבחנה דומה אפשר לתת לגבי הפיזיקה של ניוטון וזו של איינשטיין. אין זה שניוטון טעה, כמו שהפיזיקה שלו הינה מקרה פרטי של הפיזיקה האיינשטיינית - ואפילו שברוב חיי היומיום הקרוב של ניוטון מספיק טוב עבורנו ואין צורך במודל המדוייק יותר של איינשטיין.

כדי להבהיר מדוע דברים אלו קשורים לכלכלה מוטב ונעבור למשל העיוורים והפיל.

משל העיוורים והפיל

משל העיוורים והפיל הוא משל הודי עתיק ולפיו חבורה של עיוורים ממששת פיל, וכל אחד מנסה להגיד מה צורתה של חיה זו. אחד ממשש את חדקו וקובע כי זהו הפיל דומה לנחש. השני ממשש את רגלו וקובע שהפיל דומה לעמוד. השלישי ממשש את אוזנו וטוען כי הפיל דומה למניפה וכו'. אלו הרואים יכולים לגחך ולהבין עד כמה מוטעית הראיה החלקית של העיוורים.

מה הטעות שמבצעים העיוורים? במקום לנסות להבין את המיקום היחסי שלהם, ולהודות בכך שהאמת שלהם היא חלקית, כל אחד מהם מחזיק בדעה קדומה על סמך תצפיות חלקיות, והנחה שכל שאר הפיל דומה לחלק שאותו מישש. או בהרחבה גדולה יותר - הנחה שכל שאר מושא החקירה דומה למודל המנטלי שנבנה על סמך התצפיות החלקיות.

הן במשל העיוורים והפיל והן בפיזיקה אריסטוטלית קיימת תופעה דומה. בשני המקרים מסתמכים על סמך תצפיות צרות מידי (הרגל דומה לעמוד) כדי לנסח כלל אוניברסלי (הפיל בנוי בדומה לעמודים מוצקים). השלב הבא הוא שימוש בכלל במקומות שאינו מתאים - לו העיוור הזה מקבל תיאור של החדק, הוא יכול לנסות להסבירו על ידי דימוי החדק לעוד עמוד, וכך לבצע אינוס של התאוריה. כאשר מגיעים לחלק שאינו מתאים כלל לתאוריה (כמו האוזן) יש נטיה להזניח חלק זה, להכחיש את קיומו, או לתת לו הסבר בנפופי ידיים.

כלכלה ומשאבים כדוגמה

כלכלנים נאו-קלאסיים אינם מחשיבים הרבה את משאבי הטבע. לדעתם, המשאבים אינם מהווים מקור חשוב לעושר כלכלי. הראיות לכך הן שמדינות עשירות במחצבים ובמשאבי טבע יכולות להיות עניות מאוד. למעשה, גילוי של משאב טבע חדש יכול לגרום ל"מחלה ההולנדית" - להזנחה של המשאב החשוב ביותר בעיני הכלכלנים - זה של יוזמה אישית, של כושר המצאה והון אנושי. באופן פרדוקסלי, מכרות הכסף של דרום אמריקה תרמו לניוונה של הכלכלה הספרדית. מקרים דומים בהולנד, אפריקה, רוסיה וארצות ערב הביאו את הכלכלנים למסקנה שהמחלה ההולנדית היא תופעה נרחבת ושהשכל האנושי חשוב לצמיחה הכלכלית הרבה יותר ממשאבי הטבע.

אלא שדבר זה מהווה דוגמה להתבוננות צרה מידי ואז ניסוח כלל נמהר על פי דבר זה. כל מה שראינו באמת היה שבתנאים מסויימים (שנפרט בהמשך) מכירה של חומרים מהטבע, ובעיקר המצאות של חומרים מהטבע במדינה, אינה ערובה לעושר. ראשית נראה שכלכלות של מדינות עשירות כמו יפן, ארצות הברית וארצות אירופה הגדילו באופן כמעט מונוטוני את השימוש בחומרים מהטבע, ואת טביעת הרגל האקולוגית שלהם. לכן בעוד מכירת אוצרות טבע אינה מבטיחה עושר, כדי שמדינה תחשב עשירה במונחים כלכליים, לפחות אלו הרווחים היום, נראה ששימוש באוצרות טבע הינו תנאי הכרחי. כלומר שימוש בחומרים מהטבע הינו תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיום רווחה כלכלית כפי שהיא מוגדרת היום.

הבחנה נוספת היא שלעיתים רחוקות מתאפשרת גישה של מי שטוען לחזקה על חומר הגלם או מי שמגדל בשדה תנובה חקלאית אל הצרכנים הסופיים של המוצרים המופקים מאותו חומר גלם. מדינות עניות אינן מוכרות שוקולד, אלא פולי קקאו. אינן מוכרות יהלומים מלוטשים אלא בלתי מלוטשים. לא מוכרות נפט מזוקק אלא נפט בלתי מזוקק וכו'.

פעמים רבות אין אפילו מכירה של חומר הגלם, אלא רק זכיון לחברה זרה לכרות אותו. הזכות להשתמש בזרם השרותים המופק מחומר הגלם שווה יותר ככל שאנו מתקרבים לצרכן שרוצה שרותים אלה. במיוחד נכון הדבר במציאות של מונופולים ומונופסונים, והוא נכון עוד יותר במציאות של מונופול מרובה - מונופול המוכר למונופול. במצב זה, כל מונופול "גוזר" קופון נאה, והמונופול שמעליו גוזר קופון עוד יותר שמן. עד שהמוצר מגיע ללקוח מחירו עלה במאות אחוזים. דוגמה קלאסית למצב זה הינה קוקאין - שעולה פרוטות בשדה, והון עתק ללקוח. לו יכלו החקלאים או בעלי המשאב להגיע ישירות לצרכנים, היה הרווח שלהם גדול בהרבה.

הבחנה שלישית נוגעת לתנאים המסויימים בהם מופקים כיום חומרי הגלם. המצב הוא של כילוי של מאגר עצום של חומרי גלם באופן בלתי מקיים, בקצב גדל והולך, בסדר גודל פלנטרי. המקבילה הכספית היא מישהו החי מהחסכונות שלו, ללא הכנסה כספית. הוא מסביר לכם שהכנסה אינה דבר חשוב, היות והוא חי טוב למדי, גם ללא כל הכנסה. ברור שהמצב ישתנה באופן דרמטי כאשר החסכונות יגמרו. אבל ה"כלל" שנוסח מבטיח באופן של היגיון מעגלי, שהכנסה אינה דבר חשוב, ולכן אין בכלל טעם להתבונן בתחום הכספי - "הכל בסדר" הוא מבטיח חגיגית, כבר 200 שנה אני חי מהחסכון, ואין שום בעיה.

כלכלת מערכות כדרך לאיחוד מושגי

למרבה הצער, הכלכלה הנאו-קלאסית ושאר אסכולות הכלכלה דומים לאותם עיוורים הממששים פיל. (זהירות - שימוש במשל!) כמו במקרה של עיוור העומד מול פיל איננו יודעים מה צורה לה לכלכלה. כמו העיוורים במשל, כל אחת מהאסכולות אוחזת בתיאור שונה, ומתנגחת עם האסכולות האחרות מדוע חוקיהן אינם נכונים. התואר השונה נובע בדרך כלל ממתן דגש שונה למושא ההסתכלות. תחת בחירה של חלקים של הפיל נוכל לקבל תאורים שונים. כך גם בחירה של נקודות שונות בכלכלה, בטבע האדם ובסביבה הטבעית תניב השקפות שונות.

גרועה אולי מכל היא האסכולה הנאו-קלאסית אשר מסתירה מפני תלמידה את קיומם של תצפיות של "עיוורים" אחרים.

אם אפשר ללמוד משהו ממשל העיוורים הוא שאף עיוור אינו צודק כפשוטו. לא ניתן לתאר את הפיל כנחש או כעמוד או כמניפה. דבר נוסף שאפשר ללמוד הוא שעל ידי ויתור על הדבקות במסקנות שנבעו מהתצפיות, והתבוננות עמוקה יותר בתצפיות עצמן, יחד עם עוד תצפיות או אנליזה של התצפיות יחד, אפשר להגיע רחוק הרבה יותר. המסקנה השלישית היא שהתיאור הסופי שונה למדי מאשר איזשהו שכלול של תיאור חלקי כלשהו - לדוגמה ניתוח של הפיל על ידי בדיקות די. אנ ד אי שלו יניב לנו הרבה יותר מאשר נסיון מתוחכם לבצע חקירה של הפיל על ידי חלוקה שלו לאינטגרלים של עמודים.

אפשר לנסות להיעזר במסקנות ביניים של האסכולות השונות, אבל רצוי להזהר מלהפוך תצפית בתנאי פרטי לכדי כלל אוניברסלי. ניסוח מלא של התנאים בהם מקבלים תצפית מסויימת ייתן יכולת להבין את חשיבותה.

כלכלת מערכות אמורה לתת שפה משותפת לתיאור התצפיות, כמו גם לחשד מעמיק כלפי המסקנות שנבעו מהן.