שינויים

אנשים רבים מקבלים את אי השוויון כדבר נתון, וטוענים כי החיפוש אחר עושר חומרי גדול יותר מספק תמריץ לתחרות וחידוש בתוך הכלכלה.  

אנשים רבים מקבלים את אי השוויון כדבר נתון, וטוענים כי החיפוש אחר עושר חומרי גדול יותר מספק תמריץ לתחרות וחידוש בתוך הכלכלה.  

כמה תאוריות כלכליות מודרניות, כמו [[כלכלה נאו קלאסית|האסכולה הנאו קלאסית]], טענו כי כלכלה מתפקדת דורשת רמה מסויימת של [[אבטלה]]. תאוריות אלה טוענות כי דמי האבטלה חייבים להיות מתחת לרמת המשכורת כדי לספק תמריץ לעבוד, דבר המחייב אי שוויון. תאוריות אחרות, כמו [[סוציאליזם]] ו[[קיינסיאניזם]], חולקים על הטענה כי לאבטלה תפקיד חיובי.

כמה תאוריות כלכליות מודרניות, כמו [[כלכלה נאו-קלאסית|האסכולה הנאו-קלאסית]], טענו כי כלכלה מתפקדת דורשת רמה מסויימת של [[אבטלה]]. תאוריות אלה טוענות כי דמי האבטלה חייבים להיות מתחת לרמת המשכורת כדי לספק תמריץ לעבוד, דבר המחייב אי שוויון. תאוריות אחרות, כמו [[סוציאליזם]] ו[[קיינסיאניזם]], חולקים על הטענה כי לאבטלה תפקיד חיובי.

כלכלנים רבים מאמינים כי אחת הסיבות העיקריות לכך שאי שוויון עשוי לספק תמריץ כלכלי היא שרווחה חומרית ו[[צריכה בולטת]] (conspicuous consumption) קשורות למעמד. לפי השקפה זו, ריבוד חזק של ההכנסה (אי שוויון חזק) יוצר ריבוד חברתי חזק, דבר המוביל לתחרות חזקה יותר אחר מעמד. אחד הראשונים להצביע על קשר זה היה [[אדם סמית]] שהכיר בכך שכבוד או הערכה (Regard) הינם אחד הכוחות החזקים מאחורי הפעילות הכלכלית. מתוך  

כלכלנים רבים מאמינים כי אחת הסיבות העיקריות לכך שאי שוויון עשוי לספק תמריץ כלכלי היא שרווחה חומרית ו[[צריכה בולטת]] (conspicuous consumption) קשורות למעמד. לפי השקפה זו, ריבוד חזק של ההכנסה (אי שוויון חזק) יוצר ריבוד חברתי חזק, דבר המוביל לתחרות חזקה יותר אחר מעמד. אחד הראשונים להצביע על קשר זה היה [[אדם סמית]] שהכיר בכך שכבוד או הערכה (Regard) הינם אחד הכוחות החזקים מאחורי הפעילות הכלכלית. מתוך  

הספר [[תורת הרגשות המוסריים]](1759):

הספר [[תורת הרגשות המוסריים]](1759):

{{ציטוט|תוכן=מהי המטרה של תאוות הבצע ושל האמביציה, של המרדף אחר העושר, אחר כוח ועליונות? האם זה כדי לספק את הצרכים של הטבע? המשכורת של העובד העני ביותר יכולה לספק אותם... מדוע אלו אשר התחנכו בדרגות הגבוהות יותר של החיים, רואים כגורל גרוע ממוות בלהיות מצומצמים לחיים באותה דרגה פשוטה איתו, אפילו ללא עבודה, לדור תחת אותו גג פשוט, וללבוש את אותם בגדים צנועים? מהיכן איפה, עולה היריבות שמופיעה בכל הדרגות של האדם, ומה הם היתרונות שאנו מציעים על ידי המטרה הגדולה הזאת של חיי האדם שאנו קוראים להם שיפור התנאים שלנו? שיכולו לצפות בנו, שידאגו לנו, שישימו-לב אלינו מתוך סימפטיה, שביעות רצון עצמית, והסכמה, כולם הינם יתרונות שאותם אנו יכולים להציע כדי לקבל מהם תמריץ. זו יוהרה, לא הרוגע או העונג, אשר מעניינים אותנו.}}

{{ציטוט|תוכן=מהי המטרה של תאוות הבצע ושל האמביציה, של המרדף אחר העושר, אחר כוח ועליונות? האם זה כדי לספק את הצרכים של הטבע? המשכורת של העובד העני ביותר יכולה לספק אותם... מדוע אלו אשר התחנכו בדרגות הגבוהות יותר של החיים, רואים כגורל גרוע ממוות בלהיות מצומצמים לחיים באותה דרגה פשוטה איתו, אפילו ללא עבודה, לדור תחת אותו גג פשוט, וללבוש את אותם בגדים צנועים? מהיכן איפה, עולה היריבות שמופיעה בכל הדרגות של האדם, ומה הם היתרונות שאנו מציעים על ידי המטרה הגדולה הזאת של חיי האדם שאנו קוראים להם שיפור התנאים שלנו? שיכולו לצפות בנו, שידאגו לנו, שישימו-לב אלינו מתוך סימפתיה, שביעות רצון עצמית, והסכמה, כולם הינם יתרונות שאותם אנו יכולים להציע כדי לקבל מהם תמריץ. זו יוהרה, לא הרוגע או העונג, אשר מעניינים אותנו.}}

הסוציולוגית [[ג'ולייט שחור]] (Juliet Schor) והכלכלן [[רוברט ה. פרנק]] (Robert H. Frank) בדקו את המידה שבה פעילות כלכלית מומרצת על ידי היכולת של צריכה לייצג מעמד חברתי. שחור, בספרה TheOverspent American טוענת כי הגידול באי השוויון בשנות ה-80 וה-90 הוביל בצורה חזקה לשאיפות גדולות יותר של הכנסה, צריכה גדולה יותר, חסכון נמוך יותר, וחוב גדול יותר. בספר Luxury Fever רוברט פרנק טוען כי שביעות הרצון של אנשים מהכנסתם מושפעת הרבה יותר מהשוואתן יחסית להכנסות של אחרים, מאשר מרמתן המוחלטת.

הסוציולוגית [[ג'ולייט שחור]] (Juliet Schor) והכלכלן [[רוברט ה. פרנק]] (Robert H. Frank) בדקו את המידה שבה פעילות כלכלית מומרצת על ידי היכולת של צריכה לייצג מעמד חברתי. שחור, בספרה TheOverspent American טוענת כי הגידול באי השוויון בשנות ה-80 וה-90 הוביל בצורה חזקה לשאיפות גדולות יותר של הכנסה, צריכה גדולה יותר, חסכון נמוך יותר, וחוב גדול יותר. בספר Luxury Fever רוברט פרנק טוען כי שביעות הרצון של אנשים מהכנסתם מושפעת הרבה יותר מהשוואתן יחסית להכנסות של אחרים, מאשר מרמתן המוחלטת.