עובדים זרים בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במדינת ישראל שוהים נכון לשנת 2009 כ-370 אלף מהגרי עבודה (עובדים זרים) ומבקשי מקלט בישראל (ברישיון או שלא ברישיון) [1]. מספר העובדים הזרים החוקיים בישראל הוערך נכון לשנת 2007 בכ-80,000 עובדים זרים חוקיים. [2].

העובדים הזרים מועסקים בעיקר בתחומי הסיעוד, החקלאות והבניין. נכון ל-2007, רוב העובדים בתחום הסיעוד באים מהפיליפינים. רוב העובדים בחקלאות מקורם בתאילנד. עובדי בניין מגיעים מרומניה, מטורקיה ומסין. בנוסף יש בישראל עובדים זרים מנפאל, מהודו, ממדינות שונות באפריקה ובדרום אמריקה [3]

אוכלוסיית ישראל עומדת נכון לשנת 2010 בין 8 ל-½8 מיליון בני אדם. אוכלוסייה זו מורכבת מאנשים שיש להם מעמד של "תושב קבע" בישראל, עובדים זרים ומבקשי מקלט (בעיקר מאפריקה). לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר תושבי הקבע עומד על כ-7.695 מיליון בני-אדם בסוף שנת 2010 [4]. לפי אותו דוח, מספר העובדים הזרים נאמד ב-217 אלף נפש (מדובר בעובדים שאינם ישראלים ואינם פלסטינים ששהו בארץ לפחות כמה חודשים במהלך 2010). ולפי הערכה הזו, אחוז העובדים הזרים בישראל עומד על 2.7% מכלל האוכלוסייה.

מדיניות "הדלת המסתובבת", עושק ושחיתות

"מדיניות הדלת המסתובבת" היא כינוי למדיניות ההגירה של עובדים זרים אל ישראל, לפיה חברות כוח אדם מרוויחות כסף רב מייבוא של עובדים זרים, ומגרשות אותם כדי להביא עובדים חדשים.

על פי עדותו של שר העבודה והרווחה דאז, שלמה בניזרי, לעיתון גלובס לשנת 2001:

עובדים זרים זה אחלה ביזנס. אחלה כסף. יש המון כסף שחור. לפי הערכות זהירות, מתגלגלים בעסק 2.5 עד 3 מיליארד דולר בתיווך עובדים זרים
-- שלמה בניזרי, גלובס 11/06/2001

במדינת ישראל יש לכ-40 חברות קבלן של עובדים זרים (תאגידי ההעסקה) היתר להביא עובדים. לכל חברה כזאת ישנה מכסת עובדים אותה היא יכולה להביא. על פי החוק הישראלי, אסור לחברות קבלן לגבות מהעובדים דמי תיווך העולים על כ-3,050 ש"ח.[5] בפועל, המתווכים בארצות המוצא, והחברה מקבלים כ-5,000$-20,000$ מכל עובד, עבור הזכות לעבוד בישראל. לפי עדויות העובדים, סכום דמי התיווך הנגבים מהם נע בין $5,000 לעובדי סיעוד מהפיליפינים לבין $19,000 לעובדי בניין מסין במחירי [6] 2007 (כלומר 72 אלף ש"ח לפי שער הדולר במחירי 2011). סכומים אלה גבוהים פי 6 עד פי 23 מהמותר.

הדבר אפשרי על ידי מנגנון שבו חברות ישראליות הן "שותף שקט" בסוכנויות כוח אדם בארצות המוצא כמו תאילנד, הפיליפינים או סין. הרווחים הגדולים מתחלקים בין השותף הישראלי לבין החברות בארץ המוצא.

גם כשהעובד מגיע לארץ הוא אינו מקבל שכר על פי החוק. שכר עובד לשעה, על פי הדוחות הללו נע בממוצע סביב 13.5 ש"ח לשעה. הרבה פחות משכר המינימום המותר. גם סכומים שחברות הקבלן אמורות להפריש לטובת העובד ולשלם לעובד בסוף שהייתו, אינם משולמים. כך נוצר מצב, שכל עובד זר, הוא "מכרה זהב" עבור קבלן העסקה. כנראה שלחלק לא מבוטל מהכנסתו מגיע לידי חברת הקבלן, וכך גם הסכום הגבוה שהוא משלם עבור הזכות לעבוד בארץ. רק מהתשלום על זכות זו, זוכות החברות ללמעלה מרבע מיליארד דולר בשנה.

בגלל דמי התיווך, חברות הקבלן מפיקות רווח אופטימלי כאשר עובדים מעוסקים פרק זמן קצר ככל האפשר, ומוחזרים לארצם. כך הן גם מרוויחות יותר דמי תיווך, וגם אינן משלמות לעובד את הקרן המגיעה לו בסוף שהותו בארץ. לחברות יש אינטרס להביא עובדים חדשים ולגרש עובדים קיימים. היא עושקת את העובדים הזרים וכרוכה בהונאה מולם, בשוחד מול פקידים ובהעלמות מס.

העובדים נפגעים ממדיניות זאת. בתי משפחותיהם ממושכנים כדי להבטיח שיוכלו לשלם את דמי התיווך הענקיים. ולכן יש לעובדים אינטרס להגדיל ככל הניתן את השהות בארץ ולהתנתק מהקבלן. כמו כן הדבר מוזיל את עלויות של עובדים זרים לא מיומנים מול עובדים ישראלים, דבר שגורם להגדלת הפערים בישראל.

דוחות המחקר של גלעד נתן, מראים כי הסיבה העיקרית ליצירת עובדים זרים בלתי חוקיים, הוא דמי התיווך המופרזים שלוקחים המתווכים וחברות הקבלן המייבאות את העובדים.

הרשויות עצמן, כושלות בפיקוח יעיל על הקבלנים ועל המעסיקים. למרות שהמדינה יכולה לקחת מכל אחד מהקבלנים את רישיונו בכל רגע, מעולם לא בוטל רישיון יבוא עובדים, זאת על אף שברור כי החברות גובות דמי תיווך אסורים.

יתכן שחוסר הפיקוח נוצר מאי הקצאת כוח אדם מספיק, אבל יכול להיות גם שהסיבה לכך היא שחיתות. כיוון שהעסק מגלגל סכומי כסף גדולים, ומערכת הפיקוח היא קטנה, ניתן בקלות יחסית לשחד את המערכת (כמו במקרה הזה).

הדבר הזה יוצר שיתוף פעולה מעניין בין הקבלנים לממשלה. כדי למקסם את רווחי חברות הקבלן, יש צורך במכסות, יש צורך בגירוש, ויש צורך בהגדלת כמו האשרות. החיבור הזה בין הון לשלטון עלול ליצור את אחת התופעות האכזריות בפוליטיקה הישראלי, ובסופו של דבר ליצור חברות נצלניות, שבהן העובדים הזרים מנוצלים, מבלי שתהיה להם אפשרות להשתכרות הוגנת.

באפריל 2011 נעצרו בעליהן של 3 חברות כוח אדם גדולות, בחשד לגביית דמי תיווך לא חוקיים מעובדי בנייה סינים. הדבר התאפשר תודות לחקירה סמויה של היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית, בשיתוף רשות המסים ומנהל האוכלוסין במשרד הפנים.[7]

במאי 2011 חתמה ממשלת ישראל הסכם עם ממשלת תאילנד לפיו העובדים התאילנדים יגויסו ישירות באמצעות הממשלות כשאת הגיוס בפועל יבצע ארגון ההגירה של האו"ם IOM. מעורבות חברות כוח האדם בנושא אמורה להיפסק [8]

השלכות כלכליות

המדינה משקיעה כ-200 מיליון ש"ח בשנה בגירוש עובדים זרים, הדבר כולל את עלות החזקת שוטרים, הגשת כתבי אישום, מעצר ומימון כרטיסי טיסה לעובדים היוצאים.

בנוסף העסקת עובדים זרים גורמת לכך שכסף ישראלי מיוצא לחו"ל. על פי הערכה אחת מדובר בכ-2.5 מיליארד דולר בשנה (נכון לשנת 2001) [9]

מצד שני, יבוא של עובדים מיומנים כמו עובדי בניה סיניים, עשויה לגרום ליצור מקומות עבודה עבור ישראלים. לפי טענת קבלני בניה, יבוא של עובדים מיומנים מאפשר העסקה של עובדים אחרים בעלי מיומנויות אחרות, וכך יוצרות מקומות עבודה. כמו כן העובדים הזרים בתחומים כמו חקלאות, סיעוד או בניה גורמים להוזלת המוצרים של ירקות פירות ופרחים לשוק המקומי ולייצוא, סיעוד ודירות עבור ישראלים.

יבוא ושימוש של עובדים זרים בתחומים אלה, בעיקר של עוברים לא מיומנים, גורמת להגדלת אי השוויון בישראל. שכן היא מקטינה את השכר ומגדילה את האבטלה בקרב עובדים אלה. המשק הישראלי משלם על היבטים אלה בצורות של הגדלת תשלומי הרווחה, דמי אבטלה, והשלכות כלכליות של אי השוויון כמו פשיעה או תת השקעה בחינוך ועוד.

השחיתות הקשורה לייבוא העובדים הזרים כרוכה בעלויות נוספות, שכן בדרך כלל שחיתות כזו כרוכה בסוגי פשיעה אחרים כמו סחר בבני אדם, זנות, הלבנת כספים, העלמות מס, סחר בסמים ועוד.

כבילת עובדים זרים למעביד

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - כבילת עובדים זרים למעביד

כבילת עובדים זרים למעביד הוא הסדר הנהוג במדינת ישראל שבו מוטבע שמו של המעסיק בדרכון של העובד, והוא אינו יכול לשמור על מעמדו החוקי מבלי לעבוד אצל אותו המעביד, וכן אינו רשאי לעבוד בעבודה נוספת. אם יחדל לעבוד אצל אותו המעביד, או שיימצא כי עבד בעבודה נוספת, יישלל מעמדו החוקי, והעובד יידרש לצאת את הארץ. אם לא יעשה כן, ייעצר ויגורש על ידי יחידת אכיפה לזרים ומשטרת ההגירה. לפיכך הסדר זה כובל את העובד למעביד שהזמין אותו.

ההצדקה לכבילת עובד למעביד היא לכאורה כדי להקטין את התופעה של מהגרי עבודה שבאים לישראל. אלא שדבר זה מייצר גם תמריץ גדול יותר להעסקת עובדים זרים. השפעות מדיניות זאת כוללות בין היתר: תגמול לא הוגן שעובר למעסיקים ובכך מעודד מעסיקים להביא עובדים זרים ולנצל אותם. בנוסף הדבר מעודד את העובדים הזרים להפוך לבלתי חוקיים. מלבד זה מדיניות זו פוגעת בציבור הרחב על ידי הגברת נורמות של ניצול עובדים, שחיתות ופשיעה.

קישורים חיצוניים