שחיתות

מפת תדמית השחיתות השלטונית בעיני הציבור בעולם, לשנת 2006. צבעים כחולים מעידים על תדמית של שחיתות נמוכה וצבעים אדומים על תדמית של שחיתות שלטונית גבוהה.

שחיתות שלטונית או שחיתות פוליטית, הנקראת לעתים פשוט שחיתות, היא השימוש לרעה במשרה ציבורית על מנת להשיג טובות הנאה או רווח אישי. בכל צורות הממשל עלולות להתרחש תופעות של שחיתות שלטונית. מידת השחיתות מגוונת לאין שיעור, משימוש שולי בהשפעה ובחסות על מנת לעשות מחוות, ועד לשוחד ממוסד וגרוע מכך. שיא השחיתות השלטונית היא קלפטוקרטיה, שבה אפילו העמדת פנים חיצונית של יושר נזנחת.

שחיתות מתעוררת הן בתפקידים פוליטיים (כמו חברי כנסת, אנשי ממשל, שופטים) והן בתפקידים ביורוקרטיים (כמו פקידי ממשל ועירייה). יש המרחיבים את הנושא של שחיתות גם למישורים אחרים הנוגעים לחיי הציבור - שחיתות בקרב אנשי דת, ארגונים ללא מטרות רווח, עיתונאים ואנשי אקדמיה שאמורים לספק חוות דעת מקצועיות. מידת השחיתות מגוונת לעתים בהתאם למידת ההתארגנות.

שחיתות יכולה לקדם פעילויות פלילית כגון סחר בסמים, הלבנת כספים וזנות, אך היא אינה מוגבלת לפעילויות אלו בלבד, או לעבריינים קטנים. שחיתות יכולה לנבוע מאינטרסים מסחריים (כמו העדפת פירמות מסויימות, או עצירה של חקיקה נגד מפעלים מזהמים), ואז היא נוגעת לנסיון לקבוע מהו דבר חוקי ומה אינו חוקי.

דבר הנחשב לשחיתות במדינה אחת, יכול להחשב הוגן, מקובל או חוקי במדינה אחרת. כך למשל, מימון פוליטי מסוים יכול להיות חוקי במדינה האחת ולא חוקי במדינה האחרת.

סוגים שונים של שחיתות

לפי ד"ר ירון זליכה, ניתן להבחין בין שלושה סוגים של שחיתות, והוא מדגים זאת באמצעות דימוי המדינה למטע:

• הסוג הראשון של שחיתות הוא כאשר לוקחים חלק מהתקציב הציבורי - לדוגמה אם לוקחים חלק מהפירות. זו הדוגמה הנפוצה ביותר לחשיבה על שחיתות. לדוגמה כאשר מישהו ממנה את בן דודו להיות פקיד בחברה, או כאשר פקיד מקבל שוחד.
• הסוג השני של שחיתות הוא כאשר מגלגלים את העלויות על הציבור כאשר יש הפסד ולוקחים את הרווחים כאשר יש רווח. דבר זה מקביל לכך שהשחיתות לקחה עץ מתוך המטע. זה להבדיל מגניבה של פירות בלבד.
• הסוג השלישי של השחיתות הוא השתלטות על המטע כולו - לקיחת יכולת הבחירה מתוך האנשים.

מצבים ומוסדות המעודדים שחיתות

מבנה שלטוני ופוליטי ריכוזי

ריכוז כוח בידי מקבלי ההחלטות שאינם מחויבים לתת דין וחשבון על מעשיהם, מעודד שחיתות. מסיבה זו, שחיתות היא דבר נפוץ במשטרים לא דמוקרטיים שבהם השליטים אינם מחוייבים לדין וחשבון כלפי כלל האזרחים.

העדר מידע

• העדר שקיפות ממשלתית בקבלת החלטות.
• פגיעה בזכויות אזרח בחופש הדיבור או בחופש העיתונות. פעמים רבות חושפי שחיתויות נרדפים על ידי השלטונות, ובמדינות דיקטטוריות הם עשויים להכלא או להרצח.

הזדמנויות ותמריצים

• • תקציב ציבורי גדול מאוד
  • עובדי מדינה ללא משכורת ראויה.

תנאים חברתיים

• • מגזרים, חבורות, כתות וחברים.
  • חברה המתבססת על קבוצות נאמנות שבטיות.
  • תרבות של "שמור לי ואשמור לך".
  • אספסוף אדיש או בור, עם הבחנה בלתי מספקת של החלטות פוליטיות.

חקיקה שמקלה על שחיתות

• • שלטון חוק רעוע.
  • מערכת משפטית חלשה או מושחתת
  • מערכת אכיפה חלשה או מושחתת
  • מערכת משפט סלחנית כלפי עבירות שחיתות.

תהליכי בחירות לקויים

• • מערכת בחירות יקרה, עם הוצאות החורגות מהמקורות הרגילים של מימון פעילות פוליטית.
  • העדר שליטה מספקת על מנת למנוע מצבי שוחד או תרומות ומימון חיצוני.

מדידת השחיתות

מדידה סטטיסטית של השחיתות לצרכי השוואה בין מדינות אינה עניין קל, מאחר והנסקרים אינם נוטים לשתף פעולה.

ארגון "שקיפות בינלאומית" "טרנספרנסי אינטרנשיונל" הפועל נגד השחיתות השלטונית העולמית מספק שלושה כלי אומדן שונים:

• "מדד תפיסת השחיתות" - מבוסס על חוות דעת של מומחים לגבי מידת השחיתות במדינות שונות
• "ברומטר שחיתות גלובלי" - המבוסס על סקר של הציבור הרחב לגבי התנסותו בשחיתות
• "סקר משלמי השוחד", הבודק את הנכונות של חברות זרות לשלם שוחד.

כמו כן, שקיפות בינלאומית מפרסמת דו"ח שחיתות עולמי.

על פי "מדד תפיסת השחיתות" לשנת 2004, 12 המדינות בעלות שיעור השחיתות הנמוך ביותר הן (בסדר אלפביתי): אוסטרליה, איסלנד, דנמרק, הולנד, הממלכה המאוחדת, נורבגיה, ניו זילנד, סינגפור, פינלנד, קנדה, שבדיה, שווייץ.

על פי אותו הסקר, 14 המדינות המושחתות ביותר הן (לפי סדר אלפביתי): אזרבייג'ן, אינדונזיה, בנגלדש, גאורגיה, האיטי, חוף השנהב, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, מיאנמר, ניגריה, פרגוואי, צ'אד, קונגו, קניה.

הערך של סקר מעין זה שנוי במחלוקת, היות שהוא משקף תפיסות סובייקטיביות ולא מדידה כמותית כלשהי.

מעבר לכך, ככל שמדינה תזכה לדירוג נמוך יותר, כך התפיסה באותה מדינה בנוגע לשחיתות תתחזק ואנשים יתפסו את מדינתם כמושחתת יותר, אם מספר רב של אנשים במדינה מודעים לסקר או לתדמית בעקבות הסקר, תיווצר לולאת משוב מחזקת והדירוג של המדינה יתדרר עוד יותר בסקר שנה לאחר מכן, כך שתוצאות הסקר עצמן עלולות להשפיעה על הסקר שלאחריו.

בשנים האחרונות יש התייחסות גודלת והולכת לשחיתות מצד מדינות מערביות ומצד גופים בינלואמיים, בעיקר על רקע הגלובליזציה. אנחל גורייה, המזכיר הכללי של ארגון הOECD לדוגמה טוען "נהיינו המקור העיקרי למידע, חקיקה והנחייה במאבק בינלאומי נגד השחיתות. שחיתות היא הפשע הנפוץ ביותר והסיכון העיקרי לממשל ראוי, לפיתוח כלכלי בר-קיימא, לתהליכים דמוקרטיים ולפרקטיקה עסקית הוגנת. מדי שנה משולם ברחבי העולם שחוד עסקי בהיקף של אלף מיליארד דולר, בעינינו השחיתות היא סרטן בגוף הגלובליזציה".

התומכים בדמוקרטיה ישירה מצביעים על כך שאחד היתרונות הגדולים של שיטה זו היא הקושי לשחד אלפי או מיליוני בני אדם. לטענתם שחיתות היא מאפיין מרכזי בשלטון נציגים.

נסיון נסוף להקטנת שחיתות הן נסיונות להגדיל את השקיפות של מערכות ציבוריות ותאיגדיות, וכן להגדיל את מעורבות הציבור בקבלת החלטות ציבוריות ובתכנון.

שחיתות במובן הרחב יותר

כאמור שחיתות יכולה להיות גם לא רק בתחומי הפוליטיקה הרשמית אלא גם בתחומים שמכילים צמתי השפעה על דעת הקהל.

לדוגמה השפעה של חברות מסחריות על עיתונים או ערוצי תקשורת כדי שאלו לא יפרסמו מידע שלילי על חברות אלה, או כדי שאלה ימנעו מביצוע תחקירים על גופים מסחריים. הפרסומאי אורן פרנק לדוגמה, טען בבלוג שלו, ש"כולבוטק" נמנעת בכוונה תחילה מביצוע תחקירים שעלולים לפגוע בעסקים של נוחי דנקנר. כתוצאה מפרסום זה פוטר פרנק ממשרד הפרסום בו עבד. כדי להתמודד עם נושא זה יש גופים כמו המרכז למדיה ולדמוקרטיה שעוקבים ומפרסמים על הקשרים בין ההון ועסקים לבין עיתונות.

באופן דומה יש קשרים בין גופים מסחריים ואילי הון עם אנשי דת ומובילי דעת קהל, במטרה שאלו שהאחרונים יתמכו בגופים אלה.

קשרים בין ההון לאנשי רפואה בכירים

תחום נוסף הוא השפעה של חברות מסחריות על אנשי אקדמיה, פקידים בכירים ומומחים מקצועיים המקיימים מחקרים במימון ציבורי, או נותנים חוות דעת מקצועיות בנושאים ציבוריים וממשלתיים.

תחקיר של איתי רום, מעיתון גלובס לדוגמה, גילה מקרים רבים בהם רופאים בכירים עבור מחקרים או חוות דעת בעבור חברות מזהמות, בצורה שעלולה לגרור ניגודי אינרטסים עם התפקיד הציבורי שלהם.

כך לדוגמה, פרופ' מנפרד גרין, ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם), שניצב בראש הוועדה לבחינת המחקר בדבר סרטן ומומים מולדים בקרבת המפעלים ברמת חובב בשנת 2004, העניק בשנת 2001 חוות דעת מטעם מפעל "דשנים וחומרים כימיים", המשתייך ל"כימיקלים לישראל" שבשליטת האחים עופר שיש להם גם מפעלים ברמת חובב. דוגמה נוספת היא קשר בין חיפה כימיקלים לבין הטכניון ולמרכז הרפואי רמב"ם. [1]

השפעות שליליות של שחיתות

השפעה על הפוליטיקה, הניהול והמוסד

בעולם הפוליטי, שחיתות מערערת את אמון הציבור בשלטון בכלל וחותרת תחת הדמוקרטיה בפרט זאת על ידי זלזול וערעור של תהליכים רשמיים. שחיתות בבחירות וברשויות המחוקקות מפחיתה את החובה לתת דין וחשבון ומסלפת ייצוג בתהליכי המדיניות, שחיתות במערכת המשפטית מפשרת את שלטון החוק, ושחיתות במנהל הציבורי מביא לידי אספקה לא הוגנת ולא יעילה של שירותים.

שחיתות סוחפת את התפקיד המוסדי של הממשלה תוך כדי זלזול והתעלמות מנהלים, בזבוז משאבים, ומשרות ציבוריות נקנות ונמכרות. באותו הזמן, שחיתות מערערת את החוקיות והלגיטמיות של הממשלה ושל ערכים דמוקרטיים כגון נאמנות וסובלנות.

השפעות כלכליות

השחיתות מערערת את פיתוח של הכלכלה באמצעות יצירה של פרוטקציה ופגיעה ביעילות הכלכלית.

עבור מגזר הפרטי, השחיתות מעלה את העלות העסקית באמצעות תשלומים לא חוקיים, עלות ניהול משא ומתן עם הפקידים, והסיכון של פריצת הסכמים או חשיפה. יש הטוענים כי שחיתות חוסכת בעלויות באמצעות קיצוץ בביורוקרטיה, אולם ישנה הסכמה כללית כי זמינות אמצעי השוחד גורמת לפקידים להמציא כללים ועיכובים חדשים. במקומות בהם שחיתות מנפחת את העלות העסקית, היא גם מעוותת את שדה המשחק, מגוננת על חברות ומונעת מהם חשיפה מול פירמות מתחרות, ובכך מתקבלות פירמות לא יעילות.

בנוסף לכך, השחיתות מייצרת סילופים כלכליים במגזר הציבורי באמצעות הטיית השקעות ציבוריות בתוכניות הון בה השוחד רב יותר. נושאי משרה ציבורית יכולים להגדיל את מידת המורכבות של תוכניות המגזר הציבורי על מנת לטייח או לסלול דרך לעסקאות מפוקפקות אלו, ובכך מסלפים את ההשקעה אף יותר. שחיתות גם מצמצמת את הציות למשמעת, לסביבה ולתקנים, מנמיכה את איכות שירותי ותשתיות הממשלה, ומגבירה את הלחץ התקציבי על הממשלה.

רווחה לאומית

שחיתות שלטונית נפוצה במספר מדינות, והיא מסמלת פגיעה קשה ברווחת האזרחים. שחיתות שלטונית מרמזת כי המדיניות הממשלה נוטה להועיל לנדבני השוחד, אך לא לציבור הרחב. דוגמה לכך הוא פוליטיקאים המעלים הצעות חוק אשר מגנות על תאגידים חברות גדולות בעודן פוגעות בעסקים הקטנים. פוליטיקאים אלו מחזירים טובות בפשטות לחברות הגדולות אשר תרמו רבות למסע הבחירות שלהם, או שהן עתידות לממן פרוייקטים ממשלתיים או להיות המעסיקות הבאות של הפוליטקאי.

השפעות סביבתיות

יש קשר בין מתן היתר למפעלים לזהם, ובין שחיתות. במדינות כמו ישראל לדוגמה, יש חקיקה סביבתית מתקדמת אך האכיפה בנושא זה הינה חלשה מאוד. הטענות הן שדבר זה נובע מהקשר בין מפעלים מזהמים ובעלי הון לבין פוליטקאים ופקידים שאמורים לאכוף את ביצוע התקנות על המפעלים המזהמים.

שחיתות ובחירות דמוקרטיות

שחיתות שלטונית אינה תופעה המוגבלת למשטרים טוטליטריים. הדמוקרטיה, על אף מנגנוניה המיועדים לפיקוח על יישום "שלטון החוק", חשופה לא פחות לפגע השחיתות.

בזירה הפוליטית קשה מאוד להוכיח שחיתות, אולם בלתי אפשרי לחלוטין להוכיח את העדרה. מסיבה זו, רבות השמועות והספקולציות לגבי טוהר מערכות הבחירות של פוליטיקאים.

פוליטיקאים בשלטון נציגים נמצאים בעמדה רגישה, בשל הצורך לחזר אחר תרומות כספיות עבור מסעי הבחירות שלהם. תמיכה של פוליטיקאי בעמדות גופים שסייעו למימון מסע הבחירות שלו תביא להכרח לרינונים בדבר קשרי הון-שלטון. תומכי הפוליטיקאים יצהירו כי אם מושאי תמיכתם פועלים לטובת הצדדים המממנים, הרי שזהו צירוף מקרים בלבד. מנגד, תעלה התהייה מדוע גופים אלו מממנים פוליטיקאים אם הם לא מקבלים דבר בתמורה? ראוי לציין כי במקרים רבים נוהגים תאגידים עסקיים, במיוחד הגדולים בהם, לתמוך בכל המפלגות או המתמודדים העיקריים, לעתים תוך מתן יחס מועדף לאחד על פני השאר.

במדינות רבות ובכללן ישראל מנסה שלטון ההחוק להתמודד עם בעייתיות זו באמצעות חקיקה מסוג חוק מימון מפלגות, שתפקידו להסדיר ולהגביל את גובה ואופן התמיכה הכספית של גורמי הון במתמודדים. זאת במטרה למנוע "קניית" מועמדים בידי גורמים בעלי עניין, או אף מראית עין של השפעה כזו. הצלחת חקיקה מסוג זה בהשגת היעד היא חלקית ומוגבלת.

שחיתות בישראל

במדד תפיסת השחיתות לשנת 2007, דורגה ישראל במקום ה-33 כשלפניה מספר מדינות מהעולם ה-3.ישראל, שקיבלה ב-1997 ציון טוב יחסית של 7.97, ירדה מאז לציון הנמוך של 6.

העיתונאי גיא רולניק כתב מאמר על השחיתות בחברת החשמל ועל הקשר של דבר זה לפוליטיקה, ועל נפוטיזם - מינוי קרובי משפחה בשירותים ציבוריים בישראל [2]. כמו כן רולניק טוען שאת העשירים באמת - משפחות ההון בישראל, לא מעיינת יותר מדיניות המס - שכן זה משולם ממילא בידי השכירים, אלא הרבה יותר הגישה שלהם לפקידים ולפוליטיקאים לצורך קבלת הגנה והטבות מהמדינה. [3]

	המדיניות הכלכלית שמציעים "החברתיים" משרתת את העשירים - כי היא מסיטה את הדיון מהדבר החשוב להם באמת: היכולת שלהם להמשיך לשלוט בפקידים כדי לנווט את המדיניות הכלכלית.

לטענת העיתונאי סבר פלוצקר חסם הכניסה העיקרי לארגון ה-OECD של ישראל היא השחיתות במערכת הפוליטית הישראלית. כדי להצטרף לארגון על ישראל לנקוט בכמה צעדים שחלקם הוא:

• הצטרפות לאמנה למלחמה במתן שוחד לפקידות זרה בעסקאות בינלאומיות - אמנה שנוסחה ב-1997, נחתמה ואושרה על ידי כל 30 המדינות בארגון ועוד 7 מדינות מתפתחות. משרד הבטחון התנגד לאמנה וישראל לא חתומה עליה.
• השוואת החקיקה והפרקטיקה הישראלית במאבק בשוחד ובשחיתות לזו המקובלת במדינות המובילות בארגון.
• הגדרה ברורה של "ניגוד עניינים" אצל עובדי ציבור ונבחרי ציבור, וקביעת כללים חד משמעיים להימנעות ממנו ומניצולו לרעה. לשם כך הכין הארגון ארגז כלים מפורטa toolkit for managing conflict of intresest in the public sector

ניגוד עניינים לפי הארגז "מתקיים כאשר יש ניגוד בין החובה הציבורית לבין האינטרס הפרטי של איש הציבור" הניגוד לא חייב להתקיים בפעול כדי להזיק, די בניגוד עניינים לכאורה ואפילו בניגוד בכוח כדי לערער את אמון האזרחים. "ועדת שמגר" לאתיקה במגזר הציבורי התמנתה לעסוק בהמלצות בנושא זה וההמלצות שלהם אמורות להאיץ את קבלת ישראל לארגון הOECD.

העיתונאי מיקי רוזנטל טען כי ב"ידיעות אחרונות" אסור לגעת באנשים שקשורים באינטרסים של נוני מוזס. כמו כן ציין כי רפי גינת, שעשה תחקיר על הדייגים בקישון נמנע מלהזכיר את הקשר של סמי עופר לזיהום בקישון, בגלל חברות בין גינת לעופר. הדברים נאמרו על רקע הקשר שקיים כביכול בין התנגדותו של יצחק לבני למיניו של רפי גינת למנכ"ל ערוץ 2, לבין הדחתו של לבני מתפקידו כיו"ר דירקטוריון חברת החדשות בערוץ 2 על ידי נורית דאבוש (עופר הוא מהבעלים של ערוץ 2). עוד טען:

	גם התוכנית 'עובדה' שכולם כאן בכנס מהללים אותה, ואין ספק שהיא מהצד הטוב של העיתונות, אבל האם ידעתם ש-95% מהתחקירים שלה התעסקו ברשות הציבורי? כולם זוכרים את תחקיר ישראייר, שניסו לפסול אותו, אבל מה היה ב'עובדה' חוץ מישראייר? כשאני באתי ורציתי לעשות לאחת הזכייניות תחקיר על הבנקים, אמרו לי: 'לא כדאי, בנק לאומי הוא אחד הבעלים שלנו. לך תשחט פוליטיקאים, זה טוב'.

[4]

קישורים חיצוניים

• מחקר של קרן המטבע העולמי הקושר בין שחיתות לתוצר מקומי נמוך וצמיחת תוצר נמוכה, אתר קרן המטבע העולמי
• Trasparecy International - הקואליציה הבין לאומית נגד שחיתות
• אתר עמותת אומ"ץ - אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי (ע"ר)
• אתר משנים, בין היתר מנסה לחשוף שחיתויות
• חברות נדל"ן ואנרגיה מובילות בתשלומי שוחד בעולם, ynet 09.12.08
• אפקט הפלורסצנט על מנהג העיתונאים בישראל להתעלם מנורמות של שחיתות. אבישי עברי, העין השביעית, 01/06/2008
• מפלגת ההון-שלטון והז'יטון היא המפלגה השלטת בישראל גיא רולניק, 22.4.2010 דה מארקר
• גורם בכיר בממשלה: החיבור בין ועדי העובדים לטייקונים - הרסני; הם יחסלו את ששינסקי על תפקידם של וועדי עובדים בפוליטיקה, צבי זרחיה ,דה מארקר, 17.3.2011
• דר' ירון זליכה - האם מדינת ישראל מושחתת? הרצאה ביו-טיוב,מרץ 2010, שעה וארבעים
• "הצרה היא לא השלטון אלא בעלי ההון - זה גרוע יותר משוחד" ראיון עם ד"ר דורון נבות, בעקבות ספרו "שחיתות פוליטית בישראל", דה מארקר, 03.02.2012
• בעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי ראיון עם אלדד יניב על תפקידו בקשרי הון שלטון בישראל, גידי וייץ, 18.04.2012