אוכלוסיית ישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אוכלוסיית ישראל היא קבוצת כל בני-האדם המתגוררים במדינת ישראל, כלומר בשטח שחל בו החוק הישראלי: תחומי "הקו הירוק", שטח השיפוט של עיריית ירושלים, רמת הגולן וההתנחלויות ביהודה ושומרון (אבל לא השטח שסביב להן). על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בערב יום העצמאות ה-70 (2018), 8,842,000 תושבים[1], לעומת 806 אלף תושבים עם קום המדינה. מכאן שאוכלוסיית ישראל גדלה כמעט פי 11 לאורך 70 שנה. ישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר מבין המדינות המפותחות. אם משווים אותה רק למדינות (ולא לערי-מדינה) היא אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם כולו. בנוסף אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב מהיר בהרבה מרוב המדינות המערביות.

נכון לשנת 2018, כ-74.5% מתושבי המדינה הם יהודים (כ-6,589,000), כ-20.9% הם ערבים- בעיקר מוסלמים, וכן ערבים-נוצרים ודרוזים (כ-1,849,000). וכ-4.6% אחרים (כ-404,000) שהם נוצרים לא-ערבים, בני דתות אחרות וחסרי סיווג דת במשרד הפנים.

הנתונים הרשמיים מתייחסים לאנשים שיש להם מעמד של "תושב קבע" בישראל (ראו להלן). הנתונים אלה אינם כוללים מהגרים שונים שמספרם הכולל מגיע נכון לשנת 2017 ל-217 אלף איש - עובדים זרים שמספרם מוערך בכ-105,000, תיירים ללא אשרה בתוקף ('מסתנני נתב"ג') שמספרם מוערך בכ-74,000, וכן את המסתננים מאפריקה שמספרם מוערך בכ-38,000[2].

קצב הגידול של אוכלוסיית ישראל עמד בשנת 2016 על 1.97% בשנה[3]. קצב גידול זה לא ירד ואף עלה במקצת מאז שנת 2003 (אז עמד על 1.81%). אם מסתכלים משנות ה-60 רואים שבישראל יש מעבר דמוגרפי - כלומר ירידה של קצב הפריון לנשים ובעקבותיו ירידה בקצב גידול האוכלוסייה - האוכלוסייה גדלה אבל בקצב איטי יותר. בשנת 1962 קצב גידול האוכלוסייה עמד על שיא של 4.8%, ועמד בשנות ה-60 על 3%-3.5%, קצב זה הלך וירד עד לנקודת שפל של 1.3% בשנת 1984. עד לנקודה זו נראה שישראל נמצאת בשלב 3 של מודל המעבר הדמוגרפי. העליה מרוסיה של שנות ה-90 שינתה מגמה זו. וכך גם השנים שלאחר מכן - כך שמאז ישראל אינה מצייתת למודל של מעבר דמוגרפי אלא נותרת עם גידול אוכלוסין בשיעור קבוע ואף עולה. כאשר בוחנים אוכלוסיות שונות רואים כי הפריון בקרב האוכלוסייה הדרוזית והנוצרית ירדו לפני עשורים רבים, מגמה דומה של ירידה בפריון קיימת בקרב המוסלמים בעשורים האחרונים. לעומת זאת בקרב האוכלוסייה היהודית אין ירידה בפריון הילודה מאז שנות ה-90. קצב הגידול של ישראל גבוה מכמה מדינות מתפתחות לדוגמה הוא גבוה יותר מאיראן (1.15%) או ברזיל (0.8%) קצב כזה של גידול גבוה שאינו יורד דומה לקצב של מדינות אפריקה מדרום לסהרה ומדינות במזרח התיכון.

הגדרות

תושב קבע בישראל

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ורשויות המדינה האחרות כוללות באוכלוסיית ישראל את כל בני האדם המוגדרים "תושבי קבע" בישראל. תושב קבע הוא אדם שרשויות מדינת ישראל התירו לו להתגורר בישראל ולעבוד בה בלי מגבלות מיוחדות, ובנוסף לכך יש לו כתובת קבועה בישראל והוא מבלה בה את רוב זמנו (מרכז חייו בישראל).

שטח ישראל לעניין זה הוא השטח שישראל החילה עליו את ריבונותה ב-1949 (אחרי מלחמת העצמאות). גבולות השטח הזה מכונים "הקו הירוק" או "גבולות 1967", כיוון שזה היה גבול השטח בשליטת ישראל עד מלחמת ששת הימים ביוני 1967. מיד לאחר מלחמת ששת הימים החילה מדינת ישראל את חוקיה על שטחים בירושלים ומסביב לה שנמצאו מחוץ ל"קו הירוק". שטחים אלה צורפו לשטח השיפוט המוניציפלי של עיריית ירושלים ומכונים מאז "מזרח ירושלים". התושבים שהתגוררו במזרח ירושלים ביוני 1967 וצאצאיהם הפכו לתושבי קבע בישראל (בין אם הם רצו בכך ובין אם לאו), והפכו למעשה לחלק מאוכלוסיית ישראל.

ב-1981 החליטה ישראל להחיל את חוקיה גם על כ-1,200 קמ"ר ברמת-הגולן שהיו נתונים מאז יוני 1967 לשליטת צה"ל. רוב התושבים הלא-ישראלים ברמת הגולן סירבו לקבל אזרחות ישראלית, ולפיכך ישראל מתייחסת אליהם כאל "תושבי קבע". לפיכך, מאז 1981 גם הם נחשבים באופן רשמי חלק מאוכלוסיית ישראל.

תושב קבע בישראל מחזיק תעודת זהות כחולה שמונפקת עבורו באחת מלשכות משרד הפנים ברחבי הארץ (לא כל בעל תעודת זהות כחולה זכאי לדרכון ישראלי, ומנגד, דרכון ישראלי מעיד על אזרחות ישראלית, אולם המחזיק בו אינו בהכרח תושב קבע בישראל).

אוכלוסיית ישראל מורכבת בעיקרה מאזרחי המדינה, אולם שיעור קטן ממנה הם תושבי קבע בלי אזרחות ישראלית. אלו הם בעיקר ערבים ודרוזים תושבי מזרח ירושלים ורמת הגולן שלא רוצים או לא יכולים לקבל אזרחות ישראלית. בנוסף להם יש שיעור קטן של יהודים שעלו לארץ ובחרו שלא לקבל אזרחות ישראלית מלאה או מהגרים לא-יהודים שלא השלימו את תהליך ההתאזרחות על-פי חוק האזרחות והנהלים הכרוכים בו.

אזרחים ישראלים החיים רוב זמנם מחוץ לגבולות ישראל, או אנשים הזכאים לעלות לישראל על-פי חוק השבות, אינם נחשבים בדרך-כלל חלק מאוכלוסיית ישראל, אלא אם הם גרים באחת ההתנחלויות (היישובים היהודיים שהוקמו בגדה המערבית, ובעבר גם ברצועת עזה ובסיני). אזרח ישראלי כזה יכול לעבור להתגורר בישראל בכל עת, ולהפוך לתושב קבע, על-פי בחירתו. זכאי לפי חוק השבות יכול להפוך לתושב קבע בישראל אם רשויות המדינה השתכנעו שהוא עונה על הקריטריונים הקבועים בחוק והעניקו לו תעודת עולה.

הנתונים הדמוגרפיים הרשמיים לגבי אוכלוסיית ישראל מתייחסים לתושבי הקבע בישראל לפי ההגדרות והכללים הנזכרים לעיל. כך, הנתונים הדמוגרפיים שמפיצים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הביטוח הלאומי, משרד הפנים ורשויות אחרות (שיעורי ילודה, תמותה, נישואין, גירושין, שיעורי אבטלה וכדומה) כוללים את היהודים, הערבים ובני עדות וקהילות אחרות החיים דרך קבע ובאופן חוקי בתחומי הקו הירוק, במזרח ירושלים וברמת הגולן, בין אם הם אזרחים ישראלים ובין אם לאו. גם המתנחלים נכללים בנתונים האלה. הנתונים אינם כוללים את הפלסטינים החיים מעבר לקו הירוק או מחוץ לגבול המוניציפלי של ירושלים, וכן עובדים זרים ופליטים (גם אם הם נמצאים בישראל באופן חוקי). כמו כן, הנתונים הדמוגרפיים הרשמיים אינם כוללים אזרחים ישראלים החיים דרך קבע בחו"ל.

סיווג לפי מוצא אתני

בסוף שנת 2010 מנתה אוכלוסיית מדינת ישראל 7,695,000 בני אדם. מתוכם 75.4% יהודים (5,803,000), 20.5% ערבים (1,574,000) ועוד כ-4.1% אחרים (318,000). האחרים הם ברובם תושבים עולים ובני משפחותיהם אשר אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים, נוצרים לא-ערבים ותושבים ללא סיווג דת.

בגלל שיעורי גידול טבעי שונים, יש עלייה אטית של שיעור הערבים באוכלוסייה, יחסית ליהודים, אולם יש מגמה של ירידה בשיעורי הגידול הטבעי של כל הקבוצות באוכלוסייה. שיעור הגידול הטבעי של הדרוזים דומה לשיעור הגידול הטבעי של היהודים, ושיעור הגידול הטבעי של הערבים הנוצרים אף נמוך ממנו. שיעור הגידול הטבעי של הערבים המוסלמים יורד ומתקרב בהתמדה לשיעור הגידול הטבעי של יתר חלקי האוכלוסייה.

משקי בית

בשנת 2008, היו בישראל 2.087 מיליון משקי בית (או בתי אב) ומספר הנפשות הממוצע למשק בית היה 3.3. זאת לעומת 1.75 מיליון בתי אב (עם 3.4 נפשות) בשנת 2000, 1.22 מיליון (3.64) בשנת 1990, ו-1.025 (3.66) בשנת 1980. הכפלת מספר משקי הבית בגודל הממוצע אמור להגיד מה גודל האוכלוסייה כולה.

התפלגות גודל משקי הבית נכון לשנת 2008 היא 41.7% 1-2 אנשים (17.8% במשק בית בודד), 33.1% הם במשק בית של 3-4 אנשים, 30.5% הם משקי בית של 5-6 אנשים ו-5.85% הם משקי בית בעלי 7 אנשים ויותר, מתוך זה 0.5% הם משקי בית של 11 נפשות ויותר. משקי הבית של יהודים הם קטנים יותר בממוצע ממשקי בית של ערבים ולא יהודים אחרים. לשם השוואה, בשנת 1990 התחלקו משקי הבית כך - 1-2 36.60%, 3-4 31.40%, 5-6 24%, ו-7+ 8%.

הקטנת מספר הנפשות במשק הבית ממוצע נובעת ממספר סיבות בהן ירידה בפריון, שיעור גירושים עולה, ושינויים דמוגרפיים של עליה, והזדקנות האוכלוסייה. הקטנת מספר הנפשות למשק בית יכולה לייצג עליה ברמת החיים (יותר שירותי דיור לנפש), מבחינה סביבתית היא עלולה לגרום לגידול בצריכת המשאבים לנפש ובטביעת הרגל האקולוגית, שכן הוצאות קבועות למשק בית כמו תאורה, חימום, שירותי קירור מזון ותחבורה (לדוגמה הסעה במכונית) מפוצלים בין יותר אנשים.

גידול האוכלוסייה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גידול אוכלוסיית ישראל

שיעורי גידול האוכלוסייה

שיעור גידול האוכלוסייה בשנת 2010 עמד על כ-1.9% –נתון דומה לזה של השנים האחרונות, וגבוה יחסית למדינות מערביות. שיעור גידול דומה לשיעורי הגידול ששררו בישראל בשנות ה-80, שנים בהן שיעור העלייה לישראל היה מהנמוכים בתולדות המדינה. [4] בשנות ה-90, שנות העלייה הגדולה מארצות ברית-המועצות לשעבר, נרשם גידול שנתי של כ-3%.

שיעור הגידול של האוכלוסייה היהודית בשנת 2010 היה 1.7% ושל האוכלוסייה הערבית 2.5%. שינויים בקצב הגידול של האוכלוסייה היהודית מושפעים מאוד מקצב העלייה לישראל (כלומר, אל הגידול הטבעי נוסף גם מספרם של העולים החדשים). לעומת זאת, הגידול באוכלוסייה הערבית נובע בעיקר מגידול טבעי (כלומר לידות ופטירות). בקרב המוסלמים שיעור הגידול עמד על 2.7%, בקרב הנוצרים - 0.9% ובקרב הדרוזים 1.8%. בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעור הגידול השנתי של אוכלוסיית המוסלמים בישראל. לדוגמה בשנת 2000 היה שיעור הגידול בקבוצה זו 3.8% ובשנת 2005 שיעור הגידול עמד על 3%. [4]

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הכינה בשנת 2004 תחזית אוכלוסין עד לשנת 2025. התחזית מתחלקת ל-3 תרחישים של גידול אוכלוסייה - גבוה, בינוני ונמוך, ומתחילות עם אוכלוסיית בסיס של שנת 2000. לפי הנתונים של שנת 2010, ישראל מתקדמת על פי התרחיש הבינוני, שחוזה כ-7.542 מיליוני בני אדם נכון ל-2010. לפי תרחיש זה יהיו במדינת ישראל 9.26 מיליוני בני אדם בשנת 2025. על פי תחזית זו, יחיו בישראל בשנת 2025 2.3 מיליון ערבים, שיהוו 25% מהאוכלוסייה (לעומת 21% בתרחיש הבינוני עבור שנת 2010), ו-6.9 מיליון יהודים ואחרים שיהיו 75% ממנה.

תחזית האוכלוסייה של הלמ"ס משנת 2004 בתרחיש הבינוני, שמתקרב בצורה הטובה ביותר לנתונים משנת 2010, מניחה את אחוזי הגידול הבאים עבור האוכלוסיות השונות: 2000-2010, 2010-2025

  • סה"כ : 1.7, 1.4
  • יהודים ואחרים: 1.4, 1
  • ערבים: 3, 2.6

פריון

שיעור הפריון הוא מספר הילדים שיש לאישה אחת בכל ימי חייה, בממוצע. שיעור הפריון הכולל בישראל בשנת 2007 היה 2.9. [5]

פריון לפי קבוצות אוכלוסייה שונות, נכון לשנת 2007:

  • יהודיות - 2.8
  • דרוזיות - 2.49
  • נוצריות ערביות - 2.18
  • מוסלמיות - 3.9[5]

בקרב החרדים יש שיעורי פריון כללי גבוהים בהרבה - נכון לשנת 2001 7.7 ילדים ויש מקומות עם שיעורי פריון גבוהים עוד יותר של 8-9 ילדים בערים חרדיות כמו אלעד. מספרים אלה ירדו בכילד אחד בעקבות קיצוץ קצבאות הילדים.

בעקבות קיצוץ ירד גם הילודה במגזר הבדואי מתשעה ילדים בשנת 2003, ל-7.6 ילדים בשנת 2005.

פריון על פני שנים לפי אוכלוסיות

הפריון הכללי, של 2.9 ילדים לאישה, מייצג עליה זו שנה שנייה ברציפות יחסית לשנים קודמות.[5]

העלייה בשיעור הפריון הכולל בשנת 2007 נבעה מעליה בשיעור הפריון בקרב הנשים היהודיות מרמה של 2.75 ילדים לאישה בשנת 2006 ל-2.80 ב-2007, זאת על אף הירידה בשיעורי הפריון בקרב נשים מקבוצות הדת האחרות.[5]

בעשור משנת 1997, הירידה הגדולה ביותר בשיעור הפריון נצפתה בקרב הנשים הדרוזיות, מ-3.18 בשנת 1997 ל-2.49- בשנת 2007. באוכלוסייה המוסלמית יש מגמת ירידה בשיעורי הפריון שהחלה בתחילת שנות האלפיים; לאחר תקופה של יציבות ברמת הפריון שנמשכה כ-15 שנה (מאמצע שנות השמונים), ירד שיעור הפריון הכולל מ-4.74- ילדים לאישה בשנת 2000 ל-3.90- בשנת 2007. [5]

ירידה ברמת הפריון נרשמה גם בקרב האוכלוסייה הנוצרית ערבית. שיעור הפריון. של אוכלוסייה זו ירד במהלך העשור האחרון מ-2.68 בשנת 1997 ל-2.18 בשנת 2007.[5]

נתוני הפריון נכון לשנת 2000 בחלוקה לפי מגזרים שונים, הם:

  • יהודים - 2.9
  • מוסלמים סה"כ - 4.2
    • במרכז ובצפון - 4.7
    • מוסלמים בדרום - 9
  • דרוזים - 2.9
  • נוצרים ערבים - 2.5

עיקר גידול האוכלוסייה הוא איפה באוכלוסייה המוסלמית, בדגש על הבדואים, ובאוכלוסייה החרדית. השוואה לנתוני 2007 מראה ירידה בפריון בקרב כל המגזרים.

גורמים המשפיעים על הפריון

יש מספר גורמים המשפיעים על הפריון. הגורם המשמעותי ביותר הוא דת ותרבות. כפי שניתן לראות בקרב הציבור החרדי, הבדואי והמוסלמי קיימים שיעורי פריון גבוהים יותר יחסית לשאר האוכלוסייה. הדבר נובע מציווים דתיים כמו גם מנורמות חברתיות.

גורם משמעותי נוסף הוא קצבאות הילדים. בעקבות קיצוץ קצבאות הילדים בשנת 2003, בעיקר קצבאות שניתנו לילד החמישי ומעלה שהיו גבוהות בהרבה יחסית לקצבאות לילד הראשון, נרשמו ירידות בשיעורי הפריון בכל המגזרים שלהם ילדים רבים, בעיקר במגזר הבדואי, וכן גם במגזר המוסלמי והחרדי.

עוד גורמים הם מודעות לתכנון המשפחה, יציאת נשים לעבודה, גישה לאמצעי מניעה, ועליית גיל הנישואים עקב שנות לימוד רבות וחשיבות עולה להתמחות כלכלית, וייקור רמת המחיה.

הרכב גילאים באוכלוסייה

כמות הצעירים בישראל יחסית למדינות מערביות גבוה. והוא משתנה בין אוכלוסיות.

בקרב האוכלוסייה היהודיות הלא חרדית לדוגמה, אחוז הילדים (0-14) עמד על כ-25% לעומת בשנת 2001. ולעומת זאת באוכלוסיית הגרעין החרדי היו הילדים כ-50% בשנה זו, אם כי נתון זה עשוי להטעות במידת מה היות ורוב הסקרים בקרב החרדים נעשים בישובים החדשים יותר כמו אלעד או בית"ר עילית.

אחוז גבוה של צעירים בחברה קשור לתופעות שונות, חלקן שליליות, כמו מגמות חזקות יותר לאלימות, לטרור, ולפשיעה. כמו כן הדבר מחייב את החברה להגדלת תשתיות הקשורות בצעירים כמו תשתיות החינוך.

השלכות של צפיפות אוכלוסין ושל גידול האוכלוסייה

צפיפות האוכלוסין הגבוהה בישראל (יחסית למדינות מערביות ולמדינות שאינן ערי-מדינה) גורמת למספר בעיות חברתיות וסביבתיות:

  • הצפיפות הגבוהה גורמת לכך שמחירי הקרקע גבוהים. דבר שתורם למחירי דירות גבוהים יחסית למקובל במערב (ביחס לשכר ממוצע). מצב זה מחריף ככל שהאוכלוסייה ממשיכה לגדול, ומביא לעלייה ריאלית במחירי הדירות. כמו כן, היות והיסטורית מחירי הדירות והאדמות (בעיקר באזור המרכז) עולים בהתמדה, הדבר יוצר עליה נוספת הנובעת מספקולציה לפיה מחירי הדירות עולים בהתמדה.
  • עקב הצפיפות הגבוהה נגרם עומס כבד על תשתיות. מקרה בולט הוא תשתיות הכבישים שמפאת מחסור במקום מספרם יחסית לאוכלוסייה נמוך יחסית למדינות מערביות. בעיה דומה מתרחשת בתשתיות המים והביוב.
  • הצפיפות הגבוהה יחד עם תכנון מוטה רכב פרטי ושימוש רב ברכב, גורמים לפקקי תנועה ולייקור החנייה.
  • עקב הצפיפות הגבוהה ומחסור בתכנון מראש, יש בעיה לפתח תשתיות תחבורה כמו רכבות בישראל. מצד שני, צפיפות גבוהה היא תנאי הכרחי ליעילות של תחבורה ציבורית.
  • מספר האנשים הגבוה תורם בצורה משמעותית לכך שמשק המים בישראל נמצא במשבר. ההשלכות הן על ידי צריכת מים. הן על ידי זיהום מים והן על ידי מניעת חלחול ובנייה שתורמת להצפות ולאובדן מים. טביעת הרגל המימית השנתית של ישראל היא כ-8 מיליארד קוב - פי 4 מצריכת המים הישירה שלה.
  • צפיפות האוכלוסייה הגבוהה, ובעיקר צפיפות פיזיולוגית שיש במדינת ישראל - כמות האנשים חלקי השטח שהוא בר-עיבוד חקלאי. משפיעים על כמות המזון שניתן לגדל בישראל. ישראל תלויה בצורה חזקה ביבוא מזון בכל הנוגע לצריכה קלורית, ועם גידול האוכלוסייה הצריכה גדלה וההיצע קטן. גידול האוכלוסייה משפיע על מזון במספר דרכים כמו צריכת מים, שטחי גידולים, שטחי לייצוב הקרקע ועוד.
  • הגידול באוכלוסייה, יחד עם מיעוט פיתוח של אנרגיה מתחדשת בישראל פירושו תלות גדלה ביבוא של דלק מחצבי.
  • העומס הגדל על מקורות טבע מקומיים, פירושו תלות גדלה והולכת בשוק העולמי כמקור פרנסה, בגלובליזציה ובייצוא - שכן לישראל יש פחות ופחות יכולת להתקיים כמשק אוטרקי.
  • הדברים האלה יוצרים פגיעות גדלה והולכת של ישראל למצבים של משבר אנרגטי בגלל מנגנון כמו שיא תפוקת הנפט שעלול לגרום להתייקרות מקורות האנרגיה והמזון ולצמצום כמותי שלהם מחד, ומצד שני עלול לגרום להקטנת הביקוש לייצוא לשווקים כמו ארצות הברית ואירופה של מוצרי היי-טק.
  • יחד עם מגמות של פרבור הגידול באוכלוסייה גורם להפיכת יותר ויותר שטחים חקלאות וטבע לשטחים עירוניים או פרבריים.
  • בגלל שרוב גידול האוכלוסייה מתרחש בשכבות עניות יותר שלא עוברות את אחוז המס או משלמות מעט מס, נוצר מצב בו האוכלוסייה גדלה אבל בסיס המס אינו גדל יחד איתה (או שהוא גדל בעקבות מגמות אחרות כמו צמיחה כלכלית והגדלת הייצוא). דבר זה עלול ליצור מצב של עומס גדל והולך על המערכות הציבוריות שאמורות לספק שירותים לכלל האוכלוסייה - בעיקר מערכת החינוך ומערכת הבריאות ובצורה פחותה יותר תשתיות ציבוריות כמו מים, חשמל, ביוב, תחבורה ועוד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

פרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

אחרים

הערות שוליים

  1. ^ הודעה לתקשורת, 16 באפריל 2018, באתר הלמ"ס
  2. ^ נתוני זרים בישראל רשות האוכלוסין וההגירה, אוקטובר, 2017.
  3. ^ Population growth rate, נתוני הבנק העולמי בגוגל, בשנים 1960-2016
  4. ^ 4.0 4.1 מבחר נתונים מתוך השנתון הסטטיסטי לישראל 2008 - מס' 59
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 דפוסי פריון בישראל בשנת 2007
אוכלוסין

מושגים: אוכלוסיית העולם - צפיפות אוכלוסין - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - גידול אוכלוסין - מעבר דמוגרפי - גידול מעריכי - כושר נשיאה - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - ביטחון תזונתי - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית - פיצוץ אוכלוסין - אסון מלתוסיאני - שיא תפוקת הנפט - ייצוב אוכלוסין - כלכלת מצב יציב

אוכלוסיית העולם

סרטים וספרים: פצצת האוכלוסין - גבולות לצמיחה - התמוטטות - כלכלת מצב יציב - אריתמטיקה, אוכלוסייה ואנרגיה - תכנית ב'

גידול אוכלוסייה בישראל: אוכלוסיית ישראל - גידול אוכלוסיית ישראל - פריון הילודה בישראל - והארץ מלאה - הסיבות לעליית מחירי הדיור בישראל - פקקי תנועה בישראל - משק המים בישראל - הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=אוכלוסיית_ישראל&oldid=115545"