צו חירום ממשלתי
צו חירום ממשלתי (באנגלית: Emergency decree ולעתים גם Enabling act) הנקרא גם הוראת שעה הינו שטר הוראה ממשלתי הנשלח לרשויות מדיניות מתאימות לביצוע פעולה מסוימת תוך זמן קצר מאוד (לרוב, תוך יום עד חודש לכל היותר). לעיתים צו חירום ממשלתי מביא לשינוי ספר החוקים או החוקה של המדינה בה ניתן הצו ושינוי זה יכול להיות מותנה בזמן.
מאפייני צו חירום ממשלתי ככלי פוליטי
ישנה הסכמה רחבה כי צו חירום ממשלתי הוא כלי רב עוצמה שיכול להיות מסוכן שיש להשתמש בו במקרים נדירים ובעבור בעיות שהשלכותיהן צפויות לפגוע בציבור הכללי של מדינה מסוימת.
- באם צו חירום ממשלתי גורם לפגיעה במיעוטים שלווים (כלומר, מיעוטים שאינם מיליטנטים או שאינם מתכוונים להיות מיליטנטים ולהפיל את השלטון) אזי ככלל הוא אנטי-דמוקרטי.
- שימוש תכוף מדי בצווי חירום עלול להפחית מכוחם של הצווים.
- צו חירום ממשלתי מקבל את כוחו משקיעה בסמכות של העובדים המבצעים אותו (לעתים מתוך תחושת שליחות ונאמנות לממשל).
ברפובליקת ויימאר ולאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה
ברפובליקת ויימאר (גרמניה בתקופה של בין הפסדה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה עד עלייתו של אדולף היטלר לשלטון ב-1933) ובזמן השלטון הנאצי השתמשו בעיקר חברי המפלגה הנאצית ב"צווי חירום" או "חוקי חירום" דרמטיים שונים, בכדי למוטט בהדרגה אך במהירות, את כל האופוזיציה הפוליטית ובראשה המפלגה הקומוניסטית של רפובליקת ויימאר ולצורך פגיעה במיעוטים באופן אנטי-דמוקרטי בעליל תוך התעלמות וברוטליות כלפי המוחים על צווי חירום אלה. דוגמאות לצווים וחוקי חירום כאלה:
- "צו נשיא הרייך להגנת העם והמדינה": את הצו הוציא נשיא רפובליקת ויימאר דאז פאול וון הינדנבורג בלחץ המפלגה הנאצית לאחר אירוע הצתת הרייכסטאג ובמסגרתו הוגבל כוחן של תנועות מהפכניות ובעיקר אנטי-נאציות[1].
- "החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי": שנחקק ביוזמת הממשל הנאצי וגרר פיטורין של כל ה"לא אריים" ממשרות ציבוריות - כלל היהודים בתפקידים אלה פוטרו באופן מיידי או הדרגתי ממשרותיהם בלחץ סמכות, רוב מעסיקיהם הפכו קרים כלפיהם ורבים שעבדו עימם במשך שנים הפכו מתנכלים להם[2].
רצון בצווי חירום ממשלתיים במדינת ישראל
נכון לשנת 2019 החברה הישראלית סובלת ממספר בעיות כלכליות-חברתיות ואקולוגיות קשות הגורמות ייאוש ושחיקה לאזרחים רבים במדינה ומשקפות שפל תרבותי וכלכלי אליו צועדת ישראל כבר מראשית שנות ה-90 לפחות (ולפי דעה אף מאז שעברה מארגון כלכלי סוציאל-דמוקרטי לארגון כלכלי נאו-ליברלי באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20) אשר יש הסבורים [דרוש מקור] כי טיפול בבעיות קשות אלה יצריך שימוש בצווי חירום ממשלתיים, משום שהדבר נראה כמו פתרון מהיר וקל. דוגמאות לבעיות אלה כוללות:
- טיפול או הכנה לטיפול בכל הבעיות שגרמו להתדרדרות המערכת הרפואית בישראל.
- טיפול בבעיות התחבורה הקשות והנערמות בישראל ביחס לגודל האוכלוסייה הנוכחי והמשוער בעתיד - היעדר תחבורה ציבורית יעילה בישראל לצד פקקי תנועה בישראל ובעיות החנייה הגבוהות בישראל: לדוגמה - הקמת נת"צים והקמת עוד תחנות אוטובוס בכלל הרחובות המרכזיים של כלל ערי ישראל ותפעול אוטובוסים מצד כל חברות האוטובוסים בישראל תוך חודש בלבד בכל הקווים הללו, זאת תוך סבסוד הוצאותיהן של החברות השונות והטלת קנסות על חברות שיפגרו בהשלמת התכנית (לאחר הקמת הנת"צים ניתן לעדכן נוסעים על קווים אלה במהירות דרך עדכון בסיסי נתונים של אפליקציות). סייג למימוש זה הוא רחובות שבהן מתוכננת או נבנית רכבת קלה. בנוסף לכך הכנסה מיידית של עובדים זרים לענף פיתוח התחבורה הציבורית בישראל בכדי להמהיר את הקמת הרכבת הקלה בכלל ערי המרכז בישראל ובכדי להתחיל לעבוד במקביל על עבודות פיתוח דומות בצפון ודרום הארץ וכן בכדי להפוך תכניות גרנזדיוזיות יותר לישימות וגם גידור כביש 6 באופן מלא מתחילתו ועד סופו (נכון לשנת 2019 חלקים נרחבים וגבוהים מכביש ארוך זה אינם מגודרים וכך גדל הסיכוי שסטייה ממנו תגרום למוות).
עם זאת מתן צווי חירום הם צעד קיצוני שיש בעיות רבות הכרוכות בו:
- רוב הציבור בישראל חי בתודעה דמוקרטית ויסלוד מצווים דרקוניים, גם אם הם ניתנים לשם ביצוע מטרה חיובית לכאורה. אנשים שמצייתים לצו תחת כפייה קיצונית לא מתפקדים היטב במיוחד כאשר מדובר במערכות מורכבות וצורך ביחסי אמון. הגישה של "הנחתה מלמעלה" במיוחד כאשר היא מול אנשים מקצועיים ובעלי נסיון עלולה לגרור גישה צינית ו"ראש קטן" מצד אנשים רבים.
- צו חירום כזה עלול להפר זכויות יסוד רבות כמו זכויות קניין או חופש העיסוק - דברים שנחשבים לזכויות אדם בסיסיות. דבר זה עלול לגרום לעיכובים רבים על ידי ערעורים לבתי משפט וכן לסערה ציבורית. אם ההתנגדויות יתקבלו הדבר יעקר את הצווים מתוכן, ואם הממשלה תנצח הדבר יגרום לפגיע קשה בזכויות אזרח דבר שעלולות להיות לו השלכות בתחומים רבים אחרים.
- קושי לטפל במערכות מורכבות בצורה ריכוזית - מערכות כמו מערכת הבריאות או מערכת תחבורה הן בהיבטים רבים מערכות מורכבות כלומר מערכות שקשה לחזות את ההתנהגות שלהן ולפעמים התערבות גורמת תוצאה לא-אינטואטיבית. במערכת כזו קשה למקבל החלטות הנמצא בראש לדעת מה מתרחש בתוך המערכת ואת כל ההיבטים שלה. משום כך יש דרגי ביניים של ניהול ובקרה. במערכת דמוקרטית ולפעמים גם במערכת עסקית אנשים שנמצאים בחלקים נמוכים יותר של המערכת יכולים להביאה התנגדות ולהעביר אותה כלפי מעלה. דרג ניהולי ברמת ביניים או אפילו מקבלי החלטות בראש יכולים לתקן החלטות לאור ממצאים אלה ולפעמים גם להעביר חלק מהסמכות כלפי מטה. במערכת נוקשה של צווים, השלטון מנסה לאמץ תדמית של "יודע כל" כדי לא לערער את הסמכות שלו ולכן לא פתוח לביקורת.
קיימות דוגמאות לשינויים חברתיים נרחבים ללא צורך בצווים כאלה. דוגמה אחת לכך היא השינוי של עירוניות מתחדשת או תחבורת אופניים באירופה בהקשר של תחבורה ודיור. מערכת הבריאות היא מערכת שמבוססת בצורה נרחבת על אמפתיה ואמון. השיקום שלה ידרוש שיתופי פעולה מצד גורמים רבים בחברה - כולל רופאים, כלכלנים, סוציולוגים ועוד. בנוסף לכך היבטים כמו קידום בריאות דורשים שינוי תרבותי והרתמות של חלקים גדולים באוכלוסיה - ודברים אלה לפעמים נוצרים בצורה טובה יותר על ידי שכנוע ושינוי שורשי מאשר על ידי צווים ממשלתיים.