הפוליטיקה של הטכנולוגיה (ספר)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפוליטיקה של הטכנולוגיה הוא ספר עיון אודות השפעות פוליטיות של הטכנולוגיה בעיקר מאז המאה ה-20, מאת העיתונאי הישראלי ד"ר יובל דרור. הספר יצא לאור בישראל בשנת 2005 בהוצאת מפה.

הפוליטיקה של הטכנולוגיה.JPG

גישות שונות כלפי הטכנולוגיה

דרור מבחין בין מספר גישות כלפי הטכנולוגיה:

הגישה האינסטרומנטאלית
זו הגישה הרווחת כיום ושקודמה על ידי הזרם המודרני במאות מוקדמות יותר. גישה זו רואה בטכנולוגיה רק כמכשיר לשירות האנושות. מטרתו של מכשיר היא שימוש בו ואין לו כל "דעה" לגבי התוצאות. ה"אנושות" היא זו שבונה ויוצרת את הטכנולוגיה (לפי החלטות הצרכנים או בחירות של מקבלי החלטות), וממילא לא ניתן לדבר כלל על הפוליטיקה של הטכנולוגיה.
הגישה הדטרמיניסטית
גישה זו סוגדת לטכנולוגיה ורואה בה ורק בה מנוע שמקדם את ההיסטוריה. לבני האדם אין אפשרות לבחור כיצד להשתמש בטכנולוגיה, היות והיא זו שקובעת כיצד ישתמשו בה. הטכנולוגיה מעצבת את החברה לפי לוגיקה פנימית וקבועה משלה - היעילות. לפי גישה זו לטכנולוגיה יש השפעה פוליטית, אבל אין דרך עבור בני האדם כצרכנים, עובדים, מהנדסים, מנהלים או מצביעים לקבל החלטות שישפיעו על הכיוון בו טכנולוגיה תתקדם.
הגישה המהותית
גישה זו (על פי פינברג) לא רואה בטכנולוגיה כמכשיר כי אם דרך חיים או תרבות. גישה זו טוענת כי כל טכנולוגיה נושאת בתוכה סט ערכים שאותם היא מייצגת ובהם היא תומכת יותר מאשר בערכים מאחרים. על גישה זו מרחיב דרור בספרו.

מי שבוחר בטכנולוגיה מסוימת בוחר למעשה בדרך חיים המזוהה איתה. מי שבחר בארצות הברית בתחבורה מבוססת על מכוניות פרטיות, תמך והעדיף במישרין או בעקיפין בחלום הפרברים עם בית צמוד קרקע ודשא לכל משפחה. דבר זה מחזק את הערך של נוחות ושל בידוד חברתי על פני ערכים של קרבה קהילתית ושל סביבתנות לדוגמה. מי שתומך ברשת כבלים עם מאות תחנות לבחירה, בוחר לדעת דרור בחברה הטרוגנית ומפולגת. יש הרואים בכך ברכה ויש הרואים בכך קללה.

לפי דרור, טכנולוגית הבולדוזר למשל תומכת יותר בהריסת הטבע ובניית בניינים ידי אדם מאשר בשימור הטבע. טכנולוגית האינטרנט תומכת יותר במשתפי הקבצים למיניהם מאשר בחברות התקליטים. יצרני הנשק תומכים יותר בשימוש בכוח לפתרון בעיות מאשר בדיאלוג וויתורים. הטענה היא כי מי שמחזיק פטיש בידו, רואה מסמר לצורך פתרון כל בעיה. באותה צורה, כל מי שבידו טכנולוגיה כלשהי, רואה בה את הדרך ההגיונית והקלה לפתרון בעיות.

הבחירה בטכנולוגיה היא בחירה בערכים שהטכנולוגיה מייצגת. ומכאן הוויכוח החריף בין קבוצות האינטרסים השונות התומכות כל אחת בטכנולוגיה אחרת. כל קבוצה מנסה להשליט את הטכנולוגיה שלה ולמנוע מהטכנולוגיות האחרות להתקדם. לעתים הסיבות הן כלכליות, לעתים הן לאומיות, ולעתים הן מקריות לחלוטין. לדינמיקה זו של תחרות והתמקחות קורא דרור הפוליטיקה של הטכנולוגיה.

לעומת הגישה המהותית של פינברג, מרטין היידגר טען שהמודרניות מתאפיינת בניצחון הטכנולוגיה על פני כל ערך אחר, כמו בניצחון ההטיה המובנית שקיימת בה: כוחנות ושליטה. הבחירה בין סוגי טכנולוגיות לדוגמה פוסלת מראש רעיון של פשטות מרצון ואי שימוש בטכנולוגיה, או בשימוש בטכנולוגיה חברתית במקום בטכנולוגיה מכנית. לפי גישה זו האדם נמצא במבוי סתום – או שצריך להתייחס לטכנולוגיה כמערכת נייטרלית או לקבל על עצמו הכרה שהיא קובעת את חייו, תרבותו ומבנה החברה שלו (הגישה הדטרמיניסטית).

היידגר מציע פתרון בגישה רביעית:

תאוריה ביקורתית
מנערת את הפסימיות משאר הגישות. בני אדם לא צריכים להמתין לאלוהים כיוון שהטכנולוגיה לא נמצאת מחוץ לטווח שליטתם. האדם יכול לאלף את הטכנולוגיה, לכוון התפתחותה, וכך לשלוט בכיוונים שאליהם היא מושכת.

עידנים בהיסטוריה של הטכנולוגיה

דרור מצטט את לואיס ממפורד שמתאר שלושה עידנים של הטכנולוגיה, כאשר כל עידן מאופיין באמצעים שונים להפקת אנרגיה, כל עידן משתמש בחומר גלם אחר, ולכל עידן שיטת ייצור ייחודית. העידנים של ממפורד מתחילים בשלב מאוחר יחסית בהיסטוריה האנושית, ומתעלמים מהתפתחויות רבות לפניהם. ראו רובים, חיידקים ופלדה לסקירה מקיפה יותר.

העידן הראשון

Eotechnic (1000-1750). אופיין בשיטה להפקת אנרגיה בכוח סוס. בעידן זה כמעט כל כלי העבודה עשויים מעץ ומזכוכית צבעונית. הופיע הדפוס, וגם השעון קיבל את צורתו המודרנית. לקראת סוף העידן הופיעה תעשיית הטקסטיל שהחליפה עובדים.

העידן השני

Paleotechnic (1700-1900). לעומת העידן הראשון, העידן השני הסתפק בפחם, שהפעיל את מנועי הקיטור החדשים. הפחם ומנועי בקיטור עלו כסף רב לעומת המים והרוח שהיו "בחינם", כתוצאה מכך הוארך יום עבודתם של פועלים בצורה דרמטית בכמה שעות. הגדול הפך למימד החשוב ביותר-"Bigger is Better". אל הפחם הצטרף הברזל ולאחריו פלדה, שהפכו לחומרי הגלם הדומיננטי של התקופה. כל הייצור והבנייה, עברו הסבה מעץ לברזל. לעידן זה היו תופעות לוואי קשות: זיהום, לכלוך. היחס לעובדים היה כיחס לסביבה, הילדים והנוער חונכו לעבודה ולא ללימודים.

העידן השלישי

Neotechnic (1900-1832). בשנה זו פותחה טורבינת המים, שהגבירה באופן משמעותי את הפקת האנרגיה. השיטה האופיינית לייצור אנרגיה בעידן זה היא החשמל. התעשייה החלה להשתמש בחומרי גלם חדשים כמו הנחושת, אלומיניום, גומי וסגסוגות שונות. התפשטות המכוניות והולדת המטוס הביאו לשינויים בניידות האנשים בין מדינות וגם בדפוסי התפתחות הערים והמדינות.

אמצעי התחבורה גרמו למהפכה בתקשורת הבין-אישית ושינו את דרכי העבודה והחיים בעולם המערבי, על ידי הפיכת השווקים לעולמיים (גלובליזציה). המצלמה הפכה את הזמן למופשט, ואפשרה למדענים לחקור טבע ולאנשים לשמור תמונות חיים. הביולוגיה והפסיכולוגיה הביאו למודעות את חשיבות בריאות הנפש והסביבה.

העידן הרביעי

עידן המחשב: על פי דרור, ניתוחו של ממפורד אינו מושלם – ניתוחו לעידן הראשון רומנטי, ולעידן השני שחור. עבורו כל מה שאורגני בהכרח טוב, וכל המכני לפחות חשוד. הוא בודק את ההיסטוריה בחיפוש "משאב" ו"היסטוריה להפקת האנרגיה". אך את ההיסטוריה ניתן לנתח גם אחרת.

ממפורד מתאר סיפור בשלוש מערכות: שיווי משקל (העידן הראשון), שבירה (העידן השני) וחזרה לאיזון (העידן השלישי). הקורא של ספרו צריך לקחת בחשבון, שספרו נעצר בשנות ה-1930. ולכן נשאלת השאלה האם אנו עדיין בעידן השלישי. כנראה שלא, כי אז הקולנוע היה אילם, הרדיו בחיתוליו, והמחשב עוד לא הומצא. לפי דרור, העידן הנוכחי הוא העידן הטכנולוגי הרביעי, עידן הידע, שהוא הכוח המארגן את החברה האנושית.

בעידן זה, שבב המחשב הוא הטכנולוגיה שמשנה את העולם, מפקח ומדווח למנהלים שהעבודה מתבצעת. גם נגדו מתקוממים, כהמשך למאבק נגד המכונה שהתחיל לפני כמאתיים שנה.

ביקורת נגד הטכנולוגיה

דרור מזכיר כמה ביקורות והתנגדויות לטכנולוגיה ביניהם הלודיטים וכן זרמים בסביבתנות. דרור מתאר את הקשר החברתי והכלכלי של הלודיטים ואת האבטלה והייאוש שדחפו אותם להתמרד נגד המכונות ונגד בעלי המכונות והמפעלים. המחבר מתייחס בעיקר לתנועת "Earth First" ולא מתייחס לזרמים בעלי יחס שונה לטכנולוגיה בקרב תנועת הסביבתנות.

סוגיות נוספות

בנוסף עוסק הספר בקוד פתוח ותוכנה חופשית, זכויות יוצרים ועוד.

אודות המחבר

יובל דרור היה עיתונאי שכיסה את תחום המחשבים וטכנולוגיות האינטרנט. הוא שימש כתב ועורך בתחומי המדע, הטכנולוגיה והכלכלה בעיתון "הארץ" וכתב ב"ידיעות אחרונות". הוא לימד בבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל וכיום הוא מלמד באוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב. הוא משמש כפרשן בערוצי הטלוויזיה השונים. בסוף שנת 2008 סיים דרור את לימודי הדוקטורט בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן. כיום הוא כותב ב"מעריב" ומשמש כפרשן תקשורת באתר "העין השביעית". הפוליטיקה של הטכנולוגיה הוא ספרו השני.

ראו גם

קישורים חיצוניים