יום חופש העיתונות העולמי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יום חופש העיתונות העולמי (באנגלית: World Press Freedom Day) הוא מועד עולמי שנתי שחל ב-3 במאי. היום מוכר על ידי ארגון האומות המאוחדות מאז 1993, וזאת לזכר Declaration of Windhoek. היום מוקדש לחגיגה של עקרונות הבסיסים של חופש העיתונות ותזכור לחשיבות הנושא, הערכה ומדידה של חופש העיתונות ברחבי העולם, הגנה על התקשורת מפני התנכלויות לעצמותה, והוקרה לעיתונאים שסיכנו את חייהם או איבדו את חייהם במסגרת תפקידם. ‏[1]

חופש העיתונות

ארגון Freedom House, מודד את חופש העיתונות בעולם, ומפרסם דו"ח שנתי בנושא. לפי הדו"ח משנת 2016 רק 13% מאוכלוסיית העולם נהנים מעיתונות חופשית - מדינות שבהם התערבות המדינה בתקשורת היא מינימלית, העיתונות לא סובלת מלחצים כלכליים או חוקיים ושלומם של העיתונאים מובטח. בשנים האחרונות חלה ירידה בחופש העיתונות בעולם. בשנת 2016 הגיעה דירוג חופש העיתונות לרמה של 32 נקודות מתוך 100, הדירוג הנמוך ביותר מאז החל הדירוג. ‏[2]

ארגון עיתונאים ללא גבולות הוא ארגון לא ממשלתי שקם בצרפת כדי להגן על חופש העיתונות. בכל חודש ינואר החל משנת 2002 מפרס "דירוג חופש העיתונות בעולם", בו הוא מפרט על מצב חופש העיתונות במדינות השונות. כל שנה ב-3 במרץ מפרסם הארגון את רשימת אויבי חופש העיתונות הכוללת מנהיגי מדינות, מיליציות וארגוני פשיעה הפוגעים בעיתונאים. כמו כן הארגון מפרסם ספרוני הדרכה לעיתונאים ובלוגרים. לפי דירוג הארגון נכון לשנת 2018, ניתן להבחין בין מספר גושי מדינות[1]

  • מדינות עם חופש עיתונות טוב - ברובן מדינות מערביות ועשירות, אם כי קיימות גם מדינות עניות שיש בהן חופש עיתונות גבוה. נורווגיה, שוודיה, הולנד, פינלנד, שווייץ, ג'מייקה, ניו זילנד, דנמרק וקוסטה ריקה הן המדינות שזכות לדירוג החופש הגבוה ביותר (ציון בין 7.6, לבין 14- במדד זה ככל שהמדד נמוך יותר כך מצב חופש העיתונות טוב יותר). [2] גרמניה במקום ה-15 (ציון של 14 נקודות), צרפת במקום ה-33 (ציון של 21 נקודות) ארצות הברית במקום ה-45 (ציון של 23 נקודות). מדינות נוספות הן דרום קוריאה, דרום אפריקה, אוסטרליה, אורגוואי וצ'ילה.
  • מדינות עם חופש עיתונות חלקי -מדינות אלה כוללות את יפן (28 נקודות), רוב מדינות דרום אמריקה (לדוגמה ברזיל 31 נקודות, ארגנטינה עם 26 נקודות), יוון ומדינות מזרח אירופה (לדוגמה סרביה עם 29 נקודות, אוקראינה עם 32 נקודות), וכן מדינות במזרח ובמערב אפריקה כמו טנזיה (30 נקודות) או סנגל (25 נקודות). 3 מדינות מהמזרח התיכון נמצאות בקטגוריה זו - ישראל (30 נקודות), לבנון (31 נקודות) וכווית (32 נקודות).
  • מדינות עם חופש עיתונות גרוע - לדוגמה הודו במקום ה-138 בעולם ( עם 43 נקודות), מדינות דרום מזרח אסיה (לדוגמה תאילנד עם 44 נקודות), רוסיה במקום ה-144 (עם 50 נקודות), טורקיה עם 53 נקודות, מדינות מרכז אפריקה (לדוגמה הרפובליקה של קונגו עם 51 נקודות), ומדינות מרכז אמריקה (קולומביה עם 41 נקודות, מקסיקו עם 48 נקודות) ובמזרח התיכון - ירדן.
  • מדינות עם חופש עיתונות גרוע מאד - דבר זה כולל את סין שמדורגת במקום ה-176 (עם 78 נקודות); רוב המדינות במזרח התיכון כולל לוב (56 נקודות) מצרים (56 נקודות) איראן שנמצאת במקום ה164 בעולם (עם 60 נקודות), ערב הסעודית (63 נקודות), וסוריה (79 נקודות). כמה מדינות במרכז אסיה כולל איזרביג'ן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן, מדינות נוספות עם ציון גרוע מאד כוללות את קובה, סומליה, סודן ואריתראה. חמש המדינות בעלות חופש העיתונות הגרוע בעולם הן- צפון קוריאה (מקום אחרון בעולם), אריתראה, טורקמניסטן, סוריה וסין.

לפי הוועד להגנת עיתונאים (CPJ), נכון לשנת 2016, כמאתיים עיתונאים מרחבי העולם נאסרו.‏[2] ממשלות מגבילות עיתונאים בדרכים נוספות כמו הגבלת יציאה מהמדינה, איסור כניסה של עיתונאים למדינות, מגבלות בתוך המדינה כמו "שטח צבאי סגור", מדיניות צנזורה, רדיפות, משפטים ולפעמים גם אישומי שווא או רציחות.

ציון היום ברחבי העולם

בשנת 2009 ציין משרד החוץ הצרפתי את יום חופש העיתונות במספר אירועים, ביניהם כנס בפריז שעסק בחופש העיתונות. הדבר נועד לציין את מחוייבותה של צרפת לחופש העיתונות ותפיסתו כחרות יסוד חשובה. ‏[3]

פרס אונסק"ו/גילרמו קאנו, מוענק לאדם, ארגון או מוסד שתרמו תרומה יוצאת דופן לקידום ולהגנה על חופש העיתונות. הפרס נקרא על שמו של גילרמו קאנו איסאזה, עורכו של העיתון הקולומביאני El Espectador, שהיה מבקר קולני של ברוני הסמים בארצו, ונרצח בבוגוטה ב-17 בדצמבר 1986. לדוגמה הפרס הוענק לעיתונאית חאדיג'ה איסמאילובה מאיזרבייג'אן שחשפה פרשות שחיתות של נשיא איזרבייג'אן, אילהאם אלייב, ונידונה למאסר של 7 שנים בשנת 2016. ‏[2]

חופש העיתונות בישראל

חופש העיתונות בישראל אינו מעוגן בחקיקה ראשית או משנית, אלא בפסיקות בית המשפט העליון, למן ההכרעה ב"בג"ץ קול העם" שניתנה בשנת 1953.

עד לאחרונה, הייתה לממשל בישראל, בניגוד לרבות מהדמוקרטיות האחרות, סמכות לסגור עיתונים. סמכות הסגירה הייתה על פי פקודת העיתונות משנת 1933 אשר חייבה לקבל רישיון ממשלתי לפני הוצאה לאור של עיתון, ואפשרה לסגור עיתונים כמעט ללא התראה. - פקודת העיתונות בוטלה בעקבות עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח[4] והחלטת הכנסת מיום 29.5.2017‏[5].

בנוסף, "תקנות ההגנה (שעת חירום)" משנת 1945 כוללות, בין היתר, הענקת סמכויות רחבות לצנזורה הצבאית, כדי למנוע חיכוכים בלתי פוסקים בין אמצעי התקשורת לצנזורה, התקבל בשנת 1949 "הסכם הצנזורה" עם "ועדת העורכים" ועודכן שנית בשנת 1951 בין נציגי התקשורת לנציגי צה"ל. על פי ההסדר זה העיתון ביצע מעין צנזורה עצמית בנושאים הקשורים לביטחון המדינה. בתמורה הצנזורה הצבאית התחייבה שלא להפעיל את הסמכויות הנרחבות שמקנה לה החוק, אם הדבר לא היה נחוץ. הסכם זה החזיק מעמד עד "בג"ץ שניצר נגד הצנזור הצבאי הראשי" בשנת 1988, בה חידד בג"ץ את מטרתה של ועדת הצנזורה למנוע פרסום של ידיעות רק כאשר יש "ודאות קרובה" לפגיעה בביטחון המדינה.

דוגמה מרכזית לפגיעה בחופש העיתונות בישראל היתה ההחלטה לסגור את העיתון "חדשות" על רקע פרשת קו-300. שני מחבלים שנתפסו על ידי כוחות הביטחון הוצאו להורג זמן קצר לאחר מכן, ללא משפט. לציבור ניתנו דיווחים סותרים על גורלם של החוטפים. בהודעת צה"ל מיד לאחר האירוע נאמר ששני חוטפים נהרגו ושניים נתפסו בחיים, בעוד בהודעות שניתנו מאוחר יותר נאמר שכל החוטפים נהרגו במהלך ההשתלטות. כעבור שלושה ימים ציטט העיתון "חדשות" ידיעה מה-"ניו יורק טיימס", תוך עקיפת הצנזורה הצבאית, לפיה שניים מהחוטפים נלכדו חיים. כשבועיים לאחר התקרית, ב-25 באפריל, פורסם לראשונה צילומה של ענת סרגוסטי, המציג את אחד החטופים כשהוא מוכה בידי איציק מרדכי. הייתה זו למעשה ההוכחה הראשונה שפורסמה לכך שהמחבל היה בחיים לאחר ההשתלטות. התצלום הוצג על גבי שערו של השבועון "העולם הזה". כעבור ארבעה ימים, ב-29 באפריל 1984, פורסם ב-"חדשות" תצלומו של אלכס ליבק, ובו נראה יותר ברור, אחד מהחוטפים מוחזק חי ובהכרה מלאה לאחר שהורד מהאוטובוס‏[6][7]. עם הקמת ועדת זורע, פורסם בעיתון "חדשות" דבר הקמת הוועדה. בתגובה לפרסום הוציאה הצנזורה, בצעד יוצא דופן, צו סגירה לעיתון למשך מספר שלושה ימים‏[8]העיתון נסגר לשלושה ימים ב-29 באפריל 1984.‏[9]. אנשי "חדשות" הועמדו לדין על עברות על חוקי הצנזורה ועברו מסכת ארוכה של משפטים ועתירות עד שזוכו סופית מכל אשמה בידי בית המשפט העליון כעשר שנים לאחר תחילת הפרשה.‏[10]

הדירוג של ישראל במדד חופש העיתונות העולמי של ארגון Freedom House עמד בעבר על דירוג של "חופש עיתונות מלא" אבל בשנת 2016 הדירוג של ישראל ירד ל"חופשית למחצה". ‏[2] הסיבה להידרדרות של ישראל היא האיום הכלכלי הגובר מצד עיתון "ישראל היום" על שאר העיתונים, והשפעות של תוכן שיווקי על חופש העיתונות. תוכן שיווקי רב קיים באתר ynet, שמשלב תוכן שיווקי נרחב של חברות פרטיות ומשרדי ממשלה. ‏[11]

בדירוג של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" ישראל נמצאת במידת "חופש עיתונות חלקי" - עם 30 נקודות במקום ה-87 בעולם (מתוך 180 מדינות שחלקן הגדול אינן דמוקרטיות) - מצבה דומה לזה של לבנון ושל כווית. היא במצב גרוע יותר מרוב המדינות המערביות, וגרועה יותר יחסית לחלק ממדינות אפריקה. [3] בשנת 2017 ישראל הייתה מדורגת במקום ה-91 עם 31 נקודות [4] ובשנת 2016 במקום ה-101 עם 32 נקודות. [5] מעמדה של ישראל גרוע במדד זה בין היתר עקב הכיבוש של הפלסטינים ביהודה ושומרון והסכסוך עם עזה - בשנת 2013 ישראל התדרדרה למקום ה-112 עקב ל הפצצה של צה"ל את משרדי תקשורת בעזה והריגת שני עיתונאים פלסטינים. [6] - לשם השוואה, בשנת 2018 נמצאה במקום ה-112 הרפובליקה המרכז-אפריקאית (עם 35 נקודות).

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יום חופש העיתונות העולמי, ארגון האומות המאוחדות
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 אבי פז, יום חופש, אגודת העיתונאים בתל אביב, 3 במאי, 2016
  3. ^ יום חופש העיתונות העולמי, 30.4.2009, שגרירות צרפת בישראל
  4. ^ האגודה לזכויות האזרח בישראל | ביטול פקודת העיתונות, www.acri.org.il תבנית:שפת קישור
  5. ^ אושר סופית: ביטול פקודת העיתונות, כנסת ישראל, ‏29.5.2017
  6. ^ אלכס ליבק, אלכס ליבק מצלם את אחד מצילומי העיתונות החשובים בתולדות ישראל: התצלום הנודע של קו 300, בעיתון הארץ, 27 במאי 2009
  7. ^ יעל שרר, הגיבורות שהושמטו מפרשת קו 300, onlife, 21 במרץ 2017
  8. ^ "ראש הממשלה אמר- אתה חייב לסגור אותם", גלי צה"ל
  9. ^ אבינועם בר-יוסף וברוך מאירי, שופט דחה ב-24 שעות סגירת העתון "חדשות", מעריב, 29 באפריל 1984
  10. ^ רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נגד יוסי קליין ואחרים, פ"ד מח (3) 485
  11. ^ נטי טוקר, בגלל "ישראל היום" ו-ynet: חופש העיתונות בישראל הידרדר לשפל; ברמה של גאנה ונמיביה, דה מרקר, 27.04.2016