הדינמיקה של הקפיטליזם (ספר)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הדינמיקה של הקפיטליזם הוא ספר קצר שמהווה תעתיק של הרצאה שנשא פרנרד ברודל באוניברסיטת ג'ון הופקינס בארצות הברית לפני צאת ספרו "ציוויליזציה חומרית, כלכלה וקפיטליזם". ברודל הוא מנושאי הלפיד של אסכולת האנל. אסכולה זו רואה בהיסטוריה נושא למחקר 'טוטאלי' ומנוגדת לאסכולה ה'פוזיטיביסטית' הרואה את ההיסטוריה כפועלם של האישים והמאורעות הגדולים שעיצבו אותה. האסכולה הטוטאלית רואה בחברה מערכת כוללת וחוקרת את המבנים המתמשכים של החברה האנושית על ידי התבוננות מעמיקה בכל רובדי החיים בתקופה הנלמדת.

היסטוריה טוטאלית

האסכולה הטוטאלית בהיסטוריה חוקרת את החברה האנושית כמערכת שלמה (קטגוריה:מערכות). היא נמנעת מתיאור ה'מעשים הגדולים' אשר נראים כמכוננים את ההיסטוריה ומתמקדת במחקר המשרטט את כל תחומי החיים בתקופה מסויימת. ההיסטוריה הטוטאלית היא רב-תחומית ודורשת למחקרה שילוב של חוקרים מכל דיסציפלינות האדם: סוציולוגיה, פסיכולוגיה, מדע המדינה, כלכלה, פילוסופיה וכו'. ההיסטוריה הטוטאלית תוחמת את המערכת החברתית בגבולות גאוגרפיים קבועים יחסית המשתנים ב'פריצות' לאורך השנים.

לפי ההיסטוריה הטוטאלית תהליכים היסטוריים מתחלקים לשלושה סוגים:

  • תהליך סטרקטורוליסטי - תהליך מבני ארוך מאוד הקשור במוסדות החברתיים. התהליך המבני אורך מאות עד אלפי שנים. הוא קשיח ומשמש כעוגן במחקר ההיסטורי-טוטאלי. [הערה - מכיוון שאורכם של חלק מתהליכים המבניים ארוך מאוד, אף כאורך ההיסטוריה המתועדת, הם נראים כתהליכים סטטיים למדי וקשה להצביע על מחזוריות כלשהי לה הם כפופים.]
  • תהליך קוניונקטורלי - מחזורי. לתהליך המחזורי משך חיים קצר יחסית, בין כמה שנים לכמה עשרות שנים והוא מאופיין במחזוריות ידועה. לדוגמא: התפרצות מגיפות, התפרצות מלחמות, תקופות בצורת, עלייתן ושקיעתן של ערים, גלי פלישות ברבריים וכו'.
  • אירועים קצרי מועד - אלו האירועים שההיסטוריה ה'פוזיטיביסטית', ה'מקובלת' חוקרת: מלחמות, שליטים, מגיפות וכו'.

ניתן להגיד כי ההיסטוריה המקובלת מתקשה מאוד להתמודד עם חקר ההיסטוריה של הכלכלה. המקום המוקדש לענייני הכלכלה בספרי היסטוריה הוא זעום. נראה שהיסטוריונים מהגישה המקובלת מתקשים להתמודד עם מחקר הכלכלה, למעט הספקה של נתונים גולמיים מאוד, זאת מכיוון שהכלכלה היא מערכת מורכבת וחקירת האירועים על פני הזמן אינה יכולה לספק הבנה מערכתית.

התאוריה הכלכלית של ברודל

מחקרו של ברודל אודות הכלכלה החל בחיבורו 'איזור הים התיכון בתקופתו של פיליפ השני'. המחקר מתאר את תקופתו של מלך ספרד פיליפ השני במערכת של הים התיכון. לאחר שסיים את המחקר החל בכתיבת 'ציביליזציה חומרית, כלכלה וקפיטליזם' המתחלק לשלושה חלקים: המבנים של היום יום, משחקי החלפה וכלכלה עולם. הדינמיקה של הקפיטליזם הוא תעתיק הרצאה המסכמת-מציגה את ציביליזציה חומרית, כלכלה וקפיטליזם. במבנים של היום יום מתאר ברודל את המערכת האגררית אוטרקית של איזור ההרים, במשחקי החלפה עת מערכת השוק והמערכת הקפיטליסטית ובכלכלה עולם את הקשרים בין המוקדים הכלכליים בעולם ואת המבנה הפנימי שלהם.

המבנה המרחבי של המערכת הכלכלית

ברודל מחלק את המערכת הכלכלית למספר איזורים המתרכזים סביב לב המערכת (המוקד, הציר). בלב המערכת ניצבת תמיד עיר מרכזית אשר בה מתרחשת הפעילות המרוכזת ביותר של הכלכלה הכוללת את מרכז הקפיטליזם של מערכת כלכלה-עולם אחת (ערים אלו מכונות כיום "ערי עולם"). ערים כאלו המערכת המערבית היו ונציה, אנטוורפן, גנואה, אמסטרדם, לונדון וניו יורק. בכלכלות-עולם אחרות היו הערים דלהי, איסטנבול, ומוסקבה לב המערכת.

מסביב ללב נמצאים האיזורים הקשורים בו דוגמת המחוזות ההולנדים או האיים הבריטיים. את האיזורים הקשורים במרכז מקיפים איזורי הביניים הגובלים באיזורי הספר בהם השפעת המרכז כבר מאוד חלשה ולא ברורה.

לפי התבוננות מערכתית של כלכלת-עולם מכילה תת-כלכלות ותת-מרכזים. תל אביב היא הלב של הכלכלה הישראלית אך היא באיזורי הביניים של הכלכלה המערבית. לכל איזור במערכת הכלכלית דפוס ארגוני אופייני לו, אם כי כל האיזורים מכילים את כל שלוש צורות הארגון.

המבנה הארגוני-חברתי של המערכת הכלכלית

ברודל מתאר שלוש סביבות (ספירות) כלכליות העולות ממחקריו אודות איזור הים התיכון: הספירה החקלאית-אוטרקית המתקיימת בעיקר בהרים, הספירה של השוק המתקיימת בעיקר בעיירות ובערים והספירה הקפיטליסטית המתקיימת בעיקר בערים. הספירה החקלאית אוטרקית מושפעת בעיקר מתהליכים מבניים ארוכי שנים בעוד השתיים האחרונות מתהליכים מחזוריים קצרים יותר.

הספירה החקלאית-אוטרקית

הספירה החקלאית-אוטרקית היא החברה החקלאית אשר התקיימה מראשית ההיסטוריה. היא מאופיינת בקהילות קטנות ומסתגרות, היעדר קשרים רחוקים ושינויים איטיים ומתקיימת בעיקר באיזורי ההרים ופנים הארץ. הייצור בה הוא כמעט כולו לצריכה עצמית הן של מוצרים בסיסיים (מזון, ביגוד, בתים, חפצי אומנות וכו') והן של מוצרים טכנולוגיים (כלי חקלאות, נולים לאריגה כלי בניין וכו'). החליפין המעטים נעשים לשם ייעול הייצור אשר מופנה בסופו של דבר לצריכה עצמית. ערכם של המוצרים הוא ערך השימוש בהם.

חשוב לציין כי לא מדובר בספירה חברתית קדומה או פרימיטיבית, אלא בכזו שהדפוסים הכלכליים בה מכוונים לצריכה עצמית בקהילות קטנות. בהחלט יכולה להתקיים ספירה אוטרקית בעלת טכנולוגיה מתקדמת כמו באיזורי הכפר באירופה ואף בישראל. הספירה האוטרקית מתקיימת בכל המרחבים של המערכת הכלכלית אולם היא הצורה העיקרית במרחבי הביניים. [הערה - דוגמא לספירה אוטרקית בלב המערכת הכלכלית: תושב תל אביב המספק לעצמו חלק מהמזון, או מייצר לעצמו ביו דיזל, או בונה חלק מהרהיטים שלו, או מצייר את התמונות המעטרות את ביתו וכו' מקיים למעשה דפוסים של הספירה האוטרקית].

הספירה של החליפין

הספירה של החליפין מתגלמת בשוק (הפיזי) כפי שהופיע ומופיע בהיסטוריה. בספירה זו מחליפים את תוצרים הספירה האוטרקית ואף יוצרים מוצרים המיועדים כולם להחלפה. זו הספירה המעודדת התמחות וחלוקת תפקידים, היא היוצרת את כלכלת השירותים. הספירה של החליפין ממוקמת בעיקר בעיירות בערים, בשפלה. כמו כן היא נוכחת בכפרים באמצעות השווקים הנודדים או המתכנסים חלופות.

בספירה הזו בני האדם מתמחים בתחום אחד ובאמצעות החלפתו (באמצעות מנגנון הכסף או הבארטר) משיגים את שאר צרכי קיומם. הנפח עובר לעסוק רק בנפחות, זוהי הספירה של התמקצעות, גילדות, הכשרה כללית למקצוע, התפתחות שירותים וניהול. ערכם של המוצרים בספירת החליפין הוא ערך השימוש שלהם בספירה זו ישנו מספר גדול של שחקנים אשר ביניהם שקיפות רבה, כולם רואים את כולם וכוחם של כולם קרוב.

הספירה של החליפין יוצרת את הצריכה. הצריכה היא המעבר של מוצרים מהסביבה הכפרית לעירונית ובתוך הסביבה העירונית עצמה. ספירת החליפין מתאפיינת בהיותה מושפעת מתהליכים מחזוריים, בניגוד לספירה האוטרקית.

ניתן לומר כי זהו המקרה ההיסטורי הקרוב ביותר לשוק המשוכלל בכלכלה נאו-קלאסית. המתאפיין בהתמחות וסחר חליפין, פונקציות ביקוש והיצע, הקצאה יעילה של המקורות וכו'. אולם גם שוק זה אינו משוכלל במלואו מכיוון שתמיד קיים בו המימד הקפיטליסטי, ראו בהמשך.

הספירה הקפיטליסטית

ברודל מתאר ספירה נוספת המתקיימת לצד שתי הקודמות, ההספירה קפיטליסטית. ברודל נדרש לשרטט את ההבדלים בין הספירה הקפיטליסטית לספירת החליפין, אך לפניכן יש לציין על עניין חשוב: ע"פ ברודל הספירה הקפיטליסטית איננה 'המצאה מודרנית'. היא החלה להתקיים בכיסים קטנים בתקופות שונות בהיסטוריה וצברה תאוצה במערב וביפן במאות האחרונות.

במאה העשרים הספירה הקפיטליסטית התרחבה באופן משמעותי עקב יכולתה לשלוט ולהשתלב באופן חלק לתוך המוסדות החברתיים. בכל המקומות בהן הופיעה הספירה הקפיטליסטית היא הופיעה בקרב השכבה הגבוהה ביותר של החברה, תופעה זו קשורה להתאוריה של מעמד הפנאי של תורסטיין ובלן. תפיסה זו נוגדת הן את הכלכלה הנאו-קלאסית והן את הגישה המארקסיסטית הרואות בקפיטליזם תופעה של העת מודרנית.

ברודל מתאר לעומק את ההבדלים בין ספירת החליפין לספירה הקפיטליסטית. הקפיטליזם נשען על ספירת החליפין והשווקים ומהווה התפתחות שלהם לכיוון מסויים. בכלליות ניתן לומר כי ההבדל המרכזי בין ספירה החליפין לספירה הקפיטליסטית נעוץ בשלושה עניינים בסיסיים:

  1. מהו הגורם המכוון את המסחר?
  2. מהי מידת ה'משוכללות' של המסחר?
  3. ומה בעצם מוכרים?

הגורם המכוון את המסחר בספירת החליפין הוא צרכי הייצור, הלוקחים חלק בשוק עושים זאת על בסיס כישורי הייצור שלהם ומנסים למלא את כישורי הייצור הנחוצים להם. הגורם המכוון את המסחר הקפיטליסטי הוא הרווח - היכולת להגדיל את מלאי ההון שברשותו.

המשוכללות של המסחר בספירה החליפין הוא גבוה: אין מידע מוסתר, ישנו מספר גדול של מוכרים וקונים והשוק מאוד מבוזר. בשוק החליפין מוכרים מוצרים ושירותים, בשוק הקפיטליסטי מוכרים בעלות על: תהליכי ייצור, ארגונים של מספר תהליכי ייצור ומסחר וזכויות יתר לשליטה במסחר - לכן ערך הסחורות בספירה הקפיטליסטית הוא ערך הרווח הניתן להפיק מהם ולא ערך השימוש שלהם. המסחר בספירה הקפיטליסטית בנוי מקרטלים ומונופולים בתחומים שונים, הוא משתמש במערכת ענפה של מתווכחי סחורות, הוא מתבסס על הסתרת מידע ומניעת תחרות.

בחליפין השוק שקוף ופתוח לכולם, אין מידע נסתר, בקפיטליזם מושג רווח כתוצאה משליטה במידע שאינו גלוי. כל היוצרים והצרכנים משתתפים בשוק החליפין, בקפיטליזם משתתפים רק אלו שיש בידם הון המאפשר להם לפעול בהיקפים גדולים ולבצע מינופים והשקעות. בשוק החליפין כמעט ואין מתווכים, הקפיטליזם המוקדם הוא כולו מסחר של מתווכים, בייחוד על פני מרחקים גאוגרפיים (לקנות בזול פה ולמכור ביוקר שם). בשוק החליפין נסחרים מוצרים ושירותים בודדים, בקפיטליזם חלקים שונים של תהליך הייצור והמסחר מכונסים תחת בעלות אחת, החל מהייצור, ההובלה ועד למכירה לצרכנים.

שוק החליפין הוא מבוזר, הקפיטליזם נוטה לריכוזיות. בקפיטליזם נולדים המוסדות הפיננסיים המאפשרים השקעה ומופיע מושג החוזה על תהליך עתידי. הקפיטליסט קונה את תוצרתו העתידית של החקלאי תמורת מזומן היום, סחורות נמכרות לפני שהגיעו ליעדם (ואף לפני שיצאו לדרכם!) למעשה נמכרת הבעלות על הרווחים מהמסחר בסחורה ולא מהסחורה עצמה.

[הערה - דוגמה מומחזת לסוג זה של מסחר ניתן למצוא במחזה "הסוחר מוונציה" של שייקספיר, שהייתה לב מערכת כלכלה-עולם בתקופה המתוארת במחזה. עמדה דומה מאוד בנוגע למהות הקפיטליזם מציגים ביכלר וניצן בספרם מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום.]

גילומו הבולט ביותר של הקפיטליזם לפי ברודל הוא השוק הפרטי (Privet Market) או שוק הנגד. שוק הנגד הוא ההפך משוק החליפין למרות גם הוא תהליך של החלפת סחורות ושירותים. שוק הנגד הוא למעשה המסחר המתבצע 'מחוץ' לשוק הפיזי וידוע. מדובר בעסקאות הנסגרות באמצעות מתווכים, לכן היא איננה ידועה לשאר השחקים בשוק. הפועלים בה הם סוחרים ולא יצרנים. לרוב היא כרוכה בפעילויות פיננסיות המכוונות לעתיד כגון קנייה ומכירה של תוצרת עתידית. לרוב תחום המסחר הוא מונופולי או דורש סכומי מזומנים גדולים כדי להתחיל לפעול בו ולכן הוא ריכוזי מאוד.

דוגמא לשוק הנגד הוא המצב בו סוחר קונה כמויות של בדים בצפון אירופה ומוביל אותן לאיטליה ושם הוא מוכר אותם. כך הוא מתווך בין שני שווקים אשר אינם יכולים לראות את המחירים האחד של השני, משתמש במינוף פיננסי כדי לממן את ההובלה על בסיס הרווחים הצפויים לו. הסוחר אינו עוסק עוד באריגים אלא במסחר אשר מטרתו רווח. אם ירד הרווח בשוק האריגים, או שהרווח הצפוי משליחתם לספרד יהיה גבוה יותר, ישנה הסוחר את עסקיו. דוגמה אשר השתמרה לאורך ההיסטוריה של שוק נגד בולט היה המסחר וההובלה של פלפל. התחום היה סגור ברוב החברות בפני כולם למעט שכבת אליטה מצומצמת אשר סחרה בפלפל בין מרכזי הכלכלה העולמית השונים.

כלכלה-עולם

שילובם של שלוש הספירות לתוך מערכת גאוגרפית יוצר את מערכת כלכלה-עולם. זוהי מערכת בעלת גבולות גאוגרפיים עמומים הנמצאים באיזורי הספר שבינה לבין מערכות כלכלה עולם אחרות.

מרכזה של המערכת הוא איזור עירוני בו נמצא מרכז הפעילות הקפיטליסטית. בעיר המוקד מרוכזים השירותים הפיננסיים המאפשרים את הקפיטליזם כגון בורסות ובנקים מרכזיים. בעיר המוקד מתקיימות גם הספירות האחרות, אולם הדומיננטיות היא של הקפיטליזם. המוקד מוקף באיזורים עירוניים בהם הספירה המרכזית היא של החליפין אך מתקיימות גם הספירות האחרות. זהו התווך - ערי השדה והעיירות בהן מתקיימים השווקים המקומיים. באיזורי הביניים של המערכת, הנמצאים בין ערי השדה לספר מצוי בסיס הספירה האוטרקית, מתקיימים מעט שווקים וכמעט אין פעילות קפיטליסטית. גבולות הכלכלה-עולם מצויים באיזורי הספר, בהם אין כמעט מסחר אלא קהילות אוטרקיות מבודדות.

אם נסתכל על ישראל ניתן לראות את גוש דן כמוקד הכלכלי, את ערי הפריפריה כאיזורי החליפין, את הנגב הצפוני, הגליל והגדה המערבית כאיזורי המערכת האוטרקית ואת הנגב המרכזי כאיזור הספר. כמובן שישראל איננה מערכת כלכלה-עולם בפני עצמה אלא היא חלק מהכלכלה-עולם המערבית שמרכזה בניו-יורק. במשך ההיסטוריה התקיימו כמה כלכלות-עולם לאורך השנים: אירופה, העולם המוסלמי, אפריקה השחורה, הודו, יאווה, סין, יפן. כיום הגלובליזציה הולכת ומאחדת את מערכות הכלכלה-עולם אך עדיין ניתן להצביע על שרידי החלוקה הישנה.

מבנה הכלכלה-עולם חופף למבנים פוליטיים-תרבותיים. ברודל מציין כי המרכז שולט באיזורים שמסביבו אשר שולטים באיזורים המרוחקים וכו'. לכלכלה-עולם משטר פוליטי/רעיוני אשר תמיד מרכז את החירויות במוקד (לדוגמה ליברליזם, הומניזם). ככל שמתקרבים למרכז עולה החירות האישית הפוליטית תרבותית של בני האדם.

התגבשות הקפיטליזם

הקפיטליזם יכול לצמוח ולהפוך לשיטה מארגנת בתנאים הפוליטיים חברתיים המתאימים. כלכלות-עולם בהן הוא עלה למעמד בכורה ללא זעזועים רבים היו אירופה ויפן. בשתיהן קם הקפיטליזם על שרידי פיאודליזם מתנוון. אולם במקומות אחרים נתקל הקפיטליזם בקשיים מוסדיים. המעמד המוביל בחברה, אשר עדין מבוסס, מונע מהקפיטליסטים לצבור כוחם באמצעות הון על ידי פגיעה פוליטית בקפיטליזם ובייחוד על ידי שבירת זכויות הקניין וזכות ההורשה. שתי מערכות זכויות אלו הן הדרך של הקפיטליזם לבסס את עצמו באמצעות יצירת משפחות הון. באימפריה הסינית המעמד המוביל היה הפקידות שניהלה את האימפריה, תאורטית יכול היה כל מי שיעבור את המבחנים להיכנס למערכת הפקידות ורבים עשו זאת, בנוסף לאחר המוות בוטלו זכויותיו של הפקיד. בעולם המוסלמי לא היה ניתן לצבור קרקעות, והן חולקו-הוחכרו על ידי השליט למקורבים ועל מנת לבסס תומכים פוליטיים, עם מות החוכר שבה הנחלה לשליט. ביהדות מצויים ציווים כנגד ריבית וכנגד צבירת קרקעות וחלוקתן מחדש בשנת היובל.

ראו גם

קישורים חיצוניים