מדע ודמוקרטיה
מדע ודמוקרטיה מתאר את הקשרים והניגודים בין מדע לבין דמוקרטיה, השיתוף והניגוד בין דמוקרטיה וערכים, מוסדות, תרבות, תשתיות וטכנולוגיה שאופייניות לדמוקרטיה לבין אלה שמאפיינות מדע.
הן מדע והן דמוקרטיה הן שיטות לעיבוד של מידע. הן משותפות יחד עם מוסדות אחרים חשובים לעיבוד מידע - כמו מוסדות דת, תאגידים וחברות, מוסד השוק. מוסדות עיבוד מידע עשויים לעזור אחד לשני ועשויים גם לנסות להפריע בעיבוד המידע. מוסד המדינה, מעורב הרבה יותר גם בהחלטות פוליטיות הנוגעות לבני אדם, בעלי חיים, מערכות דיאספטיות ומניפולציה של חומר ושל אנרגיה ואילו מדע עוסק כמעט באופן בלבדי במידע וידע ויש לו רק נגיעה עקיפה לנושאים אלה, דרך השפעתו על התרבות, אופן החשיבה ועל הטכנולוגיה.
קשרים היסטוריים גאוגרפיים
באופן היסטורי-גאוגרפי, ניתן לראות קשרים בין האזורים בהם התפתח המדע לבין האזורים והתקופות בהן התפתחה הדמוקרטיה ומחשבה ליברלית, אנטי מלוכנית ואנטי דתית. ניתן להצביע על קשרים אלה ביוון העתיקה, בזמן הרנסאנס, במאות ה-12-16 באירופה, בתקופה המודרנית -מאז המאה ה-18 באירופה ובצפון אמריקה, וכן במאה ה-20 וה-21 במקומות שונים בעולם. ביוון העתיקה אפשר לראות את הפילוסופים של הטבע כמו דמוקריטוס שפיתחו את ראשית המדע, ואת ההגות של סוקרטיס, אפלטון, אריסטו, פיתוגרס ואחרים שפיתחו את הלוגיקה, לצד התפתחות של הדמוקרטיה הראשונה באתונה. החל מהמאה ה-11 החלו להפתח אוניבריסטאות חופשיות באיטליה, הבולטות בהן הן אוניברסיטת בולוניה, ואוניברסיטת פדובה. אוניברסיטאות אלה ניסו לחפש ידע בצורה חופשית, הרחק ככל האפשר מהשפעתן של הכנסיה והמלוכה. אוניברסיטת פדובה תרמה מספר תרומות להמהפכה הקופראינית שערערה במידה רבה ודרך מספר מישורים את האחיזה שהיתה לכנסיה ולדת על הדמיון, התרבות של אנשים ועל המונופול על האמת והפצתה. דבר זה היה חלק מתרבות הרנסנס שהחלה גם לערער על תשובות מסורתיות שהיו ביחס למקומו של האדם בחברה, הסדר החברתי הרצוי והמצוי והובילה לתסיסה חברתית שהשפיעה על מדינות אירופאיות אחרות. התפתחות המדע כמסורת שמתנגדת למלוכה ולדת המשיכה בפיתוח האנציקלופדיה הגדולה החל מאמצע המאה ה-18, במה שקידם את המחשבה הליברלית, המחשבה המדעית ובישר בהמשך את התפתחות הדמוקרטיות המודריות הראשונות בארה"ב (1776) וצרפת (1789), שני המוקומות האלה, יחד עם איטליה, גרמניה ובריטניה היו מרכזים של פיתוח המחשבה המדעית החל מהמאה ה-17, כך שבתחילה לטינית, ובהמשך גרמנית, צרפתית, אנגלית הפכו לשפות הרשמיות שבהן נכתבו ספרי מדע והתכתבות מדעית, שהחליפו בכך שפות אחרות - יוונית וערבית.
בריטניה היא מוקד מרכזי נוסף של פיתוח המחשבה הליבלרית והמדעית - עם הפיתוח של אוקספורד וקיימברידג', הייסוד של החברה המלכותית לפיתוח המדע בשנת 1660, כתיבת אנציקלופדיות אנגליות ופיתוח המדע באנגליה וסקטולנד, הדבר בא לידי ביטוי גם בפיתוח מחשבה ליברלית (דיוויד יום, אדם סמית) ופיתוח דגם דמוקרטי שהתפתח בצורה של שינוי אבולוציוני לא אלים ברובו שהחליף בהדרגה את המלוכה, ללא מהפכה. בריטניה יחד עם צפון אמריקה ובמהשך גם צרפת היוו מרכזים חשובים להתפתחות המחשבה הליברלית ופיתוח התנועה לביטול העבדות - מוסד חברתי שדאג לאפליה ממוסדת וניצול כלכלי במשך אלפי שנים.
הקשרים בזמן ובמקום המשיכו גם במהלך המאה ה-20 וה-21 כאשר המרכזים המדעיים המרכזיים התפתחו באירופה, צפון אמריקה ויפן, ואילו למדינות לא דמוקרטיות השפעה נמוכה למדי ולפעמים השפעה אפסית על המדע - כך התרומה של סין, הודו, רוסיה, אפריקה ודרום אמריקה, דרום מזרח אסיה והמרחב האינדונזי היו בלתי מורגשים ברוב התחומים, בניקוי הבלחות חשובות כמו המחקר הרוסי (מדלייב, מדענים רוסים שונים, מטלורגיה) ותרומות סיניות במאה ה-21. ניכרת התרומה הנמוכה של מדינות ערב (שהיתה בעבר מעצמה מדעית) והתרומה הנמוכה של מדינות ענק כמו הודו , סין , אינדונזיה, פיליפינים.
יש גם סדקים בסיפור הזה. לדוגמה קרל סייגן מתאר כיצד הרצון לשמור על מוסדות העבדות והמבנה הפוליטי של אתונה עודדו את הפילוסופים היוונים המאוחרים -כמו אפלטון - לכדי עיוות של המדע קוסמוס (סדרת טלוויזיה). איטליה של המאה ה-12-15 אינה מקום מאד דמוקרטי והמחקר המדעי בה אינו נוכח בצורה חזקה בתרבות. עם זאת ניתן גם לראות כיצד המדע והדמוקרטיה לא התפתחו במרכזי תרבות חשובים (כמו הודו, סין, מדינות ערב, ספרד ופורטוגל) למרות תרבות עתיקה, מורכבת ועשירה.
ערכים משותפים
ערך משותף חשוב הן במדע והן בדמוקרטיה הוא האמת. במדע זהו היסוד החשוב ביותר, שבלעדיו אין כל ערך לשום דבר. מדענים מנסים , דרך השיטה המדעית למצוא דרכים לפסול טעויות, שקרים, עיוותים בחשיבה האנושית. גם בדמוקרטיה יש ערך חשוב לאמת ולהפצת מידע וידע. ממשלות דמוקרטיות מנסות לרכז ידע, לפסול הסברים לא נכונים ולהפיץ מידע מדוייק ככל הניתן לאזרחים. שקיפות של השלטון בהקשרים של תקציב, החלטות, חוקים, היא ערך מרכזי בדמוקרטיה ודבר נחוץ כדי שהאזרחים יוכלו לקבל החלטות מושכלות. מדינות דמוקרטיות נוטות גם לממן מערכות חינוך בצורה נרחבת ולתמוך במיזמים כמו ספריות ציבוריות - הדבר נועד כדי לשפר את הכלכלה והן מתוך רצון משותף להגביר הון אנושי ויכולת קבלת החלטות מושכלת. לשלטון יש גם אינטרס הן לקידום הכלכלה (שפרושה גם כוח צבאי) והן ליצירת פקידות משכילה. יש גם מתח בין שתי הגישות - בעוד שבדמוקרטיות יש מוסדות שאמונים על הפצת ידע מדוייק ככל האפשר, יש גם מוסדות כמו מפלגות, פוליטיקאים, מכוני מדיניות, תאגידים, אגודות וארגונים שיש להם נרטיבים שחשוב להם לשמר ולהפיץ - הם לעיתים קרובות ישתמשו בשיטות תעמולה וינסו לפעמים גם לקדם סוגים של צנזורה (אם ביכולתם לעשות זאת). עם זאת בהשוואה לשלטונות דיקטטורים כמו מלוכה, גרמניה הנאצית, ברית המועצות, סין, רוסיה המודרנית ומדינות ערב המודרניות, הן התעמולה והן הצנזורה הן עדינות בהרבה, והכוח של תעמולה ושקרים לדוגמה, מווסת בחלקו על ידי ניגודי אינטרסים בין גורמים רבים ושונים שלכל אחד מהם יש נרטיב משלו.
ערך משותף אחר הוא אוניברסליזם - המחשבה שכל בני האדם שווים זה לזה , והחל מאמצע המאה ה-20 - גם התנגדות גלויה לגזענות ואפליה. הדבר בא לידי ביטוי הן במחשבה שהמדע צריך לעזור לכל אדם באשר הוא, בנסיונות להנגיש ידע לכל אדם (לדוגמה במיזמים של אנציקלופדיות), במחקרים מדעיים רבים (המניחים באופן משתמע בדרך כלל שיש משותף לכלל בני האדם במחקרים בתחומים כמו ביולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה ,כלכלה). העקרון הדמוקרטי המקביל הוא אדם אחד קול אחד. גם היבט זה קיים בצורה חלקית בשני הנוסעים - במדע יש הטיה לטובת תרבויות מסוימות (התרבות המערבית - אירופה וצפון אמריקה) ויש גם זרמים שניסו להדגיש את השונה בין בני אדם שונים (דאוורינזים חברתי) ומחקרים על הבדלים בין בני אדם (מחקרים שונים בביולוגיה, גברים מול נשים וכו'). המדינות הדמוקרטיות למרות שקדימו ומקדמות מוסדות דמוקרטיים אוניברסליים כמו האומות המאוחדות, וכו' - עדיין מתנהלות בצורה שהיא בעיקרה לאומנית ואתרופצונטרית - מכוונית בעיקר כדי לסייע לבני האדם במדינה מסויימת ולא לאנשים בכל העולם. ועדיין - היחס של מדינות המערב והמדינות הדמוקרטיות בכלל ביחס לאומות אחרות, ולעולם בכלל - טוב בהרבה לעומת רוב המדינות הדיקטטריות שנוטות להיות קסונפוביות, לגלות חוסר עניין במדינות אחרות או לנסות לכבוש או לשעבד מדינות אחרות בצורות אלימות. לצד האוניברסלי של המדינות הדמוקטריות קיים גם צד אפל - האימפריזלים והקולוניאליזם המערבי בהובלת מדינות דמוקרטיות בולטות כמו בריטניה, צרפת וארצות הברית.
ערך משותף שלישי הוא ספקנות ונכונות להודות בבורות. דבר זה שנובע ממחשבה סוקרטסאית, נחשב על ידי יובל נוח הררי למבשר ותשתית חשובה במדע. הנכונות להגיד שאין לך את כל התשובות ואתה חושב שיש לפתוח במסע כדי לגלות אותן. באופן דומה הדמוקרטיה מודע לעיתים קרובות שאין לה את כל התשובות ויש לחפש אותן - הן על ידי הצעות של מפלגות שונות, על ידי וועדות ומחקרים של פקידים ומדענים, על ידי שמירה על חופש הביטוי, שיתופי פעולה בין המדינה לבין אקדמיה כדי לחפש את התשובות באופן מדעי, ועל ידי שיתוף ארגונים של החברה האזרחית. ערך זה עומד בניגוד לסמכותניות שיש לפי הנטען לשני מוסדות חשובים אחרים - הדת (שטוענת שכל התשובות לשאלות החשובות כבר ניתנה על ידי אלוהים ונציגיו) והמלוכה או הדיקטטרוה - שטוענות שמה שהמלך אומר - הוא נכון, האמת והצדק נמצאים תמיד ובאופן בלתי מעורער אצל המנהיג העליון שלעולם אינו טועה.
חופש הביטוי הוא ערך מרכזי נוסף משותף. כל מדען שיש לו הכשרה מתאימה, יכול לתרום לויכוח המדעי. כביטוי לרעיון של אוניברסליזם, אין זה משנה כלל מה מוצאו הדתי, הלאומי או האתני של המדען. דבר זה התגבר במאה ה-20 כאשר הושמע קול חזק יותר של מדענים ממדינות לא מערביות ועם הכניסה של נשים למדע. מדענים מנסים לשמור על חופש הביטוי במדע (שאינו מובן מאליו בגלל השפעה הרבה של אגודות מדעיות וירחונים מדעיים) על ידי מוסדות אחרים כמו כנסים. הגבלות על חופש הביטוי והדעה הן דבר טיפשי במדע שכן הנסיון הראה שתשובות מפתיעות ולא מקובלות יכולות לקדם רעיונות ותאוריות חדשות, בניגוד להגיון הפשוט ובניגוד לתאוריות קיימות. הנסיון לשמור על חופש ביטוי באקדמיה, הביא לפיתוח הרעיון שלמשטרה אסור לפעול בתחומי הקמפוסים בלי אישור של מוסדות אקדמיים, בריעונות כמו קביעות וכן ברעיון של חופש אקקמי. חופש הביטוי הוא גם ערך מרכזי בדמוקרטיה- במיוחד חוקי יסוד לשמירה על חופש הביטוי ושמירה על חופש העיתונות. עיתונאות כאידאל - אך לא תמיד בפועל - אמורה להיות מוסד שמאתגר את מוקדי הכוח , גורם לאיזון במערכת הדמוקטרית וגורם להפצה של אמת - גם כשזו לא נוחה לבעלי הכוח.
התנגדות לנרטיבים חזקים ולאמונה שריותית משותפים הן לדומוקרטיות והן למדע. האויבים של הדמוקרטיה הן מלוכה, דתות חזקות ואידאולוגיות חזקות וכוחניות כמו קומוניזם פאשיזם ונאציזם. מפלגות רבות מנסות לשמור על נרטיבים חזקים, פשוטים ובלתי משתנים שאמורים להסביר את המציאות. הן מאחדות אנשים רבים תחת רעיונות פשוטים. ובכך הן עלולות לפגוע בדמוקרטיה. במדע התגבשו תאוריות מדעיות חשובים ומרכזיים אך אלה מגתבשים על ידי ניסויים, לוגיקה והשיטה המדעית - ויש להם גם מימד של הוליזם - קונסיילנס ו"סיפור על" שגורם לכך שהפיזיקה היא הבסיס לכימיה ואלו הם הבסיסים לבילוגייה ובהמשך מהווים בסיס גם למדעי החברה.