היסטוריה קצרה של החשיבה הכלכלית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הכלכלנים מתייחסים לתאוריה השלטת בכיפה, התאוריה הנאו-קלאסית, כאל חוק טבע בנוסח חוקי הפיזיקה. אך בעצם זו תאוריה חברתית שהתפתחה במשך יותר מ-200 שנים. להלן נסקור את ההשתלשלות של התיאוריות הכלכליות.

כדאי להבחין בין היסטוריה של החשיבה הכלכלית - כיצד השתנתה החשיבה הכלכלית לאורך השנים, לבין כלכלה היסטורית - תיאור היסטורי של הכלכלה (לדוגמה מה השינויים שעברו על כלכלת ארצות הברית ב-200 השנים האחרונות) או לחלופין היסטוריה כללית בניתוח כלכלי - כלומר ניתוח כלכלי של מגמות היסטוריות שונות - לדוגמה ניתוח כלכלי של התפתחות תהליך הגלובליזציה (ראו לדוגמה דאגלס נורת').

1776-1867 התקופה הקלאסית

מי שנחשב לאבי התורה הקלאסית וחקר הכלכלה בכלל הוא כלכלן הסקוטי אדם סמית שב-1776 הוציא את ספרו המפורסם עושר העמים. סמית התווה מודל שבו הממשלה לא אמורה להתערב בשוק (עקרון אי ההתערבות) והוא התכוון בעיקר למדיניות המרקנטליסטית שהייתה בזמנו, שבה הממשלה הייתה מעורכת בכל תחומי הכלכלה.

לפני ימיו של אדם סמית היו ניסיונות שונים לנתח את הכלכלה - הן חיבורים שונים בתקופת יוון הקלאסית ובתקופה קרובה יותר הכלכלנים הפיזיוקרטים שפעלו בצרפת והניחו שחלק משמעותי מהעושר הכלכלי מקורו באדמה.

דיוויד ריקארדו פיתח מאוד את התאוריה של הכלכלה הקלאסית על בסיס תורת הערך של העבודה בתחילת המאה ה-19. בתורה זו הבסיס למחירים נבע מכמות העבודה שהושקעה בהם (כאשר הון - מכונות נתפס כ"עבודה קפואה"). בגישה זו דגלו כל הכלכלנים הקלאסיים כולל תומס מלתוס, שתמך בבעלי הקרקעות והתפלמס רבות עם ריקארדו. מלתוס ידוע בעיקר בזכות התאוריות הפסימיות שלו על פיצוץ אוכלוסין ותאר לראשונה את הקשר בין עוני לבין גידול אוכלוסין ומשאבים. השפעה שלו חרגה מתחום הכלכלה שכן עבודתו השפיעה גם על צ'אלרס דארווין ועל תורת האבולוציה שלו.

בזמנו של מלתוס ריקרדו וסמית היו לפחות 3 מעמדות עם אינטרסים שונים - בעלי האדמות או האצילים שהתפרנסו בעיקר מרנטה על קרקאות, בעלי מפעלים או קפיטליסטים שהכסף שלהם נבע מיוזמות עסקיות ובעיקר ממפעלים, ועובדים שהתפרנסו מעבודה. ניתן אולי לציין מעמד נוסף שצמח באותו זמן של בנקאים או בעלי הכסף שהתפרנסו מריבית וממשחקים פיננסים שונים. באותה תקופה היו מתחים גלויים בין המעמדות השונים. עם הזמן אדמות, מפעלים ונכסים פיננסים הפכו כולם לצורות של הון כך ש"בעלי הון" או קפיטליסטים הפכו למונח מאחד של כלל המעמדות האלה.

קרל מרקס, שנחשב לכלכלן הקלאסי האחרון (עד להופעתם של הנאו-ריקארדיאנים) פיתח את התורה של ריקארדו בכיוון שלו, בספרו הידוע הקפיטל (1767, קפיטל- בעברית הון).

1867 – 1929 – מאבקים ומהפכות

בתקופה סוערת זו, רוב המדינות נקטו בפועל מדיניות שמרנית, תוך הסברתה בערבוב של התורה הקלאסית והנאו-קלאסית. באקדמיה התאוריה הקלאסית הייתה תחת מתקפה מצד הכלכלה המוסדית והכלכלה ההיסטורית.

מחוץ לאקדמיה התנהלו הוויכוחים בין מרקסיסטים (שנשענו על התאוריה הקלאסית) לבין קפיטליסטים. בתקופה זו היו שביתות, קרבות, התנגשויות בין פועלים לבין קפיטליסטים, המשטרה, הצבא ושכירי חרב. בתקופה זו בארצות הברית הכלכלנים תומכים בתאגידים מול מאבק הפועלים, והעסקים הקטנים, ונותנים הכשר להתנהגות מונופולית ולסיוע הממשלה לעסקים גדולים. ב-1917 מתרחשת הפיכה ברוסיה ונוצר איום על הסדר הפוליטי-תרבותי. ב-1929 יש שפל כלכלי חסר תקדים - השפל הגדול - אחוז ניכר מהפעילות הכלכלית נסגר ויש אבטלה עצומה.

קיינסיאנים 1936- 1970

בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלה עליית האסכולה של הכלכלן האנגלי ג'ון מיינרד קיינס. נוכח המהפכה ברוסיה, המאבק מול וועדי העובדים והשפל הגדול של 1929 היה קשה מאוד להמשיך ולתמוך ב'אי התערבות', שפירושה בפועל היה קשרי הון ושלטון בולטים, אבטלה גואה וסיכון גדל והולך למהפכה כמו ברוסיה. הקיינסיאנים תמכו בהתערבות המדינה בתחומים מסויימים כמו חינוך, דיור, בריאות ותשלומי סעד (תשלומי העברה). קיינס טען כי התערבות המדינה היא חיונית, היות ושוק חופשי עלול ליצור משברים שלבדו הוא לא יוכל לצאת מהם (כמו זה של 1929).

התאוריה של קיינס, בעקבות ספרו "התאוריה הכללית", הובילה למדיניות "המדינה גדולה" בארצות הברית ולסוציאל-דמוקרטיה באירופה. בתחום האנליזה הכלכלית, השילוב של התאוריה של קיינס והתורה הנאו-קלאסית, (IS-LM) פותח על ידי היקס, ושלט עד שנות ה-70. בשנים אלו התרחש משבר הסטגפלציה (מיתון משולב עם אינפלציה) שאותו התקשתה תאוריית IS-LM להסביר.

נאו-קלאסיים – עליות וירידות מ-1871 ועד היום

התורה שלומדים בבתי הספר בכלכלה כיום היא התורה הנאו-קלאסית. היא פותחה על ידי ויליאם סטנלי ג'בונס, קרל מנגר ולאון ואלראס בשנות ה-70 של המאה ה-19, וקיבלה פרסום והכרה על ידי אלפרד מרשל בשנות ה-90 של מאה זו.

הכלכלה הנאו-קלאסית ביססה את מעמדה האקדמי בשנות ה-40-50 של המאה ה-20, בעיקר על ידי הכלכלנים מילטון פרידמן ופרדריק הייק. המודל העיקרי שלה שורטט על ידי קנת' ארו. התאוריה מכונה גם תורת שיווי המשקל הכללי General Equilibrium Theory - GET. התאוריה הנאו-קלאסית כבסיס למדיניות כלכלית עלתה רק בשנות ה- 70' וה-80' יחד עם המוניטריזם של מילטון פרידמן, ומשטרי רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר.

הבדלים בין האסכולות במדיניות

בין הזרמים הקפיטליסטיים, כלומר הזרמים שלא מערערים על עצם הלגיטימיות והתפקוד של הכלכלה הקפיטליסטית, אפשר להבדיל בין המתערבים לבין השמרנים.

השמרנים (כולל סמית וריקרדו), תומכים במדיניות אי-התערבות. כלומר אסור למדינה להתערב בשוק מלבד מינימום הכרחי כמו הספקת שרותי משטרה וצבא. המוניטריסטים (ידועים גם כאגף השמרני של הנאו-קלאסיים, או אסכולת שיקגו) טוענים שהאינפלציה נגרמת רק בגלל כמות עודפת של כסף, התערבות המדינה צריכה להיות מינימלית ולא צריכה להיעשות בצורה פיסקאלית (שינויים בגודל התקציב הממשלתי), אלא רק בצורה מוניטרית (שינויים בכמות הכסף על ידי קביעת גובה הריבית).

מול השמרנים עומדים התומכים בהתערבות המדינה בכלכלה ובראשם הקיינסיאנים. לטענתם יש מקום למעורבות גדולה יותר של המדינה – גם בתחומים כמו חינוך או בריאות או בניית תשתיות. הקיינסיאנים טענו שבזמן שפל כלכלי המדינה צריכה להגדיל את התקציב הממשלתי. הכסף שיוזרם למשק מצד הממשלה (על חשבון הצורך בהחזר כספים בעתיד) אמור להגדיל את הביקושים מצד הקונים, ולשמש להזנקה של הייצור על ידי בינוי תשתיות. פעולות אלו נועדו כדי למנוע מהמשק לשקוע במיתון עמוק עוד יותר.

מחוץ לוויכוח

מלבד הוויכוחים בין השמרנים לקיינסיאניים, ניתן למצוא ערב רב של תאוריות לגבי דרכים לבצע אנליזה כלכלית, ולגבי הדרך לנהל מדיניות כלכלית (או התנהלות החברה כולה). המרקסיזם הינו הידוע ביותר מבין זרמים אלו. הנה דוגמא כמה זרמים והוגים אחרים:

תיאור קצר של התאוריה הנאו-קלאסית

אדם סמית טען ששווקים יכולים לעבוד לבד בלי התערבות ממשלתית והשווקים יתנקו לבד - כלומר שהמחיר והכמות יוסדרו לבד בין מוכרים לקונים. קנת' ארו הציג זאת באופן מתמטי - ווקטור מחירים שמנכה את השווקים (אין עודף היצע או ביקוש). יחידת הניתוח הבסיסית במודל היא המוצר.

התאוריה הנאו-קלאסית מתייחסת ל:

  1. העדפות Preferences
  2. מקורות Endoments
  3. טכנולוגיית ייצור Thechnology

אלו הם גורמים אקסוגניים שמהם המודל מתחיל (אקסוגני- חיצוני, גורמים אלו נקבעים מחוץ למודל, בניגוד לגורמים אנדוגניים- כלומר פנימיים - שנקבעים בתוך המודל). הפרט ממקסם את התועלת שלו בצורה אינדיבידואלית, ללא קשר לפרטים אחרים, וכתוצאה מכך יש שיווי משקל שמתבטא בווקטור מחירים כלשהו.

שלושת הרכיבים שהזכרנו מוגדרות בתאוריה הנאו-קלאסית כפונקציה של המוצר ונותנים לנו את המחירים שיהיו בעת שיווי המשקל. שיווי המשקל נקבע על ידי חיתוך עקומת ההיצע (של היצרנים) עם עקומת הביקוש (של הצרכנים). עקומות היצע וביקוש מתארות כיצד משתנה המחיר המבוקש כפונקציה של המחיר (או להפך). שיווי המשקל נותן הן ניכוי של השווקים, והן את תאוריית הרווחה במובן יעילות פארטו (בשיווי משקל פארטו, אף אחד אינו יכול לשפר את מצבו ללא פגיעה באחרים).

דינמיקה במודל הנאו-קלאסי - המודל הבסיסי הוא "מודל הצמיחה של סולו" (Solow Growth model) של צמיחה כלכלית. מדובר על כך שבהינתן שהטכנולוגיה אינה משתנה, הצמיחה - כמות התוצר לנפש, היא פונקציה של כמות ההון לנפש.

מהם המאפיינים הבסיסיים של התאוריה הנאו-קלאסית?

  1. תאוריה רדוקטיבית - מהכלל אל הפרט. אפשר ליישם אותה בכל מקום וזמן, כשצריך לדעת רק מהם 3 הפרמטרים (העדפות, מקורות, טכנולוגיית ייצור) וכל השאר נקבע מאליו.
  2. הפרטים ממקסמים תועלת. הדבר מניח כי הפרטים מתנהגים בצורה רציונליות מבחינה אבסולוטית (שאינה מותנית). וובר לעומת זאת סבר שרציונליות היא לא תכונה מולדת אלא מובנת על ידי החברה.
  3. מודל פוזיטיבי (איך נראית המציאות ) - לא נורמטיבי (מה צריך להיות).
  4. הקצאה יעילה - ההקצאה במודל של משאבים היא תמיד יעילה פארטו. כל חלוקה שניקח תהיה יעילה ולכן לכאורה אין צורך לדון באופי של החלוקות עצמן (לדוגמא אם יש בה פערים גדולים או שיוויון).
  5. התאוריה היא שולית (בניגוד לדיסקרטית). הכל נמדד על פי שינויים קטנים ונגזרות ולא על פי שינויים חדים וברורים.
  6. תאוריה סטטית - תאוריה של שיווי משקל (ש"מ), לא שואלים איך מגיעים לשיווי המשקל אלא מה קורה בשיווי משקל עצמו. התאוריה הקיינסיאנית לעומת זאת, היא תאוריה של אי שיווי משקל.
  7. תאוריה א-היסטורית. כלומר השיווי משקל הצפוי בכל נקודת זמן אינו פונקציה של העבר אלא של המשתנים שהוזכרו.
  8. תאוריה אגרגטיבית (אגרגציה - צבירה) – מתארים התנהגות פרט אחד ואז סוכמים לקבלת את התנהגות כלל הפרטים
  9. אין מוסדות. המוסדות החברתיים (בנקים, ממשלה, משטרה, בתי ספר, תרבות וכו') אינם משחקים תפקיד בתאוריה. זאת, למרות שקיימות הנחות מוסוות חזקות על קיום המוסדות בתאוריה - יש מסחר חופשי, אין עלויות עסקה (אין גנבים) אין עלויות למידע. צריך להניח שיש זכויות קניין מוגדרות. יש הנחה שכל עסקה בשוק היא רצונית, אין עבדות.

ראו גם

קישורים חיצוניים