התרמית הגדולה של ההתחממות העולמית (סרט)
ההונאה הגדולה של ההתחממות העולמית (The Great Global Warming Swindle) הוא סרט תעודי שטוען נגד הקונזצנוס המדעי לפיו הפעילות האנושית היא הסיבה המרכזית להתחממות העולמית. הסרט שהוכן על ידי מפיק הטלוויזיה הבריטי Martin Durkin מבצע אוסף של ראיונות עם מדענים, כלכלנים, פוליטיקאים כותבים ואחרים שמעלים ספקות כלפי ההסבר המקובל בדבר הקשר בין תרומת בני האדם להתחזקות אפקט החממה ובין מנגנון זה להתחממות העולמית. הפרסומות לסרט קובעות כי הרעיון של התחממות עולמית מעשי ידי אדם "הוא שקר" וכן שהוא "ההונאה הגדולה ביותר של הזמנים המודרניים".
| התחממות עולמית |
ערוץ 4 הבריטי שידר לראשונה את הסרט ב-8 במרץ 2007. הערוץ תאר את הסרט כ"פולמוס המאגד יחד נקודות מבט מבוססות של מספר מדענים מכובדים שמגיעים לאותה מסקנה. זהו סרט שנוי במחלוקת, אבל אנחנו מאמינים כי חשוב להציג את כל צדדי הויכוח".
הסרט קיבל מחמאות מצד אלו המביעים ספקנות כלפי התחממות עולמית, וקיבל ביקורות קשות מצד ארגונים מדעיים רבים, וכן מצד מדענים (כולל מצד שני מדענים שרואיינו לסרט). מבקרי הסרט טוענים כי הוא ביצע שימוש לא נכון בנתונים, התבסס על מחקר לא עדכני, השתמש בטיעונים מטעים, ועיוות את העמדות של הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים.
נקודות מבט שהסרט מביא
נקודת המוצא של הסרט היא שהקונצנוזס המדעי הקיים אודות הסיבות האנושיות להתחממות העולמית מכיל מספר רב של שגיאות מדעיות, וכי הסכומים הכספיים שהושקעו בנושא בממסד המדעי ובתקשורת מעודדים את הציבור ואת הקהילה המדעית להמנע מלהודות בכך, או אפילו לדון בנושא.
הסרט קובע כי הקונצנוזס המדעי שפורסם הוא תוצר של "תעשיית פעילות התחממות עולמית" המונעת על ידי תשוקה לכספי מחקר. אשמים אחרים במצב, לפי הסרט, הם סביבתניים מערביים המקדמים אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח ופתרונות אחרים של אנרגיה מתחדשת שהינם יקרים יותר מאשר דלקים מחצביים. בעיקר דבר זה חמור באפריקה שכן זה מונע מארצות אפריקה מלהתקדם ולהפוך למתועשות.
מספר אנשים מהאקדמיה, מהתנועה הסביבתית, יועצים של צוותי חשיבה, וסופרים רואיינו בסרט ומביעים רעיונות אלה. הם כוללית את הסביבתן הקנדי פטריק מור (Patrick Moore), שהיה מהאבות המייסדים של ארגון גרינפיס, שהפך להיות מבקר של הארגון ב-21 השנים האחרונות; ריצ'ארד לינדזן (Richard Lindzen) פרופסור למטארולוגיה בMIT; פטריק מיצ'לס (Patrick Michaels) פרופסור למדעי הסביבה באוניברסטית וירג'ינה; ניג'ל קלדר (Nigel Calder) העורך של העיתון New Scientist [1] בין השנים 1962 - 1966; ג'ון קריסטי (John Christy) פרופסור והמנהל של המרכז לחקר כדור הארץ באוניברסטית אלבאמה; פול ריטר (Paul Reiter) ממכון פסטר; ניג'ל לאוסון (Nigel Lawson) שר האוצר הבריטי לשעבר; ופיירס קורבין (Piers Corbyn) חזאי בריטי.
קרל וונץ' (Carl Wunsch) פרוספור לאוקנוגרפיה מ-MIT רואיין גם הוא לסרט, אבל מאז הוא טוען כי הוא מתנגד בחוזקה למסקנות הסרט, ולדרך בה השתמשו בחומרים שנאספו בראיונות עימו.
טענות שעולות בסרט
הסרט מסתכל בצורה סקפטית מאוד על החשיבה המדעית הנוכחית אודות שינויי האקלים. הוא טוען כי הקונצנזוס על שינויי האקלים הוא תוצר של "תעשייה- מולטי-מיליארדרית עולמית: שנוצרה על ידי סביבתניים אנטי-תעשייתיים פנאטים; נתמכה על ידי מדענים הסוחרים בסיפורים כדי להשיג מימון; ונתמכת על ידי פוליטיקאים ותקשורת ששותפים לדבר עבירה".
באמצעות שימוש בסדרת ראיונות וגרפיקה, הסרט תוקף את הקונצנוזס המדעי תוך התמקדות בנושאים כמו חוסר-תאימויות לכאורה שיש בעדויות, ובתפקיד שיש לכאורה לאידאולוגיה ולפוליטיקה.
נושאים עובדתיים
הסרט מתחיל במה שיוצריו תופסים כמספר סתירות ואי-התאמות בעדויות שתומכות בתאוריה של התחממות עולמית מעשה ידי אדם.
רמות הפחמן הדו חמצני ושינויי טמפרטורה מאז שנות 1940
הסרט טוען כי רשומות של פחמן דו חמצני אטמוספרי מצביעות על עליה מתמשכת מאז שנות ה-40, אבל במשך תקופה זו, הטמפרטורה העולמית ירדה עד שנת 1975, ועלתה מאז.
השידור הראשון של הסרט תמך בטענה זו באמצעות גרף שיוצרי הסרט ייחסו למקור בנאסא שפורסם 20 שנה לפני הסרט. לאחר מכן שינו המפיקים את הייחוס למאמר משנת 1998 בירחון Medical Sentinel. יוצרי הגרף היו מ Oregon Institute of Science and Medicine, (ארגון ללא מטרות רווח שאינו ארגון אקדמי), שפרסם בשנת 1998 את Oregon petition שמתנגדת לפרוטקול קיוטו לפיקוח על גזי חממה. מפיק התוכנית, מרטין דורקין הודה בכך שציר הזמן של הגרף היה בעל כתוביות לא נכונות, והראה שהמידע משנת 1988 היה נכון גם בשנת 2000. הגרף תוקן בהקרנות הבאות על ידי קטיעת הנתונים בשנת 1988.
מתנגדי הסרט אומרים כי הטענה העובדתית היא נכונה וכי ריכוזי הפחמן הדו חמצני לא נמצאים בקורלציה עם הטמפרטורה בין שנות ה-40 לשנות ה-80. אבל, הם ממשיכים, טענה זו אינה כשל מרכזי של התאוריה של ההתחממות העולמית מעשי ידי אדם, אלא פשוט הטעיה לגבי התאוריה הזו מצד יוצרי הסרט. לטענתם ההתקררות בשנים אלה מוסברת על ידי המודלים הקיימים של מזג האוויר ונוצרה כנראה בעיקר עקב ארוסולים של גופרית, וכי דבר זה מוסבר במקומות רבים כמו גם בדוחות ה-IPCC.
שונות במידת ההתחממות
לפי מודלי האקלים המקובלים, גזי החממה הם אלה שגורמים להתחממות האקלים. לפי המודלים האלה, ההתחממות צריכה להיות גדולה יותר בטרופוספרה (כ-10 קמ" מעל פני השטח) ותורגש בצורה הפחותה ביותר בחלקים הנמוכים יותר של האטמוספירה ליד פני השטח של כדור הארץ. בגובה של 10-50 ק"מ, אפקט החממה המוגבר אמור להוביל להתקררות האטמוספירה.
התוכנית קובעת כי מידע עדכני מלווינים ומבלוני מזג אוויר לא תומך במודל זה, ותחת זאת מצביעים על כך שפני השטח מתחממים מהר יותר או בקצב שווה לקצב ההתחממות של החלק הנמוך של הטרופוספרה.
מתנגדי הסרט טוענים כי הסרט מעלה טענה שהיתה תחת ויכוח בשנות ה-90 ונבעה משורה של טעויות מדידה. כי טענה זו נפתרה מאז, ולכן הסרט פשוט טועה ומטעה בנקודה זו. לפי המדידות, הטרופוספרה אינה מתחממת לאט יותר מאשר פני השטח - בהתאם לתחזית של מודלי האקלים של התחממות עקב הגדלת אפקט החממה.[1] [2] מלבד זאת, בהתאם למודל, החלק הגבוה יותר של האטמוספירה (10-50 ק"מ) אכן מתקרר.
הקשר והתזמון של עליה בפחמן דו חמצני ובין טמפרטורות
לפי המחקר האקלימי עליות בריכוזי הפחמן הדו חמצני האטמוספרי התרחשו לאחר עליות טמפרטורה בזמן סיום תקופת הקרח. הסרט טוען כי רמות הפחמן הדו חמצני עולות או יורדות כתוצאה מעליות או ירידות בטמפרטורה, ולא להפך. הסיבה לכך לפי הסרט היא שכאשר האקלים העולמי מתקרר האוקיינוסים קולטים פחמן דו חמצני, וכשאשר האקלים מתחמם הם פולטים פחמן דו חמצני.
מבקרי הסרט, מסכימים על כך שהמתאם הגבוה בין טמפרטורות לבין ריכוז פחמן דו חמצני באטמוספירה בזמן סיום תקופת הקרח אכן מעיד שעליות בטמפרטורה הם שגררו עליה בריכוז הפחמן הדו חמצני ולא להפך. אבל הם טוענים כי הסרט מטעה את הצופים בכך שהוא מצהיר כי קורלציה זו הוצגה על ידי ה-IPCC ומדענים אחרים כראיה העיקרית לקיום התחממות עולמית אנושית.[1]
השפעת המסה הימית על שינויי טמפרטורה
הסרט טוען כי בגלל המסה העצומה של האוקיינוסים, ידרשו מאות שנים עד ששינויים בטמפרטורה העולמית יורגשו במסה הימית, ומסיבה זו האניליזה של תחנת ווסטוק ושל ליבות קרח אחרות מראה כי השינוי ברמות של הפחמן הדו חמצני עוקבות אחרי עליות בטמפרטורה העולמית במרווח של 800 שנה.
מבקרי הסרט טוענים כי הנושא של התחממות עולמית שגוררת עליה בריכוז הפחמן הדו חמצני היא לולאת משוב מחזקת ידועה. לטענתם כאשר יש התחממות היא נמשכת על פני פרק זמן של 5000 שנה, ולמרות שפחמן דו חמצני אינו יוזם את ההתחממויות האלה, הוא גורם להגברה שלהן במשך 4200 השנים שלאחר מכן. על כל פנים, דבר זה לא מצביע על כך שפחמן דו חמצני אינו גורר התחממות עולמית. יותר מכך, הם מדגישים כי הוצאת הפחמן הדו חמצני מהאוקיינוסים וכניסתו לאטמוספירה עקב התחממות תפעל כלולאת משוב מחזקת שתגביר עוד יותר את התחממות.[3]
השפעות של אדי מים על שינויי האקלים
אדי מים מהווים 95% מכלל גזי החממה. לטענת הסרט הם בעלי ההשפעה הגבוה ביותר על הטמפרטורה של כדור הארץ. אדי מים בצורת עננים פועלים כמראות המחזירות אור שמש שנכנס לכדור הארץ, אבל הסרט טוען כי לא ניתן לבצע סימולציה מדוייקת של השפעות העננים כדי לחזות את דפוסי מזג האוויר ואת ההשפעות שלהם על התחממות עולמית.
מתנגדי הסרט טוענים כי שוב מדובר באי הבנה או הטעיה. בעוד שמים מהווים גז חממה חשוב, הם פועלים בעיקר כגורם שמגיב לטמפרטורת האקלים ולאילוצים קרינתיים של חומרים אחרים, ולא כגורם שיוצר שינוי עצמאי של האילוץ הקרינתי. הדבר נובע מכך שמולקולות מים נכנסות מהר ויוצאות מהר מהאטמוספירה. לדוגמה, הטענה היא כי אם היינו מייבשים את כל המים מתוך האטמוספירה, הם היו שבים אליה תוך 30 יום כתוצאה מהתאיידות מים מהאוקיינוס. ולכן אדי מים אינם מהווים בדרך כלל גורם חשוב שמשנה את האקלים אלא גורם שמושפע ממנו. בניגוד לכך גזים כמו פחמן דו חמצני יכולים להשאר באטמוספירה במשך עשרות שנים.
עם זאת, אדי מים צפויים ליצור משוב מחזק (water vapour feedback) שיגביר כל תופעה של התחממות עולמית. [2]
השפעות של פחמן דו חמצני על שינויי אקלים
ערך מורחב - גזי חממה
הסרט מציין כי פחמן דו חמצני מהווה כמות מזערית - רק 0.054% - מהאטמוספירה של כדור הארץ.
תומכי התאוריה של התחממות עולמית מעשה ידי אדם טוענים כי כמות קטנה זו של פחמן דו חמצני באטמוספירה אינה מצביעה על כך שתורמותו ככוח אילוץ קרינתי אינה גבוהה. פחמן דו חמצני מהווה 20% מסך הגודל הנוכחי של אפקט החממה, ובניגוד לגורמים אחרים (כמו אדי מים לדוגמה) הגדלה נוספת שלו תהיה בעלת השפעה קריטית. [4] (יש לשים לב כי יש הבדל בין תרומה לאפקט החממה הקיים, לבין תרומת גז חממה להתחממות נוספת. הסבר על כך מופיע בערך גזי חממה).
תרומת בני האדם לכמות הפחמן הדו חמצני היא מזערית
- ערך מורחב - מחזור הפחמן
לפי הסרט, פעילות האדם תורמת פחות מ-1% מכמות של פחמן דו חמצני באטמופסרה, בעוד שהרי געש תורמים בכל שנה הרבה יותר פחמן דו חמצני מאשר בני האדם (דורקין הודה מאוחר יותר כי טענה זו היא שגויה. לפי המכון הגאולוגי האמריקאי, בני אדם פולטים פחמן דו חמצני בכמות גדולה פי 130 מהרי געש), בעוד שצמחים וחיות מייצרים בשנה 150 ג'יגה טון של פחמן דו חמצני בשנה. עלים מתים מייצרים אפילו יותר פחמן דו חמצני, והאוקיינוסים הם "המקור הגדול ביותר של פחמן דו חמצני". הפעילות האנושית מייצרת "רק" 6.5 ג'יגה טון פחמן דו חמצני בשנה. הסרט מסיק כי פליטות של פחמן דו חמצני שמקורן באדם לא יכולות לגרום לבדן להתחממות העולמית.
הסרט משמיט כמה עובדות מפתח. עד לפני כמה עשרות שנים, במשך מיליוני שנה רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה לא עלו על 300 ppm והיום (2007) הן עומדות על 375 ppm. הזרמים העצומים של פחמן דו חמצני שזורמים באופן טבעי ממאגרי הפחמן ואליהם (מאגר האוקיינוסים והמאגר הביוספרי), מאזנים את עצמם, ואילו התרומה האנושית, בצורה של פליטות ישירות על ידי שריפת דלק מחצבי ושל שינוי יעודי קרקע (כמו בירוא יערות), הן חלק מתהליך קווי ולא מחזורי, שגורם לשינוי מצטבר.
לפי ה-IPCC, פליטות הפחמן הדו חמצני מתעשיה ותחבורה המשתמשות בדלק מחצבי עמדו בשנת 2007 על 26 ג'יגה טון לשנה. הפליטות הנגרמות עקב שינויי קרקע מוערכות בכ-6 ג'יגה טון לשנה. גם לאחר משובים אחרים שמשנים את המאזן (כמו קליטת פחמן דו חמצני באופן מוגבר על ידי צמחים, או החמצת אוקיינוסים) התוצאה היא גידול בפליטות, דבר שמעלה את ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה בכ-15 ג'יגה טון בשנה (נכון ל-2007). [5]
השפעת השמש על התחממות עולמית
הסרט מדגיש את תאוריית השונות השמשית של ההתחממות העולמית, ומצביע על כך כי פעילות השמש נמצאת כעת ברמה גבוהה מאוד, וכי היא מקושרת באופן ישיר לשינויים בטמפרטורה העולמית. המנגנון המוצע מערב קרניים קוסמיות וכן חום מהשמש המסייעים ליצירת עננים. הסרט טוען כי פעילות השמש משפיעה בצורה חזקה בהרבה על הטמפרטורה העולמית מאשר כל פעילות אחרת אנושית או טבעית המתקיים על פני כדור הארץ. הסרט מראה גרף ובו מתאם בין פעילות השמש לבין ההתחממות העולמית.
פרופסור סטפן שניידר (stehphan schneider), קליימטולוג מאוניברסטית סטנפורד, מסביר את הנושא במשדר שערכה חברת הטלוויזיה האוסטרלית ABC. הגרף בתוכנית מפסיק בשנות ה-80 של המאה ה-20. החל משנה זו, פעילות השמש יורדת ואילו ההתחממות העולמית גוברת , לטענת שניידר זה מקרה קלאסי של בחירת נתונים כך שאלה יתאמו לתאוריה. [6]
מקרי התחממות קודמים
הסרט קובע כי המקרה הנוכחי של התחממות עולמית הוא לא דבר חריג וכי הטמפרטורות היו אפילו חריגות יותר בתקופת החום של ימי הביניים, תקופת שגשוג באירופה המערבית.
מבקרי הסרט מסכימים כי האקלים תמיד השתנה. עם זאת הם טוענים כי השינוי ב- 50 השנים האחרונות, (וכן האקלים הצפוי במאה ה-21 לפי מודלי אקלים) הוא לא דבר שנמצא בתחום הפרמטרים הטבעיים כפי שהם תועדו ב-1000 השנים האחרונות. שינויי אקלים היסטוריים היו לפי טענה זו, שינויים אזוריים ולא עולמיים. בתקציר לקובעי מדיניות של הדוח הרביעי של ה-IPCC, קיים חלק מיוחד שעוסק בנושא זה תוך שימוש בנתונים פלאו-אקלימיים (נתוני אקלים אריכולוגיים). הוא מסיק כי "המידע הפלאו-אקלימי תומך ברושם כי החום של החצי מאה האחרונה הוא חריג לפחות ב-1300 השנים האחרונות." [1]
ביקורת על הסרט
הקרנת הסרט עוררה ביקורת רבה, הן בקרב הציבור והן בקרב גורמים מדעיים.
מרטין דורקין, מפיק הסרט, ידוע מגישתו חסרת המעצורים בהפקת סרטים. על סרטו הקודם "נגד הטבע", שתקף את התנועה הסביבתית, הואשם דורקין ע"י ועדת הטלוויזיה העצמאית של בריטניה בכך שייצג שלא כהלכה וסילף את השקפותיהם של המרואיינים ע"י עריכה סלקטיבית. ערוץ 4 נאלץ להתנצל על כך.
הצגה מסולפת של אנשים ו/או של דיעותיהם בסרט:
פרופ' פרדריק סינגר הוצג בסרט כראש השירות המטאורולוגי בארה"ב, למעשה הוא לא היה מעולם קלימטולוג או מטאורולוג (ובוודאי לא מנהל השירות), אלא עסק בפיסיקת החלל וקרינה קוסמית. בשנים 1962-1964 שימש כראש שירותי לווייני מזג האוויר.
טים בול הוצג בסרט כפרופסור במחלקה לקלימטולוגיה באוניברסיטת ויניפג. למעשה אין מחלקה כזאת באוניברסיטה. בול עבד שם במחלקה לגיאוגרפיה, עזב ללא פרופסורה ב-1996 ומנהל כיום עמותה למשאבי טבע.
חלק מהמשתתפים עובדים בארגונים "שקיבלו סכומי כסף גדולים מחברות דלק שמממנות עריכת מסע נגד הקונסנזוס המדעי ולייצגו בצורה מסולפת" (מתוך אחת התלונות הרבות שהוגשו למשרד התקשורת OfCom).
בהקשר זה מוזכר מכתב של החברה המלכותית - הגוף המדעי העליון בבריטניה - שנכתב לאחרונה לענק תאגידי הנפט אקסון-מובייל, המתלונן על מימון של גופים המציגים באור מסולף את מדעי האקלים.
בגרסה הראשונה של הסרט, נכלל בו ראיון עם עם פרופסור קרל וונצ' Carl Wunsch, מהמחלקה לאוקיאנוגרפיה ב-MIT. וונצ' טען שהסרט הציג את דבריו בצורה מטעה וטען שהסרט הוא סרט תעמולה. הוא התלונן בפני רשות הפיקוח של השידור הבריטי. לטענתו:
"בחחלק של התרמית הגדולה של ההתחממות העולמית שבו אני מתאר את העובדה כי האוקיינוס נוטה לפלוט פחמן דו חמצני כאשר הוא חם, ולספוג אותו כשהוא קר, הכוונה שלי היתה להסביר כי חימום האקויינוס עלול להיות מסוכן בגלל שמדובר במאגר ענקי כל כך של פחמן. על ידי המיקום שלו בסרט, נראה הדבי כי אני אומר כי היות והפחמן הדו חמצני קיים באוקיינוס בכמויות גדולות כאלה, השפעת האדם בוודאי אינה חשובה - הפוך לגמרי מהנקודה שהבאתי - לפי ההתחממות העולמת היא אמיתית ומסוכנת. "
יוצר הסרט טעו כי וונץ' נלחץ על ידי מדענים אחרים, טענה שוונץ' דחה בתוקף. וונץ' גם דחה תביעה של חברת ההפקה לחזור מדבריו נגד הסרט. בגרסת ה-DVD של הסרט הורד הראיון עימו.
פרופ' איגיל פריס-כריסטנסן, מנהל מרכז החלל הלאומי הדני, הצהיר שתוצאות מחקריו הוצגו בצורה מטעה בסרט.
פרופ' ג'ון קריסטי, מהמחלקה למדעי האטמוספירה באוניברסיטת אלאבמה טוען שבסרט הוצגו מדידות שלו על התחממות הקרקע והאטמוספירה שסתרו כביכול את אפקט החממה, אבל התעלמו ממדידות מאוחרות יותר שלו שפירסם ושהראו שהמדידות תואמות את התיאוריה.
בעקבות ביקורת ממדענים, הסרט שונה מאז הקרנתו הראשונה בערוץ 4.
בגרף אחד ציר הזמן שונה, והטענה כי הרי געש פולטים יותר פחמן דו חמצני מאשר בני אדם הורדה.
בעקבות התלונות מצידו של Carl Wunsch על השימוש המסולף בראיונות עימו, ראיונות אלו הורדו בגרסה הבינלאומית ובגרסת הDVD.
טענות מדעיות אחרות שהושמעו בסרט תוארו כמופרכות או מטעות על ידי מדענים הפועלים בתחומים הרלבנטים.[1][3] מבקרים טוענים גם כי התוכנית היא חד צדדית וכי העמדה של הזרם המרכזי אודות התחממות עולמית, כפי שהיא נתמכת על ידי אקדמיות מדעיות של המדינות המתועשות וארגונים מדעים אחרים, מיוצגת בצורה מעוותת.
קישורים חיצוניים
- בויקיפדיה האנגלית
- סרטון תגובה ביו טיוב
- שינויי אקלים: מדריך לאזרח הנבוך NewScientist.com מתייחס לשאלות ולמיתוסים הקשורים לשינויי אקלים ועונה להם.
- מכחישי ההתחחמות מול הקונצנזוס הצגה גראפית של טיעוני שני הצדדים. information is beautiful
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Houghton, John. The Great Global Warming Swindle. The John Ray Initiative
- ^ Water vapour: feedback or forcing? הסבר נוסף ניתן למצוא באתר realclimate
- ^ Swindled! William M. Connolley, Gavin A. Schmidt www.realclimate.org
