I PAT

זהו מושג בסיסי בכלכלה בת-קיימא.

I = PAT היא נוסחת להדגמה או לחישוב מקורב של ההשפעה האנושית על הסביבה על ידי משתנים של אוכלוסין, צריכה לנפש וטכנולוגיה.

פרוש הנוסחה I = P × A × T

היא כי חוזק ההשפעה (I מהמילה Impact ) על הסביבה הטבעית שווה בקירוב למכפלה של P גודל האוכלוסיה בגודל A (מהמילה Affluence) שמייצגת עושר, או צריכה לנפש, כפול הגודל T שמייצג טכנולוגיה Technology. נוסחה זו מייצגת טענה לפיה הגידול באוכלוסיה, בצריכה לנפש ובטכנולוגיה גורמת לגידול בנזק לסביבה.

הנוסחה פותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20 במהלך ויכוח בין בארי קומונר (Barry Commoner), פול ארליך וג'ון הולדרן. קומונר טען כי ההשפעות הסביבתיות בארצות הברית נגרמו בעיקר בגלל שינויים בטכנולוגיות הייצור שבאו לאחר מלחמת העולם השנייה, בעוד ארליך והולדרן טענו כי כל שלושת הגורמים הם חשובים, והדגישו במיוחד את החשיבות של גידול אוכלוסין.

הנוחסה יכולה להוות עזר או קירוב ראשוני להבנת הגורמים הראשיים של השפעות אנושיות על הסביבה הטבעית. הוגים מאוחרים יותר כמו הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי מצביעים על כך ש"טכנולוגיה" יכולה להעלות או להוריד את כמות ההשפעה הסביבתית בהתאם לסוג שלה. לדוגמה היא יכולה לסמל שריפת פחם או לחלופין לסמל טורבינות רוח.

דה קפלינג

בקרב חוגים הדנים בכלכלה סביבתית ופיתוח בר קיימא קיים מושג הדה קפלינג. לפי רעיון זה ניתן להמשיך לקיים צמיחה כלכלית ואולי גם גידול אוכלוסין תוך הסתמכות על שינויים טכנולוגים שיביאו להורדת העומס הסביבתי.

הכלכלן האקולוגי טים ג'קסון מנגח רעיון זה על ידי שימוש במשוואת I=PAT. ג'קסון טוען כי לדוגמה בנושא של פליטות פחמן דו חמצני ניתן להשתמש במשוואה כדי להפריד את ההשפעה האנושית ל-3 מרכיבים: האוכלוסיה, ה"עושר" (ביחידות של דולרים לאדם לשנה) ו"טכנולוגיה" - במובן של כמה פחמן נפלט בייצור של דולר אחד של תוצר מקומי גולמי לנפש (T ביחידות של ק"ג פחמן לדולר).

כאשר מדברים על דה קפלינג יחסי - מדברים על הגדלת היעילות הסביבתית לדולר - כלומר הקטנה של הרכיב T במשוואה. אם הרכיבים A וP ממשיכים לגדול (על ידי צמיחה כלכלית וגידול אוכלוסין בהתאמה), אזי T צריך להביא לייעול שווה בגודלו לשני רכיבים אלה, כדי להביא להשפעה סביבתית קבועה ולגרום להקטנה עוד יותר חזקה כדי להגיע לדה-קפלינג אבסולוטי.

דוגמה מספרית בשנים 1990-2007

לשם הדגמת הרעיון, ג'קסון משתמש בדוגמה מספרית של פליטות פחמן. בשנת 1990 אוכלוסיית העולם מנתה 5.3 מיליארד אנשים, וההכנסה הממוצעת עמדה על 4700 דולר. "עצימות הפחמן" (carbon intensety) - כמה פחמן דו חמצני נפלט לכל דולר של פעילות כלכלית, היתה 860 גרם פד"ח (פחמן דו חמצני) לדולר. לכן סך פליטות הפחמן לשנה היו: 5.3 * 4.7* 0.87 = 21.7 מיליארד טונות פחמן דו חמצני.

בשנת 2007, אוכלוסיית העולם מנתה 6.6 מיליארד בני אדם, עם הכנסה ממוצעת של 5900 דולר, ועצימות פחמן של 768 גרם פחמן לדולר כך שסך הפליטות של פחמן דו חמצני הוערכו ב 6.6* 5.9* 0.77 = 30 מיליארד טונות פחמן דו חמצני. יעד הדוח הרביעי של ה-IPCC הוא להגיע ליעד של 450 PPM פחמן דו חמצני באטמופסירה, דבר שדורש ירידה ל-4 מיליארד טונות פחמן דו חמצני עד 2050.

למרות שבין השנים היתה התייעלות אנרגטית או דה-קפלינג יחסי בשיטות הייצור, - כך שירדו מ 0.87 ל 0.77 גרם פד"ח לדולר, ירודה זו היתה קטנה יותר יחסית לגידול בתוצר הכלכלי ובגידול האוכלוסיה - כך שסה"כ המגמה היתה גידול. סה"כ בין השנים 1990 ל-2007 היה גידול של שנתי של כמעט 2% בשנה בפליטות, דבר שהוביל לעליה של 39% במשך 17 שנה.

אם מסתכלים על הפרשי הגידול השנתיים הממוצעים (חוק חיבור לנגזרות) - 2% גידול בשנה בפליטות הם תוצאת החיבור של גידול האוכלוסיה (1.3% בשנה) עם גידול התוצר (1.4%) ועוד החיבור עם השיפור הטכנולוגי (0.7%-). כך ש 2 = 1.3+1.4-0.7. מנתונים אלה מסיק ג'קסון כי המשך "עסקים כרגיל" בהיבטים של גידול אוכלוסין וצמיחה כלכלית אינם תרחיש סביר לכלכלה בת קיימא היות והם דורשים גידול אסטרונמי ביעילות הטכנולוגית, דבר שאין לו תקדים היסטורי. כמו כן ניתן לציין כי שיפורי יעילות כאלה, לפחות בהיבטים של יעילות אנרגטית הם בלתי סבירים בגלל החוק השני של התרמודינמיקה. ג'קסון מסיק מכך שיש לשאוף לכלכלת מצב יציב.

ראו גם

• כלכלת מצב יציב

קישורים חיצוניים

• IPAT בוויקיפדיה האנגלית