שיא תפוקת הגז
שיא תפוקת הגז (Peak gas) היא נקודה בזמן שבו רמת ההפקה העולמית של הגז הטבעי תגיע למקסימום, שלאחריו הפקת הגז תלך ותרד. גז טבעי הוא דלק מחצבי שנוצר בבטן האדמה מפירוק של חומר צמחי בתהליך שאורך מליוני שנים. ולכן הוא סוג של משאב מתכלה.
המושג של שיא תפוקת הגז נובע מתאוריית השיא של האברט שהיא התאוריה הידועה ביותר עבור שיא תפוקת הנפט. האברט, גיאלוג במקצועו, ראה בגז טבעי, פחם ונפט כמשאבים טבעיים שיעברו תהליך של שיא הפקה, ירידה בתפוקה ולבסוף עצירה מוחלטת. תהליך זה עתיד להתקיים עבור איזור (כמו שדה נפט), מדינה או העולם כולו. מאז התחזית המקורית של האברט משנת 1956, התפתח מאד המחקר הסטטיסטי וחלק מאי הוודאות בנושא ירדה בזכות מחקרים נוספים בתחום. שיא תפוקת הגז נצפה במספר מדינות וצפוי להתרחש גם ברמה העולמית.
תוכן |
שוק הגז העולמי
ערך מורחב - משק האנרגיה העולמי
בניגוד לנפט ולפחם, יש קושי לנייד גז טבעי על פני מרחקים גדולים. לשם ניוד הגז יש צורך בצינורות גז שיכולים להוביל אותו למרחק מוגבל והם פגיעים להתקפות מצד גורמי גרילה וטרור. שיטה אחרת לניוד גז על פני מרחקים גדולים היא הנזלת גז והובלתו באוניות. שיטה זו מייקרת מאד את הפקת הגז. מסיבות אלה, שוק הגז העולמי מורכב למעשה ממספר שווקים איזורים (שמשפיעים זה על זה), שבכל אחד מהם יש היצע מקומי וביקוש מקומי לגז טבעי.
לפי סקר האנרגיה של חברת BP, יחס עתודות הגז הטבעי המוכחות כלפי ההפקה הנוכחית, נותר במגמה דומה ב-30 השנים האחרונות, ועומד על יחס של 1:60. אם לא יהיה שינוי בצריכה ובעתודות, יספיק הגז הנוכחי לעוד 58 שנים, החל משנת 2010, כלומר עד שנת 2068. יחס העתודות\צריכה יורד בקצב מהיר במזרח התיכון ובאפריקה. בשנת 1980 יחס העתודות צריכה של במזרח התיכון עמד על כ-700 שנה, ואילו ב-2010 היחס עמד על פחות מ-200 שנה .[1]
40% מעתודות הגז הטבעי נמצאות במזרח התיכון, כאשר הרוב המכריע נמצא בידי מדינות ערב. 34% נמצאים בידי מדינות ברית המועצות לשעבר ואירופה, 9% באוסטרליה, במזרח הרחוק ובאוקיינוס השקט ועוד 8% באפריקה. 5% נמצאים בצפון אמריקה ו4% בדרומה ובמרכזה.[1]
גילויי עתודות גז חדשות
על פי David L. Goodstein קצב הגילוי העולמי של עתודות מוכחות חדשות של גז טבעי , הגיע לשיא בשנות ה-60 של המאה ה-20 וקצב הגילוי יורד מאז בהדרגה. [1] סגן נשיא חברת האנרגיה אקסון מוביל, Harry J. Longwell, טען בשנת 2002 כי השיא העולמי של גילויי הגז התרחב בשנות ה-70, וטען כי מאז יש ירידה חדה בקצב גילוי מאגרי גז.[2] קצב הגילוי של מאגרים חדשים ירד מתחת לקצב צריכת הגז בשנת 1980. הפער בין הצריכה וגילויי מאגרי גז חדשים הלך ועלה מאז.
דלדול בקצב גילוי הגז מקדים ומנבא את דלדול קצב הפקת הגז היות שהפקת עוד גז טבעי שלא כרוכה בדלדול מהיר יותר של מקורות הגז יכולה להתרחש רק בעקבות גילויי מאגרי גז חדשים. [2] >
היצע הגז
קשה מאד לאגור כמות גדולה של גז טבעי, ומאגרים כאלה דורשים מיכלי ענק יקרים לבניה ולתחזוקה. בנוסף, מיכלים אלה רגישים לפיגועים. מסיבה זו, היצע הגז דומה מאד לביקוש לגז.
המדינות העיקריות שמפיקות גז טבעי הן רוסיה וארצות הברית. שכל אחת מהן מפיקה כמעט רבע מהגז העולמי. לאחריהן עם כמות קטנה בהרבה קנדה. איראן, נורווגיה, אלג'יר, בריטניה, ערב הסעודית, סין וטורמניסטן מפיקות יחד עוד רבע, ושאר מדינות העולם מפיקות יחד עוד רבע מהגז הטבעי.
ביקוש לגז
נכון לשנת 2004, גז טבעי היווה כמעט רבע (23%) ממשק האנרגיה העולמי. הצריכה של גז טבעי כמעט הכפילה את עצמה ב-30 השנים האחרונות. מ-1700 מילאירד קוב בשנת 1987, ל-2900 מילארד קוב בשנת 2007. עיקר הגידול בביקוש היה בקרב המדינות המפיקות את הגז בכמויות קטנות יחסית לשוק העולמי, וכן בשאר מדינות העולם. סוכניות האנרגיה המרכזיות בעולם צופות כי הביקוש לגז טבעי ימשיך ויגדל ב-20 השנים הבאות, כאשר עיקר הביקוש צפוי להגיע מהגדלת הביקוש מצד אזרחי המדינות המתפתחות.
הצרכניות הגדולות של גז טבעי הן בראש ובראשונה המדינות המפיקות אותו. ארה"ב היא הצרכנית הגדולה ביותר של גז טבעי ולאחריה רוסיה כל אחת צורכת כרבע מהצריכה העולמית. גם איראן, קנדה, סין, בריטניה וערב הסעודית הן צרכניות גדולות. עוד צרכניות משמועתיות הן יפן, גרמניה ואיטליה, כך שמדינות אלה צורכות עוד כרבע מהצריכה העולמית ושאר העולם צורך עוד רבע מהגז הטבעי.
קישורים חיצוניים
- שיא תפוקת הגז בויקיפדיה האנגלית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 סקירה סטטיסטית של האנרגיה בעולם,2011,BP
- ^ David L. Goodstein (2004). Out Of Gas: The end of age of oil. W. W. Norton & Company. pp. 128.
