גז טבעי בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסי לנגוצקי מחלוצי הגז בישראל בקידוח דלית 1

הגז הטבעי בישראל הוא אחד ממקורות האנרגיה המרכזיים המשמשים את משק האנרגיה בישראל לשם ייצור חשמל והספקת אנרגיה לתעשיות שונות. עד לתחילת המאה ה-21 כמעט לא היה הגז בשימוש כמקור אנרגיה בישראל, והשימוש המסיבי בו החל שנים ספורות לאחר התגלית המהותית הראשונה של שדות גז על ידי שותפויות של חברות ישראליות עם חברות זרות בים התיכון, בשנת 1999 ובשנת 2000 בשדה הגז ים תטיס.

שדות גז ממצרים סיפקו גז לישראל עד שנת 2011. לאחר המהפכה במצרים בוצעו חבלות חוזרות ונשנות בצינורות הגז בסיני ובנוסף המצרים ביטלו באופן חד צדדי את הסכם הגז וכך נפסקה הספקת הגז ממקור זה. תקלה במאגר מרי-B גרמה לאובדן גז בהיקף דומה וצמצמה זמנית את זרימת הגז. נכון ל-2014 המקור העיקרי לגז טבעי בישראל הוא מאגר הגז "תמר" שנמצא במים הכלכליים של ישראל. שימוש עיקרי בגז הטבעי בישראל הוא לצורך הפעלתן של תחנות הכוח של חברת החשמל וכן למפעלי תעשייה.

מאגרי הגז העיקריים מול חופי ישראל הם המאגרים "לוויתן" ו"תמר" בבעלות קבוצת דלק, ונובל אנרג'י, ועוד מספר מאגרים קטנים יותר (כריש, תנין) בהיקף של כ-980 BCM של עתודות סבירות או 780 עתודות מוכחות. ממשלת ישראל אישרה המלצות ברוח וועדת צמח ושמרה למשק כמות של 540 BCM ברמת וודאות של 50%, [1] כמות שאמורה להספיק לצורכי המשק כ-29-25 שנה (כתלות בתרחישי ביקוש שונים). זאת בטענה שללא ייצוא של הגז לא יפותחו המאגרים. בכך אפשרה לייצא כמות גז בכמות של 40%-60% למדינות אחרות. כל זאת על רקע מחאה של ארגוני חברה, כלכלה וסביבה, מומחי אנרגיה ומספר חברי כנסת. הדרישה העיקרית של המוחים, להעביר את ההכרעה על הייצוא לכנסת, לא נענתה על ידי הממשלה, והכנסת לא יזמה שינוי חקיקה בנושא.

בשל המרחק הגדול בין ישראל לבין ספקים וצרכנים גדולים של גז טבעי היא מהווה "אי אנרגטי" שקשה לייבא או לייצא ממנו גז טבעי בקלות. ככל שהמרחק לייצוא גדל, יש צורך בצינורות ארוכים יותר, ומעל מרחק מסויים יש צורך להעביר את הגז באוניות לאחר שעבר הנזלה - מה שגורם לבזבוז אחוזים ניכרים מהגז ולייקור המחיר שלו. ישראל מתעתדת לייצא גז לירדן בצינור וכן לייצא גז טבעי למסוף הנזלה שנמצא במצרים בבעלות חברה ספרדית, ומשם לייצא גז טבעי מנוזל למדינות נוספות. תוכניות אחרות לייצוא לטורקיה או למכור חלק ממאגר לוויתן לחברה רוסית או אוסטרלית לשם ייצוא למזרח הרחוק לא צלחו.

המחאה והשאלות הציבוריות סביב הגז הטבעי נוגעת להיבטים רבים של משק הגז: חוסר שקיפות, קשרי הון שלטון וחשד לשחיתות; הקצאת רישיונות החיפוש; מחאה נגד גובה התמלוגים והמיסים ששילמו החברות המפיקות; קיום של מונופול ללא פיקוח; מחלוקת לגבי הקמת מתקני קליטת הגז אל המשק הישראלי והסיכונים הבטיחותיים שהם עלולים להוות; זיהום ימי אפשרי; הבעלות והזכויות על הגז והחלוקה שלהן בין הציבור, הממשלה והחברות המפיקות; סוגיות הפיקוח על תעשיות הגז; אבטחת מתקני הגז ומימון הנושא; השימושים הראויים לגז (לדוגמה האם לקדם תעשיית חומרי גלם מגז טבעי) והשאלה האם לייצא את הגז ואם כן באיזה קצב, למי, ובאיזה תנאים. חלק מהשאלות נוגעות לעתיד משק האנרגיה בישראל ותכנון ארוך טווח הנוגע לבטחון אנרגטי ובטחון תזונתי של ישראל.

סביבה חוקית

גז טבעי בישראל

רקע:

חיפוש והפקה של גז טבעי בישראל מוסדרים באמצעות חוק הנפט, התשי"ב-1952. הולכה של גז טבעי לצרכנים מוסדרת באמצעות חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002.[1]

שותפויות המעוניינות לחפש משאבים באזור מסוים צריכות להגיש בקשה מסודרת, הכוללת תוכנית עבודה מדויקת ומקורות מימון, לממונה על הנפט במשרד התשתיות. מועצת הנפט מתכנסת אחת לכמה חודשים, וקובעת מי יזכה ברישיון החיפוש. [2] דיוני המועצה אינם זמינים לציבור. בישראל אין מכרז על הזכות לחפש משאבי טבע, כפי שהדבר קיים במדינות אחרות. בשנת 2011 קבלו על כך מספר משפטנים מחיפה [3].

במדינות רבות בעולם, קיימת חברה ממשלתית ששותפה לחיפושים ולהפקה של הגז, וגורמת בכך לרגולציה על המחיר, כמויות הייצוא וכן לשיתוף הציבור ברווחים. דבר זה אינו קיים בישראל. נכון לשנת 2014 ישנם קשיים חוקיים רבים הנוגעים לגז הנובעים מכך שחוק הנפט נחקק לפני שנים רבות מתוך מחשבה על הפקה וייצוא של נפט כך שיש סוגיות רבות שאינן חד משמעיות, ותלויות בפרשנות משפטית. נעשו נסיונות לקדם חקיקה בנושא בכנסת, אבל הממשלה התנגדה לכך.

היסטוריה של תגליות גז בישראל ובחופיה

מעט גז טבעי התגלה בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 במדבר יהודה, בקידוחי "זוהר", "כידוד" ו"הר קנאים" (באזור שבו הוקמה לאחר מכן העיר ערד).

לקראת שנות ה-2000 החלו להיכנס ברחבי העולם טכנולוגיות חדשות לחיפוש ולקידוח מאגרי גז. הדבר כולל לדוגמה סקר ססמי תלת-מימדי בסיוע ניתוח מחשב וטכנולוגיות לקידוח בעומק. דבר זה, יחד עם מחירים עולים של גז טבעי ושל נפט בעולם עודדו חיפושים נרחבים של מאגרי גז חדשים בכל העולם. (ראו שיא תפוקת הנפט ושיא תפוקת הגז).

רוב חיפושי הגז והנפט בישראל התמקדו בעבר ביבשה ובמים רדודים. הגאולוג יוסי לנגוצקי טען כי יש סיכוי טוב למצוא גז במעמקי הים אבל מעטים הקשיבו בקולו. לנגוצקי הצליח לשכנע את תאגיד BG (בריטיש גז) לחפש גז בישראל. [2] בשנת 1998 קיבלה BG זיכיון לחיפושי גז בישראל. התאריך אינו ברור שכן מועצת הנפט שומרת על מתן השלב הראשון ברישיון בסוד. לאחר מכן, BG חילק אחוזים של הרישיון ליזמים ישראלים. כל העברת זכות כזו דורשת אישור של מועצת הנפט. לנגוצקי עצמו היה שותף יחד עם המיליארד בני שטיינמץ. בשנת 2005 עזבה BG את חיפושי הגז בישראל מתוך רצון להתמקד בעזה או מתוך יאוש ממכירה של גז בישראל. את מקומה של BG תפסה קבוצת דלק בראשות יצחק תשובה [4].

בשנת 1999 התגלה מול חוף אשקלון מאגר "נועה", מאגר הגז הטבעי הגדול הראשון בישראל. המאגר התגלה על ידי שותפות ים תטיס השייכת לשותפויות הנפט "דלק קידוחים" (מקבוצת דלק של יצחק תשובה) ו"אבנר חיפושי נפט", ובשיתוף החברה האמריקאית "נובל אנרג'י". בעקבותיו בוצעו קידוחים נוספים בשנת 2000 במאגר "מרי", וברובם נמצאו כמויות גז גדולות. כשהתגלה המאגר הוא הכיל עתודות גז טבעי בנפח של 32 מיליארד מטר מעוקב (BCM).

החל מתחילת שנת 2004 משמש הגז ממאגר "מרי" את חברת החשמל להפעלת אחדות מתחנות הכוח שלה, במקום המזוט ששימש בעבר. המעבר לגז מקטין משמעותית את חלקן של תחנות הכוח בזיהום האוויר ואת עלויות ההפעלה שלהן. באפריל 2004 הסתיימה הסבת כל ארבע יחידות הייצור ב"תחנת הכוח אשכול" שבאשדוד להפעלה באמצעות גז טבעי. נכון לתום 2010 נשארו במאגר מרי כ-10 מיליארד מטר מעוקב (BCM) גז, והוא להתרוקן לקראת סוף שנת 2012.[3] בשל תקלה במאגר נותר בו גז כלוא שלא הופק. [5] [6]

ב-18 בינואר 2009 הוכרז על ידי השותפויות "אבנר", "דלק קידוחים" ו"ישראמקו" כי התגלו שלושה מאגרי ענק של גז טבעי בקידוח "תמר 1" כ-90 קילומטר מול חופי חיפה. לפי הערכות ראשוניות נאמדה כמות הגז בו ב-142 מיליארד מטר מעוקב (BCM), כמות הגדולה כמעט פי שלושה מעתודות הגז שנמצאו במאגר של "ים תטיס" מול חופי אשקלון. מאוחר יותר, ב-8 ביולי, דווח כי הכמות אף גדולה יותר ומסתכמת ב-180 מיליארד מטר מעוקב (BCM).‏[4]. בתחילת 2011 כמות הגז הוערכה ביותר מ-240 מיליארד מטר מעוקב (BCM)‏[5], וועדת צמח העריכה את העתודות ב-260 BCM.

זמן קצר לפני הגילוי החליט בני שטיינמץ לעזוב את הענף, ודבר זה יצר מחסור מזומנים עבור יוסי לנגוצקי, והוא נאלץ לאזוב את שותפות תמר בלי שהספיק לגייס שותף חדש. כך נוצר מצב שבו האיש שיזם את גילוי הגז בישראל נותר ללא כל זכויות בגז. בעקבות תביעה מולו שילם שטיינמץ ללנגוצקי 50 מיליון ש"ח פיצוי על הנזק שנגרם לו. [6]][2]

במרץ 2009 נתגלה מאגר נוסף מול חופי חדרה, דלית 1, במרחק 60 קילומטר מהחוף, במבחני הפקה שנערכו מאוחר יותר נאמדו המאגרים בכ-14 עד 15 מיליארד מטר מעוקב (BCM), אך נכון לתום 2010 הם נאמדים בכ-7 עד 8 מיליארד מטר מעוקב (BCM). על אף הקרבה לחוף של המאגר, היות והוא קטן יותר פחות משתלם להפיק אותו יחסית למאגרים הגדולים יותר.

ביוני 2010 פרסמו דלק קידוחים, אבנר ושותפות רציו כי קיים סיכוי של 50% להמצאות 432 מיליארד מטר מעוקב (BCM) במאגר לוויתן, הנמצא תחת רישיון משותף של קבוצת דלק, חברת רציו וחברת נובל אנרג'י. המידע הופק על ידי ניתוח של מיפוי תלת-ממדי של המאגר‏[7]. בסוף אותה שנה הוכרז כי בשדה זה נתגלו בוודאות 453 מיליארד מטר מעוקב (BCM)‏[8]. וועדת צמח העריכה כי במאגר לוויתן יש 473 BCM.

בפברואר 2012, התגלה גז במאגר "תנין 1", 120 ק"מ צפונית מערבית לחיפה, וצפון מזרחית מתגלית הגז הטבעית לוויתן. המחזיקות ברישיון המאגר הן נובל אנרג'י האמריקאית, דלק קידוחים ואבנר. הקידוח בוצע לשכבת הקרקע הידועה בתור "חולות תמר", בעומק (קרקע ומים) של 5,500 מטר. מאגר זה נחשב לשלישי בגודלו בישראל, ע"פ דיווחי החברות יש בו כ-30 מיליארד מטר מעוקב (BCM).‏[9]

במהלך 2012 נתגלה כי חלק מהערכות לגבי הקידוחים היו מוגזמות. כך לדוגמה בקידוח 'שמשון' ציפו למצוא מאגר בגודל 56 BCM ועובי שכבה של 82 מטרים אבל מצאו שכבה בגודל 19 מטרים וגודל המאגר המוערך ירד לכרבע מהגודל המוערך בתחילה - כ-14 BCM בלבד. כך גם קידוח "אפרודיטה 2" בשדה 'ישי' שבו היו ציפיות למעל 84 BCM ונמצאו בו פחות מ-28 BCM.[7]. [8]במאגר "מירה" פורסמו תחזיות של 119 BCM שהם כחצי מגודלו של מאגר תמר [9] אבל בסופו של דבר נתגלו בו רק סימני נפט.[10] גם הקידוח ב"שרה" נתגלה כיבש[11]. בשנת 2013 נתגלה מאגר "כריש".

בשנת 2012 התרחש משבר הספקה בגז לישראל. מחד, המהפכה במצרים ואירועי טרור שם גרעו זרימת גז בסך 2.1 מיליארד מטר מעוקב. מאידך עקב שאיבת יתר או עקב תכנון לא נכון של הבאר התמוטט מאגר מארי B של שותפות "ים תטיס" והפקה השנתית ממנו ירדה מ-3.5 ל-1.8 מיליארד מטרים מעוקבים. [12]

אם בגלל קשיי הרגולציה, אם בגלל אי וודאות וקשיים בייצוא, ואם בגלל המונופול המקומי כמות החיפושים הואטה מאז. כמו כן, גם לפי נתוני משרד האנרגיה רוב התגליות המשמעותיות של גז טבעי בישראל היו אמורות להתגלות בקידוחים מתוכננים עד שנת 2014. לטענת יוסי לנגוצקי, את רוב המאגרים הגדולים של הגז כבר גילנו. מאגרים אחרים שצפויים להתגלות הם נמצאים בסוג אחר של מבנה קרקע ולכן הם צפויים להיות קטנים יותר מ"לוויתן" ו"תמר".[13]

מאגרי הגז הטבעי בישראל

התפלגות עתודות הגז הטבעי בעולם לפי מדינות נכון ל-2013. מעל 90% מהגז נמצא בידי מדינות לא מערביות ולא ידידותיות לישראל. עתודות הגז המוכחות של ישראל מהוות פחות מחצי אחוז מהעתודות בעולם.

נכון לשנת 2014 יש לישראל עתודות סבירות של כ-1000 מיליארד מטר מעוקב. עתודות סבירות הן עתודות בסבירות של 50%. העתודות המוכחות של ישראל עומדות על כ-800 מיליארד מטר מעוקב. עתודות מוכחות הן עתודות בסבירות הפקה של 90%. כמות הגז שיש בכל מאגר היא הערכה המתקבלת על סמך סקרים ססמיים והיא משתנה ככל שמתקדמים וחוקרים את המאגר וככל ששואבים ממנו ומבינים מהו הלחץ במאגר.

במשך חיי מאגר גז יכולות להיות הפתעות לטובה או לרעה. הפתעות לטובה כוללות גילוי שכבות נוספות של גז מתחת למאגר המקורי, שעל ידי פיתוח נוסף בהשקעה קטנה יחסית ניתן להגיע אליהן. הפתעות לרעה כוללות דליפות גז ונפט, וכן שאיבה בקצב מהיר מידי או קריסה של המבנה שמשאירות גז אבוד בתוך המאגר שאי אפשר להגיע אליו. הפתעה לרעה כזו התרחשה לדוגמה במאגר נועה.

מאגר עתודות סבירות עתודות מוכחות
לוויתן 622 540
תמר 282 199
כריש 50 30
תנין 31 14
דלית ונוספים 10 7
סך הכל 985 783

בנוסף לגז טבעי, במאגר לוויתן יש סבירות של כ-20% לגלות כמות משמעותית של נפט בסדר גודל מאות מיליוני חביות נפט. דבר זה יתברר בקידוחים שאמורים להתבצע בסוף שנת 2014.[14]

תמלוגים ומיסוי הגז

ההכנסות הישירות של ממשלה מהגז צפויות להגיע מ-3 מקורות: תמלוגים בסך של 12% ממכירות הגז בפי הבאר, מס ששינסקי שהוא מס על רווחי החברות שהוא מס ששיעורו משתנה עם השנים, וכן מס חברות בשווי 25% מההכנסה החייבת במס. לצורך חישוב מס חברות קיבלו בעבר חברות הגז הנחה מיוחדת במס, בשם "ניכוי אזילה". זהו ניכוי ייחודי של 27.5% מההכנסות ברוטו, בניכוי התמלוגים (שהם מעט פחות מ-12%)[15] לדוגמה לפי אחד החישובים ההכנסות מתמר, בהנחה שיהיה ייצוא של חלק מהמאגר הן 72 מיליארד דולר. לאחר ניכוי מס ששינסקי ותמלוגים יהיו לשותפויות הכנסות של 40 מיליארד ש"ח, ניכוי האזילה אומר שצריך לחשב את מס החברות לאחר שמנקים מכך כ-27%, כלומר לחשב מס חברות רק מ-29 מיליארד דולר. דבר זה גורר שהשותפויות ישלמו על תמר מס חברות של 7 מיליארד דולר במקום 10 מיליארד דולר.

תמלוגים הם כסף הניתן מטעם חברה שמפיקה משאב טבע כפיצוי לציבור על ניצול המשאב. לפי תפיסה זו, שקיימת בכל מדינות העולם, המשאבים, גם אם עוד לא נתגלו, שייכים לציבור לדורותיו. הפקת משאבי הטבע פרושה כילוי שלהם היום, ועל כן יש לפצות את הציבור על חוסר היכולת להשתמש בהם בעתיד.

עד שנת 2010 חברות המפיקות גז טבעי בישראל חויבו בתמלוגים של 12.5% למדינה. בתוספת מס החברות, המיסוי על הגז הגיע לכ-30%. המיסוי על רווחי גז ונפט בישראל היה הנמוכים בעולם בהשוואה בינלאומית. לשם השוואה, בפולין המס עומד על 40%, באנגליה על 53%, בקנדה על 55%, בארצות הברית על 51% בממוצע, בפרו 58%-65%, בדנמרק על 69%, ובנורווגיה על 75% בממוצע, כשהמקסימום מגיע ל-84% (שיעור המס תלוי בגודל המאגר וברווחיותו).[10] בחלק מהמדינות המדינה מחזיקה בעצמה בחברה לחיפוש נפט וגז שהיא שותפה לסיכון ולרווחים של החברות הפרטיות.

גובה התמלוגים בישראל נקבע ב-1952 בחוק הנפט, ולא שונה כיוון שכמויות הגז שהתגלו בישראל היו זניחות. עם השנים השתכללה הטכנולוגיה והחלו חיפושי גז גם באיזור הים התיכון. בשנת 2002 נידונה הצעת חוק של 5 חברי כנסת בוועדת הכלכלה שהציעה לעלות את התמלוגים ל-60%. תאגידי הגז יחד הפעילו לובי פוליטי ולחץ פוליטי כבד שהביא לביטול היוזמה.[16] לטענת שר האוצר, יובל שטייניץ, גם הממשל האמריקאי התנגד להעלאת המיסוי, ודבר זה הוביל לביטול היוזמה. לדבריו: "אי אפשר לקבל עיקרון שאם המדינה נהגה בשלומיאליות ורשלנות היא צריכה להמשיך בכך. חובה על המדינה לתקן טעויותיה." [11]

בעקבות ההכרזות על תגליות הגז בשנים 2009-2010 מינה שר האוצר יובל שטייניץ ועדה ציבורית בראשות פרופסור איתן ששינסקי, ועדה שנודעה בשם "ועדת ששינסקי", לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות גז ונפט בישראל. עוד לפני הקמת הוועדה ובזמן הדיונים שלה התנהל מאבק אזרחי של "פורום פעולה אזרחית" בראשות מיכאל מלכיאור שרצה להעלות את התמלוגים, ומצד שני "פורום למען ארץ ישראל", שטען שמטרת הפורום היא להעדיף את הגז המצרי.[17] בעקבות טענות אלה הצטרפו למאבק להעלאת התמלוגים גם חברי כנסת מהימין המדיני.

בזמן דיוני הוועדה, הופעלו לחצים כבדים על חברי כנסת, פקידים ושרים מצד שותפויות הגז שלא להעלות את התמלוגים. לדברי החשב הכללי של משרד האוצר שוקי אורן, פקידי האוצר חשבו שהרעיון להעלות את התמלוגים הוא הזוי, ואילו שר האוצר יובל שטייניץ התעקש להעלות את התמלוגים. חברות הגז איימו גם שאם יעלו את התמלוגים, הם לא יפיקו את הגז.[12]

הוועדה המליצה על הנהגת היטל רווחי נפט וגז פרוגרסיביים עד לשיעור מקסימלי של 60% מהרווחים, לאחר שהמשקיעים יזכו להחזר ההשקעה בתוספת 50%. ההמלצות הועברו לחקיקה בכנסת. במהלך דיונים אלה הועברו תיקונים ו"ריכוכים" רבים בהחלטות הוועדה שבהם ניתנו הטבות נוספות ליזמים.[18]. במרץ 2011 אושר חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011. מספר חברות גז עתרו נגד החוק אבל בג"צ דחה את העתירה.[19] החוק אמור להניב בעתיד הכנסות שנתיות בהיקף הולך וגדל בהדרגה, שיגיע בסופו של דבר ל-8 מיליארד ש"ח בשנה, אבל המיסוי יתחיל רק לאחר שהיזמים יסיימו להחזיר 230% מהשקעתם בגילוי המאגר ובפיתוחו, פרוש הדבר שהכנסות מהחוק לא יתרחשו לפני שנת 2018. [13]

עד אז תקבל הממשלה הכנסות מהגז רק באמצעות תמלוגי חוק הנפט. שיעור התמלוגים בפועל, בניכוי הוצאות מוכרות, יעמוד על 11.4%. בחישוב כמות הגז שהצינור מ"תמר" מסוגל להזרים, יניבו תמלוגי הגז למדינה ב-2013 סכום כולל של 125 מיליון דולר, או 462 מיליון ש"ח ובהמשך סכום זה יעלה עד ל-272 מיליון דולר ב-2016. [13] פרוש הדבר שסך ההכנסות מהתמלוגים ב-4 השנים האחרונות יעמדו על 3,085 מיליון ש"ח, או 771 מיליון ש"ח לשנה, סכום שעלול להיות נמוך מהוצאות אבטחת המתקנים.

בשנת 2011 העריך החשב הכללי באוצר את סך הכסף שתקבל הממשלה שיתקבל מתמלוגי הגז וממיסוי חברות הגז במיסוי רגיל ומס ששינסקי ב-20.3 מיליארד ש"ח על פני כל התקופה. חישוב זה כלל רק את מאגר תמר ואת המאגרים הקטנים יותר. [20] היות ומאגר לוויתן גדול בערך פי 2 ממאגר תמר, ניתן להעריך את סך הכנסות המדינה מהגז ב-60 מיליארד ש"ח. לייצוא הגז אין השפעה על גובה התמלוגים שיתקבלו היות ורווחי יתר של החברות ממכירת הגז לחו"ל אינם נחשבים לצורכי המס של "מס ששינסקי". [21]

בשנת 2015 התברר כי בקרב משרדי הממשלה השונים ישנן הערכות שונות לגבי מיסוי הגז, וכן נחשפה התלות של מיסוי הגז במחיר הגז בעולם. הערכות של יוג'ין קנדל בשנת 2012 הייתה 430 מיליארד ש"ח, סטנלי פישר העריך בשנת 2013 כי מיסוי הגז יכניס 460 מיליארד ש"ח. עדי ברנדר העריך בשנת 2015 כי מיסוי הגז יניב למדינה 590 מיליארד ש"ח, וכנראה על בסיס זה טען נתניהו בשנה זו כי הגז יכניס לקופת המדינה 600 מיליארד ש"ח. לעומת זאת ניתוחים במשרד האוצר באותה שנה העריכו כי מיסוי הגז יניב בין 220 לבין 350 מיליארד ש"ח בין היתר בגלל ירידת מחיר הנפט בעולם, בגלל ירידה בתחזית של כמות הגז שיש במאגרים ובגלל עלויות פיתוח יקרות יותר ממה שהוערך בתחילה.[14]

לובי פוליטי וקשרי הון שלטון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - קשרי הון-שלטון במשק הגז הטבעי בישראל

כאמור, חברות הגז הפעילו לובי פוליטי בשנת 2002 על חברי הכנסת למניעת העלאת התמלוגים. ולטענת שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ, חברות הגז הפעילו קשרים בממשל ארצות הברית למניעת העלאת התמלוגים. לטענת ליאור וגמן, דבר דומה התרחש גם בשנת 2008 כשיעקב נאמן ניסה להעלות את התמלוגים הוא נתקל במסע לחצים דומה.[22]

גם על חברי הכנסת, שרים, וחברי וועדת ששינסקי שעבדה בשנת 2010 הופעל לחץ כבד במטרה למנוע את העלאת התמלוגים ולקבל הטבות שונות ליזמים.[23]. לדברי משה גפני, שהיה יו"ר וועדת הכספים, חברות הגז ניסו להשפיע על גדולי התורה שיתנגדו לחוק (וכך להפעיל לחץ על חברי הכנסת הדתיים), וכן איימו על שר האוצר כי הם יפגעו בו בפריימריז בליכוד, דבר שאכן התרחש. [24]

שטייניץ עצמו, העיד זמן קצר לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר כי הופעל עליו לחץ כבד מאד:

נפגש איתי יועץ אסטרטגי בכיר מאוד שלא אנקוב בשמו ואמר לי, שמע, באתי להציל אותך. כדאי שתמהר להגיע לפשרה, אחרת תתרסק. יפעילו נגדך ועדות חקירה, יחפשו דברים אפלים מעברך, יבדקו אם עישנת חשיש פעם, בגדת באשתך או אולי הרחבת מרפסת בלי רישיון. אם לא ימצאו אצלך משהו, יחפשו במשפחה המורחבת. וזה יהיה סוף הקריירה שלך כשר אוצר. אז לפני שאתה מפסיד את המשרד והולך הביתה, תעשה לעצמך טובה ותרד מוועדת ששינסקי
-- יובל שטייניץ חושף: "חששתי שיחסלו אותי"[25]
.
הרגע השני המפחיד היה כשהתחילו הלחצים מהבית הלבן. חברות האנרגיה שכרו לוביסטים אמריקאים, כולל הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ששלח מכתבים וניהל שיחות כדי לפרק את ועדת ששינסקי ולעצור את חוק המיסוי. חברי קונגרס אמריקאים ביקשו ממני הבהרות. התחילה תחושה של לחץ כאילו אנחנו עושים משהו לא תקין ביחסי המסחר בין שתי המדינות. ניסיתי להסביר שאנחנו במקום הנמוך ביותר בעולם ברווחי מדינה ממאגרי נפט וגז, שאנחנו לא מקבלים כלום ושלאזרחי ישראל זכות מוסרית להרוויח מהמשאב הציבורי שלהם לא פחות מהחברות הפרטיות".
-- יובל שטייניץ חושף: "חששתי שיחסלו אותי"[26]
.

העמותה לדמוקרטיה מתקדמת תהתה מדוע שטייניץ לא התלונן במשטרה על איומים כאלה. היא גם פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, כדי שזה יפתח בחקירה לבירור זהות היועץ שהשמיע את הדברים וזהותם של שולחיו. גם יו"ר הוועדה איתן ששינסקי, דיווח בעבר על איומים דומים [27]

לפי העיתון כלכליסט, נפגש יצחק תשובה, ומועסקים שלו בחברת דלק אנרגיה עם עשרות חברי כנסת ושרים במטרה לשכנע אותם למנוע את העלאת התגמולים. הדבר כלל פגישות עם משה גפני יו"ר וועדת הכספים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יובל שטייניץ, שר החוץ אביגדור ליברמן, יעקב פרנקל נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר נגיד בנק ישראל, יואל חסון ממפלגת קדימה יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, השרה לימור לבנת, סגן השר משה יעלון, השר אבישי ברוורמן, בנימין בן אליעזר שר התמ"ת, מנכ"ל האוצר חיים שני, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, שר התשתיות עוזי לנדאו, השר מיכאל איתן, השר שלום שמחון מהעבודה, ח"כ ישראל חסון מקדימה, ח"כ שלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה, ח"כ חיים אורון, יו"ר מרצ, וחברי כנסת נוספים שהיו פעילים לאחר מכן בניסיונות למנוע את העלאת התמלוגים.[28]

בזמן וועדת ששינסקי הפעילה חברת נובל אנרג'י את חברת "גלעד יחסי ממשל" לצורך לובי פוליטי. לאחר התחקיר בתוכנית "עובדה" על חברת גלעד הפסיקה נובל אנרג'י לעבוד עם חברה זו.[29] לפי תחקיר כלכליסט, התברר כי טענות נובל אנרג'י על כך שהיא משלמת מיסים גבוהים בישראל אינה נכונה וכי דווקא בישראל נובל אנרג'י משלמת מיסים ותמלוגים נמוכים.[30] חברת גורן עמיר מייצגת בכנסת את דלק תשתיות ודלק אנרגיה כמו גם חברות אנרגיה נוספות כמו בז"ן[31] בזמן הדיונים בכנסת אודות התמלוגים, איימו נציגי החברה כי העלאת התמלוגים עלולה לגרור תביעה מצד ארצות הברית בבית הדין הבינלאומי.[32]. בין היתר שלחה החברה את היועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ האמריקאי לשעבר, שנשכר מטעם החברה להכין חוות דעת בנושא.[33] מסע לחצים זה לווה גם במסע פרסום מטעם נובל אנרג'י שיועד אל הציבור הישראלי. [34]

מספר ראשי חברות ותאגידים רב לאומיים נפגשו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושרים בכירים. כאשר לחברות אלה יש אינטרס לייצא את הגז (כדי למכור אותו במחיר יקר) ולהפחית את תשלומי התמלוגים ולהימנע מהתערבות רגולטורים בהקשר של פיקוח מחירים. הדבר כלל את הפגישות עם:

  • פיטר קולמן, מנכ”ל תאגיד הנפט והגז האוסטרלי וודסייד. התאגיד שווה 28.5 מיליארד דולר, חולש על 40% מפעילות הקידוחים לחופי אוסטרליה, ובעל קשרים הדוקים עם הממשל האוסטרלי, כמו גם עם זה של סין. לתאגיד כוונה לקנות 30% ממאגר לוויתן ולייצא אותו. קולמן נפגש עם נתניהו בצורה חשאית, בזמן שזה התלבט בשאלה האם לאמץ את דו"ח צמח על ייצוא הגז. [15]
  • צ’רלס (צ’אק) דיווידסון, נשיא חברת הגז נובל אנרג’י. נפגש מספר פעמים באופן דיסקרטי עם ראש הממשלה ושר האוצר. נובל אנרג'י מחזיקה יחד עם דלק אנרגיה בנתחים ממגרי תמר ולוויתן, כך שהיא חלק משותפות המחזיקה בכ-80% מהגז הישראלי. היא גם מחזיקה ב-100% מזכויות התפעול של מאגרי הגז. לנובל יש אינטרס לייצא את הגז, וכן שלא יכריזו על שותפויות הגז כעל מונופול ויביאו להתערבות במחירים או לחיות מכירת אחד המאגרים. [15]
  • מגעים חשאיים עם טורקיה - קיום של מגעים חשאיים בין החברות רציו, דלק, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה עם משרד האנרגיה הטורקי וגורמים עסקיים נוספים, במטרה לייצא גז לטורקים, זאת לפני שהממשלה קיבלה החלטה על ייצוא הגז. [35]. התנצלות ישראל על הפעילות מול המשט הטורקי, הגדילה את הסיכויים לפתיחת הייצוא לטורקיה.[36]

מומחית האנרגיה ברנדה שפר מתחה ביקורת על פגישות אלה ואמרה:

באיזו זכות מגיע לישראל מנכ"ל נובל אנרג'י, ומחליט שהגז הטבעי שיימצא במאגר לווייתן ייוצא לחו"ל? מדינה ריבונית צריכה לעסוק בזה יותר מאשר בתמלוגים... מוזר לי שאף אחד לא מדווח על תוכן הפגישות של שרי הממשלה עם ראשי נובל. באיזו זכות הם שותקים?
-- http://www.themarker.com/markets/1.583134

חברת נובל קורפוריישן, שהיא חברת אחות של נובל אנרג'י ויש לה בעלי מניות ודירקטוריון משותף, וכן וחברות נוספות המספקות שירותים לקידוחים תמר ולוויתן הואשמו בארצות הברית במתן שוחד לפקידים במספר מדינות, ושילמו קנסות לממשל האמריקאי עקב כך. [37]

פקידי ציבורי שעברו לעבוד אצל חברות הגז

פקידים בכירים וכן עיתונאים, ובעלי תפקיד רבים אשר פעלו למען האינטרס הציבורי מונו, אם בתום תקופת צינון ואם לא, לתפקידים בכירים בחברות הגז, בחברות בבעלותו של יצחק תשובה ובחברות דלק. [16] [17] דבר זה גרר ביקורת ציבורית נוקבת. ‏[18]

  1. יוסי אבו, יועץ שר האוצר לשעבר מונה למנכ"ל דלק קידוחים. [19]
  2. משה ברקת, מנהל התאגידים בהרשות לניירות ערך מונה ליו"ר הפניקס.[20]
  3. איתן זילביגר, מנכ”ל החברה לשירותי איכות הסביבה מונה למנכ"ל חברת דלק שמנים [21]
  4. בנצי זילברפרב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר הפך לדירקטוריון בקבוצת דלק. [22]
  5. אריה זייף, מנכ"ל דובק, מנכ"ל מכס ומע"מ, סמנכ"ל משרד החקלאות, יושב ראש יועצת ההימורים, חבר ועדה המייעצת לבנק ישראל, מנהל רשות המסים לשעבר מונה לדירקטוריון דלק. [23]
  6. לייזה חיימוביץ’, מנהל המחלקה הבינלאומית לרשות ניירות הערך וחברה בוועדה המייעצת לבנק ישראל הפכה לסמנכ"לית אסטרטגיה.כיום היא מכהנת כדירקטורית מטעמו של יצחק תשובה, בעלי דלק, בחברות הוט, דלק ישראל, הפניקס, דלק אנרגיה ומקבוצת אקסלנס. [24]
  7. יורם טורבוביץ' לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה אהוד אולמרט והממונה על ההגבלים העסקיים, שהמליץ על רונית קן לתפקיד, מונה ליו"ר דלק אנרגיה. [25]
  8. עוזי ימין, לשעבר מנהל תחום ביטוח אלמנטרי באוצר הפך למנכ"ל דלק US.[26]
  9. אבי יחזקאל לשעבר חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה הפך לדירקטור בדלק מערכות אנרגיה וכעבור זמן התפטר.[27]
  10. מאיר יעקובסון, לשעבר מנכ"ל החברה ממשלתית שהחזיקה במניות הבנקים מונה לדירקטור חיצוני בקבוצת דלק.[28]
  11. קובי כ”ץ, לשעבר מנכ"ל משרד התשתיות מונה למנכ"ל משותף בדלק אנרגיה.‏[29]
  12. עוזי לוי, לשעבר סגן הממונה על התקציבים באוצר ומנהל סקטור הנדל"ן בבנק לאומי הפך למנכ"ל אלעד אחזקות קנדה. ‏[29]
  13. אייל לפידות, לשעבר יועץ החשב הכללי במשרד האוצר מונה למנכ"ל הפניקס ומנכ"ל דלק. ‏[29]
  14. אודי ניסן, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר מונה ליו"ר דלק ישראל.[30]
  15. יהודה סבן, לשעבר רכז תקשורת ותיירות במשרד האוצר מונה לסמנכ"ל הכלכלה והרגולציה של דלק קידוחים לשעבר. יחד עם יניב פרידמן השנים עזבו את תפקידם בחברה לטובת תפקידים אחרים במשק האנרגיה.[31]
  16. אבשלום פלבר, לשעבר סגן מנהל אגף התקציבים באוצר וסמנכ"ל ברשות הנמלים מונה למנכ"ל חברת ההתפלה IDE. ‏[29]
  17. רונית קן, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים מונתה לדירקטורית בחברת הגז "רציו". [32] בעקבות נסיגת חברת בריטיש מחיפושי הגז, חיפש הגאולוג, יוסי לנגוצקי, שותפים חדשים. הוא פנה לחברות דלק אליהם הצטרפה אחרי שנה חברת נובל אנרג'י. כל החברות האלו עסקו בחיפוש והפקת גז ולכן הייתה סבירות גדולה שיווצר מונופול. רונית קן התעלמה מחשש ונתנה לשותפות פתור מהסדר כובל תחת הטענה ש"היקף ההשקעות ומימדי הסיכון בפרויקט מחייבים את שיתוף הפעולה בין הצדדים". רונית קן היא אשתו של אייל קן, חבר של ליגד רוטלוי, בעל השליטה של רציו וחברת התקשורת דלין. אייל קן יחד עם רוטלוי ודלק השקעות הגישו בקשה לזיכיון חדש עבור ערוץ 2.‏[33]
  18. איליק רוז’נסקי, לשעבר מנכ"ל מינהלת מטרופולין תל אביב במשרד התחבורה מונה למנכ"ל דלק נדל"ן.‏[29]
  19. גיא רוטקופף, מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר והמועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מונה יועץ של יצחק תשובה. [34]
  20. דודי כהן, לשעבר מפכ"ל המשטרה מונה ליו"ר כהן פיתוח.[35]
  21. גבי לסט, לשעבר סמפכ"ל המשטרה מונה ליו"ר דירקטוריון דלק אנרגיה.‏[29]
  22. משה קראדי, לשעבר מפכ"ל המשטרה מונה למנכ"ל דלק פי גלילות.‏[29]
  23. נדב פרי הכתב הפוליטי של ערוץ 10 מונה לתפקיד בכיר בקבוצת "דלק" של תשובה.[36]
  24. שאול צמח מנכ"ל משרד האנרגיה והרגולטור של פז לשעבר מונה לדירקטור חיצוני של קבוצת פז. ‏[37]
  25. עמוס ירון, לשעבר יו"ר קצא"א ומנכ"ל משרד הביטחון מונה לדירקטור חיצוני של דלק קידוחים. ‏[37]
  26. רוני בראון, לשעבר שר האוצר והתשתיות מונה לדירקטור בדלק קידוחים.[38]

אבטחת מתקני הגז

הוצאות אבטחת מתקני הגז הוערכו בתחילת שנת 2011 על ידי השותפות כ-40-100 מיליון ש"ח, בעוד שמשרד האוצר העריך את הסכום במילוני ש"ח בודדים בשנה [38]. בספטמבר 2012 התפרסם כי לבקשת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אושרה הטבה נוספת לשותפויות חיפושי הגז, באמצעות הבטחה למימון ממשלתי של 50% מהוצאות האבטחה של מתקני החיפוש וההפקה בים.[39]

בשנת 2013 טען הצבא כי הוא זקוק ל-3 מיליארד ש"ח לשם הקמת מערך הכולל קניית 4 ספינות חדשות וכן מערך מל"טים, שיגן על המתקנים וכי העלות האבטחה השנתית תעמוד על 480 מיליון ש"ח לשנה.[39][40] חישוב של סך הוצאות האבטחה על פני 25 שנה מעמיד אותן על סך של 15 מיליארד ש"ח.

הוצאות האבטחה ב-4 השנים הראשונות עלולות להגיע ל-1.147 מיליארד ש"ח בשנה בממוצע, ואילו ההכנסות יהיו 771 מיליון ש"ח בשנה, כך שבכל שנה ממשלת ישראל תפסיד כ-400 מיליון ש"ח.

צריכת גז טבעי בישראל

הגז ממאגר תמר נמכר לחברת החשמל ב-5 דולר ל-MMBTU [41].MMBTU היא יחידת אנרגיה בריטית שוות ערך לנפח של 28 מטרים מעוקבים של גז טבעי בלחץ נתון. ב-BCM אחד (מיליארד מטרים מעוקבים) מכיל 35 מיליון MMBTU, כך שכל BCM נמכר לחברת החשמל בישראל ב-175 מיליון דולר או סך של 647 מיליון ש"ח נכון לשער של 2013.

ביוני 2012 קבל הפורום הישראלי לאנרגיה בפני רשות החשמל על המחיר הגבוה של הגז בהסכם, וטען כי ניתן להוריד אותו לפחות ב-30%-40%. כמו כן נטען כי עלות הפקת הגז נמוכה בהרבה ועומדת על 1.5 דולר ל-MMBTU או רבע מהמחיר שנקבע בחוזה לחברת חשמל. חישובי הפורום התבססו על מודל ההשקעות וההכנסות שביצעה ועדת ששינסקי למאגר דומה למאגר תמר. לפי החישובים, עלות הפקת הגז מהמאגר בשקלול תשואה בסיסית של 7%, בשקלול התמלוגים למדינה (אך לפני מס), היא 1.24 דולרים למיליון BTU (מליון BTU הם MMBTU אחד). עלות נוספת של מיליארד דולר עשויה להביא לעלות הפקה של 1.5 דולרים למיליון BTU. אם תהיה מכירה מהירה יותר, הוצאות התפעול ירדו והדבר יוריד את עלות ההפקה של 0.9 דולרים בלבד. חברת החשמל, הסכימה לשלם לשותפות תמר מחיר בסיס של 5.04 דולרים לMMBTU-[42].


עוד טען הפורום כי השותפויות של תמר ולוויתן הם למעשה מונופול שמנצל את מעמדו כדי לגבות מחיר מופרז, וכי לאור זאת על המדינה להטיל פיקוח על המחיר.[43]

ההסכם של חברת החשמל מול שותפות תמר, נחתם ב-22 ליולי 2012.[44]. חברת החשמל התחייבה לרכוש 42.5 BCM לתקופה של 15 שנה בעלות של 16-10 מיליארד דולר. בהמשך הגדילה חברת החשמל את החוזה לגודל של 82.5 מיליארד מטר מעוקב, עם אפשרות עתידית לרכישת מכסת גז נוספת עד לתקרה של עד 99 מיליארד מטר מעוקב. [45]

למרות שהגז הטבעי מוזרם לישראל, הוא מופנה בעיקר לתחנות כוח המונעות בגז לשם הפקת חשמל. כ-10 מפעלים גדולים מחוברים לגז, אולם מפעלים רבים שמספרם נע בין 1000 ל-4000 אינם מקבלים הספקת גז. הסיבות לכך הן ביורוקרטיה, מאבקים בין-משרדיים , מאבקים בין ממשלה לרשויות דרישות הנדסיות שמשתנות בתדירות גבוהה ועוד. [46], [47], [48]

מונופול הגז וחוקי הגבלים עסקיים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מתווה הגז

קבוצת דלק בראשות יצחק תשובה יחד עם התאגיד נובל אנרג'י מהוות מונופול על ההפקה, המכירה של גז טבעי בישראל. הן גם צפויות להיות בעלות מונופול על ייצוא הגז מישראל. קבוצת דלק היא השותף המקומי בישראל ואילו נובל היא הגורם המקצועי שיש לו ידע (בחלקו על ידי קבלני משנה) לקידוח והפקת גז. יחד שולטות שתי הקבוצות, אם באופן בלבדי ואם בשותפות עם עוד גורמים, על כל מאגרי הגז של ישראל. [49]

באוגוסט 2006 נתנה רונית קן, מי שהיתה אז הממונה על ההגבלים העסקים, פטור מהסדר כובל, לשותפות ברישיונות הקידוח הימיים מתן ומיכל: נובל, דלק, ישראמקו ודור אלון. ברישיונות אלה אותרו תגליות הגז תמר ודלית. הפטור ניתן לחברות אלה אף שבאותה עת היתה שותפות ים תטיס של דלק ונובל מונופול באספקת גז טבעי למשק. מאוחר יותר שכחה רציו לבקש מרונית קן פטור מהסדר כובל במאגר הגז לווייתן. בנובמבר 2010 הודיעה רונית קן על פרישתה מכונת הממונה על הגבלים העסקיים, באופן מפתיע.[40] במהלך שנת 2013 נתגלה כי רונית קן, הפכה להיות דירקטורית בחברת הגז רציו. [41]

ב-13 בנובמבר 2012 הכריז הממונה על ההגבלים עסקיים, דוד גילה, כי השותפויות ב"תמר" הן מונופול. בשלב זה לא היתה להכרזה משמעות משפטית היות והחוזה עם חברת החשמל כבר נחתם. [50], לכאורה יכל הממונה לאלץ את השותפויות למכור את ההחזקות שלהם במאגר הענק לוויתן ובכך לאפשר תחרות. [51] בפועל כדי לנסות ליצור תחרות הממונה יצר נוסחה לפיה בעלי תמר ולוויתן ימכרו את המאגרים הקטנים כריש ותנין. עם המכירה הזאת, צפוי לוויתן לקבל פטור מסדר כובל. [52]

בשנת 2014 דנה וועדה בין-משרדית בשאלה האם להטיל פיקוח על מחיר הגז. יו"ר הוועדה מטעם האוצר, אלון אטקין, טען כי מוסכם על חברי הוועדה כי מדובר במונופול שלא תהיה לו תחרות בשנים הקרובות. החשש הוא מפני פגיעה בהמשך חיפושי גז אם יוטל פיקוח. חברי הכנסת אבישי ברוורמן ושלי יחימוביץ ממפלגת העבודה תמכו בפיקוח מחירים היות ושותפויות הגז הן מונופול. [53]

במהלך 2014 החל להתגבש טיוטת הסכם בין החברות לבין הממונה על הגבלים העסקיים שעיקרו מכירת המאגרים הקטנים כריש ותנין. בדצמבר 2014, הודיע דויד גילה שהוא ימליץ לבית הדין לפרק את שותפות לוויתן. כלומר או לכפות מכירה בנפרד כך שכל שותף יהיה אחראי על חלקו במאגר, או שחלק מהשותפים שם - בעיקר דלק ונובל אנרג'י - ימכרו את חלקם לצד ג' והוא יהווה שחקן חדש במשק, כשזה שיוכל להתחרות על חוזים ולהוות משקל שכנגד למונופול הגז הקיים מאגר "תמר".[54]. לטענת גילה הסיבה להתערבות היא לא רק בגלל שמדובר במונופול, אלא גם בגלל הטענה שהוא הגיע למעמד של מונופול בזכות הסדר כובל שהצדדים לכאורה ביצעו. לטענתו, על פי חוק ההגבלים העסקיים, יש אפשרות להגיע לטיוטת צו מוסכם כדי לנסות לפתור את הבעיה התחרותית שעולה מהפרה לכאורה של החוק. [55]

הוויכוח בנושא ההסדר הרצוי עם המונופול נמשך במהלך שנת 2015. החברות ומשרד האנרגיה תקפו את עמדתו של הממונה על הגבלים העסקיים. כדי לנסות להגיע לפשרה עם החברות, הקים ראש הממשלה בנימין נתניהו את "צוות קנדל" [56] הממונה על הגבלים עסקיים דוד גילה לא הסכים למתווה המתגבש. במאי 2015 הודיע גילה כי הוא מתפטר מתפקידו על רקע אי הסכמה בנושא ההסדר עם חברות הגז. לטענת גילה המתווה לא יביא לתחרות, וכן יפגע בעצמאותה של הרשות להגבלים עסקיים וביכולת שלה לבצע מהלכים חד צדדיים מול חברות מונופוליסטיות.[57]

מונופול הגז אושר לאחר התייעצות עם וועדת הכלכלה ועל בסיס השימוש בסעיף 52 לחוק ההגבליים העסקיים. לפי סעיף זה מותר קיומו של מונפול המקדם או שומר על אינטרס חיוני קיומי של מדינת ישראל. ראש המל"ל דאז, יוסי כהן, הנפיק חוות דעת שכזו ולאחר מכן מונה על ידי ראש הממשלה לרשות המוסד. האיום הביטחוני המתואר היה צורך למכירת גז למצרים טענה מופרכת מיוסדה וזאת בעיקר עקב העבודה שלמצרים ישנן כמויות גז ונפט העולות בהרבה על אלו שבישראל.

ייצוא גז טבעי מישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - יצוא גז מישראל

בעקבות גילויי הגז הוקמה במהלך 2012 וועדת צמח, ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, לבחינת משק הגז הטבעי ולגיבוש המלצות למדיניות הממשלה באשר לפיתוחו העתידי. הוועדה המליצה לייצא לפחות 50% מעתודות הגז של ישראל, בטענה שדבר זה יאפשר תחרות וימשוך משקיעים נוספים. חוות דעת מיעוט הוגשה על ידי המשרד להגנת הסביבה המתנגדת לייצוא הגז, וכן הוגש דוח המתנגד לוועדה על ידי המדענים הראשיים של משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה. דו"ח הביניים של הוועדה התיר לייצא גז בשווי 380 BCM, והטיל מגבלות שונות כמו דרישה לרזרבה של 15% שישאר במאגר, הדוח הסופי של הוועדה העלה את נפח הייצוא ל-500 BCM והוריד את הדרישה לרזרבה ודרישות נוספות.

בשנת 2011 הודיע שר האנרגיה והתשתיות, עוזי לנדאו כי ייצוא הגז יותנה בהשארת עתודות גז שיספיקו ל-50 שנים של צריכה מקומית.[42]. וועדת צמח צמצמה יעד זה, וקבעה כי יש לשמור על עתודות צריכה עצמית של 25 שנה (מתוך הנחה של עתודות של 950 BCM).

מספר ארגוני סביבה בהם העמותה לכלכלה בת קיימא, הפורום הישראלי לאנרגיה, אדם טבע ודין ומגמה ירוקה והמרכז לתכנון כלכלי הביעו התנגדות לייצוא הגז וקראו לשמור על עתודות הגז כאמצעי לשיפור הביטחון האנרגטי של ישראל. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן הביע הסתייגות חזקה מהוועדה וטען מסקנותיה סומנו מראש לתמוך בייצוא במקום לבחון את הנושא. מספר חברי כנסת ובהם דב חנין, ושלי יחימוביץ הביעו גם הם התנגדות לייצוא הגז והציעו חוק, ותיקונים לחוק שנועדו להקשות על ייצוא הגז.מפלגת התנועה הירוקה, התנועה בראשות ציפי לבני, מרצ, העבודה ויש עתיד הודיעו גם על התנגדות לייצוא הגז. גם פרשנים כלכליים כמו סבר פלוצקר[58] וגיא רולניק [59] הביעו תמיכה בהשארת הגז בישראל והתנגדות לייצוא שלו.

אחת הביקורות על הוועדה היא הנחות אופטימיות שלה לגבי כמויות הגז שיש בישראל. הוועדה הניחה כי קיימים מאגרי גז בנפח של 950 BCM, ולשם כך הכלילה 800 BCM שנחשבו ככמות בסיסית של "לוויתן" ו"תמר" וכן הכלילה גם 150 BCM של עתודות של המאגרים "מירה" ו"שמשון" שהכזיבו.[60] בהמשך נתברר שגם 800 BCM היו מבוססים על הערכות בסבירות 50% ואילו הערכות של 90%, מעמידות את הערכות המאגרים על 680-650 BCM לכל היותר. [61].

בפברואר 2013 טען העיתון כלכליסט כי לישראל כוונות לייצא את הגז הטבעי בצינור לטורקיה בצינור שעלות הקמתו 2 מיליארד דולר. [62] בעקבות מבצע צוק איתן, ומתיחות בין טורקיה לבין ישראל ייצוא לטורקיה אינו נראה דבר סביר.

כ-11 ארגוני חברה וסביבה הקימו במאי 2013 את מטה המאבק לשמירה על הגז הישראלי [63]. ונערכה הפגנה סוערת מול ביתו של שר האנרגיה סילבן שלום. באותו חודש נערך דיון סוער בוועדת הכלכלה בכנסת שבמהלכו התקשה מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח, להסביר כמה גז הוועדה ברשותו התירה לייצא. יו"ר הוועדה, אבישי ברוורמן, הכריז כי את ההכרעה על ייצוא הגז יש להעביר לכנסת כחקיקה ראשית.[64] [65] חברי כנסת נוספים וכן פרשנים שתומכים בייצוא כמו נחמיה שטרסלר, הסכימו כי יש להעביר את הדיון על ייצוא הגז מהמשלה אל הכנסת משום שמדובר בסוגייה כלכלית כבדת משקל גדולה יותר מתקציב המדינה שגם הוא מוכרע בכנסת.[66] למרות מחאה זו, התנגדה הממשלה למהלך זה והכנסת לא קידמה חקיקה הנוגעת להסדרת משק הגז או ייצוא הגז.

ביוני 2013 החליטה ממשלת ישראל לשריין למשק הישראלי כמות של 540 מיליארד מטר מעוקב (BCM) מתוך העתודות הסבירות, ולאפשר ייצוא של כל כמות מעל כמות זו. נכון לשנת 2014 פרוש הדבר שניתן לייצא לפחות 45% מתוך הגז הישראלי. הכמות הסופית שתיוצא מישראל והאחוזים שלה מתוך הצריכה של המשק תיוודע רק בדיעבד שכן מאגרי גז עלולים לקרוס והערכות לגבי כמויות הגז יכולות להשתנות עם השינוי בחיי המאגר. קיים חשש שחלק גדול מתוך הגז הישראלי יסגר בחוזים ארוכי טווח לייצוא ולא יהיה זמין למשק הישראלי. כך שהפתעה לרעה לגבי כמות הגז תהיה על חשבון המשק הישראלי. דבר זה נובע מכך שהממשלה בחרה להגדיר שריון למשק הישראלי מתוך עתודות הסבירות ולא מתוך העתודות המוכחות. לטענת הממשלה, אישור הייצוא בהיקפים אלה היה הכרחי לשם הבטחת פיתוח מאגרי הגז, ובמיוחד מאגר לוויתן. וכי ללא הייצוא לא יהיה גז גם לשוק המקומי. [43]

בעקבות ההחלטה הוגשו עתירות לבג"צ על ידי מספר ארגוני חברה, סביבה וכלכלה ועל ידי חברי הכנסת שלי יחימוביץ וראובן ריבלין, בדרישה להעביר את ההחלטה על הדיון לכנסת. לטענת העותרים מדובר בנושא סבוך וכבד משקל, ומדובר בהסדרה ראשונית, על כן יש לתת לכנסת לדון בו - בדומה לכך שתקציב המדינה מאושר על ידי הכנסת ולא על ידי הממשלה. ב-20 באוקטובר 2013 נערך הדיון בעתירה ויום למחרת נתקבלה החלטה שהעתירה נדחתה.[67][68]. השופטים נימקו את החלטתם בכך שאם הכנסת רוצה לדון בנושא ולחוקק הממשלה אינה יכולה לעצור אותה מלבצע דבר כזה. בנוסף השופטים הצהירו כי מאחר וכל הכמויות של היצוא אמורות להיות נדונות כל 5 שנים על פי החלטת הממשלה, הדבר ירתיע חברות מלחתום על חוזים ארוכי טווח, כך שסכנות עתידיות לביטחון האנרגטי של ישראל להיות נדונות בנקודות זמן אלו. מספר חודשים לאחר מכן, כבר נחתמו מספר מזכרי הבנות על חוזים ארוכי טווח כאלה.

במאי 2014 נחתם מזכר הבנות בין השותפויות המחזיקות במאגר תמר לבין חברה ספרדית יוניון פנוסה למכירת 70 מיליארד מטר מעוקב למתקני הנזלה של החברה שנמצאים במצרים תמורת 20 מיליארד דולר.[69][70] גם לפי מזכר זה אמורות השותפויות להוביל גז טבעי למתקנים במצרים ומשם לייצוא למדינות נוספות, אבל לא להוביל גז למשק המצרי.

ביוני 2014 נחתם מזכר הבנות בין השותפויות המחזיקות בלוויתן לבין חברת בריטיש גז לייצוא 7 BCM בשנה על פני 15 שנה, למתקי הנזלת גז של החברה שנמצאים באידקו במצרים. מתקן הנזלה משמש לשם הנזלת גז להובלה באוניות, לשם ייצוא גז למדינות מרוחקות, ולא לשם הספקת גז טבעי למצרים. מתקנים אלה הושבתו מפעילות עקב מחסור בגז במשק המצרי. בסך הכל במסגרת חוזה זה אמורים להימכר 105 BCM, שהם כ-20% מתוך העתודות המוכחות של לוויתן, כך שזהו החוזה הגדול ביותר של גז במשק הישראלי (החוזה השני בגודלו הוא של מאגר תמר מול חברת חשמל לישראל בהיקף של 82.5 BCM). חוזה זה נחשב למשמעותי ביותר עבור השותפויות שמחזיקות בלווייתן משום שהוא נחשב ל"עסקת עוגן" שתאפשר להן להגיש מימון בנקאי שדרוש להן לממן את פיתוח המאגר.[44][71]

ב-2014 נחתם מזכר הבנות עם ממשלת ירדן לרכישת 45 BCM כ-8.5% ממאגר לוויתן לתקופה של 15 שנה, במחיר של 7.5 דולר ליחידת גז (מיליון BTU). המזכר נחתם בתיווך אמריקאי שלצורך העסקה תקים חברת בבעלות מלאה של נובל אנרג'י אשר תרכוש את הגז מישראל ותמכור או במחיר הנקוב לירדן. זאת לאור ההעדפה הירדנית שלא לקיים עסקה ישירות מול ישראל.

סה"כ הסכמים בראשי תיבות שנחתמו עד שנת 2014 הם:

מאגר לקוח סוג התחלת הייצוא סה"כ BCF סה"כ BCM ביום MMCF
תמר יונין פנוסה (ליצוא ממצרים) LOI סוף 2017 2500 70 440
תמר דולפינוס (לממשלת מצרים) LOI 2015 - ניתן לניתוק 175-400 4.9-11 0-250
תמר עראב פוטאש וברומין \ירדן- פוספט GSPA סוף 2017 66 1.848 12
לוויתן בריטיש גז (לייצוא ממצרים) LOI תחילת 2018 3750 105 700
לוויתן ירדן חשמל LOI תחילת 2018 1600 44.8 300
לוויתן רש"פ חשמל GSPA תחילת 2018 170 4.76 30
סה"כ 8261 231 1482

המחלה ההולנדית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - המחלה ההולנדית

הפקת הגז בישראל, ובמיוחד ייצוא הגז, צפויה לגרום לייסוף השקל מול הדולר, ובכך להקשות על יצואנים אחרים כמו תחום ההיי-טק והביו-טק, דבר המכונה המחלה ההולנדית. הפקת הגז לצריכה מקומית חוסכת לישראל הוצאות של כ-10 מיליארד ש"ח בשנה על חסכון של קניית דלקים. ייצוא הגז יגרום להזרמה נוספת של מיליארדי דולרים בשנה אל ישראל. דבר זה יעלה את ערך השקל ביחס לדולר, יקל על ייבוא ויקשה על ייצואנים. במדינות רבות המפיקות משאבי טבע דבר זה גורר קשיים בענפי תעשייה ושירותים שמייצאים, ותת פיתוח של תחומים אלה. התאחדות התעשיינים קראה להתערבות בנק ישראל בשער השקל בניסיון להגן על היצואנים. [72]

סכנת אסון סביבתי

בשנת 2013 טען ארגון אדם טבע ודין כי הערבויות שהופקדו על ידי מפיקי הגז לטיפול במקרה של אסון אקולוגי אינן מספיקות וכי הניסוח לגבי תשלום על נזק שיגרם הוא מעורפל מידי.[73].

ראו גם

קישורים חיצוניים

פעילות
מידע כללי
כתבות על ייצוא הגז ומאגרים
עלויות והכנסות מהגז לתושבי המדינה
המחלה ההולנדית
שימושים בגז בישראל והספקת הגז אליה
החוזה מול חברת חשמל והגבלים עסקיים

הערות שוליים

  1. ^ חוק משק הגז הטבעי, באתר המשרד לתשתיות לאומיות
  2. ^ 2.0 2.1 "לחמאס יש עוד שלוש־ארבע מנהרות שמגיעות עד הקיבוצים בעוטף עזה ולא אותרו עד היום" גידי וייץ, מוסף הארץ, 04.09.2014
  3. ^ שמים גז – התחרות בשוק האנרגיה הישראלי הולכת ומתחממת | בלוג מגדל שוקי הון
  4. ^ http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000478780&fid=585
  5. ^ מקור - דו"חות החברות
  6. ^ שטיינמץ יפצה את ד"ר יוסי לנגוצקי בכ-50 מיליון שקל חן מענית, עמירם ברקת, גלובס 03/07/2013
  7. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3898374,00.html
  8. ^ סיון איזסקו וליאור גוטמן, עכשיו זה רשמי: במאגר לוויתן יש 453 מיליארד מ"ק גז טבעי, בעיתון כלכליסט, 29 בדצמבר 2010
  9. ^ דלק קידוחים ואבנר: גז טבעי בהיקף של 1.1 TCF ב"תנין", 06.04.12 מאת ליאור זנו באתר themarker]]
  10. ^ אחרי ששינסקי: ישראל מיישרת קו עם העולם? תני גולדשטיין, ynet, 25.03.11
  11. ^ יובל שטייניץ חושף: "ממשלת שרון נסוגה מכוונתה להעלאת תמלוגי הגז והנפט בשל לחץ אמריקאי" אורה קורן, דה מארקר, 17.06.2010
  12. ^ אורן: המדינה תקבל מ"תמר" 20 מיליארד ד' בזכות שטייניץגלובס, 31.3.2013
  13. ^ 13.0 13.1 בדיקת "גלובס": היקף תמלוגי הגז השנה - עד 125 מיליון דולר' עמירם ברקת, גלובס, 15.1.2013
  14. ^ לאן נעלמו מאות מיליארדי שקלים? הכנסות המדינה מהגז יתכווצו ביותר מ-50% אבי בר-אלי, 04.08.2015, דה-מארקר
  15. ^ 15.0 15.1 כך מעבירה ישראל את רוב משאבי הטבע לידיים זרות אבי בר-אלי, 23.3.2013, דה מארקר
  16. ^ כתב “עניין מרכזי”, תשובה שוכר בתנאים מפתים עשרות בכירים במשק עם סיום תפקידם הציבורי, עניין מרכזי, ‏30 ביולי 2015 וכן גם חובב רגולטורים, לובשי מדים ובנקאים בדימוס, הארץ, ‏3 ביולי 2008
  17. ^ ערן אזרן, ח"כ רוזנטל מציג: הרשימה המדהימה של פקידי הממשלה שעברו לעבוד אצל יצחק תשובה, עניין מרכזי, ‏23 בנובמבר 2015
  18. ^ הסרטון הועלה לדף הפייסבוק של צדק חברתי - חדר מצב, אפקט הדלת המסתובבת: 22 פקידי ממשל שעברו לצד של תשובה (18 באוגוסט 2015)
  19. ^ אבשלום חלוץ, משתלם לעבור לדלק: תנאי השכר המפנקים של יוסי אבו, the marker, ‏28 באוגוסט 2011
  20. ^ רון שטיינבלט, קבוצת דלק במגעים לצירוף בכיר לשעבר ברשות ני"ע, גלובס, ‏22 באפריל 2010
  21. ^ מערכת טלנירי, איתן זילביגר מונה למנכ"ל חברת דלק שמנים, מערכת טלנירי, ‏18 באוגוסט 2011
  22. ^ שירות גלובס, הערב זה קורה: אירוע ראשון של "כלכלה על הבר" בת"א, globes, ‏3 באפריל 2013
  23. ^ גיל קליאן, דלק מגייסת לדירקטוריון את אריה זייף - לשעבר מנכ"ל דובק, כלכליסט, ‏28 בינואר 2015
  24. ^ יהודה שרוני, בקרוב אצלי, מעריב, ‏1 באוגוסט 2008
  25. ^ יורם גביזון, יורם טורבוביץ' - המולטי-מיליונר החדש של משקיעי הגז, the marker, ‏20 בינואר 2010
  26. ^ טלי ציפורי, יכך הפך יצחק תשובה את מנכ"ל דלק US למיליונר כבד, the marker, ‏12 בדצמבר 2012
  27. ^ זוהר בלומנקרנץ, אלטון ישיר לספרא, הארץ, ‏21 במרץ 2005
  28. ^ אבי בר-אלי, הממשלה מסתירה: פיקוח על הגז היה מפחית 30% ממחירו, the marker, ‏9 באוגוסט 2015
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 29.3 29.4 29.5 29.6 חובב רגולטורים, לובשי מדים ובנקאים בדימוס, הארץ, ‏3 ביולי 2008
  30. ^ מיכל גלנטי, השיחה: הערב הגדול של היח"צנים, גלובס, ‏10 ביולי 2013
  31. ^ הדי כהן, התפטרו שני הסמנכ"לים הבכירים של דלק קידוחי, גלובס, ‏13 במרץ 2015
  32. ^ אבי בר-אלי, רונית קן, יצחק תשובה ורציו מציגים: חתונה מאוחרת, the marker, ‏4 בפברואר 2014
  33. ^ ערוץ 1 מבט שני: בכייה לדורות? - חלק א
  34. ^ אבי בר-אלי, הנשק של יצחק תשובה נגד דיויד גילה: 
מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר, the marker, ‏24 בדצמבר 2015
  35. ^ אריאל אטיאס, הרכש החדש של תשובה: המפכ"ל לשעבר דודי כהן מונה ליו"ר דירקטוריון כהן פיתוח, bizportal, ‏28 בפברואר 2012
  36. ^ מיה מנע, נדב פרי ימונה לתפקיד בכיר בקבוצת "דלק" של תשובה, וואלה, ‏2 ביוני 2015
  37. ^ 37.0 37.1 אבי בר-אלי, מסע הרכש של טייקוני האנרגיה: ימנו בכירים לשעבר 
במגזר הממשלתי לדירקטורים בחברות שבשליטתם, the marker, ‏25 באוקטובר 2015
  38. ^ ליאור גוטמן, שר האוצר לשעבר, רוני בר-און, יתמנה לדירקטור בדלק קידוחים בשליטת תשובה, כלכליסט, ‏4 בינואר 2016
  39. ^ מי ישלם 3.5 מיליארד שקל על אבטחת מאגרי הגז אביטל להב, ynet 15.1.2013
  40. ^ הממונה על ההגבלים רונית קן פורשת במפתיע נעמה סיקולר, כלכליסט 16.11.2010
  41. ^ רונית קן, יצחק תשובה ורציו מציגים: חתונה מאוחרת אבי בר אלי, 04.02.2014, דה מרקר
  42. ^ משרד התשתיות: ישראל תשמור עתודות גז ל-50 שנה לפני שתתיר יצוא אבי בר אלי, הארץ, 23.2.2011
  43. ^ הממשלה אישרה: ניתן לייצא 40% מהגז הטבעי ynet, 23.06.13
  44. ^ השותפות בלווייתן ימכרו 20% מהגז שבמאגר לבריטיש גז במצרים ב-30 מיליארד דולרערן אזרן, 29.06.2014
אנרגיה

מושגים: אקסרגיהאנטרופיההחוק השני של התרמודינמיקההחזר אנרגיה על השקעת אנרגיהאנרגיה גלומהיחידות מידה לאנרגיה

אנרגיה

אנרגיה כלכלה וסביבה: משק האנרגיה העולמימשאבים מתכליםדלק מחצביפחםנפטגז טבעיאנרגיה גרעיניתבסיס אנרגטי לכלכלהייצור ראשונישיא תפוקת הנפטשיא תפוקת הפחםהתחממות עולמיתזיהום אווירעקרון העוצמה המקסימליתחקלאות ואנרגיה

אנרגיה מתחדשת: אנרגיה סולאריתאנרגיית רוחאנרגיה גאותרמיתייצור ראשוניאנרגיית יםביו דיזלאנרגיית גלי יםדלק אצותמשאבת חוםתנור שמשכבשן סולאריתאורת אור יוםכלי תחבורה מונעי רוחאנרגיה בת קיימא - ללא האוויר החם

שימור אנרגיה: פרדוקס ג'בונסBedZEDתחבורת אופנייםעירוניות מתחדשתבנייה ירוקהתאורת אור יוםצמחונותהתייעלות אנרגטית

אנרגיה בישראל: משק האנרגיה בישראלגז טבעי בישראלאנרגיה מתחדשת בישראלאנרגיה סולארית בישראלמוסד שמואל נאמןבתי זיקוק לנפטהחברה לאנרגיה מתחדשת אילת-אילות



ביזור וריכוזיות

רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב-לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - חברת פירמידה - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - תעמולה - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית

Movie poster the corporation.jpg

דוגמאות: שוק הרכב העולמי - חברות הטבק - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל

כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה

אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר - ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch

ספרים וסרטים: קטן זה יפה -הדינמיקה של הקפיטליזם - כשתאגידים שולטים בעולם - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון (ספר) - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - נו לוגו - בולו'בולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים