כלכלת השמנה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלכלת השמנה (באנגלית: Obesity Economics) הוא הנושא שעוסק בשאלה כיצד אינטרסים של גופים מסחריים שונים' כמו חברות מזון מעודדים צריכה של מזון עשיר מידי, או מזון לא בריא אחר, ותורמים להשמנה ולבעיות בריאותיות אחרות כמו סוכרת, וכן בשאלות דומות, כמו איך משפיעים גורמים חברתיים שונים כמו אי שוויון בריאותי על הסיכון לפתח הרגלי תזונה לא בריאים, ומהן העלויות של ההשמנה למשק ולממשלה.

הרגלי אכילה ושתייה

מנגנונים שונים של חינוך, הרגלי תזונה ותהליכים מטבוליים שונים גורמים לכך שהרגלי אכילה והרגלי שתייה שנרכשו בגיל צעיר, כמו גם נטייה להשמנה, עלולים להמשך גם בגיל מבוגר יותר - דבר הדומה להתמכרות. להלן מספר מנגנונים שגורמים להתקבעות של הרגלי אכילה:

  • הגדלת כמות תאי השומן בילדות תאי השומן הקיימים בגוף מתחלקים ומתרבים עד גיל מסויים בדרך כלל עד גיל 18-20. מעבר לגיל זה התאים אינם מתרבים. ילד שהשמין הוא בעל תאי שומן רבים יותר יחסית לילד רזה יותר, כמבוגר, הילד השמן יכול להוריד ממשקלו על ידי הקטנת כמות אחוז השומן שנמצא בכל תא שומן, אבל הוא אינו יכול להוריד את מספר תאי השומן שצבר כילד.‏[1] מסיבה זו יש סיכוי גדול יותר שמי שהיה שמן בתור ילד יהיה שמן גם בתור מבוגר. לדבר זה יכולה להיות השפעה על הדימוי העצמי ועל נורמות אכילה שונות.
  • צריכה של "מזון זבל" דל בסיבים ובערכים תזונתיים ועתיר בקלוריות. מזון בעל ערך גליקמי גבוה כמו לחם לבן, סוכר, אורז לבן וכו' גורם לתחושת שובע זמנית. פירוק מהיר של הסוכרים לדם גורם לתחושת התרגעות ו"היי". אבל כיוון שהמזון מתפרק במהירות הוא מצריך אכילה נוספת לאחר תקופה קצרה יותר, יחסית למזון מלא כמו אורז מלא או לחם מחיטה מלאה או מזונות עתירי סיבים כמו ירקות שונים שמתפרקים יותר לאט ולכן יוצרים תחושת שובע ארוכה יותר.
  • התרגלות למלח - מזון מלוח יותר מגביר את תחושת התיאבון ומגביר את הצמא ולכן מעודד שתייה (שהיא לרוב שתייה ממותקת). לכן לחברות רבות, מסעדות ועוד יש אינטרס להגביר את צריכת המלח. צריכה ממושכת של מלח בכמות גבוהה מידי עלולה לגרום התרגלות למזון מלוח מידי. אנשים כאלה ממליחים את המזון שלהם וגורמים לעצמם נזק בריאותי על ידי הגברת העומס על הכליות ועל ידי יתר לחץ דם. ניתן להגביר את צריכת המלח על ידי הסוואת המלח בטעמים חריפים אחרים כגון הכנסתו למזון ממותק, במרקים ובמאכלים חריפים. מי שרגיל לרמות גבוהות של מלח מרגיש שמזון בלי כמות עודפת של מלח הוא תפל. אפשר להוריד בהדרגה את כמות המלח ועם הזמן לא מרגישים צורך בעודף מלח.
  • מזון חריף - גם מזון חריף מגדיל את השתייה ואת התיאבון. עם הזמן מזון חריף פוגע בפקעיות הטעם שעל הלשון וגורם לכך שהאדם חש פחות ופחות בחריפות המזון.
  • התרגלות לסוכר - יש הטוענים (לדוגמה בסרט !Fed Up) כי בדומה למלח צריכה של מזון מהיר, צריכת סוכר בכמות רבה, ומזון עתיר שומן הם הרגלי תזונה ואף בעלי מאפיינים של התמכרות. בגלל האפקט של הספקת סוכר מהירה לדם יש טענה דומה לגבי משקאות מתוקים, לחם לבן וכו'. לפי הפסיכולוגית וחוקרת התזונה, Nicole Avena, צריכה של סוכר או מזונות עתירי פחמימות כמו דגני בוקר, שולחת סינגל חיובי במוח של דופמין, שאומר למוח שכדאי לצורך עוד מהסוכר. כאשר אוכלים ארוחה מזינה יש הנאה ממנה, אבל עם הזמן הנאה זו יורדת. לעומת זאת בסוכר המצב שונה - אם אוכלים ממנו בכמות קטנה או אוכלים אותו בצורה נדירה, ההשפעה שלו דומה לארוחה מזינה ויש התרגלות עם הזמן של הסניגנל, לעומת זאת אם צורכים אותו בכמות גדולה, רמות הדופמין לא יורדות ואכילת הסוכר ממשיכה להיות מתגמלת, במובן זה של "[[התמכרות]", סוכר מתנהג קצת בדומה לסמים. ‏[2][3]
  • צפייה מוגברת בטלוויזיה, מעודדת צריכה של חטיפים, מזון מהיר ומשקאות מתוקים. הן כהרגלי נשנוש בזמן הצפייה והן כ"חינוך" על ידי פרסומות ובתכנים של התוכניות עצמן. אכילה מול הטלוויזיה, ובמידה פחותה אכילה תוך כדי הסחת דעת לדוגמה קריאה בזמן הארוחה הופכת בעצמה להרגל.
  • התרגלות לטעמים מהילדות. אנשים רבים מעדיפים אוכל מוכר מילדותם הן בגלל מנגנון התרגלות של הטעם המרקם והריחות והן בגלל היבטים פסיכולוגיים של שייכות, נחמה, נוסטלגיה וכו'.
  • מנגנוני השמנה פסיכולוגיים - השמנה גוררת מגוון היבטים פסיכולוגיים שיכולים להשפיע על הרגלי התזונה. בין היתר השמנה עלולה לגרור דימוי עצמי נמוך, במיוחד בקרב ילדים ומתבגרים, ודבר זה מלווה במתח נפשי. מתח נפשי עלול לגרור השפעות לוואי כגון התחלת עישון או אכילת נחמה.
  • דיאטות כאסח - דיאטות בזק שאמורות לספק הרזיה מהירה גורמות לגוף להיכנס לדחק ולאמץ מנגנוני יעול אנרגטי שמעלים בהמשך את המשקל. מנגנונים כמו פגיעה ברקמות שריר בגוף משפיעות למשך כל החיים. ‏[4]
  • הרגלים נוספים - הרגלי צפייה בטלוויזיה, הרגלי שינה, שתיית קפה, עישון והרגלי פעילות גופנית - כל הגורמים האלה משפיעים על איכות וכמות המזון ומושפעים ממנו. בעוד עישון מדכא את התיאבון, כמות גדולה של מזון ממותק לפני השינה, או שתיית קפה, או צפייה בטלוויזיה עלולות לפגוע באיכות השינה. הליכה מאוחרת לישון או קימה באמצע הלילה קשורות בעצמן לאכילה לילית. פעילות גופנית סדירה עשויה להשפיע גם על הרגלי התזונה - מחד היא עלולה ליצור רושם מוטעה לפיו מותר לאכול הכל ובכמות גדולה, מאידך היא עשויה להגביר את המוטיבציה להקטין צריכה של מזון לא בריא, ולגרום לתחושה גרועה יותר עקב צריכה של מזון כזה.

הרגלי תזונה וטעמים של הילד נשארים לפעמים לכל החיים. מסיבות אלה כדאי לתאגידי מזון להשקיע הרבה בשיווק מזון עתיר סוכר, שומן ומלח לילדים, שכן חלק מהם יהפוך לצרכנים לכל החיים.

שיווק מזון לא בריא לילדים ולבני נוער

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - שיווק מזון לילדים ולבני נוער
דגני בוקר המשווקים לילדים, הם בדרך כלל צבעוניים ומכילים כמות גדולה של סוכר

הפרסום של מזונות שמנים ומתוקים, של מזון מהיר, ושל משקאות ממותקים נעשה בצורה אינטנסיבית. חלקו הגדול והחשוב ביותר מכוון לילדים. חלק ניכר מהפרסום בטלוויזיה ובקולנוע ובמיוחד מהפרסום לילדים, הוא פרסום למזון כזה- של חטיפים, משקאות ממותקים, דגני בוקר, המבורגרים, פיצות וכו'.

נושא השיווק אינו מסתכם רק בפרסום רשמי בטלוויזיה. חלקו נוגע לפרסום סמוי דרך אייטמים בחדשות, בתוכניות אירוח, בתוכניות לימוד בבתי ספר, בפעילויות עם ארגוני נוער ועוד. תחום שיווק חשוב ונוסף הוא עיצוב המוצרים וסביבות המכירה וכן קלות גישה למזון לא בריא. לדוגמה היות והורים מתנגדים לעיתים קרובות לצריכה לא מבוקרת של מזון ממותק או חטיפים, חשוב לחברות להנגיש את המוצרים על ידי מכונות אוטומטיות בסביבות בתי הספר וכו'.

חשיפה של ילדים ונוער לפרסום למזון

בארצות הברית הפרסום למזון הוא השני בהיקפו לאחר הפרסום למכוניות. הפרסום מבוצע בכל ערוצי המדיה כולל רדיו, אינטרנט, עיתונות, שלטי חוצות והדגש הוא על פרסום בטלוויזיה. ערוצי הטלוויזיה לילדים בארצות הברית מראים בשבת בבוקר ואחר הצהריים ביתר ימי השבוע כ-76% יותר פרסומות למזון לשעה מאשר ערוצי טלוויזיה אחרים. כשליש מהפרסומות בתוכניות הטלוויזיה לילדים מוקדשות למזון בהשוואה לחמישית בתוכניות עבור קהל הצופים המבוגר. רוב הפרסומות, כ-70%, מתמקדות במזונות עתירי סוכר או שומן. רק כ-1.7% מהפרסומות מוקדשות לירקות ופירות. כ-40% מהפרסומות לילדים מתמקדות בדגני בוקר, בעיקר ממותקים בסוכר. יתר הפרסומות מתמקדות בממתקים, מסעדות מזון מהיר וצ'יפס, או חטיפים מלוחים אחרים. [5]

צפייה בטלוויזיה ובערוצים אחרים, חושפת ילדים וכן נוער ומבוגרים לפרסומות למזונות לא בריאים ומשקאות ממותקים בסוכר. הילדים זוכרים את הפרסומות ומעדיפים לצרוך את המוצרים הללו על פני מוצרים אחרים. מתברר כי אפילו חשיפה קצרה לפרסומות גורמת לכך שהילדים יעדיפו את המזון שהופיע בפרסומת, וכי פרסומות של מזון מגבירות את הצריכה הקלורית בקרב ילדים..[6]

בני נוער חשופים גם הם לפרסומות למזון לא בריא. בתוכניות לנוער, כמו MTV, כמחצית מהפרסומות היא עבור מסעדות מזון מהיר. 80% מהפרסומות למזון בערוץ MTV נחלקות ל-3 קטגוריות: מסעדות מזון מהיר, משקאות ממותקים בסוכר וממתקים.[5]

מלבד הפרסומות הגלויות קיים גם פרסום סמוי דרך מסרים שיווקים בתוכניות, במיוחד בקלטות וידאו לגיל הרך, כאשר השחקנים שותים או אוכלים משקה של חברה מסויימת.

בנושא שיווק מזון לילדים, טוען הסופר אריק שלוסר בספרו אומת המזון המהיר כי תאגיד מקדונלד'ס מידל את טקטיקות השיווק שלו על פי המודל של חברת וולט דיסני, דבר שנתן השראה לאייקוני פרסום כמו רונאלד מקדונלד'ס וחבריו. מנהלי שיווק פיתחו את השיווק לילדים מתוך מחשבה שהדבר ימשוך לא רק את הילדים אלא גם הוריהם ואת סביהם. חשוב עוד יותר, טקטיקה זו תוביל לנאמנות למותג שתמשך גם בזמן שהילד הופך למבוגר באמצעות משיכה נוסטלגית למקדונלד'ס. שלוסר מדבר גם על החוליים של השיטה: הניצול של טבעם הנאיבי והבוטח של ילדים.

עוד בנושא שיווק כלפי ילדים, שלוסר טוען כי תאגידים חדרו לבתי הספר באמצעות חסויות או יחסי "תן וקח". הוא טוען כי ההפחתה במיסוי של תאגידים באה על חשבון מימון של בתי ספר, ויצרה לתאגידים רבים את ההזדמנות למתן חסויות באותם בתי ספר. לפי הנתונים של שלוסר, 80% מספרי הלימוד שמקבלים חסויות מכילים מידע שהוא מוטה לטובת נותן החסויות, ו-30% מבתי הספר התיכונים מציעים מזון מהיר בקפיטריות שלהם.

שלוסר משתמש באנקדוטות כדי לטעון שתלמידים שמזלזלים בחסויות יכולים להיענש. לדוגמה התלמיד מייק קמרון, שהושעה מבית ספרו בגלל תקרית ב"יום קוקה-קולה" בעוד שחבריו לבשו חולצות טי בצבע לבן או אדום והצטלמו לתמונה קבוצתית אווירית כשהם כותבים "קוקה", קמרון לבש בגדים בצבע כחול של פפסי.

הפרסומות משפיעות על צריכת המזון במגוון צורות (כתלות בגיל הילדים), החל מנדנוד להורים, עבור דרך ההשפעה על סל הקניות המשפחתי וכלה ב"חינוך" הילדים לסוג המזונות אותם הם צורכים כבני נוער וכמבוגרים.[5]

צפייה בטלוויזיה, הרגלי אכילה והשמנה

מחקרים רבים מצביעים על כך שצפייה בטלוויזיה ומחשב מקושרים עם השמנה בקרב ילדים ומבוגרים. בנוסף קיימות השפעות נוספות כמו הרגלי אכילה ופיתוח טעמים למזונות מתוקים ועתירי שומן. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מצביעה על מספר אפיקים שבהם צפיה בטלוויזיה יכולה לתרום לעליה במשקל:[7]

למרות שלא ידועים המנגנונים המדוייקים שבהם צפייה בטלוויזיה מעודדת השמנה, לטענת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, רוב החוקרים כיום מסכימים כי הראיות שמקשרות בין עודף צפייה בטלוויזיה לבין השמנה הן מספקות.[8][9][10]בוצעו עשרות מחקרי אורכיים ומחקרי קורלציה שמצביעים על קשר. מספר גדל והולך מבין המחקרים האלה מתייחסים גם למעמד סוציו-אקונומי ולאתניות שידוע שהם מרכיבי מפתח בהשמנה, ועדיין מוצאים כי צפייה בטלוויזיה היא גורם מרכזי להשמנה.[7]

שינוי קטן במאזן הקלוריות היומי, יכול להוביל להשמנה. עודף של 50 קלוריות ביום יכול להוביל לתוספת משקל של 2.5 קילו בשנה. שתיית פחית קולה ביום מובילה לתוספת משקל של 7.5 קילו. בארצות הברית, כמעט 40% מצריכת הקלוריות של ילדים מקורה בתוספים של שומן וסוכר למוצרים, ומשקאות תוססים ומיצים תורמים כ-10% מצריכת הקלוריות. [7]

סקירת מחקרים משנת 2012 שסקרה הרגלי אכילה של ילדים בגיל 2-6 מצאה כי עליה בכמות שעות הצפיה, מקושרת עם ירידה בכמות הפירות והירקות ועליה בצריכת הקלוריות. נתון זה משמעותי החל משעת צפייה אחת ביום ומעלה.[11]

מחקר מ-2012 על 15,000 ילדים באירופה בני 2-9, מצא כי הגדלת שעות הצפייה בטלוויזיה, צפייה בזמן ארוחות ומכשירי טלוויזיה בחדרים מקושרים כולם להגדלה של משקל יתר ולצריכה גבוהה יותר של מוצרים עתירי שומן וסוכר. החוקרים מסבירים כי בנוסף לכך שהם בעלי משקל יתר, צפייה בטלוויזיה גוררת שינוי בטעמים לכיוון של מזונות שמנים ובעיקר מתוקים יותר. [12] מחקר נוסף מ-2012 על כמה מאות בני נוער, מצא קשר חלש יותר בין טלוויזיה להשמנה, אבל שלל קשר אפשרי הפוך - לפיו ילדים שמנים רואים יותר טלוויזיה. [1]

זמן מסך קשור בתדירות גבוהה יותר של אכילת מזון מהיר ותעשייתי: במחקר שפורסם בשנת 2006, נמצא שככל שהילדים בילו זמן רב יותר מול משחקי וידאו ומחשב כך אכלו כמות גדולה יותר של מזון מהיר.[6]

כאמור, אפיק מרכזי אחד להשמנה בקרב מבוגרים וילדים קשור לעידוד מזון רווי שומן ומתוק בפרסומות ובתכנים. צפייה בטלוויזיה פוגעת באיכות התזונה של ילדים. במחקר שפורסם בשנת 2008 נמצא, שעל כל שעת צפיה בטלוויזיה ביום, עלתה צריכת הקלוריות ממגוון מזונות מתוקים ועתירי שומן, ובמקביל, פחתה צריכת הפירות והירקות, וכן רכיבים כמו סידן וסיבים תזונתיים.[6]

הסחות דעת בזמן האכילה מגבירים את צריכת המזון

הטמעת הרגלי אכילה בזמן צפייה בטלוויזיה: בחלק מהמשפחות ההורים אוכלים מול הטלוויזיה ולעיתים גם מאכילים את הילדים מגיל הינקות מול הטלוויזיה כדי "שיאכלו טוב יותר". כאשר נטמע ההרגל של אכילה ליד טלוויזיה, נוצר גם הרגל לפיו כאשר צופים בטלוויזיה יש לעשות זאת בליווי אוכל.[6]

אכילה במהלך צפייה בטלוויזיה פוגעת באיתותי השובע: ילדים בריאים נולדים עם היכולת לווסת את כמות המזון הדרושה לגדילה תקינה. הסחת הדעת בזמן האכילה, כמו על ידי טלוויזיה או מחשב, עלולה לפגוע במודעות לתחושת השובע ובכך לגרום לאכילה עודפת.[6]

שיווק של מזונות לא בריאים לכלל האוכלוסייה

פרסום של מזונות אינו מוגבל כמובן לילדים. חלק מהפרסום מכוון כמובן גם למבוגרים במטרה לשמור על הרגלי צריכה ולנסות לעודד צריכה מצד צרכנים חדשים.

שתייה מתוקה משווקת בצורה נרחבת על ידי פרסום ועל ידי מכונות שתייה. שתייה כזו מתבצעת במהלך ארוחות, כאשר אוכלים חטיפים מלוחים, וכדי להפיג שעמום או כפעילות חברתית. מכונות שתייה מספקות זמינות גבוהה של שתייה מתוקה לילדים ולמבוגרים. פרסום מציג את השתייה של משקאות ממותקים כחוויה כיפית, קולית הקשורה באופן הדוק לפעילות גופנית, מין, מקובלות חברתית ועוד.

למסעדות רבות יש אינטרס למכור מזון מלוח כדי לעודד אורחים להזמין שתייה, שהיא לפעמים מקור הרווח העיקרי של המסעדה.

עיצוב של אריזות מזון, כלי האוכל, עיצוב של הבית, המטבח, מקום העבודה, הסופרמרקטים, והמסעדות משפיע על כמות המזון שאנשים צורכים ועל סוגי המזונות. נושא זה נידון בהרחבה בספר עיצוב להרזיה

הבדלים חברתיים במודעות לתזונה, בהשמנה ובסוכרת

צריכה מוגברת של קלוריות נפוצה יותר בקרב מעמדות עניים של מדינות עשירות. דבר זה תורם לכך שמחלות הקשורות להשמנה, כמו סוכרת, קשורות כיום לעוני, השכלה נמוכה יותר, ולשיוך למעמד חברתי כלכלי נמוך.

הסיבות לצריכה מוגברת של מזון מהיר כוללות מחסור בזמן, מחסור בציוד ובידע לגבי בישול והכנת מזון, מחסור בציוד לשמירה על מזון מבושל (כגון מקררים), ומודעות נמוכה לנזקים של מזון מתועש לבריאות. גם בתוך המזון המוכן יש קטגוריות שונות שבהן מזון שמן ורווי סוכר הוא בדרך כלל מזון זול יותר ולכן פופולרי יותר. לדוגמה בישול לכמות גדולה של אנשים, או טיגון, הם קלים יותר כאשר משתמשים בכמות גדולה יותר של שמן. צריכה עודפת של מזון עלולה להיות קשורה גם למתח נפשי שיכול להיות רב יותר בקרב עניים או על רקע השתייכות למעמד חברתי נמוך (כלומר תוצאה של אי שוויון כלכלי ולחצים כלכליים אחרים כגון לחץ בעבודה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

לובי פוליטי בישראל עבוד תעשיית המזון
עלויות ההשמנה למשק ולממשלות
קשרים בין עיתונות לבין תעשיות מזון לא בריאות
שיווק ופירסום המעודד השמנה

הערות שוליים

  1. ^ יפית קסלר, 8 דברים שלא ידעתם על השומן בגוף שלכם, וואלה, נובמבר 2014
  2. ^ Nicole Avena, How sugar affects the brain סרטון של TED-Ed, 7 בינואר, 2014
  3. ^ Dr. Nicole Avena - The New Science of Sugar Addiction, 15 בדצמ׳ 2014
  4. ^ עדה אופיר, דיאטת כסאח: למה זה מסוכן?, סלונה, 12/07/2015
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 ד"ר פליציה שטרן ודורית וורמן, האגודה לבריאות הציבור, פרסומות למזון והרגלי צריכת מזון של ילדים ונוער
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 , משרד החינוך ומשרד הבריאות המלחמה בהשמנה: מכבים את הטלויזיה טובה קראוזה, דיאטנית קלינית, באדיבות האתר תזונה טובה, תפור עלי - תוכנית לקידום הבריאות בבתי הספר ובגני הילדים.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Policy Statement—Children, Adolescents, Obesity, and the Media American Academy of Pediatrics, 2011
  8. ^ Jordan AB. Heavy television viewing and childhood obesity. Journal of Children and Media. 2007; 1(9):45–54
  9. ^ Dennison BA, Edmunds LS. The role of television in childhood obesity. Progress in Pediatric Cardiology. 2008;25(2):191–197
  10. ^ Strasburger VC, Wilson BJ, Jordan AB. Children, Adolescents, and the Media. 2nd ed. Thousand Oaks, CA: Sage; 2009
  11. ^ Ford C, Ward D, White M.Television viewing associated with adverse dietary outcomes in children ages 2-6 Obesity reviews : an official journal of the International Association for the Study of Obesit. 2012 Sep 1
  12. ^ Lissner L et al. Television habits in relation to overweight, diet and taste preferences in European children: the IDEFICS study European journal of epidemiology. 2012 Aug 22.
רפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - בשר מעובד - מלח - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - הליכתיות - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל
תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה