סיכון מוסרי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיכון מוסרי (באנגלית: Moral hazard) הוא סוג של כשל שוק שבו פרט או ארגון, הניצבים בפני החלטה הכרוכה בסיכון פיננסי, נוטלים סיכון גבוה יותר בגלל שהם מצפים לסיוע פיננסי אם הסיכון אכן יתממש. הסיכון המוסרי נובע מכך שהאחריות על פעולות הפרט לא חלה במלואה עליו ולכן הוא נוטה להיות פחות זהיר בהשוואה למצב של אחריות מלאה.

דוגמה לסיכון מוסרי היא בתחום הביטוח. פרט עם ביטוח נגד גניבת מכוניות יהיה זהיר פחות בנעילת המכונית שלו, משום שהוא יודע שבמקרה של גניבה חברת הביטוח תשלם על חלק משווי המכונית. דוגמה אחרת היא שפרט שיודע שיש לו כריות אוויר, יסע בצורה פחות זהירה.

דוגמאות לסיכון מוסרי

סיכון מוסרי בביטוח

הסיכון המוסרי יכול להתרחש כתוצאה של כשל שוק הנובע ממידע א-סימטרי. חברת הביטוח הייתה שמחה לייקר את הביטוח של נהג לא זהיר, או של נהג שעקב הביטוח יקח סיכון גבוה יותר - אך היא אינה יודעת מיהו נהג כזה מתוך הנהגים שמבוטחים אצלה ומתוך כלל האנשים הפועלים בשוק.

כדי להקטין את הסיכון המוסרי במצב זה, חברות ביטוח מחייבות את המבוטח לשלם השתתפות עצמית שהיא פיצוי מכיסו - כך שבמקרה של התרחשות הסיכון יפגע גם המבוטח וכך ינסה גם הוא להיות זהיר יותר.

מינוף פיננסי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מינוף פיננסי

מינוף פיננסי הוא נוהג של לקיחת הלוואה כדי להנות מיתרונות לגודל. זהו מכשיר שבעקרון אמור להגדיל את הרווחים ומנגד גם את הסיכון. במקרה של הצלחה מקבלים רווח גדול יותר, ובמקרה של כישלון מקבלים הפסד גדול יותר. אבל דבר זה נכון רק למשקיעים קטנים, לדוגמה אדם שלוקח הלוואה כדי להגדיל את החנות שלו. במקרה של משקיעים גדולים ובנקים גדולים ייתכנו מצבים של סיכון מוסרי שבו הם מרוויחים במקרה של הצלחה, ובמקרה של הפסד הנזק מגולגל אל הציבור. במקרים אלה ניתן להגיד שהסיכון המוסרי הוא סוג של כשל שוק מסוג עלויות ציבוריות ורווחים פרטיים.

מינוף פיננסי של חברות גדולות ובעלי הון מול בנקים

בתחום הפיננסי והעסקי קיימת תופעה של סיכון מוסרי הנובע ממינוף פיננסי שבו חברות גדולות לוקחות הלוואות גדולות מבנקים כדי להגדיל את הרווחים שלהן מביצוע עסקאות. במקרה שהעסקה לא מתקדמת היטב, לבנק יש בעיה פיננסית ולכן הוא נוטה להיות רחום יותר כלפי חייבים גדולים. אם הם לא יחזירו את הכסף דבר זה עלול לפגוע גם בבנק עצמו. מסיבה זו יש למשקיעים גדולים תמריץ לבצע סיכון מוסרי (מול הבנק) על ידי לקיחת מינוף פיננסי גבוה מידי.

דבר זה מוכר בשם "כשאתה לא יכול להחזיר חוב קטן לבנק, אתה בבעיה גדולה, כאשר אתה לא יכול להחזיר חוב גדול לבנק, הבנק בבעיה גדולה". לדוגמה בעשור שבין 2005 ועד 2015 הפסידו בנק הפועלים ובנק לאומי 1.7 ו-1.4 מיליארד ש"ח בהתאמה מאשראי שלא הוחזר מעסקים קטנים. סכומים אלה קטנים יותר לעומת החובות שהותיר להם אליעזר פישמן עקב אשראי עסקי שלקח מהם בשנים האחרונות בסך של 2 מיליארד ש"ח מכל בנק, שאת רובו אינו יכול להחזיר בצורה ישירה או על ידי מכירת נכסים ולבסוף פשט את הרגל עקב פנייה לבית המשפט של רשות המסים עקב חוב מולה.[1] [2]

בנקים מנסים להקטין את הסיכון מול מתן הלוואות על ידי לקיחת ערבונות. עם זאת במקרים רבים של מינוף פיננסי בזמן גאות פיננסית הערבונות עצמן הם נכסים שערכם תלוי במצב השוק, כך שכאשר השוק מגיע למיתון הבנק נותר עם נכסים שערכם נמוך ממה שהוא שאר בתחילה. בעיה נוספת היא קפיטליזם של מקורבים או ריכוזיות כלכלית שבו בנקים ופירמות נמצאים בקשרים של תחרות וידידות ולווים ומלווים זה מזה כספים ומעניקים סיוע בצורות שונות ללא קשר לנתונים כלכליים.

בספר היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית מציין המחבר, הכלכלן ג'ון קנת גלבריית, שלל דוגמאות היסטוריות של לקיחת סיכונים מוסריים, קצירת רווחים בזמן הגאות הכלכלית והטלת הסיכון וההפסדים על ממשלות או על הציבור.

מקרה בולט של סיכון מוסרי שנוצר עקב מינוף פיננסי היה משבר הסאב-פריים בארצות הברית בשנת 2008, שבו בנקי השקעות, ובנקי משכנתאות ביצעו מינוף פיננסי של משכנתאות שנמכרו לגופי השקעה (כמו קרנות פנסיה וקרנות גידור). בהמשך התהליך ביצעו הבנקים סיכון מוסרי והחלו לקחת משכנתאות סאב-פריים ללא ערבויות מצד קוני הבתים. כאשר פרץ משבר הסאב-פריים, התערב הממשל הפדרלי בארצות הברית ומימן חלק גדול מההפסדים של בנקי ההשקעות וגופי ההשקעות, בניסיון למנוע פשיטות רגל של בנקים וגופים נוספים וכדי למנוע משבר כלכלי.

בנקים גדולים מכדי ליפול

בנקים ובנקאים הם בעלי תמריץ לבצע סיכון מוסרי (מול הציבור) משום שהם מצפים לסיוע ממשלתי או להלאמה במקרה והסיכון מתרחש. דבר זה מכוניה "גדולים מדי מכדי ליפול".

לדוגמה בספר סופו של הליברליזם המפסידני טוען הכלכלן דין בייקר את "בנקים גדולים מדי מכדי ליפול" - אלו הם בנקים שכולם יודעים שהממשלה לא תיתן להם ליפול ולכן הם מקבלים הלוואות בריבית נמוכה מידי ולוקחים סיכונים גבוהים מידי. גם הכלכלן ברנרד ליטר מתייחס לתופעה זו כאל סיכון מוסרי. ליטר מראה במצגת שלו, "עתיד הכסף", היסטוריה של השנים האחרונות שבהן שוב ושוב חולצו בנקים בידי ממשלות, כאשר הדוגמה הבולטת ביותר מבחינת כמות הכסף היא משבר הבנקים בארצות הברית בשנת 2008, ומבחינת אחוז התמ"ג שהושקע בחילוץ מובילה דרום קוריאה בעקבות המשבר של שנת 1998. [3]

גיוס אג"ח קונצרני מהציבור

חברות ציבוריות הן חברות שמנפיקות ניירות ערך לציבור וכך הן מגייסות כסף מהציבור באגרות חוב או במניות, כאשר חלק מהאג"ח הקונצרני (חוב) או המניות (בעלות) נמצא בידי הציבור. במקרה של חברה שנקלעה לקשיים ואין לה כסף לשלם לבעלי המניות ו/או למחזיקי אגרות החוב, משתלם למשקיעים להגיע להסדר חוב ובמסגרתו לקבל פיצוי חלקי ובלבד שלא יאבדו את כל הכסף ("תספורת"). אובדן חלק מהחוב יוצר תמריץ לחברות המגייסות, בעיקר לבעל השליטה בהן, להגדיל את הסיכון בידיעה שבמקרה הגרוע ביותר הן יוכלו להחזיר רק חלק מהכסף.

דוגמה לדבר זה התרחש בשנת 2011 עם חברת דלק נדל"ן בשליטתו של יצחק תשובה. על פי ההסדר, בעבור מחיקת חובות של 2.15 מיליארד שקל למחזיקים (שהם בעיקר חברות ביטוח ובתי השקעות), תשובה הזרים עד 880 מיליון שקל למחזיקי אגרות החוב ובעלי המניות, בתמורה לכך שיוותרו על התביעות כלפיו והחברה תיהפך להיות פרטית בשליטתו הבלעדית. [4] בנוסף, אילן בן דב מחק חוב בהיקף של כ-2 מיליארד שקל לאחר שגייס סכום עתק זה עם הון עצמי (הכסף ששייך לחברה, ללא חוב) של 200 מיליון שקל בלבד. את מרבית ההפסד ספג הציבור לאחר שבנק לאומי חייב את החברה לפרוע לו את חובותיו לפני שהיא קרסה. [5] לאחר מכן מחק בן דב לציבור כספים רבים בקריסת סקיילקס, החברה דרכה רכש את השליטה בחברת הסלולר פרטנר.[6]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביזור וריכוזיות

רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב-לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - חברת פירמידה - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - תעמולה - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית

Movie poster the corporation.jpg

דוגמאות: שוק הרכב העולמי - חברות הטבק - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל

כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה

אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר - ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch

ספרים וסרטים: קטן זה יפה - הדינמיקה של הקפיטליזם - כשתאגידים שולטים בעולם - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון (ספר) - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - נו לוגו - בולו'בולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים

כסף

רקע: בנקאות ברזרבה חלקית - כסף פיאט - אינפלציה - מס אינפלציה - אשליית הכסף - מדד המחירים לצרכן - הסתערות משיכות - מינוף פיננסי - סיכון מוסרי

1914 Sydney Half Sovereign - St. George.jpg

כלים לשינוי: מטבע משלים - מטבע קהילתי - טרה (מטבע) - תוכנית שיקגו - בנקאות ברזרבה מלאה - בנק חברתי - איגוד אשראי - פנסיה ירוקה - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין

אישים וארגונים: ברנארד לייטר - ג'ון קנת גלבריית - מייקל רובות'אם - ריצ'ארד דות'וויט - מוחמד יונוס - כסף חיובי

ספרים מאמרים וסרטים: כסף כחוב - מטבע קהילתי- כלי חדש למאה ה-21 - קורס בהתרסקות - האקולוגיה של הכסף - סופו של הליברליזם המפסידני - היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית

תעשיות פוגעניות
תעשיות שונות: תעשיית הטבק - אלכוהול - תעשיית הנשק החם - תעשיית הבשר - תעשיית המכוניות - תעשיית הנפט - תעשיות מזהמות - תעשיית ההשמנה - תעשיית הסוכר - תעשיית התרופות - תעשיית ההימורים

רקע ושיטות פעולה: התמכרות - הכחשת אלימות - קפיטליזם של מקורבים - מוצר ציבורי - סיכון מוסרי - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - האמת על באמת - תורת ההונאה - לובי פוליטי - קשרי הון שלטון - הפרטת המחקר - תביעת השתקה - השפעות ההון על העיתונות - דיסאינפורמציה - הכחשת נזקי העישון - הכחשת זיהום - הכחשת אקלים - תרבות הצריכה