עקרון הזהירות המונעת

עיקרון הזהירות המונעת (Precautionary principle) הוא עיקרון מוסרי ופוליטי לפיו אם יש פעולה או מדיניות שעלולה לגרום נזק חמור או בלתי הפיך לפרט, לציבור או לסביבה, בהעדר קונצנוס מדעי שקובע שנזק כזה לא יתרחש, חובת ההוכחה על בטיחות הפעולה היא אלו שטוענים שיש לבצע את הפעולה. מהעיקרון נובע כי יש מחוייבות להתערבות לשם הגנה על הציבור מחשיפה לנזק כאשר החקירה המדעית מגלה סיכון סביר לכך. ההגנות בהן נוקטים מפני סיכונים אפשריים מוחלשות רק אם מחקרים מדעיים נוספים מגלים הסבר אחר שמסביר את בטיחות הפעולה.

בכמה מצבים חוקיים, כמו בחוק של האיחוד האירופי, עיקרון הזהירות המונעת הוא גם העיקרון הכללי והמחייב של החוק. זהו עקרון מנחה בתחומים רבים כמו הגנת הסביבה וקיימות, הגנה על בריאות הציבור, צרכנות, בטיחות, צבא, משפט, ניהול משאבי טבע מתחדשים (כמו דגים) ועוד.

ניתן לתמצת את העיקרון במשפט: "אם יש ספק אז אין ספק", דהיינו ספק פגיעה דינו כפגיעה ויש להימנע מפעולה שאין יודעים בוודאות מלאה שלא תהיה פוגענית.

דוגמאות לשימוש בעקרון

כך לדוגמה מתן תרופה שאינה מצילה חיים ושיש ספק לגבי בטיחותה לכלל האוכלוסיה נחשב ברוב המדינות כדבר שאינו עומד בעקרון הזהירות המונעת, ומתן תרופה זו מופסק עד למחקר נוסף.

דוגמה אחרת היא הטענה כי הנדסה גנטית בגידולי חקלאות למזון אינה באמת חיונית כדי להאכיל את אוכלוסיית העולם, ומצד שני היא עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך שקשה לחזות את היקפו או את ההסתברות להתרחשותו - ולכן עדיף להמנע מפעילות זו.

דוגמה נוספת ליישום העקרון הוא תקנון REACH של האיחוד האירופי בנוגע למסחר, ייצור ויבוא של כימיקלים לתחום האיחוד. אחד מעקרונות התקנון הוא שאין צורך להוכיח מעבר לכל ספק רעילות, אלרגניות או פעילות מסרטנת - אלא יש לפעול לפי עקרון הזהירות המונעת ולהעדיף חומרים ושיטות שלגביהם יש פחות חשד לפעילות פוגענית.

קישורים חיצוניים

• עקרון הזהירות המונעת בוויקיפדיה האנגלית