בנקאות בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כספומט של בנק הפועלים, אחד משני הבנקים הגדולים במשק

בנקאות בישראל היא כלל ענף הבנקאות במדינת ישראל. נושא זה מורכב מהבנקים המסחריים הפועלים בענף, החקיקה בתחום הבנקאות, הכסף, המשכנתא והיבטים דומים אחרים, וכן הרגולציה בתחום כולל פעילות של בנק ישראל.

היסטוריה

הבנקאות בישראל התפתחה בעיקר בזמן המנדט הבריטי ושלבי הקמת המדינה.

בשנות ה-80 התפוצצה פרשת ויסות מניות הבנקים, שבהם בנקים התערבו דרך יועצי ההשקעות שלהם, בהרצת מניות שלהם עצמם, ושל מניות אחרות בבורסה, דבר שהביא למשבר כלכלי בכלל המשק, לאינפלציה גבוהה, ולהלאמת הבנקים. לאחר מכן הופרטו הבנקים מחדש לידי גרעיני שליטה, שנמצאים בעצמם בשליטת מספר מצומצם של בעלי הון.

בעשור הראשון של המאה ה-21, מנע נגיד בנק ישראל מהבנקים בישראל להשתתף בהיקף גדול בקניית חבילות סאב-פריים בארצות הברית. דבר זה גרר שבפרוץ המשבר הפיננסי של 2008, ענף הבנקאות והפיננסים ואיתו המשק כולו נפגעו באופן חלש בהרבה בהשוואה לפגיעה הקשה שספגו הבנקים והכלכלות של ארצות הברית ואירופה שהשקיעו באופן מסיבי בחבילות אלה.

רגולציה ובנק מרכזי

בנק ישראל הוא הבנק המרכזי של מדינת ישראל. תפקידיו המרכזיים של בנק ישראל הם שמירה על יציבות המחירים באמצעות קביעת שער הריבית ונקיטת אמצעים משלימים במסגרת המדיניות המוניטרית, פיקוח ורגולציה על הבנקים, וניהול יתרות המט"ח (מטבע חוץ) הלאומיות.

בבנק ישראל יחידת הפיקוח על הבנקים אשר מקיימת פיקוח על מערכת הבנקאות הבנקים, ואלה תפקידיה:

  • פקוח על יציבות התאגידים הבנקאיים מהיבט ההגנה על כספי המפקידים - הגנה מפני ריצה על הבנק, סכנות קריסה של בנקים ובעיות פיננסיות אחרות.
  • שמירה על הניהול התקין של התאגידים הבנקאיים.
  • שמירת ההגינות ביחסים העסקיים שבין הבנקים ללקוחותיהם.

בראש הבנק עומד נגיד בנק ישראל, אשר ממונה על ידי ממשלת ישראל. לנגיד הבנק יש סמכות לקבוע את שער הריבית במשק ואת יחס הלימות ההון) ובכך להשפיע בצורה דרסטית על כמות הכסף במשק. פרוש הדבר כי לממשלה הנבחרת אין השפעה ישירה על כמות הכסף במשק, שאמורה להיקבע על ידי שיקולים מקצועיים, ולא על ידי שיקולים פופוליסטיים של הממשלה. הדבר נועד למנוע מצבים שבהם הממשלה זקוקה בדחיפות למימון, כמו בזמן מלחמה, או מעוניינת ליצור אפקט של צמיחה קצרת טווח לפני בחירות (כלכלת בחירות), ולכן "מדפיסה כסף" (לדוגמה על ידי הורדת הריבית) וגורמת לאינפלציה.

בדומה למדינות מודרניות אחרות, בישראל קיים כסף פיאט ובנקאות ברזרבה חלקית כך שרוב הכסף שמיוצר במדינה לא נדפס באופן ישיר על ידי המדינה אלא הוא כסף כחוב שנוצר על ידי מתן אשראי לציבור בידי הבנקים המסחריים, בפיקוח בנק ישראל.

המשרדים הראשיים של בנק ישראל שוכנים בקריית הממשלה בירושלים ויש לו סניפים בתל אביב וחיפה, אשר עוסקים בהנפקת מטבעות ושטרות לבנקים.

בנק ישראל מפרסם מחקרים בתחומי הבנקאות, רובם בכתב העת "סוגיות בבנקאות" ובסדרה "ניירות לדיון" וכן סקירות (שנתית וחצי-שנתית) המתארות ומנתחות את ההתפתחויות במערכת הבנקאות.

הבנקים המסחריים בישראל

דירוג חמשת הבנקים הגדולים בישראל

על פי תלונות לקוחות - 2010-2011

שם בנק 2010 2011
לאומי טוב טוב
דיסקונט תקין טוב
הפועלים תקין תקין
הבינלאומי טעון שיפור תקין
מזרחי-טפחות טעון שיפור טעון שיפור ניכר
על פי דוח המפקח על הבנקים‏[1]

בישראל פעלו בסוף שנת 2007 : 16 - בנקים מסחריים, 4 - בנקים זרים, 3 - בנקים למשכנתאות, 2 - מוסדות כספיים ו-2 חברות שירותים משותפות. כולם נתונות לפיקוח בנק, יחידת הפיקוח על הבנקים ‏‏. למרות כמות זו, רוב השוק הבנקאי בישראל נשלט בידי 5 בנקים גדולים מתוך זה 2 הבנקים הגדולים הם המשפיעים הגדולים על השוק, כך שמדובר באוליגופול.

שני הבנקים הגדולים - בנק הפועלים ובנק לאומי - שולטים יחד ברוב הפעילות בענף הבנקאות בישראל. מסיבה זו הם מכונים על ידי מבקריהם דואופול. נתח השוק הנותר מתחלק רובו ככולו בידי שלושה בנקים נוספים: בנק דיסקונט, בנק מזרחי טפחות והבנק הבינלאומי (שנמצא תחת שליטת בנק דיסקונט). בכל מקרה, אין תחרות משוכללת בתחום הבנקאות אלא אוליגופול - תחרות בין מעטים שבה למתחרים יש השפעה על המחירים בשוק ואינטרס לא לערער על מבנה המחירים כדי לא לגרום לתגובות מתחרים ולזעזועים שיורידו את כלל הרווחים של הגורמים בענף.

הבנק הגדול בישראל הוא בנק לאומי, שנוסד על פי חזונו של בנימין זאב הרצל וביזמתו האישית ונועד לשמש זרוע כלכלית לתנועה הציונית הצעירה. הוא נקרא בראשיתו "בנק אנגלו פלשתינה". לאחר קום המדינה הוסב שמו ל "בנק לאומי" והוא שימש את המדינה בראשית דרכה כמעין בנק מרכזי. ניסיונות מתמשכים של המדינה להפריט את הבנק על ידי מכירתו כולו או לפחות את גרעין השליטה - לא צלחו. כישלון תכניות ההפרטה ה"סטנדרטיות" (לתת את הבנק לגרעין שליטה) הביא את הממשלה לתכנן את הפרטת הבנק בדרך של חלוקת מניותיו לכלל הציבור הרחב. נכון לשנת 2015, 6% מבנק לאומי מוחזקים בידי מדינת ישראל, כל שאר הבנק נמצא בידי הציבור[1]

הבנק השני בגודלו הוא בנק הפועלים. הבנק נשלט בעבר על ידי ההסתדרות הכללית ולאחר פרשת ויסות מניות הבנקים, הוא הולאם כדי למנוע את קריסתו, ומתוך כוונה להפריט אותו בהמשך. בשנת 1997 רכש תד אריסון יחד יחד עם קבוצת משקיעים, 43% ממניות בנק הפועלים, תמורת 1.37 מיליארד דולר. הרכישה התבצעה מחברת נכסים מ.י. בע"מ (חברה ממשלתית), במסגרת מדיניות ההפרטה של ממשלת ישראל. חלקו של אריסון בהשקעה היה 16.34% ממניות בנק הפועלים, תמורת 520 מיליון דולר. כיום הבנק נשלט בידי בתו של תד אריסון, שרי אריסון. נכון לשנת 2015 20% מבנק הפועלים מוחזק על ידי חברת "אריסון החזקות" [2] חברה לא בורסאית שהוקמה בשנת 1998.[3] ומוחזקת על ידי בני משפחת אריסון ושלמה נחמה, ושלטה בעבר גם בחברות נוספות כמו ירוקום ונמכרה לשאול אלוביץ' [4]

הבנק השלישי בגודלו מבין הבנקים בישראל הוא בנק דיסקונט. בנק זה נוסד בשנת 1935 בשם "בנק א"י לדיסקונט" על ידי משפחות קרסו, אלבו ורקנאטי. הבנק שרד את שנות המשבר הקשות של מלחמת העולם השנייה ולאחר קום המדינה הפך לבנק גדול ומוביל. בשנים האחרונות חווה הבנק קשיים עקב החלטות עסקיות שגויות ויחסי עבודה רעועים בין ההנהלה וועד העובדים, אך התאושש מהם. הבנק שולט גם שליטה מלאה בבנק מרכנתיל דיסקונט ומחזיק בבנק הבינלאומי. בעבר הוא נשלט על ידי משפחת ברונפמן הקנדית-ישראלית. נכון לשנת 2015, בבנק אין בעלי שליטה [5]

הבנק הרביעי בגודלו הוא בנק מזרחי טפחות. הבנק נוסד בשנת 1923 על ידי תנועת המזרחי. נכון ל-2015, 44% מבנק מזרחי-טפחות מוחזק על ידי בעלי עניין ששולטים בבנק, בעל העניין הגדול ביותר עם 22% ממניות החברה הוא משה ורטהיים, הבעלים של קוקה קולה ישראל. עוד כ-19% הם בבעלות עופר השקעות, מקבוצת האחים עופר.[6]

הקטן מבין חמשת הבנקים הגדולים הוא הבנק הבינלאומי שנשלט על ידי קבוצה בראשות איש העסקים צדיק בינו. בבעלותו נמצאים בנק פועלי אגודת ישראל בנק אוצר החייל ובנק מסד. 9% ממניות הבנק נמצאות בידי בנק דיסקונט, ו-48% ממניות הבנק נמצאות בידי חברת פ.י.ב.י.[7] חברת פ.י.ב.י. אחזקות בע"מ נשלטת על ידי משפחת בינו שמחזיקה בחברה "בינו הון", שמחזיקה 38% מחברת פיבי[8]

בנקים בעולם פתחו סניפים בישראל: Citibank N.A , HSBC BANK PLC, BNP Paribas SA ו-State Bank of India.

כמו כן קיים שוק של אשראי חוץ בנקאי. חברות הביטוח הן שחקניות עיקריות בשוק זה.

שוק כרטיסי האשראי בישראל נשלט גם הוא על ידי הבנקים. בניגוד למצב בעולם, כרטיסי האשראי בישראל הם בחלקם הגדול כרטיסי חיוב ומספקים רק מעט אשראי ללקוחות שלא מסוגלים לקבל אשראי נוסף מהבנקים.

ריכוזיות וכשלי שוק בענף הבנקאות

יש מספר היבטים של ריכוזיות, וכשלי שוק בענף הבנקאות בישראל.

שוק מונופוליסטי

היבט מרכזי של ריכוזיות מתקיים בכך ש-2 הבנקים הגדולים, בנק הפועלים ובנק לאומי, שולטים יחד על חלק ניכר מהשוק ובכך יוצרים דואופול, ומכתיבים במידה רבה את הנורמות המקובלות בתחום. הדבר בא לידי ביטוי כאשר משווים היבטים של תפקוד ותנאים שמציעים הבנקים בישראל מול בנקים בחו"ל. דוגמה בולטת לדבר זה היא גביית עמלות שונות ומרובות מהחוסכים בבנק, בשיעור גבוה מאד יחסית לבנקאות בעולם. מבנה העמלות הוא בדרך כלל בלתי מובן לחוסך, וקשה לו להבין כיצד מעבר לבנק אחר יוריד את העמלות האלה. מבחינה תאורטית, בנקים אמורים להרוויח על ידי הפרשי-שער ריבית שהם נותנים בין הלווים למלווים, וזה המצב ברוב הבנקים בעולם.

עלויות שכר גבוהות על ידי וועדי עובדים

עלויות השכר של הבנקאים מגיעות ל-9.5 מיליארד ש"ח בשנה, וסה"כ עם הטבות שונות ל-13 מיליארד ש"ח בשנה. רוב הסכום הזה מגיע לכ-42% מעובדי הבנקים: 2% בשכבת ההנהלה הבכירה שמקבלים מעל 60 אלף ש"ח בחודש, 16% מהעובדים שמקבלים שכר של 30 אלף ש"ח בחודש, ועוד 34% שמקבלים מעל 17 אלף ש"ח בחודש. [9][10]

העיתונאי גיא רולניק טוען שללא שינוי מבני בשוק הבנקאות, ההפרטה לא מועילה הרבה. לדוגמה הוא מביא את ההפרטה של בנק דיסקונט - משפחת ברונפמן לא יכלה להתמודד עם הוצאות גבוהות שנכפו עליה על ידי וועד עובדים חזק מחד ועם הדואופול של בנק לאומי ובנק הפועלים במשק הבנקאות בישראל- כך שמחד הם השיגו רווחיות נמוכה (יחסית למדד 25 המניות המובילות בבורסה) ומאידך לא הצליחו להוריד את המחירים. הוועד החזק בבנק דיסקונט הזרים חלק גדול מההכנסות של הבנק אליו.

התפלגות השכר בדיסקונט והתרבות הארגונית בו מתחלקת בין כ-4,500 עובדי דור א׳ עם קביעות ועוד כ–1,500 עובדים ללא קביעות. כ–10% מעובדי הבנק, כ-450 איש, הם בעלי עלות שכר של 100–150 אלף שקל בחודש, שיחד נוגסים בכ–800 מיליון שקל בשנה - כ–28% מעלות השכר הכוללת בבנק. מתחתיו נמצאים העשירון התשיעי והשמיני בדיסקונט עם עלות שכר של 30–100 אלף שקל בחודש ועם קביעות לכל החיים - חלקם בתפקידים זוטרים. יו"ר בנק דיסקונט ויו"ר וועד העובדים שניהם הרוויחו עלות שכר של כ–170 אלף שקל בחודש. כמו כן גם חברי הנהלה בכירים מקבלים שכר גבוה, רק שניתן לפטר אותם בכל עת. לעומת זאת, נמצאים שלושת העשירונים התחתונים של העובדים - 1,500 עובדים ללא קביעות, עלות השכר הממוצעת שלהם היא כ–5,000 שקל בחודש. לפי רולניק ההפרטה של מערכת הבנקאות בישראל הוצגה על ידי הממשלה כמעודדת תחרות, ועל ידי וועדי העובדים כהגנה על העובדים החלשים בעוד ששני הצדדים אינם מדייקים. מחד אין תחרות ומצד שני אין באמת הגנה על העובדים החלשים אלא רק על עובדים החזקים, וזאת על חשבון העובדים החלשים יותר וכן על חשבון ציבור הלקוחות של הבנקים, ועסקים קטנים הזקוקים לאשראי. [2]


"סיכון מוסרי"

כשל שוק נוסף שעלול להתפתח כתוצאה מגודלם היחסי של הבנקים שהם "גדולים מידי מכדי ליפול" זהו כשל שוק מסוג סיכון מוסרי שבו בנק או מוסד פיננסי גדול לוקח סיכונים גדולים מידי ביודעו שנפילה שלו תגרור נפילה של כל המשק. מסיבה זו הבנק מעריך שהממשלה תפעל לחילוץ פיננסי שלו. דוגמה למצב זה היא פעילות ממשלת ארצות הברית לסיוע לבנקים לאחר המשבר הפיננסי של 2008.

מינוף פיננסי

היבט אחר של ריכוזיות בבנקאות בישראל הוא מבנה השליטה בהם. מניות חמשת הבנקים הגדולים נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב, אך השליטה בבנקים מבוצעת על ידי גרעיני שליטה שנשלטים בעצמם על ידי מספר משפחות בעלי הון. היבט זה תורם למינוף פיננסי חזק שבו בעלי הון משתמשים בהון העצמי שלהם ובקשריהם במשק, כדי להשפיע על גרעין שליטה בבנקים, הון זה שולט על התנהלות הבנק כולו, על ההון העצמי של הבנק ועל ההון המושקע בבנק דרך בעלי המניות. החלטות הבנק ומדיניות האשראי שלו, משפיעות על הלוואות שהוא מעניק, ודבר זה מוביל למינוף עוד יותר גדול של שליטה על כספי החסכונות וכן על התנהלות גופים עסקיים שמקבלים או לא מקבלים אשראי על ידי הבנק, וכן גופים פיננסים אחרים שנמצאים בקשרים עם הבנק. התוצאה של המינוף הפיננסי הזה היא שהחלטות של אנשים מעטים גוררת השפעה על כמויות הון עצומות שחלקו הגדול אינו בבעלותם.

תרומה לריכוזיות בענפים אחרים

הריכוזיות בענף הבנקים, המינוף הפיננסי הגבוה של בעלי השליטה בבנקים, יחד עם הקשרים שלהם עם בעלי הון אחרים, קשרי הון שלטון והבעלות של חלק מבעלי השליטה בבנקים בעסקים אחרים והיכרותם עם בעלי הון נוספים, מייצרים כשלי שוק נוספים. כשל שוק אחד הוא בכל המשק הפיננסי בישראל, שכן שהחלטות בדבר חסכון והשקעות לאו דווקא נלקחות על ידי מבנה מבוזר של שוק משוכלל אלא מושפע מקבוצה קטנה של אנשים שמכירים זה את זה. דבר זה גורר לדוגמה אשראי זול שניתן לאנשי עסקים גדולים שנהנים בעצמם ממינוף פיננסי גבוהה, ודבר זה בא על חשבון שתי קבוצות אחרות. קבוצה אחת היא עסקים קטנים ובינוניים שהאשראי שהם מקבלים מתייקר, קבוצה אחרת היא כלל החוסכים שכספם לא תמיד מושקע משיקולים ענייניים. זהו כשל שוק של השקעה, שבו בעלי הון גדולים משתמשים בכספי החסכונות של הלווים בבנקים כדי לממן פעילות של תאגידים ריאליים שלהם, לאו דווקא בגלל ביצועים מסחריים טובים, אלא בגלל יכולות מינוף פיננסי וקשרים במערכת הבנקאות.

בשנים האחרונות נחשפו מספר מקרים בהם בנקים לא לקחו ערבונות מספיקים מול לווים גדולים. ניתן להתייחס לכשל זה כאל מינוף פיננסי חד-צדדי. במקרה של רווח הלווה מכניס לכיסו את הרווח, במקרה של הפסד הוא מגולגל לפתחו של הבנק שבהמשך מגלגל אותו הלאה על הציבור או על לווים אחרים. זו דוגמה של רווח פרטי הפסד ציבורי. מקרה בולט של מינוף פיננסי חד צדדי כזה הוא הלוואות הבנקים לאליעזר פישמן.


המתח בין יציבות פיננסית לבין תחרות

פעמים אחדות הגיעו בנקים בישראל למצב של חוסר יכולת לפרוע את התחייבויותיהם, ולכן נתפסו על ידי בנק ישראל והועברו לפירוק. בכל המקרים פעל בנק ישראל לצמצום הפגיעה במפקידים. ברבים מהמקרים הועמדו לדין מנהלי הבנקים, על מעשים פליליים שלהם שגרמו להתמוטטות הבנק, ובחלק מהמקרים הוגשה תביעה אזרחית נגד דירקטורים, לפיצוי בנק ישראל על הנזק שנגרם לו. הבנקים שהתמוטטו הם:

  • בנק פויכטוונגר
  • בנק אלרן
  • בנק ארץ ישראל בריטניה
  • בנק צפון אמריקה
  • הבנק למסחר
  • הבנק לפיתוח התעשייה‏[3]

הריכוזיות במשק הבנקאות בישראל נובעת גם מקשיי רגולציה שמעמיד בנק ישראל בפני פתיחת בנקים חדשים, וצעדים שהוא נקט כדי לסגור בנקים קטנים לאחר פרשת הבנק למסחר ופרשת ויסות המניות. לכל הבנקים יש עלויות פיקוח. בנקים קטנים מדי ישאו בעלויות גבוהות יחסית למחזור ויתקשו להרוויח, דבר זה מייצר יתרונות לגודל. בנק ישראל חושש מפני בנקים שירוויחו בטווח הקצר, אבל יתמוטטו עקב ריצה על הבנק או השקעות לא נבונות, ולכן הדרישה ליציבות כספי החוסכים נמצאת במתח עם הערך של הגברת התחרות בענף.

צעדים להקטנת הריכוזיות

בנק ישראל באמצעות הפיקוח על הבנקים פועל להגברת התחרות בענף, בייחוד במגזר משקי הבית. בין הצעדים שננקטו:

  • ניסיונות לקדם כניסה של בנק זר שיפעל מול לקוחות קמעוניים ‏‏[4].
  • קידום הקמתו של בנק אינטרנטי.
  • הפרטת בנק הדואר
  • קידום הפצתן של קרנות נאמנות באינטרנט.

למרות התפתחויות אלו רמת הריכוזיות במערכת הבנקאית עדיין גבוהה בהשוואה לרמתה בעולם המערבי, התחרותיות בה נמוכה יחסית. אפשרות אחת למענה לדבר היא המשך פיתוח השוק הפיננסי החוץ-בנקאי, לרבות פיתוח שוק הון משוכלל והסדרת הפעילות במכשירים פיננסיים מורכבים. התפתחויות אלו צריכות להיות מלוות בהתמודדות עם הסיכונים הכרוכים בהן ובהסדרת הפיקוח על שווקים אלו ‏‏[5].

בניסיון לצמצם את הריכוזיות וניגוד האינטרסים במערכת הבנקאית, אישרה הכנסת ב-2005 את רפורמת בכר, שעיקרה הפרדת קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים ומכירתן לחברות השקעות פרטיות ולחברות ביטוח. צעד זה לא נטול בעיות שכן הפיקוח על הביטוח פחות הדוק יחסית לפיקוח על הבנקים, ובגלל שגם בשוק הביטוח בישראל קיימת ריכוזיות. דבר זה בא לידי ביטוי בקניית אג"ח חברות רב בידי חברות הביטוח שרצו להתחרות זו בזו בתשואות לחוסכים, אבל התעלמו ממרכיבי הסיכון בתיקי ההשקעות, לאחר מספר שנים ספגו הפסדים בגלל "תספורות" מצד טייקונים.

קשרי הון שלטון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - קשרי הון שלטון

לובי פוליטי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - לובי בישראל

בנקים, כמו פירמות אחרות בישראל מפעילות לובי פוליטי כדי להשפיע על החקיקה בכנסת. כוחם של הבנקים נובע הן מכוחם הפיננסי הגדול והן מהיכולת שלהם להשפיע על בעלי הון נוספים שזקוקים למימון שלהם. וכן מהקשרים שלהם הן עם מפלגות וחברי כנסת והן עם הממשלה.

העיתונאי גיא רולניק נותן דוגמאות לניסיון של הבנקאים ושל משפחות עשירות אחרות לקבל סיוע ציבורי מצד המדינה כדי להיחלץ מהמשבר הפיננסי של 2009. רולניק מתאר מקרה בו אחד מהבנקאים הגדולים התקשר לשר האוצר דאז רוני בר און, לקו פרטי של אחד מבני המשפחה, וניסה לשכנע אותו לא למנוע את פתיחת הבורסה ביום שלמחרת מחשש לפגיעה בבנק. לטענת גורם אלמוני באוצר שרולניק מזכיר, היו תוכניות של לווים עשירים ושל הבנקים לקבל הזרמה של 40 מיליארד ש"ח כסיוע, וכשתוכניות אלה לא נענו החלו להופיע כתבות שליליות על שר האוצר בעיתונות. [11]

חובות המפלגות לבנקים

מנגנון השפעה על השלטון שהוא ייחודי לבנקים הוא חובות המפלגות לבנקים. המפלגות בישראל חייבות לבנקים מאות מיליוני שקלים. ב-2008 מפלגת העבודה הייתה חייבת לבנקים מעל 118 מיליון ש"ח וסך החובות במפלגות הגיעו ל-200 מיליון ש"ח, ונגעו לכל המפלגות מלבד מפלגת הגימלאים. [12]

ב-2009 הסתכמו חובות המפלגות לבנקים מעל 200 מיליון ש"ח: מפלגת העבודה עם חובות של מעל 80 מיליון ש"ח, לליכוד חובות של מעל 35 מיליון ש"ח, למרצ חוב של 12 מיליון ש"ח, לש"ס חובות של כ-8 מיליון ש"ח, ולקדימה חוב של מעל 5 מיליון ש"ח.[13]. לפי דו"ח מבקר המדינה הסתכמה יתרת חובות המפלגות בסוף 2010 בסך כולל של 165 מיליון שקל: לעבודה חוב של 54 מיליון שקל, לקדימה חוב של 34 מיליון שקל. לליכוד חובות של כ-29 מיליון שקל. לישראל ביתנו חובות של כ-2 מיליון שקל ולש"ס רק כ-300 אלף שקל. למרץ חוב של 6 מיליון ש"ח. [14].

בעוד הבנקים שולטים על מדיניות החזרת החובות, הפוליטיקאים שולטים על רגולציה מול הבנקים.

ראו גם


קישורים חיצוניים

ריכוזיות וכשלי שוק בבנקים
קשרי הון-שלטון

הערות שוליים

  1. ^ סקירת פעילות הפיקוח על הבנקים בתחום הטיפול בפניות ותלונות ציבור לשנת 2011, עמוד 6 סעיף 3.1.2, אתר בנק ישראל
  2. ^ הפרטת נתניהו: 170 אלף שקל ליו"ר הוועדגיא רולניק, דה מרקר, 05.06.2014
  3. ^ בנק ישראל - פרסום הודעה לעיתונות על סיוע לבנק לפיתוח תעשייה למניעת התמוטטותו.
  4. ^ ‏היום הפעילות של הבנקים הזרים היא בקרב לקוחות גדולים בלבד‏
  5. ^ ‏מקור: סקירה שנתית של המפקח על הבנקים 2007‏
כסף

רקע: בנקאות ברזרבה חלקית - כסף פיאט - אינפלציה - מס אינפלציה - אשליית הכסף - מדד המחירים לצרכן - הסתערות משיכות - מינוף פיננסי - סיכון מוסרי

1914 Sydney Half Sovereign - St. George.jpg

כלים לשינוי: מטבע משלים - מטבע קהילתי - טרה (מטבע) - תוכנית שיקגו - בנקאות ברזרבה מלאה - בנק חברתי - איגוד אשראי - פנסיה ירוקה - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין

אישים וארגונים: ברנארד לייטר - ג'ון קנת גלבריית - מייקל רובות'אם - ריצ'ארד דות'וויט - מוחמד יונוס - כסף חיובי

ספרים מאמרים וסרטים: כסף כחוב - מטבע קהילתי- כלי חדש למאה ה-21 - קורס בהתרסקות - האקולוגיה של הכסף - סופו של הליברליזם המפסידני - היסטוריה קצרה של אופוריה פיננסית

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים


ביזור וריכוזיות

רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב-לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - חברת פירמידה - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - תעמולה - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית

Movie poster the corporation.jpg

דוגמאות: שוק הרכב העולמי - חברות הטבק - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל

כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה

אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר - ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch

ספרים וסרטים: קטן זה יפה -הדינמיקה של הקפיטליזם - כשתאגידים שולטים בעולם - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון (ספר) - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - נו לוגו - בולו'בולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים