חיטה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שדה חיטה ענק בארצות הברית, מדגים מונוקולטורה (גידול מין יחיד של צמחים בשטח גדול). החיטה הפכה לאחד ממיני הצמחים הנפוצים בעולם, והיא מטופחת בהתמדה על ידי בני האדם. מצד שני הקוד הגנטי שלה מוכתב על ידי אינטרסים אנושיים, וגורלה תלוי במידה רבה בגורל האדם

חיטה (באנגלית: Wheat) היא סוג של דגן, והיא אחד הצמחים הנפוצים המהווים את עיקר התזונה האנושית. החיטה מהווה מקור תזונה ישיר למוצרי קמח כמו לחם, פסטה ועוגות, וגם למוצרי חלב ובשר שכן כיום משתמשים בה כחלק מתזונתן של חיות בתעשיית המזון מהחי.

החיטה, התירס והאורז מהווים יחד את "3 הגדולים"- הם מהווים מעל 80% מכלל הדגנים, ומספקים מעל 40% מסך הצריכה הקלוריות של האנושות (כאשר השאר מקורם בכל שאר הגידולים הצמחיים לרבות שורשים, פירות, דגנים אחרים, אגוזים, קטניות וממזון מהחי).

לחיטה יש חשיבות גדולה בנושא של הביטחון התזונתי ולחוסן של האנושות שכן מחלות או בעיה אחרת (כמו שינויי אקלים) בחיטה או באחד משני הדגנים החשובים האחרים, עלולה לגרור רעב המוני ואי סדר חברתי, בדומה לרעב הגדול באירלנד שפרץ בגלל מחלה בתפוחי האדמה.

מאז שנות ה-60 (עת החלו הרישומים המסודרים) יש עליה מתמדת ומרשימה בפריון ובתנובת הכוללת של החיטה בעולם.יחד עם זאת יש האטה בגידול הפריון והתנובה. המשך הגידול בתנובת החיטה תלוי בעיקר במדינות מתפתחות כמו הודו וסין. בינתיים הפריון במדינות אלה ממשיך לעלות, אולם הן עומדות בפני אתגרים שונים כמו מחסור במים ושינויי אקלים.

היסטוריה ואבולוציה משותפת עם האדם

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - המהפכה החקלאית

טיפוח וכן תהליך מתמשך של קציר וזריעה של גרעינים של עשבי-בר הובילו ליצירה של זנים מבוייתים של חיטה. בני האדם העדיפו לזרוע צורות מוטנטיות של זרעי חיטה. בזנים של חיטת- בר הזרעים קטנים ונפרדים בקלות מהגבעול ולכן זני בר יכולים להפיץ את עצמם. בחיטה מבוייתת הגרעינים גדולים יותר והזרעים נשארים דבוקים לגבעול אפילו במהלך הקציר. בחירה של תכונות אלה לא הייתה מכוונת בהכרח, ואולי התרחשה פשוט בגלל שתכונות אלה הפכו את הזרעים המוטנטים לקלים יותר לאיסוף. בגלל תכונות אלה, זני חיטה בעלי רמה גבוהה של ביות אינם מסוגלים לשרוד בטבע לבדם.

ביות החיטה התרחש באיזור הסהר הפורה (ישראל, סוריה, עירק) בסביבות 8000 עד 10000 לפני הספירה. הביולוג ג'ארד דיימונד טוען כי התפשטות ביות החיטה התרחש בסהר הפורה אי שם לפני 8800 לפני הספירה. בדיקות גנטיות של wild einkorn wheat מצביעים כי זו גודלה בדרום טורקיה כ-7800 לפני הספירה. ביות החיטה התפשט ליוון, קפריסין והודו עד שנת 6500 לפני הספירה ולמצרים זמן קצר לאחר 6000 לפני הספירה. ביות החיטה הגיע לגרמניה ולספרד עד 5000 לפני הספירה. המצרים היו אולי הראשונים לאפות מהחיטה לחמים גדולים. היבול במצרים תלוי בזרימה ובהצפות של הנילוס ולכן היבול יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים שונות. דבר זה הוביל לפיתוח הממגורות כפתרון למניעת רעב.

עד שנת 3000 לפני הספירה החיטה הגיעה למדינות סקנדינביה ולאנגליה. בשנת 2000 לפני הספירה החיטה הגיעה לסין. בספר רובים, חיידקים ופלדה מתאר ג'ארד דיימונד שתי תכונות חשובות שאיפשרו פריחה של מרכזי חקלאות באירופה ואסיה ביחס לאפריקה ואמריקה - ביות מוקדם יותר של צמחי חקלאות, וכיוון יבשת בכיוון מזרח-מערב שאיפשר נדידה של גידולים חקלאיים, בלי שינוי מהותי בכמות האור ובאקלים, דבר שאיפשר התפשטות מהירה יחסית של זני צמחים כמו חיטה, ביחס להתפשטות איטית בהרבה של זני תירס ושעועית לדוגמה, בדרום אמריקה.

בדומה לבעלי-חיים וצמחים מבוייתים אחרים, החיטה, עברה יחד עם האדם תהליך של קו-אבולוציה (אבולוציה משותפת) שבו הצלחה והתפשטות של מין אחד הובילה להתפשטות של שאר המינים. לדוגמה הצלחה של גידול חיטה באיזורים צפוניים או מדבריים גררה התפשטות שלה לאיזורים אלה וגם אפשרה לבני האדם להתפשט לשם ולהגדיל את מספרם באיזורים אלה. כיום חיטה ודגנים נוספים כמו תירס, הם סוגי הצמחים הנפוצים עלי אדמות. עם זאת גורלה קשור בצורה הדוקה לגורל האדם. מכאן ניתן לראות בחיטה, באדם ובמינים אחרים סוג של תת מערכת אקולוגית (אקולוגיה חקלאית ובהמשך אקולוגיה עירונית).

במשך השנים השפיעו בני האדם על הגנום של החיטה, כך שחיטה שהתאימה לחקלאות שרדה וזו שלא, נכחדה או נשארה מין נדיר בהרבה (חיטת הבר). בשנים האחרונות הדבר בא לידי ביטוי קיצוני יותר על ידי פיתוח של הנדסה גנטית והתערבות ברוטלית יותר בגנום של צמחי החקלאות ובעלי החיים המבוייתים.

הקו-אבולוציה באה לידי ביטוי בכך שההיסטוריה האנושית שונתה במידה רבה על ידי "האינטרסים" של החיטה. היבט צר של הביות הוא שבני אדם שלא היו מותאמים בצורה קיצונית לסוגי המאכלים כמו חיטה או אורז סבלו מחסרון אבולוציוני. עד היום יש אנשים שיש להם בעיה בעיכול סוגי מזונות אלה. במובן רחב יותר, בני אדם החלו להשקיע כמות גבוהה מאד של אנרגיה ושל מאמץ כדי לגדל חיטה (וצמחים אחרים) במקומות שונים ולאפשר לה להתפתח בהם. הדבר כולל הן את המאמץ הישיר המושקע בחקלאות והן שינויים עקיפים יותר כמו בניית כוח צבאי לשם שימור שטחי חקלאות.

בספרו קיצור תולדות האנושות מכנה זאת יובל הררי בשם "הונאת החיטה". המהפכה החקלאית שבמסגרתה בויתה החיטה, הבטיחה כביכול חיים טובים יותר שכן כל דונם של אדמה הניב יותר מזון יחסית לשטחים דומים של הציידים לקטים. אלא שהפריון הגדול הוביל לגידול אוכלוסין שהיה מהיר מעט יותר מהעליה בפריון וכתוצאה מכך להורדת הקלוריות לנפש.[1] בנוסף היבטים רבים יותר בחיי החקלאים היו קשים יותר לעומת חיי הציידים לקטים: עבודה חקלאית שהגוף האנושי אינו מותאם לה שגרמה לשחיקה של הגוף; מגיפות ומחלות זיהומיות שנבעו מישיבה בישובי-קבע וקרבה לבעלי חיים; תזונה פחות מגוונת ופחות בריאה וטעימה; ומוסדות חברתיים ריכוזיים ונצלנים יותר (מלוכה, מיסים, מעמד לוחמים) שהביאו לניצול, עוני ומלחמות לאיכרים.[2]

לטענת הררי, פחות משהחיטה בויתה על ידי האדם, היא בייתה את בני האדם בעצמה -והעובדה היא שלא החיטה גרה בבתים, אלא בני האדם. השפעת החיטה על הגנום האנושי עברה דרך השינויים הרבים והמהותיים בעקבות קשירת גורל בני האדם עם המינים המבוייתים והמעבר לחקלאות.

גידול חיטה כיום

גידול חיטה ברחבי העולם

חיטה צורכת את שטחי הקרקע הגדולים ביותר מבין גידולי החקלאות, 240 מיליון הקטר. מתוך כמות זו 200 מיליון הקטר של חיטה נמצאים במדינות מתפתחות כמו סין והודו. [1]

נכון לשנת 2011 העולם ייצר כ-700 מיליון טונות חיטה, מה שמציב אותה כגידול השלישי בעולם מבחינת משקל סך התבואה, לאחר תירס (מעל 800 מיליוני טונות) ואורז (מעל 700 מיליון טונות).[2]. לפי ארגון המזון העולמי, המדינות העיקריות שמייצרות חיטה כיום הן סין, הודו, ארצות הברית, רוסיה, צרפת, קנדה, גרמניה, פקיסטן, אוסטרליה, וטורקיה. נכון לשנת 2013 מדינות אלה הפיקו 70% מהחיטה העולמית, ומחזיקות ב-65% מהשטח העולמי בו מגודלת חיטה. [3]

מדינה שטח 2013 (מיליוני הקטאר) אחוז מהשטח העולמי יבול 2013 (מיליוני טונות) אחוז מהיבול העולמי פריון 2013 (טון להקטר) פריון ביחס לעולם
סין 24.10 11.0% 121.7 17.07% 5.05 155%
הודו 29.65 13.6% 93.5 13.11% 3.15 97%
ארצות הברית 18.27 8.4% 58.0 8.13% 3.17 97%
רוסיה 23.37 10.7% 52.1 7.30% 2.23 68%
צרפת 5.32 2.4% 38.6 5.41% 7.25 222%
קנדה 10.44 4.8% 37.5 5.26% 3.59 110%
גרמניה 3.13 1.4% 25.0 3.51% 8.00 245%
פקיסטן 8.69 4.0% 24.2 3.40% 2.79 85%
אוסטרליה 12.50 5.7% 22.9 3.20% 1.83 56%
טורקיה 7.77 3.6% 22.1 3.09% 2.84 87%
סה"כ מדינות ראשיות 143.26 65.6% 495.6 69.49% 3.99 122%
כלל העולם 218.46 100.0% 713.2 100.00% 3.26 100%

סך כל השטח בו מוגדלת חיטה לא השתנה כמעט מאז 1962, בחלק מהמדינות השטח ירד - בארצות הברית ובקנדה, ובמעט מדינות השטח עלה - בעיקר בהודו ובפקיסטן ומעט בגרמניה ובצרפת. [4] דבר זה מרמז שרוב השטחים האיכותיים לגידול חיטה כבר תפוסים, לכן, ללא שינוי משמעותי (כמו שינוי אקלים, קשה להאמין שיהיה שינוי משמעותי על ידי הכשרת שטחים חדשים במדינות אחרות או במדינות אלה).

הפריון החקלאי של חיטה

הפריון החקלאי של המדינות המגדלות את רוב החיטה בעולם בשנים 1961-2013. ניתן לראות פריון גבוה במדינות אירופה, שנעצר בעשורים האחרונים. כמו כן מדינות עשירות כמו ארצות הברית ואוסטרליה הן בעלות פריון נמוך יותר יחסית למדינות כמו הודו או סין, שלהן תנאי גידול טובים יותר לחיטה

הפריון החקלאי של חיטה, במובן של כמות גרעינים לדונם, עלה מאד במדינות מתפתחות ומפותחות כאחד, מאז שנות ה-60, בעקבות יישום המהפכה הירוקה. בממוצע, הפריון עלה פי 3. כאשר יש מקומות כמו סין, שבהם הפריון עלה פי 9 בתקופה זו.

עם זאת בשנים האחרונות יש האטה או עצירה במגמת בגידול במדינות המפתחות. [5] והמפותחות. בעוד בתקופה שבין 1961-1992 הפריון הממוצע בעולם עלה במעל 4% בשנה, מאז שנה זו הוא עלה רק בקצב של 1.4% בשנה. ניתן לזהות "שיא תפוקה בחיטה" או "תפוקה שולית פוחתת" במדינות המערביות - הפריון לא השתנה כמעט במדינות כמו צרפת, גרמניה, בריטניה וארצות הברית מאז שנת 1998. הפריון בהודו ובסין במגמת עליה, אבל נשאלת השאלה האם הוא יגיע למישור דומה לזה שהגיעו עליו כבר המדינות המערביות. [6]

האקלים משחק תפקיד חשוב יותר מאשר טכנולוגיה ביחס לגודל הפריון הממוצע. בעוד שפריון החיטה גבוה מאד במדינות אירופה העשירות - צרפת, וגרמניה, ונתונים דומים יש לבריטניה ודנמרק, שבהן יש פריון של כ-7-8 טונות להקטאר, הפריון להקטאר נמוך למדי בקנדה, ארצות הברית (כ-3 טונות) - והפריון הממוצע בסין גבוה יותר והפריון הממוצע בהודו דומה לו. ובאוסטרליה הפריון גרוע עוד יותר. [7] ככל הנראה הן בארצות הברית והן באוסטרליה הסיבה היא מזג אוויר יבש שמקשה על גידול חיטה ולא מחסור בהון תעשייתי, בזרעים איכותיים, בחומרי הדברה, בדשן או בידע חקלאי.

מחצית מהחוות המגדלות חיטה במי גשם סובלות מגשמים בלתי סדירים, אדמות גרועות, מחלות חיטה, גרעיני חיטה בעלי תנובה חקלאית נמוכה ולפעמים הן סובלות גם מתנאי קור או חום קיצוניים. [8]

היות ושטח גידולי החיטה לא השתנה, הכמות הכוללת העולמית של ייבול החיטה היא בעלת מגמות דומות לאלו של הפריון. במבט חטוף נראה שיבול החיטה עולה בקצב אחיד. אבל בעוד שבשנים 1962-1972 עלה יבול החיטה בממוצע ב-3.7% בשנה, בין השנים 1972-1992 הוא עלה בקצב ממוצע של 3.2% בשנה, ובין 1992-2012 הוא עלה רק ב-0.9% בממוצע לשנה. בחלק מהמקומות כמו ארצות הברית וקנדה היתה ירידה בסך הכמות של יבול החיטה בגלל הקטנת שטחי גידול.[9], הסיבה הסבירה לדבר זה היא מעבר מגידולי חיטה לגידולי תירס, שכן התירס יכול לגדול בתנאים יבשים יותר. האטה בקצב הגידול בפריון ובקצב הגידול בכמות היבולים, התרחשה למרות עליית מחירי החיטה בשנים 2000-2014.

תשומות נדרשות לגידול חיטה

כמו גידולים חקלאיים אחרים, התשומות העיקריות הנדרשות לגידול חיטה הן שטחי אדמה, מים, זרעים, כוח עבודה ומכונות. בחקלאות תעשייתית יש צורך בתשומות חשובות - חומרי הדברה, דשן כימי ומיכון חקלאי שדורשים בעצמם תשומות נוספות כמו נפט להכנת חומרי הדברה וגז טבעי להכנת אמוניה וכן כרייה של פוספט ואשלג.

מנתוני הפריון החקלאי (ביחידות של ק"ג חיטה להקטר) ניתן לחשב את כמות הקרקע הנדרשת להכנת טונה אחת של חיטה. יש לשים לב שמדובר בשטחי הקרקע הישירים לשם גידול התבואה. חקלאות בת קיימא דורשת שטחי קרקע נוספים -בעיקר שטחי יערות כדי למנוע סחף קרקע ולספק שירותים אקולוגיים נוספים (ראו טביעת רגל אקולוגית. בממוצע עולמי נדרשים 3.3 דונם של שטחי חקלאות לגידול טונה אחד של חיטה. להלן הנתונים על כמות הקרקע הישירה במדינות העיקריות המגדלות חיטה נכון לשנת 2013: בצרפת ובגרמניה יש צורך להשתמש ב-1.4 דונם (0.14 הקטאר) של שטח ישיר כדי לגדל טונה חיטה, בסין יש צורך ב-2 דונם, בקנדה, ארצות הברית והודו נדרשים לשם כך 3.3 דונם ובאוסטרליה ורוסיה 5 דונם. [10]

כמות המים הכוללת הנצרכת על ידי חיטה היא טביעת הרגל המימית שלה - המים המשמשים להשקיית החיטה וכן זיהום מים שנגרם בשל תהליכים הקשורים בגידול חיטה. באופן כללי, טביעת הרגל המימית (מעל 90%) של בני אדם נגרמת על ידי צריכה של מוצרי חקלאות, טביעת הרגל הזו היא גבוהה בהרבה יחסית לצריכת המים הישירה של בני אדם (לצורכי שתייה, בישול, מקלחות, הדחת אסלות וכו'). אתר להערכת טביעת רגל מימית של אוניברסיטת Twente בשיתוף עם המוסד לחינוך מים של UNESCO-IHE, מציג הערכות עולמיות של טביעת הרגל המימית של מספר מוצרי מזון. לפי הערכת המכון באופן ממוצע ייצור 1 טונה של חיטה דורש 1,300 קוב (מטר מעוקב או 1000 ליטר) של מים. נתון זה גדול יותר מכמות המים הנדרשת לגידול תפוזים (500) או תפוחי עץ וכן יותר מתירס או תפוחי אדמה (900) ונמוך יותר מסויה (1,800) וכן מבשר עוף (3,900) או בשר בקר (15,500).[11] ג'ון רובינס, בספרו מהפכת המזון (The Food Revolution), מביא נתונים מאוניברסיטת קליפורניה לגבי כמות המים הנדרשת לייצור מוצרים בקליפורניה, לטענתו גידול טונה חיטה צורך רק 202 קוב מים. נתון דומה לתפוחי אדמה (200) ונמוך יותר מתפוחי עץ (408) או בשר עוף (6,787). [3]

כמות האנרגיה הכוללת הנדרשת להפקת כמות נתונה של מוצר מכונה אנרגיה גלומה. לפי מחקר במימון האיחוד האירופי משנת 2012, טונה אחת של חיטה במדינות האיחוד דורשת השקעת אנרגיה של 2.08-4.29 ג'יגה ג'אול. השקעת האנרגיה היא גבוהה יותר דווקא במדינות החמות יותר יוון ופורטוגל. נתון זה גבוה יותר לעומת תפוחי אדמה (0.6-1 ג'יגה ג'אול לטונה) מתוך כמות זו הצריכה של אנרגיה לגידול חיטה מהווה 30% (במדינות הצפוניות) עד 50% (מדינות דרומיות) והיתר היא אנרגיה למיכון חקלאי, הכנת דשן וייבוש החיטה. 44% עד 65% מצריכת האנרגיה הכוללת של חיטה הולכים לייצור דשן כימי. במדינות צפוניות כמו פינלנד וגרמניה ייבוש חיטה דורש 12%-18% מצריכת האנרגיה הכוללת לחיטה. [12]

מאה גרם חיטה מכילים כ-340 קלוריות.[13][14] המרת הנתון לטונות וג'יגה ג'אול כי טונה אחת של זרעי חיטה מכיל 14.183 ג'יגה ג'אול - רובה של אנרגיה זו הגיעה מהשמש. לפי ניתוח זה החזר אנרגיה על השקעת אנרגיה באירופה עומד על 6.8 עד 3.3. מחקר מפקיסטן מצא כי ההחזר האנרגטי של גידול חיטה שם הוא כ-2.9 ונמצא במגמת ירידה.[4]

בשנת 2013 גודלו בעולם 713 מיליוני טונות של חיטה[15]. בשנה זו אוכלוסיית העולם מנתה כ-7 מיליארד בני אדם, כך שניתן להעריך שאדם ממוצע צרך 102 ק"ג חיטה בשנה. צריכה זו מתחלקת לצריכת מוצרי חיטה כגון לחם ופסטה, וכן לצריכה עקיפה דרך חיטה שגודלה להכנת תערובת לבעלי חיים המספקים מזון מהחי - פרות, תרנגולות, חזירים כבשים וכו'.

מחלות בחיטה

יש עשרות מחלות שיכולות לתקוף חיטה, רובן נגרמות בידי פטריות, ויש מחלות נוספות הנגרמות בידי וירוסים וחיידקים.[16] ישנם מאמצים מתמשכים להכלאה ולפיתוח של זנים חדשים שעמידים יותר למחלות, ויש חשיבות לנהלי ניהול הגידולים כדי למנוע תחלואה. מצד שני יש גם מרוץ אבולוציוני של גורמי מחלות לפתח עמידות לחומרי הדברה ולגנים חדשים בחיטה. לדוגמה, מחלת חידלון הקנה גרמה בעבר נזקים קשים לחיטה, עד שבשנות ה-60 פותח זן חיטה המכיל גן Sr31, המעניק עמידות למחלה. בשנת 1999 התגלה באוגנדה גזע אלים חדש של פטריות חלדון הקנה, Ug99, שמסוגל להתגבר על ההגנות של גן Sr31. חומרי הדברה מסוג קוטלי פטריות עלולים להעלות בצורה ניכרת את מחיר גידול החיטה, כאשר הם מהווים עלות משתנה. על פי הערכה אחת משנת 1993, כמות החיטה שעובדה במדינת מיזורי עקב מחלות צמחים נעה בין 10-25%.[5]

בספר, "בכלות העשב" (No Blade of Grass) משנת 1957 מתאר סופר המדע הבדיוני ג'ון כריסטופר אפשרות שבה מחלה פוגעת באורז ובחיטה ויוצרת רעב המוני, מלחמות ורצח-עם בניסיון לספק תזונה מספקת לאוכלוסייה, שנאלצת לבסס את התזונה שלה על תפוחי אדמה. מצב אפוקליפטי דומה, בקנה מידה מקומי וביחס ליבול אחר, התרחש באמצע המאה ה-19 - רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד.

השפעות האקלים על גידול החיטה

במאה ה-14 התרחשו באירופה מספר אירועים של רעב המוני, כאשר הגדול מביניהם הוא הרעב הגדול של 1315-1317. בשיטות מודרניות זרע אחד מניב כ-30 זרעים, ואילו בתקופה זו זרע אחד הניב בין 7 זרעים ל-2 זרעים - במקרה זה היה צורך לזרוע אחד מהם ואת השני לאכול. בין 1310 ל-1330 מזג האוויר בצפון אירופה התאפיין בחורף קר במיוחד ובקיץ גשום. באביב 1315 החל לרדת גשם בחלקים גדולים של אירופה וגשם זה נמשך במשך הקיץ, דבר שגרם לקריסת יבולים כללית. בנוסף לא ניתן היה לייבש קש לשימוש בהמות. המשבר נמשך גם בשנת 1316 ובשל העוני ומחסור באמצעי אגירה לא היו רזרבות מספיקות. ניסיונות התמודדות עם הרעב כללו שחיטת בהמות, צריכת זרעים שנועדו לזריעה, נטישת ילדים וקרובי משפחה, ועוד. התקופה התאפיינה ברמות גבוהות של פשיעה, מחלות ותמותה.

במאה ה-21, בצורת ממושכת יחד עם בעיית מדבור, וניהול בעייתי של משק המים, הובילו לכשל יבול מתמשך וקשה בסוריה, דבר שהיווה את אחד הגורמים החשובים בפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.

מחקר שפורסם בירחון נייצ'ר בשנת 2014 בחן באמצעות ניסוי שדה את התקפות של 30 מודלים הנוגעים להשפעת האקלים על החיטה במגוון טמפרטורות בין 15 ל-32 מעלות צלזיוס בעונת הגידול. לטענת החוקרים אקסטרפולציה של המודל מצביעה על כך שההתחממות העולמית הקיימת כיום כבר מורידה את היבולים ברוב המדינות המגדלות חיטה. הם מעריכים כי כל עליה של מעלת צלזיוס תוביל לירידה נוספת של כ-6% בתנובת החיטה, וכן תגרום לשינויים גדולים יותר בחיטה במונחים של זמן ומרחב. [17]

מגמות לעתיד

בשנים האחרונות יש חששות הנוגעים להספקת החיטה ולמחירה.

מצד אחד יש השפעות של עליית מחירי הדלק ותשומות נוספות הנחוצות לגידול חיטה בחקלאות תעשייתית בעיקר דשנים כימיים וחומרי הדברה. תשומות אלה מתייקרות מתהליכים שנובעים מעליית חומרי גלם כמו גז טבעי, אשלג ופוספט שנובעות הן מייקור המוצרים עצמם והן מייקור הדלק שנובעת אולי משיא תפוקת הנפט ושיא תפוקת הגז. מצד שני עליית מחיר הדלק גורמת לניסיונות לפתח דלק צמחי שמתחרה עם חיטה ועם יבולים אחרים על שטחי קרקע, מים ומשאבי גידול אחרים וגורם לעליה נוספת במחיר החיטה, במה שמוכר בשם דילמות של מזון מול דלק. גם שינויי אקלים כמו בצורת בארצות הברית, מגבילים את היכולת להגדלת כמות הייבול.

השפעה נוספת של גידול החיטה היא בליית קרקע, דבר שפוגע לדוגמה בסין, המגדלת הגדולה ביותר של חיטה בעולם.

מלבד מגבלות על הגדלת ההיצע, מחיר החיטה עולה בגלל גידול אוכלוסין. גידול האוכלוסין גם מצמצם ומייקר תשומות של קרקע חקלאית ומים, שכן הוא מעביר משאבים אלה למגורים ולמסחר במקום לחקלאות.

סין והודו הן המדינות המדינות היצרניות הגדולות ביותר של חיטה, וגם המדינות המאוכלסות ביותר בעולם. כך שהתפוקה בהן היא קריטית לעתיד בטחון המזון בנוגע לחיטה. תהליכים של שינויי אקלים וגידול בצריכת המים בשתי המדינות צפויים להקטין את היצע המים שניתן יהיה להקצות להשקיית חיטה בשתי המדינות. מסיבה זו יש חשיבות לפיתוח שיטות גידול חסכוניות יותר במים בשתי המדינות.[18]

בנוסף גם צמיחה כלכלית משפיעה שכן יש ביקוש לתזונה בשרית יותר מצד מיליארדי אנשים שחיים בעולם השלישי, וגידול בהמות ועופות על בסיס גידולי גרעינים, הוא אינטנסיבי יותר (דורש יותר גרעינים לנפש) יחסית לגידול מזון צמחי.

קיים חשש ששינויי אקלים עקב התחממות עולמית, עלולים להוביל להשפעות חקלאיות שליליות על החיטה כגון בצורות, סופות וגשמים שיתרחשו לא בזמן הנכון ולא במקומות הנכונים ויגרמו להרס יבולים.

ראו גם


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רובים חיידקים ופלדה, ג'ארד דיימונד
  2. ^ קיצור תולדות האנושות, יובל נח הררי
  3. ^ John Robbins, The Food Revolution: How Your Diet Can Help Save Your Life and Our World, (Berkeley, CA: Conari Press, 2001), pp. 235-40.
  4. ^ An Edible Energy Return on Investment (EEROI) Analysis of Wheat and Rice in Pakistan, Ali S. Pracha, Timothy A. Volk, Sustainability 2011, 3(12)
  5. ^ Wheat Diseases in Missouri, Einar W. Palm
חקלאות

רקע: ייצור ראשוני - מחזור הזרחן - מחזור החנקן - קרקע - ציידים לקטים - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - חקלאות תעשייתית - פריון חקלאי - שימושי קרקע - דשן - הומוס - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - חקלאות בישראל

Contour buffer strips NRCS.jpg

אתגרי קיימות בחקלאות: בליית קרקע - מדבור - משבר המים העולמי - התחממות עולמית - חומרי הדברה - דשן כימי - שיא תפוקת הנפט - שיא תפוקת הזרחן - חקלאות כרות והבער - הנדסה גנטית - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - ביטחון תזונתי - נעילה טכנולוגית

חקלאות בת קיימא: חקלאות בת קיימא - אגרואקולוגיה - פרמקלצ'ר - ביו אינטנסיב - טכנולוגיה נאותה - קומפוסט - שמירת זרעים - גידולים משולבים - סיעוף - יערנות חקלאית - קציר מי נגר - מזון אורגני - מזון מקומי - גינה קהילתית - חקלאות נתמכת קהילה - הקרן לביטחון תזונתי - תוכנית אב לחקלאות בת קיימא

ספרים וסרטים: התמוטטות - רובים חיידקים ופלדה - גבולות לצמיחה - תכנית ב' - עולם מלא, צלחות ריקות - מהפיכת הקנה הבודד - הסיוט של דרווין - מלך התירס - עתיד המזון - כוחה של קהילה