חקלאות תעשייתית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שדה חיטה ענק בארצות הברית, החיטה הפכה לאחד ממיני הצמחים הנפוצים בעולם, והיא מטופחת בהתמדה על ידי בני האדם. שדות ענק כאלו מכונים מונוקולטורה או גידול סוג אחד של צמח בשטח עצום, ויש להן השלכות סביבתיות רבות. היבט אחד של דבר זה הוא רגישות למחלות ולמפגעים, שכן הבסיס התזונתי הופך להיות צר יותר.

חקלאות תעשייתית (באנגלית: Industrial farming) היא צורה מודרנית של חקלאות שמתייחסת לייצור תעשייתי של בעלי חיים, מוצרי חלב, וגידולי מזון כמו דגנים פירות וירקות. השיטות של חקלאות תעשייתית בגידול צמחים כוללות שימוש במכונות חקלאיות (טרקטורים, קטפות, מטוסי ריסוס וכו'), שימוש בדשן כימי, ושימוש נרחב בחומרי הדברה המבוססים על דלקים מתכלים,הנדסה גנטית ושיטות מודרניות נוספות לשינוי הגנום, שיטות להגדלת יתרון לגודל בחקלאות, יצירת שווקים חדשים למזון, היישום של הגנת פטנטים על מידע גנטי, ומסחר עולמי במזון. השיטות של גידול מזון תעשייתי במזון מהחי כוללות מתקני כליאה גדולים, צפופים וסגורים, שליטה של החקלאי על תנאי המחיה והסביבה של בעלי החיים, הגבלת התנועה האינטראקציה והבחירה של בעלי החיים, הטלת מומים בבעלי החיים כדי למנוע פציעה עצמית וקרבות, מתן אנטיביוטיקה, תרופות והורמונים לבעלי החיים, הנדסה גנטית לגידול בעלי חיים בעלי תכונות מיוחדות, התמחות כלכלית וגידול בעלי החיים בשלבים שונים על ידי מגדלים שונים ועוד. שיטות אלה נפוצות במדינות מתועשות והולכות ונהיות נפוצות יותר ברחבי העולם. רוב הבשר, מוצרי החלב, הביצים, הדגנים, הפירות והירקות שניתן להשיג בסופרמרקט נוצרים על ידי שיטות אלה של חקלאות תעשייתית.

חקלאות תעשייתית החלה להתפתח בראשית המהפכה התעשייתית עם המצאת קטפות כותנה, קומבאיינים, טרקטורים ועוד מכונות חקלאיות. היא התקדמה באופן משמעותי בעקבות המהפכה הירוקה במאה ה-20, שהובילה לשימוש נרחב בדשן כימי, חומרי הדברה וזני דגנים בעלי פריון משופר. היבטים אלה הובילו לגידול דרסטי בפריון החקלאי של היבולים, יחד עם צמצום משמעותי בכוח האדם העוסק בחקלאות (אם כי נוצרו עקב כך תעשיות חדשות בתחומים אחרים כמו הפקת דשנים, ייצור חומרי הדברה, ייצור מיכון חקלאי ועוד). דבר זה עודד את העיור וגרר יתרונות לגודל שהביאו לכך שחוות קטנות יותר נסגרו לטובת חוות ענק. החקלאות התעשייתית איפשרה להגדיל את תנובת המזון העולמית, להימנע מאסון מלתוסיאני ולהאכיל מיליארדי בני אדם, למרות גידול האוכלוסייה.

עם זאת החקלאות התעשייתית אינה בת קיימא - כלומר קיימים תהליכים שמאיימים על פגיעה מהותית בהמשך קיומה: היא תלויה באנרגיה זולה שמקורה בדלק מחצבי לשם הפקת דשן כימי, תפעול הציוד החקלאי, הכנת חומרי ההדברה ועיבוד המזון והובלתו לחלקים שונים בעולם. הכנת הדשן הכימי דורשת שאיבה של גז טבעי, וכרייה של פוספטים ואשלג. הפקת חומרי הדברה ותפעול הציוד החקלאי תלויים שניהם בהספקה של נפט. בכך החקלאות התעשייתית גוררת תלות גדלה והולכת של המזון במשאבים מתכלים שצפויים לעבור שיא תפוקה ודלדול משאבים. כמו כן חקלאות זו גוררת סחף קרקע ופגיעות נוספות בקרקע, במים ובמערכות אקולוגיות (במיוחד ביערות) שהן חיוניות להמשך התפקוד שלה עצמה. בנוסף החקלאות התעשייתית קשורה לשיבוש של מחזור החנקן ומחזור הזרחן, ותורמת תרומה נכבדת להתחממות עולמית, והיא בעלת השפעות סביבתיות נוספות שמקשות על המשך קיומה.

אחת המבקרות הראשונות של סכנות הזיהום שנובע מחומרי הדברה של החקלאות התעשייתית הייתה רייצ'ל קרסון שספרה אביב דומם יצא בשנות ה-60 ותניע את התנועה הסביבתית בארצות הברית. כיום יש גורמים רבים המזהירים מפני סכנות ובעיות קיימות וחוסן בתחומי המזון, בטחון תזונתי של החקלאות התעשייתית, ביניהם הסביבתן לסטר בראון (עולם מלא צלחות ריקות), הביולוג והיסטוריון הסביבתי ג'ארד דיימונד (התמוטטות), הביולוג הבריטי קולין טאג' (כך נקצור) אנשי פרמקלצ'ר ועוד. הבעיה היא שחקלאות תעשייתית היא סוג של נעילה טכנולוגית - קל לעבור אל החקלאות התעשייתית, שכן בטווח הקצר היא מוזילה עלויות ומעלה את היבול, אבל לאחר שהאוכלוסייה גדלה ושיטות החקלאות התעשייתית גרמו להרס מערכות אקולוגיות בשכבת הקרקע, קשה לחזור חזרה לחקלאות בת קיימא, שכן הדבר גורר גידול מזון יקר יותר, עם יותר תשומות של כוח אדם ופריון חקלאי נמוך יותר (בדרך כלל) ליחידת שטח, במיוחד כאשר מדובר בייצור מזון המוני.

שיטות בגידול יבולים

מונוקולטורה

הפריון החקלאי ביחידות של ק"ג להקטאר (= 10 דונם), של המדינות המגדלות את רוב החיטה בעולם בשנים 1961-2013. בתקופה זו עלה פריון החיטה הממוצע בעולם פי 3. הפריון המקסימלי כיום הוא כ-8,000 ק"ג להקטאר כלומר 800 ק"ג לדונם. עד שנות ה-90 הפריון עלה בקצב של כ-4% בשנה בממוצע ומאז יש התמתנות בקצב גידול הפריון החקלאי לחיטה לכ-1.4% בשנה.

מונוקולטורה (נקרא גם מונוקלצ'ר) הוא הנוהג של גידול יחיד על פני שטח רחב. באופן זה ניתן לתת לכל הצמחים בשדה תנאים אחידים וטיפול אחיד כגון סוג הקרקע, דישון, השקייה, ריסוס נגד מזיקים, שעות אור ועוד. גם החקלאי יכול להתמחות בסוג אחד ויחיד של גידול. מאז המהפכה התעשייתית וביתר שאת מאז המהפכה הירוקה מונוקולטורה מאפשרת להגדיל את הפריון החקלאי במונחים של כמות התבואה ליחידת שטח בזמן נתון על ידי שימוש במכונות תעשייתיות וכן בחומרים יעודיים ותנאים יעודיים לצמחים מסויימים.

יש ביקורת רבה על שיטות הבעיות שמונוקולטורה יוצרת. בספר קפיטליזם טבעי טוענים פול הוקן ומחקרים אחרים כי המנטליות של גידול-יחיד מתעלמת מהנטייה של הטבע לעודד מגוון ובנוסף לכך היא מחריפה את בעיית המאבק בין בני האדם לבין המזיקים לחקלאות. גידול יחיד בתא-שטח נתון הוא נדיר בטבע, הן בגלל הקושי לקבל בצורה זו מערכת אקולוגית מתפקדת ולהימנע מדלדול משאבים של הקרקע (שכן לכל הצמחים יש אותן דרישות לאותם משאבים), והן בגלל שדבר זה מעודד התפשטות של מחלות צמחים, חרקים ומכרסמים שמתרבים במהירות נוכח זמינת רבה של המזון החביב עליהם. Janine Benyus מתארת דבר זה כהספקה של מפתחות לפורץ לכל הבתים בשכונה. או כמו מסעדת "אכול כפי יכולתך" עבור מזיקים. לפי טענת מחברי "קפיטליזם טבעי" מחלות הורסות 13% מיבולי העולם, חרקים 12% ועשבים רעים 12% נוספים - כך שסה"כ 40% מהיבולים נהרסים בשדות. בעיות נוספות (כמו פגיעה ביבולים לאחר שנקצרו) גורמת לכך שכמעט מחצית מהמזון שמגדלים בעולם לא מגיע לצלחות.[1]

התשובה המקובלת לבעיות אלה היא שימוש בחומרי הדברה, אבל לטענת פול הוקן וחבריו, שימוש בטכנולוגיה כדי להלחם בתהליכים טבעיים נכשל. בשנת 1948 בתחילת העידן של חומרי הדברה תעשייתיים, החקלאים בארצות הברית השתמשו ב-50 מיליון פאונד של חומרי הדברה בשנה ואיבדו 7% מהיבולים לחרקים לפני שלב הקציר, נכון לשנת 1999, השתמשו בכמות גדולה פי 20 של חומרי הדברה - כמעט מיליארד פאונד בשנה, כמות גדולה ב-40% יחסית לשנת 1962 שבה פרסה רייצ'ל קרסון את ספרה אביב דומם, אבל החרקים הורסים 13% מהיבול, ואובדן היבול גדול ב-20% יחסית ליבול שאבד לפני התחלת השימוש בחומרי הדברה. [2] התהליך הטבעי שעליו מדברים בקפיטליזם טבעי הוא ככל הנראה אבולוציה ביולוגית של חרקים וגורמי מחלה שמגבירים את העמידות שלהם כלפי חומרי הדברה, באופן דומה לעמידות לאנטיביוטיקה.

למרות הגידול בבזבוז, הגידול היחיד מאפשר את המשך הגדלת הפריון החקלאי בארצות הברית כמו גם במדינות רבות אחרות. עם זאת יש לשים לב כי דבר זה קיים במספר תהליכי-משנה. תהליך אחד הוא ירידה בגידול של הפריון השולי של הגידולים. בעבר הגידול בפריון החקלאי היה גבוה בהרבה יחסית לגידול בעשורים האחרונים. אם מגמה זו נכונה הדבר יכול להצביע על מה שמכונה תפוקה שולית יורדת לטכנולוגיה כלומר בתחילה טכנולוגיה חדשה מאפשרת שינוי מהותי ומהיר, אבל לאחר מכך ההתקדמות שהיא מאפשרת היא איטית יותר. מבחינה אנרגטית ניתן לבחון את הנושא לפי עקרון ההספק המקסימלי - כלומר שמערכת טבעית רוצה למקסם את הספק האנרגיה שלה על פני זמן, והגדלה של הספק כזה בתהליך נתון מחייבת התרחקות מנקודות יעילות אנרגטית. החקלאות התעשייתית ממקסמת את הפריון החקלאי במונחים של תפוקה לזמן לשטח נתון, אבל במונחים של קבלת תפוקות לעומת תשומות היא מגדילה את התפוקה תוך כדי הקטנת היעילות של התשומות.

שיטות בגידול תעשייתי של בעלי חיים

חקלאות בעלי חיים הפכה התמחות כלכלית במאות השנים האחרונות והפכה להיות תעשייתית יותר במהלך המאות ה-18, ה-19 וה-20. ממשק חקלאי המגדל משק עזר של מספר עשרות בעלי חיים, הפכו המשקים התמחות כלכלית הולכת וגדלה - הן לסוגי בעלי החיים, הן בטיפול השוטף בהן והן לסוג הפעילות שבוצעה מול בעלי החיים. לדוגמה הובלת בעלי החיים לשחיטה הועברה לאנשים עם התמחות מיוחדת שנהגו בבעלי החיים בקשיחות וללא שהייתה להם הכרות איתם. תהליך השחיטה עצמו עבר שינוי - התמחות כלכלית של שוחטים, דרך מפעלים ידניים שבהם כל פועל ביצע חיתוך יחיד, ועד שחיטה ממוכנת על ידי מכונות. עם הזמן החקלאי עצמו טיפל פחות ופחות בבעלי החיים שנחשבים רכושו, והטיפול עבר לידי פועלים ואחר כך מכונות ומחשבים. במקום יחסי היכרות ארוכי שנים, הטיפול הפך להיות יותר ויותר מנוכר כאשר אין טיפול פרטני בחיות ואין גורם אחד המטפל בחיות אלה שהן עוברות שלבים שונים, לפעמים ב"מפעלים" שונים. [3]

חקלאות בעלי חיים אינטנסיבית (Intensive livestock farming) המכונה גם משק תעשייתי ("Factory farming") מתייחסת לתהליכים של גידול בעלי חיים במקום מוגבל וצפוף בתנאים שמזכירים מפעל (אם מתייחסים לבעלי החיים כאל מוצר) בית כלא, צינוק או מחנה ריכוז (אם מתייחסים לבעלי החיים כאל יצור דומה לאדם) והיא הדוגמה המוקצנת ביותר, עד כה, לתיעוש הגידול של בעלי החיים. מפעל ריכוזי להזנת בעלי חיים (Concentrated animal feeding operations) יכול להכיל כמות גדולה של בעלי חיים (חלקם עד מאות אלפי בעלי חיים): פרות, חזירים, תרנגולות, תרנגולי-הודו ועוד. בדרך כלל במבנים סגורים וללא חלונות. המהות של חוות כאלה היא הריכוז של בעלי חיים במקום אחד וניצול יתרונות לגודל - קבלת תפוקה מקסימלית של בעלי חיים בעלות הנמוכה ביותר, עם מטרה מוצהרת לשמור על בטיחות תזונתית גבוה. המונח "חוות תעשייתיות" וחקלאות תעשייתית נהוג בדרך כלל כביקורת וגנאי. תומכי השיטה טוענים כי ההיא הגדילה בצורה משמעותית את גידול בעלי החיים מבחינת יעילות וכמות המזון מהחי המופקת. מתנגדי השיטה לא בהכרח רואים בטיעונים אלה דבר חיובי.

מכלאת חזירים במשק מתועש. כאן מוצגים חזירים במכלאה משותפת, חזירות בהריון מוחזקות לעיתים קרובות בתא קטן בהרבה שלא מאפשר כמעט תנועה

מזון ומים מועברים אל בעלי החיים, ובדרך כלל הם מקבלים גם ויטמינים, הורמונים, טיפולים נוגדי מחלות ולפעמים גם מינון נמוך של אנטיביוטיקה במטרה לזרז את תהליך ההתפתחות מהר ככל האפשר. הורמון גדילה ניתן לבעלי חיים בארצות הברית ובמדינות אחרות, אבל הוא אסור באיחוד האירופי. בעלי החיים בחוות תעשייתיות מוחזקים בתאים קטנים ומוגבלים מאד בתנועה שלהם והם נמצאים ברמות גבוהות של סטרס שעלול לפגוע בבריאות של כל בעלי החיים. כמו כן יש ראיות לכך שבעלי החיים חווים סבל בדומה לבני אדם כך שתנאי מחייה אלה מהווים עינוי מתמשך עבורם. בניסיון למנוע פגיעה-עצמית וקרבות בין בעלי החיים חוואים פיתחו שיטות שונות כמו קטימת מקור של עופות, כלובים אישיים וחיפוש מינים שהם כנועים יותר.

הריכוז הגבוה של בעלי חיים במקום אחד יכול ליצור בעיות של ריח, זיהום אוויר, זיהום רעש וזיהום מים. בארצות הברית היו מספר מקרים של זיהום מים ממתקנים כאלה, ובעיות יכולות להיגרם מזליגה של צואה ומחומרי דישון. מיכל אגירה שדלף בשנת 1995 לדוגמה שיחרר 25 מיליון גלונים של זיהום חנקות בצפון קרוליינה והביא למותם של שמונה עד עשרה מיליון דגים.

הצפיפות הגבוהה של בעלי חיים, שיטות העבודה, זיהום, תנאי המחייה והפגרים של בעלי החיים מהווה בעיה אתית לחלק מהצרכנים. פעילי זכויות בעלי חיים ופעילי רווחת בעלי חיים מאשימים כי השיטה היא אכזרית כלפי בעלי חיים. רוב הציבור אינו מודע לתנאים שבהם גדלים בעלי החיים, והיצרנים אינם ששים בדרך כלל לנדב מידע או לתרום לשקיפות. לדוגמה בדרך כלל אין גישה חופשית לעיתונות ואין ביקורים של הציבור. נעשה שימוש בחברות יחסי ציבור ופרסום כדי להכחיש את המצב וכדי להציג אותו באור חיובי. חלק מהצרכנים מדחיקים או נמנעים מהנושא כדי להרחיק את האחריות שלהם לתנאי הגידול של בעלי החיים. כאשר נחשפות חלק משיטות הפעולה של התעשייה התוצאה היא פעמים רבות זעם ציבורי וחקיקה נגד תנאי הגידול. לדוגמה תאי הריון של חזירות בהריון, הם מעט גדולים יותר מגופה של החזירה ולא מאפשרים לה להסתובב ולעיתים ומאפשרים לה לבצע צעד או שניים לכל היותר. חזירות יבלו בתא כזה במשך שבועות במשך רצוף ובשל הריונות חוזרים, נמצאות בו במשך חלק ניכר מחייהן. החזירות מאופיינות בסטרס, מחלות הנובעות ממחסור בתזוזה ופגיעות נפשיות וגופניות שונות. בחלק ממדינות אירופה הוטלו מגבלות על שימוש בתאים אלה. [4] ויש חברות בארצות הברית שהודיעו על הפסקת השימוש בתאים אלה. [5]

בעיות נוספות של מתקנים אלה כוללות חשש להשפעות על בריאות העובדים והשכנים, בעיות ריח, ותרומה של השימוש האינטנסיבי באנטיביוטיקה להתרגלות לאנטיביוטיקה שעלולה לסכן את כלל בני האדם. לפי המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC) עובדים בחוות מתועשות אינטנסיביות יכולים לסבול מבעיות בריאות כמו מחלת ריאות כרונית, פגיעות בשלד ובשרירים ולהידבק ממחלות שמועברות על ידי בעלי חיים.

תשומות נדרשות

אנרגיה

חקלאות תעשייתית דורשת דשן כימי שמיוצר מגז טבעי (להכנת אמוניה), פוספט ואשלג וכן נפט לשם הפקת חומרי הדברה ולשם תפעול של מיכון חקלאי ושינוע של מים להשקייה.

לפי מחקר במימון האיחוד האירופי, שיצא לאור בשנת 2012, פעילויות החקלאות ב-27 מדינות האיחוד צרכו יחד אנרגיה בסך 1,071 PJ (בהנחה כי 1,000 שווה ערך טונה נפט toe הם 0.041868 PJ) נכון לשנת 2008, ירידה מנתון של 1,257 PJ בשנת 1998. נתון זה מהווה 2.2% מצריכת האנרגיה הכוללת של מדינות אלה. נתון זה משתנה בין 0.4% ועד 6% במדינות שונות. עם זאת נתונים אלה מייצגים רק את צריכת האנרגיה הישירה של החקלאות. לדוגמה במחקר שבוצע בגרמניה נמצא כי הפקת דשנים לחקלאות דרשה 83.7 PJ שהם פי 2 יחסית לצריכה האנרגיה הישירה (42) של החקלאות. [6]

לפי מסמך של ארגון המזון העולמי משנת 2000, נדרשים 6,000 מגה-ג'ול של דלק מחצבי (שווה ערך לחבית נפט אחת), כדי להפיק טונה אחת של תירס בחקלאות תעשייתית. לעומת זאת בשיטות מסורתיות במקסיקו נדרשת כמות של 180 מגה-ג'ול (כ-4.8 ליטר של נפט). האנרגיה הנדרשת בחישוב זה כוללת אנרגיה לדשן סינתטי, השקייה ומיכון חקלאי אבל לא את האנרגיה הנדרשת לשם הכנת המיכון החקלאי, הובלה של המוצרים אל ומהחווה, והקמת החווה עצמה. בחוות אורז מודרנית ההחזר האנרגטי על השקעה אנרגטית הוא פחות מ-1 (יותר אנרגיה נצרכת מאשר מופקת) ובחוות תירס מודרנית ההחזר האנרגטי הוא קצת יותר מ-1. בשיטות מסורתיות של אורז ההחזר האנרגטי גדול פי 60 עד פי 70 לעומת האנרגיה שנצרכה. ‏[1]

תהליכים ארוכי טווח כמו שיא תפוקת הנפט, שיא תפוקת הגז, שיא תפוקת הפוספט וכן השפעות של החקלאות על המערכות האקולוגיות מהווים סכנה להמשך יכולת הקיום של החקלאות ומאיימים לייקר אותה.

חומרי הדברה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - חומרי הדברה

בשנים 2006, 2008, הכלכלה העולמית השתמשה בכ-2.6 מיליון טונות של חומרי הדברה. קוטלי עשבים מהווים 40% מהכמות, 17% הם קוטלי חרקים ו-10% הם קוטלי פטריות. [2] ארצות הברית בשנים 2006-2007 השתמשה בכ-0.5 מיליון טונות של חומרי הדברה שהם כ-22% מהכמות העולמית. מעל 80% מחומרי הדברה משמשים בחקלאות. מעל 78% מבתי האב משתמשים בחומר הדברה אחד לפחות. [2] אם נתונים אלה דומים בשאר העולם ניתן להעריך את כמות חומרי ההדברה המשמים לחקלאות בכ-2.08 מיליון טונות נכון לשנת 2008.

באופן כללי יש עליה בפריון חקלאי ובכמות המזון המגודלת בעולם. למרות מגמה זו (שצורכת לדוגמה יותר דשן כימי), דבר זה אינו בהכרח מלווה בגברת השימוש בחומרי הדברה. בארצות הברית יש יציבות בשימוש בקוטלי פטריות, קוטלי עשבים וקוטלי חרקים בשנים 1992-2007. מגמה דומה יש בגרמניה בשנים 1992-2010. בהודו יש ירידה בשימוש בחומרי הדברה נגד חרקים ועליה בשימוש בשאר החומרים בהשוואה ל-1992. [7]

יש למעלה מ-1,050 רכיבים פעילים שונים שנמצאים בתוך חומרי הדברה כימיים המורשים לשימוש בארצות הברית[3]. לא כל המרכיבים נבדקו כבטוחים, בניגוד לעיקרון הזהירות המונעת. הרכיבים האלה נמצאים במעל ל-16,000 מוצרי הדברה שמשווקים בארצות הברית.[4]

על פי הסוכנות להגנת הסביבה האמריקנית כ 80-90% מבעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה נפגעים בין היתר בגלל קוטלי חרקים‏[5]

תשומות נוספות

מלבד תשומות אלה, החקלאות התעשייתית צורכת משאבים שאליהם נדרשת גם החקלאות המסורתית וחקלאות בת קיימא כמו מים, שטחי קרקע, עובדים, הון וציוד חקלאי, זרעים וכן שירותים של המערכת האקולוגית.

חלק מהתשומות בחקלאות תעשייתית הן מצומצמות יותר לעומת חקלאות בת קיימא, במיוחד חסכון בעובדים - זהו אחד התמריצים החזקים לעבור לחקלאות זאת מלכתחילה.

כמו כן יש סבירות מסויימת כי חקלאות תעשייתית היא חסכונית יותר בשטח ואולי גם במים יחסית להפקה של אותה כמות תוצרת חקלאית בשיטות אחרות, בגלל יתרונות לגודל, פיתוח זנים בעלי פריון גבוה, ומיכון חקלאי. מצד שני חקלאות תעשייתית רגישה יותר לאסונות סביבתיים, למזיקים ויש בה בזבוז משמעותי. כאמור בספר קפיטליזם טבעי טוען פול הוקן ש-40 אחוזים מהתבואה בשדה נהרסת בגלל שילוב של מזיקים, מזג אוויר ועוד. [8] ראו גם [9]

לפי דו"ח של ארגון המזון העולמי משנת 2011, בערך שליש מהמזון שמיוצר לצריכה של בני אדם נזרק או מתבזבז. כמות זו שווה בערך ל-1.3 מיליארדי טונות של מזון בשנה. פרוש הדבר שכמויות ענקיות של משאבים שמשתמשים בהם להכנת המזון מבוזבזים. פרוש הדבר גם נזק מיותר שנוצר בגלל השפעות סביבתיות של המזון המבוזבז כמו פליטת גזי חממה, זיהום וכילוי משאבים מתכלים.[6]

ראו גם

קישורים חיצוניים

חקלאות תעשייתית במזון מהחי

הערות שוליים

חקלאות

רקע: ייצור ראשוני - מחזור הזרחן - מחזור החנקן - קרקע - ציידים לקטים - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - חקלאות תעשייתית - פריון חקלאי - שימושי קרקע - דשן - הומוס - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - חקלאות בישראל

Contour buffer strips NRCS.jpg

אתגרי קיימות בחקלאות: בליית קרקע - מדבור - משבר המים העולמי - התחממות עולמית - חומרי הדברה - דשן כימי - שיא תפוקת הנפט - שיא תפוקת הזרחן - חקלאות כרות והבער - הנדסה גנטית - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - ביטחון תזונתי - נעילה טכנולוגית

חקלאות בת קיימא: חקלאות בת קיימא - אגרואקולוגיה - פרמקלצ'ר - ביו אינטנסיב - טכנולוגיה נאותה - קומפוסט - שמירת זרעים - גידולים משולבים - סיעוף - יערנות חקלאית - קציר מי נגר - מזון אורגני - מזון מקומי - גינה קהילתית - חקלאות נתמכת קהילה - הקרן לביטחון תזונתי - תוכנית אב לחקלאות בת קיימא

ספרים וסרטים: התמוטטות - רובים חיידקים ופלדה - גבולות לצמיחה - תכנית ב' - עולם מלא, צלחות ריקות - מהפיכת הקנה הבודד - הסיוט של דרווין - מלך התירס - עתיד המזון - כוחה של קהילה