אופטימיזם טכנולוגי
אופטימיזם טכנולוגי (Technological optimism) היא אמונה כי הטכנולוגיה מסוגלת להתגבר על כל קושי חברתי או סביבתי, וכי איכות החיים של כל בני האדם תלך ותשתפר עם הזמן, בהכרח בגלל שיפורים בטכנולוגיה.
מקורות האופטימיזם הטכנולוגי היא בחשיבה המודרנית במאות ה-18 והילך, שהאמינה בשיפור החיים על ידי עוד מחרשות ועוד מיכון.
תוכן |
אופטימיזם טכנולוגי בכלכלה
האופטימיזם הטכנולוגי נפוץ בתחום הכלכלה ותחומים דומים, שמושפעים מהניתוח הקלאסי והנאו קלאסי שבו הטכנולוגיה מוצגת תמיד בהקשר של שיפורים טכנולוגיים של הייצור שמאפשרים ייצור של עוד מוצרים במחיר זול יותר ולכן ומשפרים את רווחת הצרכנים. בניתוח זה הטענה היא כי טכנולוגיה משפרת גם את מצבם של העובדים שכן טכנולוגיה רבה יותר דורשת עובדים מיומנים יותר שיקבלו שכר גבוה יותר. בניתוח זה אין התייחסות להשלכות שליליות שעלולות להיות לטכנולוגיה כמו הרס מקורות מחייה טבעיים והרס מערכות אקולוגיות, פיטורים על רקע התיישנות טכנולוגית, הורדת שכר עקב אוטומציה, או דלדול משאבי טבע.
הביטוי לאופטימיזם טכנולוגי בכלכלה נאו קלאסית בא לידי ביטוי במודלים בהם התוצר Y שווה למשוואה בה מכפילים את כמות ההון K ואת כמות העובדים L. האות T שמסמנת טכנולוגיה מסוגלת להעלות את התוצר ללא קשר לכמות העובדים או לכמות ההון. בניתוחי מאקרו של צמיחה כלכלית טכנולוגיה היא הגורם לצמיחה ארוכת הטווח שאינה קשורה למשתנים כמו גובה שער הריבית או המדיניות הפיסקלית (מיסים, הוצאות הממשלה).
הטענה הנפוצה בידי כלכלנים היא שתחרות בין פירמות שונות, הנגרמת בגלל שוק משוכלל גורמת לחברות לרצות להגדיל את הרווחים על ידי חדשנות טכנולוגית. מסיבה זו, קפיטליזם תורם לשכלול הטכנולוגיה. ביקורת כלפי טענה זו באה מכמה כיוונים. האחד הוא תחרות שומפטריאנית שבה דווקא מצב של תחרות בין מעטים, או כמה פירמות שמחזיקות נתח שוק משמעותי, הוא זה שמאפשר להן את אורח הנשימה והמשאבים להשקיע בפיתוח טכנולוגי. לדוגמה רוב הפיתוחים בתעשיית הצמיגים במאה ה-20 באו מצד 4 החברות המובילות בענף, המחזיקות כ-80% מהשוק העולמי. ביקורת אחרת ואולי דומה מצביעה על תפקידן של ממשלות ושל מוסדות ציבוריים כמו חינוך ציבורי, סבסוד השכלה גבוה, קרנות מחקר ממשלתיות וצבאות בפיתוחי טכנולוגיה. כך לדוגמה המרוץ לחלל והתעופה היו פרי מאמצים של הממשל הסובייטי, נאס"א וצבאות ארה"ב וברית המועצות. גם במקרים אלה, עם זאת ניתן להצביע על תפקידה של התחרות (בין מדינות) במתן תמריץ לפיתוח טכנולוגיות חדשות.
האופטמיזם הטכנולוגי הכלכלי מתייחס לשני היבטים מרכזיים - האחד הוא שעוד טכנולוגיה תגרום לכך שאיכות החיים של כולם תעלה - גם של העניים. ולכן צמיחה כלכלית וחדשנות טכנולוגית הן בסופו של דבר חשובים לא פחות מאשר דאגה לשוויון. טענה אחרת מתייחסת לדאגות של קיימות וסביבתנות - כאשר בעיות הסביבה או המשאבים יגדלו, התמריץ הכלכלי לפתרון בעיות אלה יגדל, איתו תגדל ההשקעה במחקר ופיתוח של טכנולוגיות להגנה על הסביבה ולייצור לא מזהם, וכך יפתרו בעיות הסביבה.
פסימיזם טכנולוגי וקיימות
הניגוד של אופטימיזם טכנולוגי הוא פסימיזם טכנולוגי שהיא האמונה כי הטכנולוגיה תוביל בהכרח לאבדון ולכלייה. דוגמה לכך הם מספרים של קורט וונגוט כמו עריסת חתול או גלפגוס, שבהם העולם או האנושות באים על קיצם בעקבות שימוש לא זהיר בטכנולוגיה.
דוגמה אחרת לפסימיזם טכנולוגי היא האמונה כי הטכנולוגיה תשרת בעיקר את החזקים בחברה, ובעיקר ממשלות או תאגידים רבי כוח, ואלו ישתמשו בטכנולוגיה בעיקר כדי לדכא את בני האדם בצורה גלויה או סמויה. דוגמאות מפורסמות לפסימזים טכנולוגי כזה הם הספרים "1984", ו"עולם חדש מופלא", שבהם השלטון משתמש בטכנולוגיה כדי להנדס חברה שנוחה לאליטה השלטונית.
חלק מהדוגלים בקיימות או בסביבתנות בעיקר בזרמי מחשבה מתנגדים לטכנולוגיה וחוששים מפניה, וקוראים לשיבה לחברות פשוטות של ציידים לקטים או שאין להם תוכנית מוגדרת מלבד נטישת הטכנולוגיה. עם זאת, חלק ניכר מהדוגלים בקיימות או סביבתנות אלה אינם דוגלים בפסימיזם טכנולוגי אלא בזהירות טכנולוגית, בטכנולוגיה דלת אנרגיה (כמו פרמקלצ'ר), או בטכנולוגיה מחזורית (מעריסה לעריסה), והאשמתם בפסימיזם טכנולוגי נובעת מבלבול בין פשטות טכנולוגית או פשטות מרצון לבין שנאה טכנולוגית, לחלופין לפעמים בלבול זה מהווה חלק מכשל לוגי מסוג טענת איש קש המלווה תדירות בהכללה.
דוגמה לכשלים כאלה היא הטיעון הבא - היות וחלק מאנשי הסביבה סולדים מהטכנולוגיה, אות הוא כי כל אנשי הסביבה סולדים מכל סוגי הטכנולוגיה ורוצים שנחזור למערות. דבר זה, אם יעשה מייד, יוביל להרג של מיליארדי אנשים שלא יהיה להם מה לאכול (אך את אנשי הסביבה אין זה מעניין כלל) ולכן אין להקשיב לטיעונים סביבתיים.
בנוסף לכשלים של האשמה גורפת ושיוך עמדות לא נכונות, הטיעון לוקה בהצגה מעוותת של הפסימית הטכנולוגית. גם בקרב הפסימיסטים הטכנולוגים שקוראים לנטישת הטכנולוגיה, לרוב אין מדובר בקריאה לנטישה מיידית של כל הטכנולוגיה ללא כל שינוי אחר, אלא בקריאה לשינוי הדרגתי שמלווה גם באימוץ דפוסי מחייה אחרים (כמו חיזוק הקהילה, או שיקום הסביבה הטבעית וכישורי הלקטות לדומגה), שאמורים לפחות מענה חלקי למחסור בטכנולוגיה.
חלק מהפסימסטים הטכנולוגיים טוענים ששמירה על חלק מהטכנולגיות תסתיים באסון שלאחריו לא יוותרו כמעט אנשים חיים, או שהציביליזציה תכחד, ולכן עדיף לשמור על המעט או להערך לכך מבעוד מועד - כמו סירות הצלה שיצילו חלק מנוסעי הטיטאניק. טיעון דומה הוא ש"חזרה למערות" היא תהליך בלתי נמנע בכל מקרה (לדוגמה בגלל שילוב של דלדול משאבי הדלק המחבצי,) אלא שהברירה היא בין שינוי בצורה נעימה, איטית וחלקה על ידי שינוי חברתי מרצון, ובצורה מבוקרת או בצורה של קריסה ומשבר חברתי.
זהירות טכנולוגית וזרמים אחרים
קיימים זרמי מחשבה שאינם מצויים בשני הקצוות ומתייחסים לטכנולוגיה לא כאל מכשיר כל-יכול או מכשיר שטני, אלא כאל אמצעי מוגבל. בזרמים אלא קיימת מודעות להשלכות הפוליטיות החברתיות והסביבתיות של טכנולגיות שונות. זרם אחד כזה הוא זה הדוגל בעקרון הזהירות המונעת - לפיו אין לאמץ טכנולוגיות סתם בגלל שהן מצויות בהישג ידנו אלא לאמץ אותן רק אם הן משרתות אינטרסים חברתיים ולא מסכנות את קיום החברה, או להוביל לנזק בלתי הפיך.
הניתוח של השלכות פוליטיות של הטכנולוגיה, טוען שטכנולוגיה אינה מאומצת סתם אלא בגלל אינטרסים פוליטיים. לדוגמה תכנון וחקיקה שבהם יש העדפה של רכב פרטי המונע בדלק על פני אופניים ותחבורה ציבורית נעשית על פי אינרטסים של חברות הנפט והמכוניות, ותוך סיבסדוד תשתיות הדרושות לכך כמו סיבסוד הדלק ובניית תשתיות לרכבים. ובדומה לכך פרבור מקבל עידוד מצד ממשלות. הטענה המשלימה היא שהטכנולוגיה אינה תמימה מבחינה פוליטית וכי היא משפיעה על הטעמים, הפעולות וראיית העולם של בני האדם כאזרחים, צרכנים וכו'.
יש שאינם מסתפקים בצעדי מניעה כלפי טכנולגיות מזיקות, אלא מציעים דרכים פוזיטביות לשיפור הטכנולוגיה. הספר מעריסה לעריסה (ספר) לדוגמה מציע שורה של הצעות לכך שטכנולוגיה תשתלב בסביבה במקום להרוס אותה. דוגמה אחרת לשאלה כיצד מפתחים טכנולוגיה היא קוד פתוח ותוכנה חופשית.
דוגמאות אחרות לזרמים שאינם בשני הקצוות בהקשר של יחס לטכנולוגיה הם זרמים רוחניים, סוציאלזים וסוציאל דמוקרטיה. וכן ניתוח של כלכלה מוסדית או ניתוח כלכלי פוליטי. ניתוח כזה אינו מניח שהטכנולוגיה היא האמצעי היחיד לשיפור תנאי החיים - יש להשתמש בה יחד עם מוסדות חברתיים כמו דמוקרטיה , קהילה או מוסר כדי לשפר את איכות החיים.
