ערים ללא מכוניות

ערים ללא מכוניות הם מרכזים עירוניים שנשענים בעיקר או רק על שילוב של תחבורה ציבורית , הליכה ונסיעה באופניים לשם תחבורה בתוך העיר. אין הכוונה סתם להוצאה של המכונית הפרטית מהעיר, אלא נסיון לשמור על איכות חיים טובה ותפקוד עירוני, ואף לשפרם על ידי כלים של תכנון עירוני מתאים כמו תכנון מוטה תחבורה ציבורית, עירוב שימושי קרקע ועוד.

ערים ללא מכוניות מקטינות את התלות בדלק מחצבי, את הפליטות של גזי חממה, זיהום אוויר, תאונות דרכים, רעש, פקקי תנועה ועוד השפעות חיצוניות של מכוניות. לערים אלא יש השפעות חברתיות משמעותיות כמו שניתן לראות בדוגמאות כמו בוגוטה, קוריטיבה ופורטלנד.

רקע

כל הערים המסורתיות שנבנו לפני המאה ה-20 נבנו כערים ללא מכוניות. מרכזי הערים העתיקות כמו ירושלים וונציה או מרוקו, נועדו בעיקר להולכי רגל, שהיוו את רוב התנועה, ואיפשרו מעבר של חמור או חית אחרת ששימשה למסע, הרחובות הראשיים יותר היו רחבים יותר ואיפשרו מעבר גם של כיכרות. עם הזמן גדלו הערים, ואיתן גדלו בעיות של צפיפות, פשיעה, סניטציה, מחסור במקומות ירוקים. עם הגידול בגודל הערים גדל הצורך במתן מענה לנסיעה למרחקים גדולם יותר בתוך העיר. עם הגדלת הזמינות של כרכרות וסוסים, (בעקבות שינויים בתעשייה ובחקלאות) גדל השימוש באמצעים אלה והיווה בעיה בפני עצמה. דוגמה מפורסמת היא הבעיה של זבל הסוסים בעיר לונדון. עם השימוש ברכבת תחתית, מכוניות ורכבות בעיות אלה ירדו, אך נוצרו בעיות אחרות כמו זיהום אוויר, תאונות דרכים, פרבור, בזבוז שטח ועוד.

ערים מודרניות ללא מכוניות

מספר ערים חדשות נבנות כך שלא יהיה בהן שימוש ברכב כלל. דוגמאות לכך הן דונגטאן ומסדאר. רעיון נוסף בכיוון בשלבי תכנון בלבד היא עיר אופניים.

צמצום כמות המכוניות בערים

בצד ערים אלה, יש יותר ויותר ערים קיימות שנוקטות צעדים לצמצום נוכחות הרכב בערים, על ידי שילוב של צעדים תכנוניים ותחבורתיים. שכוללים שינוי תשתיות, ועידוד צורות תחבורה אחרות על ידי מתן זכות דרך, תמריצים כלכליים, או הקטנת הצורך בתחבורה ממנועת.

דוגמה לצעדים אלה הם הטלת "אגרות גודש", תכנון מוטה תחבורה ציבורית ועירוב שימושי קרקע. עוד צעדים הם הקמת איזורים ללא מכוניות בתוך העיר כמו שכונת וובן בפרייבורג. הקטנת הנתיבים למכוניות, ייקור החנייה, והסבת רחובות עם כבישים למדרחובים. עוד צעדים לדוגמה הם עידוד של עבודה מרחוק, לדוגמה על ידי יצירת מרכז תקשורת שכונתי.

דוגמאות בולטות לצעדים אלה ניתנו בקוריטיבה, בוגוטה ובפורטלנד על ידי תכנון מוטה תחבורה ציבורית, ושימוש ב-BRT או ברכבת קלה לייסוד תחבורת מעברים. ערים נוספות שנוקטות בצעדים דומים הם פאריס, לונדון, מלבורן ועוד.

בישראל, צמצמה יעל גרמן מהרצליה, את תנועת המכוניות ברחוב סוקלוב לכדי נתיב נסיעה חד כיווני בודד למכוניות, והרחבת שאר הרחוב למדרחוב.

פעילות למען ערים ללא מכוניות

תנועה ציבורית עולמית בשם ערים ללא מכוניות שמה לעצמה למטרה להביא יחד אנשים מרחבי העולם המביאים חלופות מעשיות לתחבורה מבוססת רכב - הליכה, דיווש באופניים, שימוש בתחבורה ציבורית ותכנון סביבה עירונית וכפרית שמתאימה לאנשים ושעשירה במרחבים ציבוריים ובחיי קהילה.

הספר ערים ללא מכוניות של המתכנן העירוני קרפורד מציע את את הפתרון שלו לעיר ללא מכוניות. העיר שלו מכילה כמיליון תושבים. מטרות התכנון שלו הן הספקה של איכות חיים גבוה, יחד עם תחבורה מהירה בין חלקי העיר. לטענתו ניתן להתאים את העיצוב לערים בגודל 300,000 איש עד ערים בנות 3 מיליון איש.

ראו גם

לקריאה נוספת

Crawford, J. H. Carfree Cities. International Books, 2002.
Hart, Stanley I. & Alvin L. Spivak. The Elephant in the Bedroom: Automobile Dependence & Denial : Impacts on the Economy and Environment. Hope Publishing House, 1993.
Marshall, Alex. How Cities Work : Suburbs, Sprawl, and the Roads Not Taken. University of Texas Press, 2001.
Wright, L. Car-Free Development. Eschborn: GTZ, 2005. www.worldcarfree.net/resources/freesources/carfree_dev.pdf